שאלות נפוצות

תקשיבו, זה היה כל כך מרגש ההיענות לבלוג. הכניסות, המיילים, התגובות, הסימנים שאכפת לכם, שאנחנו זוג לריקוד הזה. איזה חדש ושמח זה. כבר שלושה ימים שאני לא מצליחה להרדם.

טוב, אז אם כבר התפנה לי זמן שינה, אענה על כמה שאלות שהפנתם אלי מאז שהבלוג עלה. על הכנות והנוקבות שבהן על כל פנים.

1. מהבלוג עולה שיש לכם המון פעילויות בבית. האם לילדים שלך באמת כזה כיף כמו שנדמה?

לא.

2. תעני באמת.

באמת. לדעתם לא מאד כיף להם. יש להם אמא שהיא שמנמנה מכדי להעיז וללכת לים, קמצנית מכדי לקנות מנוי שנתי לבריכת הקאנטרי, ורופסת מכדי לטפס, שוב ושוב ושוב על המגלשה הגבוהה. אז הם נתקעים בבית ושם גם אין טלויזיה. מה שנשאר זה מספריים ודבק. להלן תגובתם:

עופרי (בת ארבע) "אוף, עוד פעם יצירה?"

נועה (בת שתים עשרה) "שלא תעיזי לפדח אותי שוב ולהציע לחברות שלי סדנת מיניאטורות"

הלל (בן שמונה) "אמא, אני אוהב יצירה במחשב" אמא: "כן, ילד יפה, איזה יצירה במחשב? האתר עם הציורים שהשארתי לך פתוח בבוקר?" הלל: "לא. יצירה יריות".

רק ענר בן שמונת החודשים עוד בעדי.  זוחל מתחת לשולחן הסלון, בולע חתיכות של לבד וחרוזים, ומאושר שבבית שלו באמת אפשר לאכול מהרצפה.

3. בכל זאת, גרמת לי להרגיש אשמה שאני לא עושה עם הילדים שלי פעילויות איכותיות אלא שוב הולך לגינה.

איזה שטוית. את האשמה שלי על זה שהילדים לא יורדים מספיק לגינה אני פותרת בעזרת המחשבה שהורה צריך לעשות רק ורק ורק מה שעושה לו טוב, אחרת הילד ירגיש במלאכותיות.

אם מה שעושה להורה טוב זה לשבת בבריזה על הדשא, זה מה שהילד יזכור ממנו ברבות השנים. את החופש. את העיניים השמחות של אמא או של אבא כשהיה להם כיף. את הזכות להיות בקרבת מישהו אמיתי ולא מאומץ מדי. אם מה שעושה להורה, כלומר לי, טוב זה לתפור ולשיר, אין ברירה. נתפור ונשיר.

4. אז למה בכל זאת שלחת את הלינק לבלוג גם לחברות שלך שאף פעם לא עשו יצירה עם הילדים?

הו. כי פעם, אחרי שלאבא שלי נמאס ממני לגמרי הוא אמר לי את המשפט הבא: "לקדח של המקדחה יש מספר. לפי המספר הזה תקני גודל דיבל וגודל בורג ותקדחי לבד". זהו. טיפה של אינפורמציה ואחרי זה לקדוח, אבוי, לקדוח, נהיה פשוט. את כל המדפים בכל שלוש הדירות האחרונות שעברנו אני התקנתי. כולם, חוץ משניים שבאמת נפלו, מחזיקים.

בקיצור, מידע לגבי 'איך עושים' יכול להקפיץ את מי שרוצה לעשות עם ועבור הילדים אבל נדמה לו, בטעות גמורה, שהוא בחיים לא יצליח.

5. סוף סוף את מדברת על מקדחה. אני אבא. הרגשתי שהבלוג שלך מופנה לאמהות. האם גם אני מוזמן למסיבה?

ברור שכן. אתה מוזמן לחלוטין אם את מרגישה שאת מתחברת לטון ולתכנים.

6. לא מצחיק

שאלת שאלה דבילית אז התשובה דבילית. ברור שמתאים לכל מי שרוצה ליצור ולשמוח. אין מין לשמחה ושאלות על מגדר מלחיצות אותי. לא חשבתי עליהן מספיק זמן כדי לענות עליהן באמת מורכב וחדש. יאללה, בוא. תביא גם את המברגה, אפשר לעשות בעזרתה ציור ילדים מדהים אם מותחים חוטים בין כמה ברגים מוברגים על לוח עץ.

7. חסרות לי פעילויות לאירוח של ילדים אורחים, האם תכתבי על זה?

כן. אם כי מרבית הגילוי שלי מתמצה בכמה מילים: להתחיל בפעולה משותפת (נניח ציור) ולעזוב את הילד ואת האורח שלו ברגע הראשון שאפשר. אני עוזבת למרות שהייתי מעדיפה להשאר. גיל ארבע הרבה מתאים לבפנים שלי מאשר גיל ארבעים.

8. באמת יש משהו קצת ילדותי בראיית העולם שלך. את מודה בזה?

משהו ילדי. וכן, מודה. הגיע הזמן שאפסיק לשקר ביחס לגילי המנטלי ואתחיל לשקר ביחס לגילי הביולוגי.

9. חסרות לי פעילויות לילדים בני שנתיים, האם תכתבי על זה?

אולי אתייחס גם לאימבציליים המוטוריים בני השנתיים.  ובכל מקרה תמיד אפשר ליצור לידם ולתת להם משימות קטנות לעזרה. כשנועה היתה קטנה בנינו לה פעם בית בובות גדול מקרטון ביצוע. שלושה ימים בנינו יחד. אני על השולחן גוזרת ומדביקה והיא על הרצפה מציירת קווים על כל חתיכה לפני ההדבקה. כשהיה מוכן הורדתי את בית הבובות לרצפה ונועה התרגשה והתיישבה עליו.

10. אז בשביל מה?

כי נהניתי נורא. ההורה הוא העיקר. ההורה הוא העיקר. אני מקווה לחשוב ששמחת היצירה שלי זו המתנה לילדה שלי, לא עצם התוצר.

11. רגע, אז יש לך פרספקטיבה. הילדה שלך בת השתים עשרה גוזרת ומדביקה מגיל כלום. האם היא יצאה יצירתית עד תדהמה?

היא יצאה מופלאה. לגבי העניין העכשווי שלה ביצירה, אני באמת צריכה לשאול אותה. אני פשוט לא מספיקה לתפוס אותה כי היא כל הזמן בקניון או בפייסבוק.

12. בתחילת השיחה הזכרת את עניין המשקל שלך. את באמת כזאת שמנה כמו שאת עושה מעצמך?

אמרתי שמנמנה, אבל כן. כל כך קשה לרזות כי מי שמחליט מה לא לאכול זה אותו אדם שמחליט מה כן לאכול.

13. טוב, במקום כל האינטרנט הזה, רוצה להפגש לקפה ועוגה דיאטטית?

כן. אבל לפגישה בלי ילדים.  אני צריכה קצת הפסקה מהם. בכלל, מאז תחילת החופש הגדול אני מרגישה שלאהוב את הילדים שלי זה להזדהות עם התוקפן.

14. חחחחחחחחחחחחחחחחחחח. טוב, יש לך עוד תשובות למשהו?

יש לך עוד שאלות?

יש לכם עוד שאלות?