צעיף באלף ארבע מאות דולאר

תאמין לי, אמרתי לאלכס אגב כך שהשתלטתי על הכיור הגואה, אני כזאת אשת חלומותי. באמת, כמה קיפולי בגדים הספקתי היום שלא לדבר על הכלים האלה. אשת חייל מי מצא, אלכס. אשת חייל מי מצא.

בעלי המאולף והנבון הנהן למשמע הנאום הממצה שלי, אבל אז, מעשה שטן, עברה בתי הגדולה במטבח. אנשים שרק מדמיינים איזה ילדים יהיו להם חושבים שילדים הם עקרון העונג. אנשים שכבר יש להם ילדים יודעים שילדים הם, וזה עוד המקרה הטוב, עקרון המציאות. את אשת חלומותיך, אמא? שאלה בתי והישירה מבט אל השיער שלי שסופר לאחרונה בשנת המס הקודמת, אל אצבעותי החפות מלק, אל פני האדמומיות, ואז שאלה שוב: את? לא היתה לי ברירה אלא להישיר אליה מבט ולעשות מעשה שישיב לי את כבודה של הנשיות המתפרצת שלי שבאמת מזמן לא התפרצה.

צעד ראשון:  החלטתי להבין סוף כל סוף איך הצרפתיות זורקות על עצמן צעיף ובלי לעשות מזה או-אה נראות אולללה.

חיפוש קצר ביוטיוב העלה סרטון נפלא שמסביר איך לקשור צעיף בהמון דרכים שונות. הושבתי את עופרי בת הארבע על ברכי והתחלנו ללמוד קשירה קשירה. במשך שבוע התאמנו. מדי פעם עלה מאחד החדרים קול חרחור ורצתי לשחרר את הילדה מקשירה שקצת הסתבככה, אבל בכללי היינו מאושרות.

אבל השיא, השיא היה כשנכנסתי לחנות בגדים עם שני מוכרים יפים ממש. רוכשת לפי תומי ניגשתי אל הצעיפים שעל איזה סטנד, הנחתי אחד על צווארי וקשרתי כפי שלימדתני האנורקסית מהסרטון. שאבנג. משני צידי היכל היופי הסתכובבו אלי שני האלים היוונו-ישראלים ושאלו אותי- איך עשית את זה? אותי הם שאלו. את זו שנעלי הטבע נאות שלה כל כך משומשות שהן תיכף באמת מתפוררות חזרה אל הטבע, את זו שחוש האופנה הלוהט שלה גורם לה בעיקר ללבוש שחור כי שחור זה מרזה, אותי. אוי איזה מעמד קסום, עמדתי אל מול מראה גדולה והסברתי להם לאט כדי ליהנות גם מהרגע הזה וגם מהרגע שאחריו, זה שכבר זוכר את הסצינה הזו כמיתולוגית, מתכסה בה כמו בצעיף חם.

הנה הלינק לסרט שהביא את כל הטוב הזה עלי. אם לוחצים על קשירה שאהבתם היא נפתחת לסרטוני הסבר ארוכים ומפורטים יותר.

עשרים וחמש דרכים לקשור צעיף

שכוללות בין השאר את הקשירה האירופאית הבסיסית

קשירת הסובב ומשוך:


וקשירת טריק הקסם:

אני מסתכלת על הסרט וחושבת שלו רק היו לי קצת פחות ילדים וקצת יותר זמן הייתי יכולה להיות ממש מטופחת וזוהרת. דווקא יש לך פוטנציאל נוהגת לומר גיסתי היפה שמגיעה על עקבים (!) לארוחות שישי. באמת, במחי מאמן כושר אישי, אומצת בוקר וכמה חומצות הייתי באמת יכולה להפוך לאשה מהממת. אנשים היו עוצרים את מלאני גריפית ברחוב כדי להגיד לה שהיא דומה לי. גיסתי היתה מבקשת ממני סיבוב על האודם, היה יכול להיות לי סומק טבעי וכל כך הרבה סיבות להסמיק.

כמה קל לפתח אינפלציה סביב העצמי. באיזו קלות אני שוחה בברכת הנרקסיזם עד שאני מגלה שיוצאים ממנה רטובים. איזה שטויות.

