עיצוב הסטודיו: נברשת העפרונות

יש פרויקטים שצריך להיות לא שפוי כדי לעשות ולא שפוי כדי לא לעשות. החיים הם כמובן פרויקט כזה, ובקטנה גם נברשת העפרונות.

להלן: הנברשת, מאות עפרונות תלויים בוו על שלד ברזל. היה צורך בעשרות שעות עבודה כדי לתלות את כולם. כל הכבוד לפועלות שלי שהתייצבו מדי בוקר עם רון בלב ופלייר ביד כדי לתלות עפרון אחר עפרון, אגב כך שהן מתקלטות בלופ את איי וואנה סווינג פרום דה שנדליר, יה:

פועלות הנברשת קולאז

 

זו היתה עבודה מייגעת אבל היא הלכה די חלק עד שהגענו לקופסא האחרונה של העפרונות (!) א-ח-ר-ו-נ-ה. קול צווחה נשמע על הספה, הבלונדינית היפה גילתה שדווקא העפרונות האחרונים הם עם מחק שחור. לאאאאאאאאאאא. איך ניסע עכשיו לדרום תל אביב לקנות בדיוק את העפרונות האלה ובכלל אין לי אוטו, ומחר כבר קבעתי עם חשמלאי בסטודיו, ולמה דווקא לי זה קורה וזהו, כלו כל כוחותי ונשבר נשבר נשבר ה-

מה זה כלו? שאלה הבלונדינית וחייכה אלי. ביד שלה היו 17 עפרונות לבני מחק. מסתבר שבזמן שאני יבבתי על מר גורלי למרגלות הנברשת, הגאונה הזאת תלשה והדביקה מחקים. היא הכליאה בין המחקים הלבנים של העפרונות השבורים שזרקנו במהלך ההרכבה, לבין העפרונות החדשים שלמי הגוף ושחורי המחק. התוצאה: שלמות.

הרכבנו את העפרונות האחרונים והתחבקנו. אני והחברות של הבת שלי. בלי בושה. איך אפשר היה לעמוד בפני זה, הצלחנו להרים שנדליר שנדליר:

נברשת עפרונות קולאז

ניסינו לדמות איך זה ייראה עם נורה בפנים אז גררנו מנורת שולחן לפנים הנברשת:

IMG_1244

למחרת כאמור כבר היתה התלייה האמיתית בסטודיו. במקור אשכול ואני פינטזנו לתלות את השנדליר בלב החלל אבל שותפי הבוקר שלנו שיש להם טעם מאד משובח בעיצוב קצת נבהלו מהפיל הכתום, וכיוון שהפרויקט הלא שפוי של החיים בכל זאת חשוב יותר מהפרויקט הלא שפוי של הנברשת, התפשרנו על תליית השנדליר בכניסה לסטודיו:

DSC_0001

ומאז היא שם. מרשרשת במשב עפרונות ועושה את האור הנהדר שלה, והאמת שגם משמשת כסימבול לעמל הזה של הכתיבה, שבסוף שלו יש יש. יש.

נ.ב

לא התכוונתי אבל יצא מתאים לתאריך – חג נורות שמח!

 

24 תגובות

מתויק תחת עיצוב הבית, שונות

הו מיי פרגוד

הכל התחיל כשגילינו שצריך לתחום את חלל הסדנאות עם פרגוד, כלומר צריך לקנות פרגוד, איכס לקנות, צריך לבנות פרגוד, אוי לבנות, איך בונים פרגוד, פ-ר-ג-ו-ד: ארבעה מטר רוחב, מטר שמונים גובה, אלמנט דומיננטי בחלל שאם הוא ייצא מכוער יהיה צריך פרגוד חדש כדי להסתיר אותו. גוד.

למרבה המזל, היה לי את הנשק הסודי: הפאבלאב, שזו מעבדה פתוחה שכבר עפתי עליה בעבר, ושם פגשתי את אידה ששייכת לאנשים שלא רק שיש עליהם דיבור אלא יש עליהם לחשוש. מספרים שהיא יכולה לעשות הכל אבל עדיף שלא לדעת איך היא עושה את זה.

