ספר שירים חדש, פרידה מאם

אחת לשש שנים יוצא לי ספר שירה חדש, והאחת לשש שנים זה עכשיו.

אני רוצה מאד לדבר איתכם על הספר הזה, רוצה מאד לשתוק איתכם את הספר הזה, אבל לא כל כך יודעת איך. אולי אתחיל מזה שאספר שזה ספר שירי פרידה מאמא שלי, ועל העטיפה שלו מצולם חור.

השבוע קיבלתי טלפון מחברה. את שומעת, היא אמרה, אני נמצאת בחנות הספרים והם רצו להחזיר את הספר להוצאה כי הם חשבו שהוא פגום.

אבל הספר לא הוחזר,

והחור נשאר.

כל הזמן נשאר.

ובזה עוסקים השירים,

בנטישה, בגעגוע, בזעם על הסרטן, ובילדה שבתוכי שמחכה שאמא שלה בכל זאת תחזור. דרך ציפור, דרך חלום. יש כל מיני דרכים לחזור. היא יכולה מצידי גם סתם לעמוד יום אחד בדלת.

 

 

 

 

 

 

 

זה ספר עצוב, אבל גם בצורה מוזרה מלא חיים, כי אל מול פני ה'לא' של המוות, כל רגע מתמלא ב'כן'.

אני מוציאה אותו אל העולם בזהירות, ואנסה רגע לסכם במרוכז את כל הלינקים לגביו:

זה הלינק לקנייה ישירה של הספר במחיר השקה מוזל הכולל משלוח.

זה הלינק לאתר שבו יש שירים מתוך הספר. אפשר לשלוח כל שיר עם כפתור מיוחד שאלכס תכנת ומופיע על המסך משמאל.

זה הלינק לפייסבוק שלי שבו אעדכן שירים. אטיל חומרים כל כך אישיים אל גוב הלייקים.

ומה עוד?

השקה.

תהיה.

אבל אני עצובה ומבוהלת ממעשה הבגידה של מה אני עושה אמנות מהמוות של אמא שלי, וייקח לי כמה ימים לארוז את עצמי, לתכנן השקה ולספר עליה.

ובינתיים אני מבקשת מכם הרבה דברים. שתהיו שגרירי אהבה ותעזרו לי להפיץ את שמעו של הספר בעולם: שיתופים, בלוגים, טוויטר. ספרו על הספר למי שיכול להשען עליו או להזדקק לו, כתבו לי מה חשבתם עליו, ויש עוד משהו שאני מבקשת וזה במישור אחר ואישי: שתתקשרו להורים שלכם, אם יש לכם, ותגידו להם שאתם אוהבים אותם.

אני יודעת שזו בקשה חודרנית וכמעט גסה במפרט שלה, אבל הזמן קצר. אחר כך כנשארים לבד, כבר אי אפשר לחזור ולומר.