אם היה לי יותר זמן לא הייתי מטופחת יותר. מטופחות, מעבר לרמה סבירה של נאותות, זה עניין של מוקד עניין ליבידנלי, לא של זמן. כל עוד דבק פלסטיק יעניין אותי יותר מאשר ניתוחים פלסטיים אשאר כמו שאני. אבל צעיפים – הו, צעיפים. בזה אני מוכנה להשקיע בשמחה ובכל עת.

אפילו רמזתי לאלכס שכדאי לקנות לי את הצעיף המנומר מהסרטון ביוטיוב כאות הערכה לרעיותי הנאמנה. אחר כך בדקתי ברשת כמה הוא עולה. ובכן, אלף ארבע מאות דולאר. לואי ויטון אוריגינל. אז רמזתי לאלכס לקנות לי כרטיסים לסרט ברחובות. אם אתם בקניון תזהו אותי לפי הקשירה הנפלאה של חיתול בד על צווארי. לפעמים צריך להנהיג אופנה במקום להגרר. אחרי.

נ.ב

אגב כך שהקלדתי את הפוסט הזה גיליתי שמרמלדה עשו סקירה של הצעיפים הכי אבל הכי יפים שיש באיזור. השבוע הזה התחיל וכבר הוא מושלם.

מודעות פרסומת

23 תגובות

מתויק תחת Uncategorized

23 תגובות ל-“צעיף באלף ארבע מאות דולאר

  1. רחלי

    אורית, את מדהימה. ישבנו כאן יחד, אישי הכרוך על צווארי ואני והתמוגגנו. איזה כיף לי לקרוא בלוג כזה.
    ולא רואים עלייך שאת מתוסכלת טיפוחוָייז.

  2. טוב, את מעולה, וזכרוני מספר לי שגם מאד יפה.
    כן אודם, לא אודם, זה שטויות. אהבה היא מה שבאמת עושה אנשים יפים.

    וצעיפים – כן!!! זה בערך כל מה שהבאתי מהודו. צעיפים שאלים וקארי.

  3. עוד מעט יהיו פרשנויות של איזה טיפוס אני לפי הקשירה של הצעיף. אני אירופה הקלאסית, בינתיים.. לא הבנתי איך רואים סרטון של קשירה מסויימת, זה לא הולך בסרט ההוא.
    תודה, הצחקת אותי עם החיתול.

  4. את כזו חצופה, שאלוהים יעזור לנו. תמיד מתוקתקת, לבושה למופת, ואני זוכרת גם כמה צעיפים קשורים להפליא שראיתי אי שם בסטודיו של מירית, מגרגרים על צווארך בהנאה. ואחרי כל זה את מדברת על טבע נאות? הפעם היחידה שבה ראיתי אותך לא הורסת היתה עם דלקת עיניים, כשלא יכולת לראות מה את עושה!
    אני מבקשת שהמחאה הזו תירשם בספר האורחים. בפחות מזה לא אסתפק. וגם: תלמדי אותי לקשור צעיף בבקשה? רק איזידורה דנקן אני יודעת לעשות, וזה, כידוע, לא מומלץ.

  5. נשים אהובות שלום. תודה על האינסטינקט שלכן להגן עלי מעצמי, הוא ממלא את לבי בהודייה, אבל שימו לב שאגב תנועת החיבוק הידיים מסתירות איזה דבר שדווקא ניסיתי לראות. בכל מקרה, איזה כיף לי שאתן ושהגבתן מהר ושאגב ילדים שקופצים עלי יש עכשיו גם שמחה שקופצת בתוכי.

    נ.ב בסוף הסרטון אפשר ללחוץ על סרטוני המשך. זה ממש יעיל כי מגלים שהיפה בסרטון קצת מצחקקת מדי וקצת נוירוטית ואולי עדיף לאכול יותר מחסה אבל להיות קצת יותר כבדי משקל.

