ציורי ילדים- אוקיי ומה אחר כך

רק נגמר החופש והנה שוב אני עומדת מול ערימת ציורים שהבת שלי ציירה בגן. כלומר: דפים על גבי דפים שעליהם שני קווי צבע מקושטים בשלושה גוגואים נשירים, או לחליפין דפים עם צביעה צייתנית רק של המילה שבת, כי באמת, מי בימינו מתייחס לשלום.

כמה נייר כמה. כל כך הרבה עצים היא השמידה בנסיון לצייר עץ אחד נורמאלי. אבל אז, אחת לעשרה ציורים פתאום היא מביאה גם ציור אחד שמצדיק הכל. ציור שכשאני מסתכלת בו, אני נתקפת התרגשות-עומק וקנאה אמיתית.

לעולם, מבוגרת קרושה שכמוני, לעולם לא אוכל להנביע את מה שבתי הנביעה בגן בלי מאמץ. האיזון הצורני הפראי, לא מצומק מרוב שליטה או השתדלות, המסיבה של הצבע.

זה הציור שאני חוטפת מיד ומניחה בתיקייה המכונה- תיקיית הנצח. הגדרה עניינית של אורך התקופה שבמהלכה אני רוצה לשמור אותו. הילדה טוענת כנגדי בטעות שזה הציור שלה ולמה הוא מועבר לתיקיה הגבוהה. נו באמת. אני כמובן מסרבת לתת לה חזרה את יצירתה הטריה, וצופה מעריצה ברפילביאמאטיספיקאסוה שלי מתרעמת,  מנסה להגיע לתיקייה ונכשלת, מוחה ומפתחת התקף זעם.

אמנים זה עם כל כך אקספרסיבי ורגיש.

אוקיי ומה אחר כך? מה עושים עם כל היופי הקמיט הזה?

את התשובה הראשונה ראיתי אצל מישהי שווה במיוחד. היא גיבבה את הציורים של הילדים אחד ליד או אחד על השני לרוחב קיר שלם והדביקה בדבק טפטים. לגמרי לא משנה שהציורים המקוריים לא היו יצירות מופת, הטאפט שהתקבל מחיבור כל שפת הילדים הזו היה הטפט הכי יפה, ואגב, הכי זול שראיתי בחיים שלי. כשאני אגור בבית משלי זה בדיוק מה שאעשה.

וגם: הטריק הזה עובד עם עיתונים. לפני ארבעים שנה ההורים שלי מרחו דבק טפטים על גיליונות של ידיעות אחרונות, הדביקו על קיר דירתם הראשונה, יצרו טפט זול מקורי וגאוני, ומשם כבר כל המשפחה העתיקה.

ומה עוד אפשר?

  • אפשר לעשות לציורים למינציה בכל חנות חומרי משרד, ולהפוך אותם למפיות אוכל=פליסמנטים. חשוב לוודא שהניילון של הלמינציה רחב  יותר מהדף, כלומר שהפלסטיק נדבק לעצמו, אחרת ייכנסו מיים ולב הילד ישבר.
  • המפית אחרי למינציה מצטלמת אגב מעולה במכונת צילום צבעונית, אז אחרי הפקת הסט המקורי אפשר להפיק בעלות נמוכה שכפולים, כלומר: מתנות פוסט- חג לכל הסבים. אלו כמובן מחייכים בתודה, מאחסנים את הפלייסמנטים המהממים בארון וממשיכים להשתמש במפיות שלהם עם צילומים מהרי הרוקי. בעיה שלהם.
  • אפשר לסרוק את הציורים, להדפיס את הקובץ כמו כל תמונה בחנות הצילום, להדביק על מגנט אנסטלטור ויש כיסוי יפה עד תדהמה למקרר או לדלת. אצלנו זה ממש מסתיר צבע מתקלף על הפלדלת.
  • כשנועה היתה קטנה ארגנו לה מכירה של מגנטים כאלו בעבודה של אבא.  הדפסנו את הציורים שלה בחנות הצילום ואפילו הגדלנו עשות והדבקנו כל אחד על יריעת מגנט מאיזו חנות יצירה. עלות ההפקה של כל מגנט היתה בערך שישה שקלים ליחידה והילדה הסתובבה במשרד מאושרת ומכרה אותם בשקל. מממ.
  • אפשר להגדיל את הציורים על קנבס ולתלות בחדר של הילדים או בסלון.
  • אפשר אגב מלכתחילה לתת לילדים לצייר על קנבס גדול. הבעיה היחידה של זה היא שאחר כך יש בארון עשרים קנבסים גדולים וצורך בשירותי אחסון לאמנים.
  • אפשר לתלות את הציורים בתוך מסגרות איקאה ולהכריז על אירוע אמנות. מזמינים את המשפחה המורחבת לטקס פתיחת תערוכת הציור. הם מתבקשים אם לא קשה להביא איתם משהו קטן שלוש עד חמש פשטידות. סטארט אפ.