חודש אחר כך, כשראיתי אותה מטפסת על מכונת חיתוך לייזר ומפרקת אותה כדי שאפשר יהיה לחתוך בה לוח ענק שבכלל לא אמור להכנס לתוכה, מרימה שני מטר של עץ צפצפה ומסדרת אותו כך ששני קווים יחתכו זה לצד זה בלי סטייה של מילימטר, חודש אחר כך הבנתי על מה מדברים.  אלוהי הפרגודים, הפרויקטים הגדולים ומזימות העל, בבקשה תמיד תסבך אותי עם פרפקציוניסטים.

בדרך לרגע הנכסף של החיתוך קרו כמובן כל התקלות האפשריות. המכונה של החיתוך התקלקלה. אף אחד לא ראה את זה חוץ מאידה ששלושה טכנאים ניסו לשכנע אותה שהכל בסדר אבל היא הביטה בהם במבט חד ללא שום סטייה. שבוע אחר כך, אחרי שהביאו את כל הקודקודים הארציים לגלות שהיא צודקת, אכן יש מיקרו מילימטר של רעד, שבוע אחר כך תוקנה המכונה, ואז כשאידה לא השגיחה שכנעתי מתלמד במעבדה לעזור לי בחיתוך וחתכתי בטעות ם סופית בלי להשאיר מקטע שנאחז בעץ. אידה חזרה מהפסקת העישון, הביטה בחור הקטן והריבועי, הביטה בי ובלי מילים עזרה לי להשתפר כאדם.

אחר כך גילינו ש:עץ זה דבר שמתכופף. חוצפה. תכונות של חומר זה דבר כל כך מיותר, ש:להכניס לאוטו לוחות ענק וילדים לא הולך ביחד, ש: להשאיר כמה ילדים במעבדה זה לא נורא, הם אוהבים את הכבשים שהודפסו במדפסת התלת מימד ומרסקים אותן כהכנה לפשטידת רועים סינטטית. ובקיצור, גילינו שכשעושים פרויקט בפעם הראשונה כל מה שיכול לקרות קורה, אבל בסוף קורה גם שיר: הנה, שישה לוחות צפצפה שעונים על הקיר וביניהם נמשך טקסט אחד ארוך.

IMG_1314

הובלתי את הלוחות הביתה, פרשתי אותם בסלון וניסיתי לשכנע את עצמי שלא צריך לצבוע אותם. מזל שהילדים יצאו מהחדר ושאלו אם אני עובדת על פרויקט ליד ושם. שייסה. שמתי להם ביד רולר וצבע והוריתי להם להתחיל לעבוד.

צביעת הפרגוד

בסוף סאגת הצביעה שנסכם אותה בכך שתמיד רציתי רהיטים לבנים או לפחות רהיטים עם נגיעות של לבן הלוחות כבר קיבלו עידון מסוים ועכשיו נשאר רק להכניס אותם שוב לאוטו שנבהל שזה שוב קורה לו, להוביל אותם לבונה הפרגודים, להוביל אותם הביתה לצביעת המסגרת, להוביל אותם לסטודיו ולחבר. שטויות. אנחנו כבר שם.

מזל שנפלתי על דודו, בונה הפרגודים המוכשר שחשב לעומק על כל שלב בתהליך הבנייה וההרכבה וממש לקח אותי ביד עד הציר האחרון. אני מתה על אנשים שאני משלמת להם כי יש להם ידיים טובות ומגלה שקיבלתי בחבילה גם לב.

וסוף סוף סוף סוף נברא פרגוד השירה:

DSC_0012 (2)

 

מואר קולאז

השיר שעל הפרגוד הוא שיר יפהפה של מארי אוליבר בתרגום הנקי והמדויק של דורית ויסמן שחבל רק שיש בו ם סופית:

אווזי בר- חלק ראשון

אווזי הבר חלק שני

 

כשמניחים אור מאחורי הפרגוד השורות זורחות. ובכלל הוא נפלא ומלא הוד. באמת שיותר יפה מבתמונות. מדי פעם כשאני מארגנת את הסטודיו לכבוד בואה של סדנא חדשה אני מחייכת אליו וחושבת שבחיים אבל בחיים לא הייתי בונה אותו שוב, אבל איזה מזל שאת זה אני יודעת רק בדיעבד.

