יום הולדת חורף

בסוף יום ההולדת שעסק בחורף ובשלג, הגיעו פיות הקרח. הן נמסו אל תוך כוסות המים של הבנות, והרשו לכל אחת לבקש משאלה, רגע לפני שהן נעלמות.

אני מתחילה מהרגע הזה כי היה בו כל כך הרבה קסם שלא יימס, פשוט לא יימס, גם כשהחורף האמיתי יכה בחלונות.

 

מאז אני ממליצה לכל מי שאני מכירה, ולמרבה הצער גם מדברת על כך בהרחבה עם זרים במעלית, להמיס לתוך המיים שלו פיה אחת ביום. כי מי שמאמין בפיות ולו לרגע, זוכה ולו לרגע באבק פיות. אני יודעת את זה כאדם מבוגר ומפוכח. אני יודעת את זה כילדה קטנה שזכתה שיהיו לה ילדים.

טוב אז איך?

תבניות לאוכל ובכלל זה לקרח אפשר ליצור תוך עשרים דקות בעזרת החומר הזה, שאמרו לי שאפשר למצוא גם דומה לו בארץ בכמויות גדולות: smooth-sil 940. מפסלים פיה מפימו (אנחנו קיצרנו תהליכים וחתכנו בפאבלאב פיה מפרספקס) לוחצים מעליה את חומר הפלא, ויש תבנית. משם הדרך לפריזר רצופה אושר ושובל מיים.

מי שרוצה, אגב, פיות צלולות יותר יכול להקפיא מיים מינרליים מורתחים.

בעזרת הסיליקון הנהדר הזה הכנו גם תבנית דובי קוטב שאותה ניצלנו פעמיים. פעם להכנת קרטיבי דובים משוקולד לבן:

 

 

ופעם להכנת נרות דובים צחורים משעווה ופנדה לבנה מומסת, שצעדו בשלישיה על העוגה:

 

בתכנית יום ההולדת:

המטרת שלג על כפר בתים מואר. התוודתי לא פעם על יחסי האהבה הלוהטים שיש לי עם החומר הזה, אבקה שמתנפחת לשלג רך. השנה גיליתי שאפשר להזמין את האבקה גם בארץ אצל גיא המדען שבכלל יש לו כל מיני ערכות מדע אדירות. שכינה בשכונה.

הבנות בנו ארמונות משלג, זרו שלג וזוררו שמחה:

 

במשחקים:

קרב כדורי שלג שהם פונפונים לבנים שמועפים בסלון בין שתי קבוצות, הכנת אנשי שלג ממרשמלו לבן ובייגלה ארוך, יוצא מכוער אימים אבל טעים, תחרות יצירת אנשי שלג על ידי עטיפת ילדים בנייר טואלט, וחילוץ גמדי חורף קטנטנים מקוביות קרח ג'לי כחול.

בפירוטכניקה:

ריקוד של נסיכות שלג שהשמלות הלבנות שלהן זורחות באור האולטרה סגול (ע"ע) ופתיתי שלג מצויירים זורחים על ידיהן.

בתכנית האמנותית:

מצגת של סרטים ותמונות על יופיים של פתיתי שלג (בתוך דברים שלמדתי היום פרק 26), מעגלי אמנות בשלג (בתוך דברים שלמדתי היום פרק 4), פיסול בקרח, מלון הקרח,  וארמון הקרח בחרבין (בתוך גלילאו עונה 4 פרק 39).

בתפאורה:

בדים לבנים על הקירות, וגשם של פתיתי שלג. פתיתי שלג ממגזרת נייר, פתיתי שלג מדבק חם, ופתיתי שלג מחיתוכי לייזר של בריסטול זהב שיורדים בחוטים דקים מהתקרה. זה היה כל כך עדין ומקסים עד שהתקרה שלנו הרגישה בפעם הראשונה בחיי הבטון שלה, שבעצם כלוא בה הרבה יותר אוויר משנדמה. וזה, נדמה לי, כל העניין כולו.

נ.ב

מחדשות סדנאות הבית: ביום שלישי בערב מארחים את רוני סומק, המשורר העיראקי סאלח אל-חמדאני, ונגן העוד ערן זמיר לערב של שירה בערבית, עברית, ואנגלית. ביום חמישי בערב מארחים את פאולו ג'ורדנו, שאחרי 'בדידותם של המספרים הראשוניים' שבר את לבי כל כך, שאין לי אומץ אבל גם אין לי ברירה אלא לקרוא גם את ספרו השני. בואו בשמחה.