סודות קטנטנים: טקסטורה

טקסטורה מסתבר היא מה שגורם לפימו להפסיק להראות כמו פימו. מרגע שקולטים את זה לא מפסיקים לחספס ריגושים. הופ מעלימים לילדים את מברשת השיניים (טפיחות קלות על בצק הפימו ונוצר יופי של מרקם עוגיות) הופ מעלימים את נייר האלומיניום שעל הפשטידה (מגע עדין של גולגולי נייר כסף קטנים והקרום של לחם הפימו מושלם) הופ מתחילים לחטט בארגזים שזרקו השכנים כי מי זורק את הלבנים האלו נו הספוגים הדקיקים שמשמשים לאריזה (הו, מרקם קליפות של תפוזים זעירים. לא יאמן).

בקיצור, שבוע משחקים בכל מה שיש לסקוטצ' ברייט להציע ואז מגיעים גם למרקמים למתקדמים. נגיד:

אבקת אפייה-

אופים בצק אוורירי של פימו מעורבב במים, בפימו נוזלי ובאבקת אפייה ונוצר לחם שנראה בול אבל בול כמו לחם. נכון שצריך להקים סניף לחם בונסאי של לחם ארז? נכון. כאן ההדרכה המדויקת איך בדיוק לחולל את הפלא:

מלח גס-

עוד מרקם מצוין מקבלים אם מערבבים פימו עם מלח גס ואחרי האפייה משרים במים כדי שהמלח יתמוסס. יוצר למשל יופי של גבינה:

פימו אפוי מגורר לתוך פימו טרי-

את גבינת העובש שבתמונה אפשר ליצור אם מגררים פימו ירוק אפוי ומערבבים עם הפימו הצהוב לפני אפייתו. הטריק הזה של לאפות פימו ולגרר אותו אחרי האפייה עובד נפלא גם כדי ליצור כאן את הציפוי הכתום לאינסייד אאוט הסושיי הזה:

או כאן כדי ליצור פירורים המצפים את כדורי השוקולד:

בקיצור אפשר ואי אפשר שלא לשחק עם מרקמים. תראו למשל את ההדרכה המתוקה הזו- די בסיכה קטנה אחת שדוקרת את הפימו בתנועות סיבוביות כדי להפוך את משלוש הפלסטיק לפרוסת עוגה חיה ונושמת. רק שצריך לזכור שפימו הוא לא לאכילה, אז לטובת מי שבאמת חי ונושם כדאי להפריד את המגררת מכלי המטבח, ולא להחזיר את מברשת השיניים לילדים. מממ מעניין כמה זמן ייקח להם לשים לב.