17 תגובות

מתויק תחת עיצוב הבית, שונות

עיצוב הסטודיו- הספריה

הרגע הכי יפה היה כשהרמתי את ענר בידיים והסתכלנו על המדבקה על הדלת. זהו. השם של סדנאות הבית היה מודבק שם ברור, ופתאום, בבת אחת, היה סטודיו בעולם.

 בלוגו

 

זה היה סוף של תהליך ארוך: חודשיים שבמהלכם הסלון הרחובותי שלנו היה סדנת יזע לילדים ולחבריהם שגויסו להדביק לצבוע ולהרכיב אביזרים גדולים וקטנים לסטודיו הכתיבה. הבטחתי כבר מזמן לפרט מה בנינו אז הנה אני מפרטת: דברים שנולדו לכבוד רחוב נועם שתיים בשוק הפשפשים. המקום עם המדבקה על הדלת.

הסטודיו ברחוב נועם

 

שני הפרויקטים הגדולים לסטודיו היו נברשת העפרונות ופרגוד השירה, שכל אחד מהם היה כל כך מורכב מצחיק מייאש ומשמח שאקדיש לו פוסט בנפרד.

את הפוסט בבוקר הזה אקדיש לספריה בכניסה לסטודיו  שמורכבת משני ספסלים זה על זה, תמונה של אישה קוראת במתנה מדנה המהממת, וציטוט יפהפה של רילקה.

מה שלא רואים בתמונה זה שבנוסף למיטב הספרות יש על הספריה גם פזים קטנים שקוראים ספרות יפה. מה? פזים קטנים קוראים ספרות יפה. מה? טוב נו-

הקונספט- פז קורא ספר

הפז הראשון היא מיני מאוס (תודה למוטי קיקיון חברי האהוב על התמונה) שקורא את 'של עכברים ואנשים' או בשמו המעודכן 'של אנשים ועכברים':

של אנשים ועכברים

 

ולידו עוד שלושה פזים שקוראים ספרים מיניאטוריים. אלו פזים רגילים עם תוספת של ידיים מפימו,  ספר שנחתך מפינה של מגזין, כריכה שהודפסה כתמונה רגילה ונגזרה, והכל הודבק על חתיכת עץ אליפסית:

שלישיית פז

הקטע הוא כמובן במה שהפזים קוראים. ובכן- ספרים שכתבו בוגרי סדנאות שהם גם מנחים בסדנאות הבית: התוכי קורא את יונה חצי לבנה של אילנה זיידמן, הארנב קורא את הכל זריז של שרי שביט, והנמר קורא את להעיר אריות של איילת גונדר.

לא אלאה אתכם באיך נכנסתי לעולמם הקסום של אספני הפזים כדי למצוא פזים רלוונטיים, או בשיחותי הארוכות לתוך הלילה (תמכור לי את הפז של פיגלט הוא כל כך מתאים לסיפור קטן ומלוכלך של רוני גלבפיש, בבקשה, נו) אבל בשורה התחתונה יש ארבע חיות משכילות אצלי בספריה. נכון, כל המיצב הזה קצת דבילי, ואני לא בטוחה שרילקה היה שמח מהסמיכות שבין הגותו העמוקה לבינו, אבל אני בונה על זה שרילקה בגן עדן ואין משם שיחות יוצאות, ואותי זה משמח. לשאוף חמצן זה אחלה, אבל עוד יותר אחלה להעשיר אותו בבועות.

נ.ב

הממתקים הקרובים: ביום שישי הזה בבוקר כנרת רוזנבלום שהיא גם חכמה וגם יפה וזה כל כך מעצבן שמזלה שהיא גם מהממת- עושה שישי כתיבה חד פעמי בנושא שלישיות רומנטיות ושלישיות בחיים בכלל.

