אנתולוגיה קטנה של שירי הורות

ביקשתם המלצות על שירה. תודה שביקשתם. יש אולי אלף משוררים נפלאים בעולם, אז אצמצם את ההמלצות שלי להמלצות ממוקדות על שירים יפים. ונתחיל באנתולוגיה הראשונה מתוך שתיים- אנתולוגיה זעירה של שירי הורים והרהורים על הורות.

השיר הראשון באוסף כאן הוא של יהודה עמיחי, מלך המשוררים שבשיר אהבה לאשתו הוא מכנה אותה 'שישים קילוגרם של אהבה טהורה'. ובכן, שישים קילוגרם זה משקל נורמאלי ולא סגפני של נשים אמיתיות. נשים שכשהן צוחקות משהו חופשי אצלן בגוף, לא מפחד מהמתוק. את המשורר הזה אני רוצה לשמוע אוהב. את המשורר הזה אני רוצה לשמוע חושב על ילדיו:

השיר השני הוא של ליאור שטרנברג שזכה בכל פרס שירה אפשרי מרב שהוא פשוט יוצא מן הכלל ונגמר לאנשים כבר איך להגיד לו את זה. יש לו שירים מבכייים על בתו, אבל השיר הבא הוא כאן גם כי הוא שיר אהבה כובש וגם כי יש בסופו הגדרה נהדרת על הנביעה של ילדים מתוך השניים:

שיר יפה כל כך של אילן ברקוביץ שהחזרה שבו הכמעט מגומגמת מדברת בשמי היטב:

אני לא יכולה לעשות אנתולוגיה קטנה בלי להזכיר את השירים של ענת לוין שזה שאני בת דורה מאפשר לי לזכות וגם להיות חברה שלה, אבל הייתי כזו גם לו היתה משוררת לפני חמישה דורות. קחו לדוגמא את השיר הזה. אחרי שקוראים אותו לא מבינים למה בכלל כדאי לקרוא חמש מאות עמודים של פרוזה כשאפשר לקבל את כל ההלם של האנושי ישר אחרי עשר שורות שירה:

ושיר נוקב של משוררת שהיא הכלאה בין יונה וולך לבין עצמה. עצמה החד פעמית והעזה שלא דומה לכלום, ענת זכריה. תרשמו את השם הזה כי בעוד שנה כשהספר הבא שלה יצא, אתם רוצים לקנות אותו ראשונים ולקנות אותו גם כמתנה לחברים שלכם כדי למנוע את הרגע הנורא שבו הם יבקשו לשאול את העותק שלכם. השיר המקורי שלה ארוך אז לפורמט האינטרנט הבאתי שני בתים מתוכו, סליחה מראש על הקיצוץ בנטיעות:

וזה הבית הרביעי:

וגם שיר שלי, על ילד ועל מה שאני חושבת בכלל על הורות כאתיקה:

ואחרון זה שיר של טל ניצן שהיא משוררת חריפה שהמציאה את המונח דומסטיקה, תראו איזה יופי השיר הזה שמחזיק את המתח שבין הפנים לבין הילדים (וגם: היא קוראת מהפנט, אני אחפש לינק ביוטיוב):

אנתולוגיה קטנה ויש עוד אלף שירים יפים שיכולים היו להכנס בה. ובאמת, אני עומדת ללחוץ על כפתור ה'פרסם', אבל היד שלי רועדת. רגע. עוד לא המלצתי לכם על השיר הנפלא הזה של המשורר הזה ו- אהההה. אבל זה באמת לא נגמר, אז אמליץ לכם רק ללכת בגדולות. לגשת למדף השירה ולבקש לעצמכם שיר שהוא באמת טוב. כזה שלוחש לכם את מה שגם אתם לחשתם ולא שמעתם מתחת לשאון הרם מדי של החיים.

נ.ב – בקרוב- מקבץ של שירים שכתבו ילדים על הוריהם. אגי משעול, יצחק לאור, נורית זרחי רפי ויכרט וגם אלכס בן ארי. אנשים שבזכות שורות שלהם החיים שלי הרבה יותר עמוקים וחכמים מעצמם.