הפיתוי לאמבט

לפני שנים ההורים שלי חזרו מטיול באיטליה כשבאמתחתם פעמון מתכת גדול ויפהפה. הם קיבעו אותו אחר כבוד בקיר של המטבח. בכל פעם, כך אמרו, שהאוכל יהיה מוכן, נצלצל בפעמון וכל בני הבית יקבצו מחדריהם אל השולחן.

זה היה רעיון נהדר.

אמא שלי סיימה להכין את הארוחה, אבל שלי ניגש לפעמון וצלצל שלושה צלצולים, וכל שלושת האחים התעלמו לחלוטין מהצלצול. אולי שש פעמים חזר הטקס על עצמו עד שאבא שלי צעק: "לא שמעתם את הפעמון? בואו מיד לאכול". או אז רצנו מהר והתייצבנו במטבח לשביעות רצון כל הצדדים.

מוסר ההשכל של הסיפור נחקק בי לשנים- ילדים לא מתפתים לפעמונים לפיוטים ולפטפוטים. אם תפעילו עליהם כוח סביר- הם ישנו את נתיבם ויגיעו. זו כמובן מסקנה אומללה, אך היא ליוותה אותי לאורך כמה שנות הורות עד שהוכחתי לעצמי שעצמי טועה. זה קרה כשעליתי על טריק שאפשר לי להריץ את ילדי אל חדר האמבטיה באופן עצמוני רצוני. לא יאמן.

הנה כל הטריק. שני שקל ושמונים וחמש אגורות במכולת הקרובה לביתי. בקבוקון של צבע מאכל.

מה עושים?

ממלאים אמבט. כדי לא להרגיש אנשים רעים אפשר למלא אמבט במיים שמתבזבזים מאליו עד שמגיעים החמים, ואז לחמם אותם עם קצת מיים רותחים מהקומקום.

אחר כך שולפים מלאי של בקבוקוני צבע וקוראים לשני אחים מתוך מבחר האחים להתקלח – הפעם בצבעים.

הילדים רצים, אבל רצים לאמבטיה, שופכים את הבקבוקונים לאמבט ומערבבים צבעים בהנאה.

החוויה המדעית מגיעה לשיאה כשהם ממציאים, שוב, את הצבע חום. אבל בדרך הם יכולים לעבור בטורקיז, בירוק, בצהוב, באדום. המים הם הגבול.

אני נזכרת עכשיו ביום מאושר במיוחד שבו פתחתי במקרה את ארון המטבח העליון, זה שנקי מרב שהוא גבוה, ומצאתי שם בצק סוכר יבש מת ואת בקבוקוני צבע המאכל היתומים שלו מחכים רועדים בחושך.

קראתי לילדים בהתרגשות והפקדתי בידיהם את הצבעים האיכותיים יחסית. לא נגעתי עשר שנים בבקבוקונים האלה שרובם, בלי קשר לצבעם המקורי, כבר בקבוקונים של צבע ירוק-עובש. העובדה הזו כמובן לא הפריעה לי לצעוק אל עבר ילדי הצוהלים: בקמצנות. בקמצנות. בקבוקי הצבע היקר הזה מאד חשובים לאמא.

ויש גם עוד אפשרויות לאמבטיה. אמנה אותן במהירות:

  • חמאם. שמים מוזיקה, מפזרים עלי כותרת בתוך המים או שעושים קצף ומציפים צלוחיות קטנות עם נרות. זה נשמע המון עבודה אבל זה כלום ביחס העלות-תועלת כי זה מייצר משחק של שעה וחצי עד שהאמבטיה מתלקחת.
  • סירות עמידות. מקפלים סירות משעוונית של שולחן או מכל ניילון עבה אחר, ומשיטים בהנאה. הסירה עמידה בפני מים ואפשר אפילו להניח עליה בעדינות נוסעי פליימוביל או מטען. אני כמובן תמיד שוכחת איך מקפלים סירה, אבל כותבת בגוגל "איך מכינים סירות מנייר", וילד מתוק מסביר לי.
  • דגים משקיות. צובעים מים בתוך שקית בקצת מטיפות צבע המאכל שנשאר בלמטה של בקבוקוני הצבע, קושרים ומציירים עין. הילדים מתים על לחורר את השקית ולגלות מאיפה משתין הדג.
  • ולאנשים עם לב חזק: אמבטיה במיץ פטל. זה הדבר הדוחה ביותר שניסיתי אי פעם, אבל זה היה מיד אחרי הצגה שראינו על הספר מיץ פטל, והילדים כל כך נהנו, שאני בכל זאת מזכירה את זה.

מה שכחתי? כמובן, קסמו של קצף הגילוח של אבא, ציור בצבעי ידיים על האריחים, אמבט לפתיחת הקיץ שבו אוכלים קרטיבים באמבטיה והכל יכול לנזול מה אכפת לי, וגולת הכותרת- הטוש המהיר של אמא אחרי שכולם במיטות.

טוש קצר בלי שום פירוטכניקה שמשהו במהלכו בכל זאת מתרונן בלב. אלי היצירתיות שרק לפעמים באים לבקר הופיעו היום בבית והמתיקו גם את המיים האלה.

מודעות פרסומת

3 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים

3 תגובות ל-“הפיתוי לאמבט

  1. מיר

    עכשיו אני מבינה מה הבת שלך ניסתה להסביר לי היום כשניסינו לצבוע את הקצף של הסבון ללא הצלחה…., אבל צר לי לבאס אותה כי גם אני הלכתי על שיטת הצבעי מאכל. כנראה שמתשהוא במהלך השבוע נעשה גם אבטיה, או לפחות פינת מים מושקעת במרפסת

  2. גלית

    אחח. נשמע מעולה. ינוסה בקרוב!
    תודה על הבלוג הנחמוד שלך. גלית

  3. שיהיה כיף! ותודה על התגובות הנחמודות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s