בדצמבר מתחילה סדנא של שלושה מפגשים שעוסקת בהומור עצמי בכתיבה. בכוכבים: דניאלה לונדון דקל שאחרי 'חמודי', 'אחת משלנו', 'המילון המשפחתי', סתום מי שלא חושב שהיא גאון. אין גבול להערצתי אותה, דבר שהוצהר בבלוג לא פעם, ולכן מייד ציוותתי את עצמי כמנחה במפגש שלה. מה עוד? רענן שקד ועומר ברק השנונים והעמוקים במפגש על הומור עצמי ופרסונה כותבת, ובועז פינקוביץ במופע מצחיק שאיזה כיף שאני הולכת לראות שוב. שורה תחתונה- סודות ההומור של כל אחד מהמצחיקים האלה. עוד שורה תחתונה- סימן קריאה.

 

9 תגובות

מתויק תחת מיניאטורות, עיצוב הבית, שונות

יום הולדת רובוטים

שורה תחתונה: זה היה השבוע הכי קשה בשנה האחרונה. לא אלאה בפרטים, טוב, למה לא, אלאה בפרטים: נועה עברה ניתוח להסרת תוספתן והלל היה עם חשד לזעזוע מח. לשני הילדים שלום, ממש לגמרי שלום, אבל בבית החולים התחילו להסתכל עלי קצת מוזר.

השיא היה אחרי ששני רופאים במיון בשניידר קלטו אותי מביאה לבדיקה את הילד השני באותו שבוע. הם התלחששו בפינת החדר ואז שאלו אותי בעדינות שאלות שתכליתן לברר האם אוכלים אצלנו נפט והאם אולי חסר לי בורג. אבל אני ידעתי שלא רק שלא חסר לי בורג, יש לי עשרים אומים בכיס, קצת שייבות וכמה דיבלים ארוכים. כי בתוך כל השבוע הזה מלא הדאגות וחסר השינה, התנהלו במקביל למשמרות בית החולים גם הכנות ליום הולדת רובוטים.

רובוטים חמודים

 

ואכן, אחרי שנועה חזרה הביתה בריאה וכמעט שלמה, ולהלל הפסיק הטשטוש בראייה והוא דיווח על סחרחורות רק כשביקשו ממנו לשטוף כלים, נאספנו בסלון וקיבלנו את חבריו של ענר ליום ההולדת. חגגנו את הגעתו של הילד המהמם הזה לגיל ארבע, אבל גם את זה שכולנו הגענו לסוף השבוע. קצת ניצולים מחיינו שלנו ומאימת מה יכול היה להיות, הרבה אסירי תודה ששוב אפשר לעסוק בקטנטנים וקטנטנות.

יום הולדת רובוטים- אז מה היה שם בעצם?

נתחיל מהטריק הפירוטכני משמח הלב: ברגים. גילינו שאם מחברים בעזרת ברגים ואומים קופסאות קרטון זו לזו, אפשר בעלות זניחה ליצור רובוטים מהממים שיכולים להזיז את הידיים ולסובב את הראש.  מדליק.

 

רובוטים שבנינו

נתנו לכל ילד שתי קופסאות גפרורים מחוברות בבורג, קצת אומים לקישוט וברגים לאנטנות, ובעזרת דבק חם שגם הוא בעיני קדמת הטכנולוגיה- יצרנו רובוטים זעירים ומתוקים.

אחר כך התאמנו על לעשות קולות של רובוטים בעזרת אפליקציה בסלולרי לשינוי קול  וגם על ידי דיבור דרך צינור גדול שעטפנו בנייר כסף:

יום הולדת רובוטים קולאז

הלבשנו את הילדים כרובוטים בעזרת גלימה מויניל (שלוש דקות הכנה, מי שהמציא את הויניל גאון), ורקדנו ריקוד של רובוטים לאור נצנוצי כדור המראות שכשמאירים עליו בפנס בתוך חדר חשוך הוא יוצר תקרת כוכבים:

כדור מראבוטי

 

שיחקנו בכל מיני משחקים של רובוטים, חלקם כושלים לחלוטין שזו הכנה חשובה לחיים ובפרט להכרה בגבולותיה של האינטיליגנציה המלאכותית, ולקינוח הראנו לזאטוטים סרטים על רובוטים מעניינים שהמין האנושי המציא: רובוט כלב, רובוט צ'יטה, רובוט ענק שיכול להעיף מכוניות באוויר, (דברים שלמדתי היום בתוך פרק 5, פרק 35, פרק 39) ורובוט שיודע לשפוך קטשופ מחוץ לצלחת ועל כל השולחן.