  6. כמה שאני מזדהה, כמובן. לא קל להסתובב במנהטן ואפילו בשכונה שלי בברוקלין לצד המהממות, שבשעה שהן עובדות קשה על ג'וגינג בפארק או ג'ים במכון, הנֶני מנגבת לילד את האף, מקפלת כביסה ומבשלת. אבל אני מחזקת את אצבעותייך שהקלידו את המשפט הנהדר על העדפת הדבק הפלסטי על פני ניתוח פלסטי, ואומר עוד: כשנשברת לך המראה היחידה בבית, אין שום דבר בגוף שלך שהיית רוצה לתקן. את בסבבה עם עצמך.

    אבל אולי זה רק עניין של זמן. נכנסתי פעם למספרה ברחוב יעקב, בדרך לאנשהו, וביקשתי לסדר גבות. זה מאורע שמתרחש פעם בחצי שנה בערך. בעל המקום אמר לי שהאחראית לעניין עסוקה, ושאקח כרטיס ביקור כדי לקבוע תור. עמדתי מולו, עם סימני הפליטה של התינוקת, שיער סתור וציפורניים כסוסות, ושאלתי: אני נראית לך כמו מישהי שקובעת תור למספרה? הוא בחן אותי ברצינות, מלמעלה למטה, ואמר: יש לך מזל, את עוד צעירה. חכי.
    אז אני מחכה. אולי יום אחד זה יבוא ויהיה לי אכפת. כלומר, לא אכפת כדי לחשוב על זה מדי פעם, אלא כדי לעשות משהו אקטיבי. ואולי לא.

  7. שרה

    את גדולה מהחיים, אורית! את אשת חלומותי!
    באמת, אם היו לי פחות ילדים ויותר זמן הייתי יושבת שבוע מול הסרט הזה ומתאמנת. לא יודעת מה זה עניין ליבידנלי, אבל אני מרגישה בעמקי ליבי שאת מנסה לרמוז שגם כשייגדל לי התינוק האחרון אני לא באמת אשטח את בטני באימוני כושר מעולים, אצא לי לקניות העשור (רק כמה פריטים קלאסיים אך וורסטיליים, צעיף אחד ושבע קשירות לשינוי הלוק), פדיקור מניקור צבע אוברול, ולעולם עוד לא אתפס יוצאת מהבית עם טישירט דהוי ושיער פרוע בלי לזכור להחליף לנעלי-חוץ. אז אצבעות באזניים וצעיף על העיניים – אני לא שומעת כלום. לה לה לה לה לה

  8. הילה

    כמה הנאה בלקרוא אותך, ואני עוד בשלב של לדמיין איך את נראית….
    אולי זה פרי דמיוני , אבל עם כפכפי טבע, שיער סתור וידים חפות מלק, אני רואה בעיני רוחי ודרך כתיבתך כמה את יפה.
    אני מעדיפה לטפח יותר את מוחם, נפשם, כרסם ולבבותיהם של ילדיי ושל משפחתי ופחות את קצה איברי החשופים- צפורנים, אף, ריסים וכו'.
    הקשירה של הצעיף נראית מליון דולר והזכרת לי איך פעם בניו יורק בשדרה החמישית נכנסתי לתומי לחנות אסטטית שלא היו בה מחירים על הפריטים, וביקשתי לקנות צעיף לאהובי.
    בקופה גיליתי כמה מאות דולרים שהוא עולה ונסתי כל עוד רוחי בי…..
    באמת הגיע הזמן לסרוג צעיף חדש….
    הילה (מהבלוג של הפילים…..)

  9. ליאור

    פוסט מעולה!! מהמצחיקים ביותר. גם אני אוהבת צעיפים, כי צעיפים זה ה-אקססוריז לשמנות….. מיד הולכת ללמוד.

  10. עדנה

    אז ככה, אני מענף האופנה, זה סוג של גיהנום כנראה שהייתי מאוד לא נחמדה באיזה גלגול קודם ובאחת הפעמים שניסיתי להתנחמד לקולגות שלי שהן הכל חוץ מנחמדות החמאתי להן על האופן בו הן קושרות את הצעיף שלהן ורמזתי רמז דק (כפילה הודית בהריון בחודש התשיעי בהנחה שההריון שלהן נמשך כמו שלנו ואני מדברת על פילה שעוד לפני ההריון סבלה מהשמנת יתר חריפה – כיין?!?) שאשמח לקבל טיפ לאיך לקשור בצורה חיננית את הצעיף שלי וקיבלתי בתגובה תשובה מהסוג של "או שיש לך את זה או שלא…" בקיצור – לך יש את זה!!! תודה על הפוסטים המקסימים ועל הלינק המע/אלף!!!