ולרעיונות שמערבים מכונת או תפירה

  • לסרוק את הציורים, להקטין בפוטושופ או בכל תוכנה אחרת, ולהדפיס על בדי כותנה למדפסת. כן, אני חולה על המוצר הזה, דפי כותנה למדפסת, אבל איזה שיחוק זה. הציורים יכולים להפוך במחי שתי דקות תפירה של בד אחורי וקצת צמר גפן בפנים לבובות בד קטנות מהממות וברות כביסה. או- וזה רעיון שאני עוד מחכה לממש, לספר בד לתינוק שאחיו ציירו בו את כל התמונות.
  • וזה גם רעיון שעוד לא ניסיתי אבל גאונותו הזדהרה אלי מאיזה בלוג. נניח הילדה ציירה אישה. מעתיקים את התוואי של האישה על בד (שמים על חלון את הציור ומעל שמים את הבד ומשרטטטים עליו את תוואי הציור), ורוקמים בתך רציף בדיוק לאורך התוואי הזה. מהבד שנוצר עושים כרית או מותחים על עיגול שנועד למתוח רקמה ותולים לראווה.
  • ואלכס מוסיף, את יודעת שיש אתר לאנשים שרוצים שיתפרו להם בובה על פי הציורים של הילדים שלהם? לא ידעתי, עכשיו אני יודעת. עדיין מחפשת את הלינק.

ורעיון אחד למי שבונה בית או חנוכיה

  • למי שבאמת רוצה לשמור לסמי נצח: אפשר לצייר על קרמיקות פושטיות. נותנים לילדים לצייר בצבעי פורצלן מכל חנות יצירה ושורפים בתנור הביתי. למתקדמים יש אפילו טושים מיוחדים לציור על קרמיקות. יוצאות מזה יופי של חנוכיות לשנים או אפילו אריחים לקיר.

וקיר באמבטית הילדים (המצלמה קצת התחפפה, עד התיקון חלק מהתמונות לא בפוקוס, סורי)

כל הרעיונות האלו מערבים עמל מסויים, אבל הם מצילים את הציורים מהמדיום הלא עמיד של הנייר. הם הופכים אותם למשהו ראוי.

אני נזכרת עכשיו בסבא ובסבתא שלי שבילדותי הציגו לראווה על מדף בולט בסלון שלהם את רקדניות החימר שפיסלתי באיזה חוג יצירה. רקדניות מכוערות כל כך שכל סבים אחרים היו מעלימים מיד (כל הורה מכיר את זה. נוהל ארגנטינה. הילד הולך לישון והיצירה המכוערת שלו נכפתת, מוצנחת אל הפח ממטוס, ולא נראית יותר לעולם).

הסבים שלי לעומת זאת הציגו את הרקדניות בלי בושה ושידרו משהו חשוב: את חשובה לנו כל כך, עד שלא אכפת לנו מה חושבים עלינו האורחים. את חשובה לנו מספיק עד שאנחנו בכלל לא רואים כל בוקר את גושי החימר חסרי הגמישות שפיסלת, אנחנו רואים אותך מביטה אלינו מבעדם. משמחת אותנו בעצם היותך החשוב מעצם פועלך.

הרקדניות פסו כבר מן המדף, הכיעור האיום שלהן כבר פס איתן, סבתא שלי כבר מכוסה שכחה וסבא שלי מותש ממניין שנותיו, אבל הפעולה הזו של נאמנותם אלי שרירה וצעירה בתוכי. אני אסירת תודה עליה ממעמקי לבי ומקווה לזכות ולהעביר אותה כמכווה של אושר גם לילדי.