אני מקווה שנתנו השראה לדור הבא של הטכנולוגיה בישראל. הילדים מצופים לגדול, ללמוד רובוטיקה כתחביב אבל ללכת ללמוד רפואה באוניברסיטה. עם כל הכבוד, השבוע הזה שייך לאלו שיודעים להשתמש ברובוט הנהדר: זרוע לניתוח פריסקופי. שנהיה בריאים!

נסיך מחבק רובוטית

12 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות

חמש המלצות

מכל הדברים שאני ממליצה עליהם אני הכי ממליצה להתחיל דחוף עם חברה חדשה, ומכל החברות החדשות שאפשר להתחיל איתן אני ממליצה להתחיל עם מישהי שהיא מלבישה ומעצבת תלבושות. בדוק. כלומר, בדקתי – כי יש לי את קרן. שבכלל הכרתי אותה סביב זה שהיא אישה כותבת אבל הופ הופ הופ מסם לשפיגל היא פתאום נהייתה מלבישה עטורת פרסים של האקדמיה לקולנוע, וממישהי עם ארון הורס היא נהייתה מישהי עם מחסן. מחסן תלבושות.

זהו. אושר שמיימי. זה כאילו מתתי והגעתי לגן עדן ובגן עדן יש קליטה לווי-פיי והתיקייה שלי על אופנה בפינטרסט לא נמחקה. נגיד הז'קט השחור. אמרתי לקרן שאני מחפשת ז'קט וכעבור שבוע היא דפקה לי על הדלת עם ארבעה שקי ענק של ז'קטים. לקח לנו שלוש שעות לעבור אותם אחד אחד, קרן אמרה שאני הלקוחה הכי קשה שהיתה לה ואני אפילו לא משלמת, אבל אז הגיע הז'קט האחרון. אני יודעת שיש לי נטייה אינסופית להגזמות, אבל אני גם נשבעת שככה זה היה- זה היה הז'קט האחרון אחרי ארבעה שקי ענק של ז'קטים. והוא היה מושלם. משהו שקרן מצאה בגמ"ח בבני ברק והיה לו הכל. אמרות תחרה, גזירה מדוייקת, היסטוריה של אמונה מוצדקת.

מאז לבשתי אותו לכל אירוע כולל לאירועים בגן של הילדים שלי שבהם בהחלט נחוץ ז'קט מחוייט, והתחלתי להפציץ את קרן בבקשות לתלבושות. אני יכולה לספר עליהן שעות, אבל יש פה המלצה שאני מוליכה אליה, אז בואו נגמור איתה ונחזור לדבר על הז'קט הנהדר שלי:

בשבת בעוד שבועיים קרן, שהיא כאמור גם כותבת נפלאה, עושה בסטודיו של סדנאות הבית סדנא להורים וילדים לכתיבת ספר יחד. זו סדנא שנחלמה לפני שנים: הזימון של הורים וילדים לברוא להם סיפור משלהם שילך איתם כטקסט לפני השינה ובתוך הערות, אבל קרן הביאה גם את הברק של הבגדים. המון תלבושות ואביזרים שיונחו בלב החדר ויפתו את הילדים לברוא סיפור מתוך חדווה של משחק. להיות מישהו אחר כדי להיות יותר אתה. הקסם של הספרות שפוגש את הקסם של ההורה והילד שפוגש את הקסם של ה- טוב, די. אני באה. הודעתי כבר לעופרי.

kids workshop 1

 

אז זו ההמלצה הראשונה שהיא כל כך לא אובייקטיבית שהמחשב שלי תיכף נוטה ימינה ומתרסק לתוך הים: להרשם לשבת של חמישה עשר לנובמבר בסדנאות הבית. מצד שני זו המלצה מעולה והבלוג הזה עוסק בהורים וילדים אז בינגו בינגו, וחוצמזה עוד ארבע המלצות אובייקטיביות לחלוטין שכבר הרבה זמן רציתי להמליץ אבל לא היה לזה הקשר:

1. להקליט שיר באולפן של בואי אמא. האולפן שבו סבים או הורים, מקליטים לילד שלהם שיר ערש. איזו דרך חמה ומרגשת לערסל ילד אהוב בידיים של הפה.

