כריש בבריכת רחובות

אבל למה היית חייב להגיד למורה שלך את האמת?? שאגתי על הלל. הרי היה כתוב במפורש: 'בני איחר הבוקר לבית הספר מסיבות משפחתיות'. כן, אמא, אבל אז המורה שאלה במפורש מה בדיוק הסיבות המשפחתיות. ומה ענית? אני שואלת, ומחזיקה את הידיים קרוב לאוזניים למקרה שאשמע את התשובה. עניתי לה שאמא שלי כמו כולם גמורה בימים האלו והיא חיפשה מה יצחיק אותה.

אוקיי, תגיד לי שעצרת בזה.

לא, נו, סיפרתי לה הכל, שממש התחשק לך לצלם אותי עם זנב של כריש שוחה בבריכה של רחובות, ששכנעת אותי שמדעים זה לא כזה חשוב ושכשלא הסכמתי להבריז שכנעת אותי שאם אני אבוא את תקני לי אייסקפה.

אייס וניל. אני מתקנת אותו, המורה שלך עוד תחשוב שאני נותנת לך לשתות קפה.

ובכן- זה נכון. באמצע כל התוהו הייתי חייבת להצחיק את עצמי עם פרויקט שמזמן בתכנון- סנפיר כריש, ולמרבה המזל שכני היו חייבים להצחיק את עצמם עם פרויקט שמזמן בתכנון- מקרר אלף ליטר, וכך התקיימה המימרה שלא מכזיבה לעולם- כשהתלמיד מוכן הקלקר מגיע. שלפתי את הלבן לבן הזה מערימת הקרטונים ברחוב, עופרי עזרה לי לחתוך אותו בקלות עם סכין מלובנת לצורת זנב כריש, ואז תפרנו לו כיסוי מבד שחור. (את הכיסוי, אגב, תפרנו מהר רק לפי צורת הסנפיר, את הבד לבסיס כבר הדבקנו בדבק). על הדרך הדבקנו שתי רצועות גומי לקשירה לכתפיים.

כעבור חצי שעת עבודה היה לנו מצוף לבריכה שהשוחה איתו נראה ככריש במי התכלת.

אני חשה צורך פנימי לשכנע את קוראי להכין אחד כזה- אז אציין שמצוף הכריש שימושי כמתנה מוזרה (נולד במקור כמחשבה על מתנה כזו לחברה שחיינית), וכאביזר בריכה משמח-לב.

בגלי-רחובות זה תפס ממש חזק והגיעו דיווחים על כריש נוסף ששט במסלול הקשישים:

עשינו איתו סלפי, התנגבנו וחייכנו. האם זה הספיק כדי להשכיח ממני ולו לרגע את המיים השחורים שמקיפים מכל עבר? לא. אבל זה קנה לי שעת בוקר עם ילד אהוב, בתמורה לחמישה שקלים אייס קפה (כן, זה היה אייסקפה), וזה תיחח קצת את הנפש ההדוקה שבקושי נושמת מרב יאוש וצער. זה לא מעט. זו בריכה קטנה בתוך ים.