מודעות פרסומת

38 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים

38 תגובות ל-“ציורי ילדים- אוקיי ומה אחר כך

  1. טוב, את מדהימה. ואני בכלל לא אמא אבל קוראת את הפוסטים האלה שלך בשקיקה.

  2. שושן

    אכן מדהימה. רעיונות מקסימים.

  3. גם אני חושבת שאת מדהימה – אז יש כאן תמימות דעים…

  4. מיר

    אני מזמן כבר חושבת שאת מדהימה, אבל יש לי כמה הארות:
    א. אני בשוק שאת אשכרה משלמת למישהו על למינציה – בשביל מה אני מחזיקה מכונה בארון ?
    ב. אני משתמשת במשפט האלמותי של אבא שלי:"גם לך יש פח" נכון שהוא משתמש בו בעיקר כשהוא מביא לי קופסאות של אוכל בלתי מזוהה שאמא שלי הכינה, אבל זה עובד גם על ערימות הדפים של כל הארנבים שהבת שלי רק התאמנה עליהם אבל היא לא באמת אוהבת אותם….,
    ג. רק לגבי הקנבס – אצל הסבאסבתא שלנו במסדרון תלויים שלושה קנבסים שהבן שלי הכין לסבא ליומולדת במשך שלוש שנים רצופות (היה לי ילד אחד והתלהבתי…) זה מגניב לראות את השינוי מעבודה לעבודה.
    שבוע מעולה שיהיה לך

  5. עדי

    אהמ אהמ…אין רע בלתייק. (בפח, חו"ח לזרוק…)

  6. אורית, אוררית, אורררית,
    בעניין התקווה שהבעת בסוף הרשומה, כן?
    אז מה את חושבת שאת עושה כאן בבלוג הזה,
    שוב ושוב, אומרת את אהבתך גאוותך בילדים שלך?
    הא?
    וגם עושה את זה יפה (מה שתמי אמרה).

  7. מורן המילטון

    אוריתוש'
    אין אין אין עליך….
    איך את קולעת בול בכל פוסט?????
    אני קוראת את השורות הראשונות ואומרת לעצמי – איך זה שאת כותבת בדיוק כל-כך מושלם מה שעובר לי בראש….????
    והרעיונות מ ק ס י מ י ם !
    נשיקות

  8. דקלה

    רעיונות מעולים.
    אבל מה בכל זאת עושים עם הציורים שמגיעים בכמויות מהגן?
    אצלנו מתייקים בקלסר, והבנות שלי ממש נהנות לדפדף בו ולהיזכר בציורים ישנים.
    אני מתייקת לא בנוכחותן, וככה מתייקת רק את הציורים השווים יותר. ופעם בשבועיים שלושה אני מדללת.

  9. אני מתייקת אותם בפח וממלמלת משהו על כך שהדרך יותר חשובה יותר מהתוצאה… אבל את נהדרת.

  10. רעיונות נהדרים. תודה!

    אצלנו הילדות מיצרות ערימות של ציורים כל יום. יש לנו ארגז בשבילם – זה הארגז עם ניירות להתחלת האש בקמין. אבל יש דברים שהייתי רוצה לשמור והרעיונות שהבאת פה יעזרו לי בעניין.

  11. מדהימים הרעיונות שלך! אצלי כבר לא מביאים ציורים על נייר אלה על קאפה וקנווסים….אולי אני אשכנע אותן לחזור לנייר כי האופציה היא שכירת גלריה. וכמובן שהכי הכי זה להציג את העבודות שלהם -סבא וסבתא שלך אנשים חכמים.

  12. אני רק שאלה. ממה שזכור לי דפים מודפסים שנרטבים מיטשטשים. מה מחזיק את הצבע יציב על בד?
    והבדים האלה למדפסת, אפשר בבקשה את השם שלהם באנגלית? (לא נתקלתי בכאלה בוולמרט…)

    תודה 🙂

  13. באתר של שידוני
    http://www2.shidonni.com/v2/LandingPage.aspx?&lang=Hebrew
    הילדים מציירים דמויות שמככבות במשחקים הוירטואליים, והם גם יוצרים עבור ילדים את הדמות שלהם ממש, כבובת בד, ושולחים לכל מקום בעולם.
    הילדים אהבו לבקר במשרדים שלהם (פה ברחובות) ולראות איך הם עובדים על בובה שתישלח ליפן.