2. להוריד פודקסטים (יש גם אפליקצית טלפון) של תכנית הרדיו הניו-יורקית רדיולאב ולשמוע פרק בכל פקק ובכל נסיעת רכבת. מופת של איך מוצאים סיפור ואז איך מספרים אותו. כשהם עושים תכנית על גלפאגוס אכפת לי מצבי ים. ניד איי סיי מור. דווקא התכנית האחרונה שלהם על תרגום חלשה, אז שווה להתאהב נגיד מפה: black box.

3. לרשום ביומן שב- 27 לדצמבר הפסנתרן הבינלאומי קיריל גרשטיין עושה רסיטל לכבוד סדרת כבר. החנק בתחום הוצאת ספרי שירה הוא כל כך טוטאלי שמדובר פה בנס ממש. אירוע נוצץ שיתן חמצן לעוד ספרי שירה בתוך התרבות. יש מעט לוחמי יחיד בארץ שאשכרה מצילים את השירה מתוך התמסרות חסרת סיכוי, ליאת קפלן היא אחת מהם וזו דרך נפלאה להודות לה.

4. ואם כבר בענייני שירה- מאיה בזליצמן ומתן אפרת במופע משירי משוררים. שכינה, עוצמה, יופי. להזמין כרטיסים מהר ולקנא בעצמכם.

4.5 ואחרון- לאסוף את כל המשפחה סביב המחשב כדי לראות דברים שלמדתי היום. פסלים מגרגרי אבק, ציורים בשדות אורז, חידושים במדע וברפואה, רובוט שמניף מכוניות באוויר. כל מה שרציתי לדעת ולא ידעתי שאני רוצה לדעת.

ו-זהו. יש כמובן עוד המון פכים קטנים והמלצות קטנות אבל בחרתי את אלו שהם התגלות בעיני. ומאחורי הכל- נהמה של גרגור לא מילולי: העולם מלא בדברים טובים. כלומר, גם בדברים טובים. מזל.

9 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים

סדרת החתונות בבלוג- כל הקישורים

כדי שתהיה לנו תחושה של סוף חגיגי- הנה הוא, תפריט מסכם של סדרת החתונות בבלוג:

הסיפור של אילנה והסיפור של מיה ובהשראתן מתנת אירוסין 

 

הסיפור של שירי ובהשראתו חיזוי עתידות רומנטי

לעשות עיניים

הסיפור של דור ויעל, הסיפור של הדס, ובהשראתם ארבע דרכים לחזר בעזרת קפה

קונפטי לב לקפה ושוקו 

 

הסיפור של ליאור ומיכל

הפסקה כדי לנשום ולחבק ואז:

הצעת הנישואין 

תמונות חתונה באיחור של 14 שנה

והחתונה במדבר וכמה רעיונות קטנים לחתונה

נברשת העוגיות

 

ויש גם מתנה- שיר תיקון מנועה. לכבוד הפספוס של ליאונרד כהן שהתחיל את הכל, שיר בביצוע ביתי בחדר מבולגן:

נועה בן  ארי שרה הללויה 

שיהיו לנו ימים מלאים תיקונים.

 

נ.ב.

חדשות מהסטודיו- אתמול היה אצלנו אתגר קרת ותוך כדי שהוא דיבר לא האמנתי שלא הזמנתי את כל קוראי הבלוג כדי לשמוע את האיש החכם הזה מרגיש בקול. אז כדי שבפעם הבאה לא אצטרך לפרט כאן כל פעילות ופעילות, הוספנו בתחתית האתר של 'סדנאות הבית'  בחלק השמאלי של הסרגל האפור מקום שבו אפשר להרשם לניוזלטר ולעדכונים שוטפים. בהכי קרוב אני ממליצה על שישי כתיבה של רוני גלבפיש ועל שישי כתיבה של אילנה זידמן ושל קרן אייל מלמד. סדנאות חד פעמיות של כתיבה והשראה בשוק הפשפשים עם מנחות נפלאות שמעיפות את הגג המקומר.