  11. אני מעידה: רק לפני כמה ימים ראיתי את אורית נכנסת לחדר כדי להחליף את בגדי הבית לבגדי 'הולכת לפגוש את אלכס בבית קפה, לעבוד על טקסטים', ויוצאת משם אחרי שתי דקות בדיוק, עם צעיף בצבע ג'ינג'י נחושת שכזה, קשור מהמם ומשדרג את כל הלוק.. לוק שבכל מקרה, עם או בלי הצעיף, נראה היה בעיני – מיליון דולר!!
    זה הכל קשור לזוהר הפנימי.
    את יכולה לשים סירטונים ביו טיוב על- איך לשזור סרטים של זוהר, אורית.
    את אלופה בזה.
    אהבה רבה.
    דינה.

  12. סיריא

    בחיים לא תתפסי אותי עם צעיף, ובכל זאת אני בעד האופנה שזה עתה הגית. הרי מאז חיתולי הבד הלבנים המשעממים של תקופת ההורות שלי, יצאו לשוק חיתולים במגוון גוונים ועיצובים כדי שנוכל באופנתיות רבה יותר לנקות את פרי שיהוקי הצאצא. תשמעי, יש לך פה סטארט אפ. אפשר גם לכתוב רב מכר (בנתאי שמוצאים את המאייר המתאים) – מאה שימושים אפשריים לחיתולי בד – החל מהכנת גבינות (טריוויאלי), דרך סמרטוטים לניקוי המכונית (בסדר, טריוויאלי גם), ועד לצעיפים אופנתיים בקשירות מסוגננות.

  13. צעיף זה אקססורי נהדר ואני בטוחה שאת נראית בו מעולה (אני בטוחה שגם בלעדיו את נראית ככה). אני אחפש אותך בקניון 🙂

  14. אבישג

    עונג מושלם הרשימה שלך.

  15. כתמיד הרשימה של אורית גידלי היא עונג צרוף.

  16. הרשימה של אורית גידלי מענגת מתמיד

  17. פוסט מענג ביותר. ומתאים למזג האוויר הירושלמי של אחרי החגים.
    הם שכחו שם במרמלדה את הצעיפים המופלאים מכל, אלה שמוצאים בארון של אמא או סבתא, שהן קוראות להם "ישנים" ואת מכריזה "וינטג'!"
    אני מצטרפת למחאה של רוני. ובמיוחד, נזכרת בצעיף הבד ההוא עם הכפתור שנראה כמו צווארון וכולו אומר טעם מעודן.

  18. אכן – רק קשירת הצעיף המדויקת היתה חסרה לך בשביל להיות מושלמת… מה יהיה? הפוסטים שלך מתחרים עם כוסות הקפה על תואר דקות העונג שלי! הזכרת לי ערימת פיסות טריקו משופשף במגוון צבעים אפרפר, מחכה לי בנבכי המרתף להפוך לצעיף טלאים מרופט עם ניחוח וינטאג'. עלתה כרגע 10 שלבים בסולם ה TO DO LIST שלי…

  19. misspetel

    כמה כיף פה!
    מאממת, כרגיל 🙂

  20. אני מתה עליך!
    נכון, זה עוד מימי הסדנאות שלך עם אשכול, אבל נעים לגלות שצדקתי.

  21. אורית!!! כל כל הצחקת אותי החיוך לא יורד לי מהפנים, את נפלאה! תודה!

  22. פינגבק: "בזכות הבלוג נזכרתי כמה כיף זה לכתוב" | כנס הבלוגרים | סלונה

  23. גדולה כרגיל!!! לימדת אותי את המשפט הנכון, אני הולכת לשנן אותו בעל פה (מטופחות, מעבר לרמה סבירה של נאותות, זה עניין של מוקד עניין ליבידנלי, לא של זמן.) לא! את יודעת מה, מדפיסה ומצמידה כאן לצידי המסך!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s