אנתולוגיה קטנה של שירי פרידה

(רשימה שנייה מתוך שלוש- לבתי המהממת שלבה נשבר)

אולי הדבר הקשה ביותר בפרידה הוא כאב הרמייה של מי שהאמין, ובצדק האמין, שהאהבה היא דבר גדול כל כך עד שלעולם לא יוכל להעלם. נורית זרחי כותבת את זה חד מאד בפתיחת שיר שלה:

ואולי הדבר הקשה ביותר בפרידה היא שהיא לא נפרדת מהאוהבים באותה מהירות שבה האוהבים עצמם, בגופם, נפרדים זה מזו. כמו שכותב עמיחי בשיר שלו:

ובכלל אולי מה שהכי קשה זה שהאהבה שקרסה אין לה למה לקוות. היא נעה, כמו שכותב אלתרמן בשיר ארוך שחלקו מובא כאן, כדלת על ילל צירה. נפתחת ונטרקת ומסמנת לשווא את מי שלא נכנס בדלת:

וכאב הפרידה הופך אותך למצחיקה מרב צער כמו בשיר של רוחמה ווויס:

והכאב הזה הופך אותך למשוגעת שמוזרקות מגופה המשאלות הכי גורפות ולא מעודנות. כמו בשיר מושלם ועז של יצחק לאור:

ופתאום נדמה לך שגם האהבה הבאה תהיה מועדת לקלקול שהוא כמעט בלתי נמנע. ואת שואלת, צעירה מכדי להיות עצובה כל כך, איך לבחור נכון בפעם הבאה?

אולי על ידי כך שתשימי לב שלפני שהכל מתחיל את רואה בבהירות מי באמת עומד מולך. אל תתעלמי מהאינטואציות שלך בפגישה הראשונה. אינטואיציות הן שכל שלא צריך להסביר את עצמו. האם הן אומרות לך שתוכלי לחיות עם החסרונות של מי שמולך? האם הן אומרות שתוכלי להתחיות לצדו, כלומר להשאר מלאת שמחה ובטחון רגשי גם בעוד חודשים ואפילו שנים? אם התשובה היא כן לשתי השאלות אני מבטיחה לך שנכין לגבר שתבחרי עוד כסא בכל ארוחת שישי. אם התשובה היא לא נהפוך עליו את השולחן.

וגם, אם גילית שעשית מקח טעות, עזבי ברגע הראשון של הסוף. לדעת לא לסלוח על מה שאסור לסלוח עליו חשוב כמו לדעת לאהוב.

אני מתסכלת עליך עכשיו ורואה אישה שאני מעריצה כי היא אהבה בלב שלם ועכשיו עצובה בלב שלם ולכן בסוף תנצל בלב שלם. נקי מציניות ומפגימות ומקלקולים.

את מוכנה כולך לאהבה הבאה כי את עדיין מאמינה שהיא אפשרית. ואולי זה הסוד הגדול מכולם, שמי שמאמין שתבוא לו אהבה טובה רק אליו באה בסוף אהבה טובה והשיר הזה של אי אי קאמינגס מסמן את זה. ברגע של הסיום באופן מפתיע אבל הכרחי, ציפור שרה ממרחקים. וכבר נפתח מתוך עצמו הרגע של ההתחלה הבאה שבו האיש הנכון הוא זה שיגיד לך כן.

כן כמו בשיר היפה של שמעון בוזגלו, כמו שאת. נפלאה ואת. כן.

אל תעיזי לעצור אפילו רגע אחד לפני שתמצאי את הכן הזה. ממש עכשיו הוא כבר יוצא בדרכו לחפש אותך.