2 תגובות

מתויק תחת רעיונות לימי הולדת וחגיגות

חתונה במדבר

ברגע מסוים, מספר לי שי, חשבתי  שעדיף לי להכחיש שאני מאוהב בגבר, ובלבד שאחייה את החיים הנורמטיביים. אני אפילו זוכר את עצמי אומר לעצמי: זה בסדר לא להיות מאושר. תזזזז כל הסינפסות במוח שלי עושות בייחד רעש של הלחמה מחדש כשהוא אומר את זה. שי, הליבה הקורנת של הנוכחות הרגשית, שי, הצומת הצפוף של החכמה והחום, שי היה מוכן להתפשר על החמצן שבתוך האוויר. לא יאמן.

רגע אחרי שנפגשו הוא ועידו, אח שלי, הם החליטו להפרד. זה היה יותר מדי בשביל שני סטרייטים לכאורה לגלות את החדשות הטובות- יש אהבה בעולם, יחד עם החדשות הרעות- העולם, במקרה של שני גברים שרוצים להיות זה עם זה, לא עומד להתייחס אליה באהבה.

זו היתה הגבעה הראשונה. אחר כך באה הגבעה השנייה שהיה צריך לטפס עליה. עידו עלה עליה ראשון, כשאחרי שלושה חודשים של ניתוק הוא החליט שהוא יוצא מהארון ומחכה לשי. שי החזיק מעמד עוד שלושה חודשים של ניתוק, עד שאלוהים התערב. זה לא היה אלוהים, מתעצבן שי, זה היה צירוף מקרים שאפשר ללמוד ממנו על המציאות. אוקיי. אז אחרי שלושה חודשים אלוהים התגלה לשי בדמות צירוף מקרים שאפשר ללמוד ממנו על המציאות:

איזה כתב בערוץ שתיים ראיין מישהו באוניברסיטה העברית בירושלים. שי שלמד בכלל באוניברסיטת בן גוריון בנגב צפה בשידור במקרה. לגמרי ברקע, ולגמרי שלא במתכוון נתפס בעדשה סטודנט חייכני וגבוה: זה היה עידו וזה היה יותר מדי. כל הביצורים והעיצורים קרסו והבנים החליטו להפגש:

אני לא מוכן להתחבא יותר אמר עידו.

גם אני, ענה שי.

אני לא מוכן לשקר יותר אמר עידו.

גם אני, ענה שי.

אם הולכים על זה אני רוצה ללכת ברצינות ועד הסוף.

גם אני, ענה שי.

 

ומשם את כל שאר הגבעות הם טיפסו ביחד, לספר למשפחה לחברים ולמכרים ולכל מי שמכירים שמסתבר שזה מספר לא קבוע וגדל בהתמדה של אנשים. היו שם אינסוף התמודדויות ותהליכי הצרה והתרחבות אבל בסוף-

בסוף הגיעה הגבעה האחרונה: הגבעה היפהפה במדבר.

שני הבנים עמדו למרגלותיה והחזיקו ידיים וכל הפנים שלהם היו אור על אור על אור. והמשפחה שלהם עמדה מסביבם וכל הפנים שלהם היו אור על אור על אור, והחברים שלהם עמדו מסביבם אור ואור ושרו להם 'באהבתנו גוף הפך מקום' ושני הבנים צעדו לאט במעלה הגבעה ובראשה התחתנו.

מגיעים לחופה

 

אני יודעת בוודאות מוחלטת שגם אמא שלי היתה שם ברגע הזה. ירדה למטה ובאה לראות איך התינוק שלה שכבר גדל להיות ענק וחתיך ואיש פלא, מחזיק בידו של עוד ענק וחתיך ואיש פלא ושניהם נפילים של אושר.

כי בסוף כמו תמיד נשארת רק הליבה. כששניים אוהבים אחד את השני ככה, ישר, העולם יוצר מעגל סביבם. וכל מה שמחוץ למעגל לא חשוב יותר, וכל מה שבתוך המעגל הוא כל כך יקר שאין לאיש ספק שרק הוא העיקר.

 

יום אחרי החתונה התחילו הטלפונים. אנשים אמרו שזה היה הלם של אותנטיות. שהחתונה הזו רוממה לא רק את מי שנישא בה אלא גם את מי שהרשה לה לשאת אותו. לשאול אותו האם הוא חי עם מי שהוא אוהב ואיך שהוא רוצה. שהיה נפלא לראות איך הכל בעבודת יד: החברים שבישלו את הקדירות והפוטיפורים, המשתתפים שטרחו ונסעו עד המדבר ומרביתם גם ישנו בו או סמוך לו את כל הלילה, הטקס שהוכן במיוחד בשביל הבנים, המתנות שהיו מלאות דמיון . שום דבר בחתונה הזו לא היה על אוטומט, כל דבר היה תולדה של מישהו שאמר-אם אני הולך על זה אני רוצה ללכת ברצינות ועד הסוף, של אחר שאמר- גם אני , ושל רבים סביבם שאמרו- גם אנחנו.

זה לא רק שככה צריך להתחתן, ככה צריך לחיות. אני אסירת תודה שהייתי שם כדי לקחת בזה חלק, אני אסירת תודה שהייתי שם כדי שיעטוף אותי דבר שלם.

 ובקטנה- שלושה רעיונות חתונה:

1. תמונות של בעלי השמחה כמסכות

 

Ido_Shai_0304

מגדילים תמונות פנים של החתנים, גוזרים ומדביקים לקרטון וגומי- ומחלקים לנוכחים בחתונה כמסכות פנים. זה יוצר סצינות קומיות נהדרות ועושה שמח.

2.נברשת עוגיות

כבר התחלתי לספר עליה, אז שוב בקצרה. מלחימים גוף נברשת אצל אליאס או שסתם קונים גוף אהיל מוכן, מכינים המון עוגיות שהן גם קשות וגם טעימות להפליא לפי המתכון המעולה של מיספטל בלינק הזה ,קושרים את העוגיות לנברשת או לאהיל בחוט זהב ונותנים למשתתפי החתונה לקטוף כרצונם בזמן האירוע. חגיגה.


נברשת העוגיות

3. עוגיות מזל עם שירים

חולה על עוגיות מזל. חולה עליהן מאז שנסעתי לניו יורק היכל השופינג, וקיבלתי בעוגית מזל את הפתק: בקרוב יהיו לך בגדים חדשים. תודה! תודה! איי אם א בליבר!

אז מכינים עוגיות מזל שיש בתוכן שירי אהבה או שורות אהבה, מחלקים לאורחים ומביטים בהם בוהים באוויר ומהרהרים בשורותיו היפות של ג'לאל א-דין רומי או לחליפין בשאלה איך הם קשורים למשפחה המסובבת הזו.

אפשר להכין עוגיות מזל לבד אבל בשיטה הזו לי אישית יצאו עד כה רק עוגיות בלי מזל, ויש חברות שאפשר להזמין עוגיות מזל דרכן.

האמת שיש עוד המון רעיונות אבל אני לא רוצה לבלבל ביניהם ובין מה שבלב הדבר. שהנה, סיימנו בבלוג את סדרת האהבה והחתונות. מרגע שהתחלנו ועד היום קרו כל כך הרבה דברים. באמצע היתה מלחמה ואימה, באמצע אנשים שאני מכירה נפרדו ובכו והתייאשו, באמצע העולם קרס והתלבה והתאחה ושוב קרס. אבל באמצע בין שתי זרועות הצדפה הגסות של החיים היו פנינים לא נגועות ולא שבירות של אהבה, נגיד החתונה הזו, נגיד סיפורי האהבה ששלחתם ודברים מאחורי הקלעים שהתחוללו בזכותם. וזה שווה הכל.

15 תגובות

מתויק תחת רעיונות לימי הולדת וחגיגות, שונות