  14. נפלא! אנחנו בדיוק נתקלנו בעניין הזה עכשיו בפעם הראשונה. לכבוד ראש השנה, ניצן חזר הביתה עם תיק עבודות רציני ביותר. מאחר שהוא בן שנה, החלטנו שאלה לא באמת עבודות מעשה ידיו, אז אין בעיה לשלוח אותן לנוהל ארגנטינה, כמו שאמרת, אבל האמת היא שהן עדיין פה, כי כואב לי הלב 🙂 ואני מכירה מישהי אמריקאית שתופרת לפי הזמנה בובות מציורי ילדים, אבל ממש לא מצליחה להיזכר בשם שלה או למצוא את האתר. בהזדמנות, אם אזכר, אשלח לך.

  15. הילה

    מצטרפת לתמימות הדעים לגבי הנפלא…
    יש לי תיקיית "לשמור" שבי נשבעתי שיום אחד (בקרוב מבטיחה!) אסרוק אותה למחשב. שיהיה שמור במדיה לא מתכלה.
    עשיתי כבר פלייסמנטס, ציור ממוסגר לקיר.
    זרקתי המון.
    עטפתי מחברות.
    רוצה עוד לרקום.
    ויש לי רעיון הורס! מעצבים לבד בד מציורי הילדים באתר שבדיוק עכשיו ברח לי השם שלו מהראש….. אפשר לשלוח לשם כל ציור שרוצים, והוא הופך את זה לבד. לא זול התענוג אבל הנצחה לתמיד

  16. מצאתי אינטרנט אחרי יומיים בלי, תודה כל כך על כל מם במהמם ששלחתם לי, אני בעיקר כרגע אדם המום (יומיים עם ארבעה ילדים באילת מספיקים לכל הורה בוגר לרצות להגר בשחייה למצריים), ואיזה רעיונות! התיוק בפח חחחח וההמלצה על שידוני, ובד עם ציורי ילדים. בא לי לחזור עכשיו עכשיו עכשיו לציביליזציה ולגלוש ברשת במקום בבריכת המלון החמימה ולא מיין.

  17. אויש והלינק למרמלדה, אויש. וגם רגע- השאלה של נעמה. טוב, הדפים האלה למדפסת יזכו לפוסט נפרד מרוב שהם נשגבים, הקטע איתם הוא בדיוק זה, שאחרי גיהוץ ההדפסה לא יורדת בכביסה של עד 40 מעלות. עוד אפשרויות הן מוצר שנקרא BJC אלפיים או משהו כזה, אבדוק בדיוק כשאגיע הביתה. משיגים בארה"ב, ומייצרים דפי כותנה שמה שמודפס עליהם מתקבע לנצח. אנשים בארה"ב שם יש גם נייר פריזר (כמו שזה נשמע) יכולים אותו כנ"ל לייצר את הדפים האלה בעצמם עם מגהץ וטיפה עבודה. כל זה אם לא רוצים שיעלה הרבה, אם בכל זאת אין כוח להתעסקות ורוצים את המוצר מוכן, לינק מאמזון לדפי כותנה שאין לי מושג מה איכותם: http://www.amazon.com/Avery-Printable-Printers-11-Inches-53207/dp/B0018N9Y3C/ref=sr_1_12?ie=UTF8&qid=1317673115&sr=8-12 וגם- טריק גאוני שהגתה חברתי הקיפודה הנערצה- כיצד לעבוד על המדפסת: http://ykipodim.blogspot.com/2011/03/blog-post_15.html

  18. misspetel

    אורית, יודעת משו? כל ספרי ההורות שאני טורחת לקרוא, פשוט מתגמדים ליד הפוסטים שלך.
    את נהדרת. הולכת לפנות מדף מרכזי בבית…
    נצ'יקות.

  19. יונת

    אני מכירה מישהי (אמא של חברה טובה) שיוצרת ויטראז'ים נפלאים מזכוכית על פי ציורי ילדים. סוג של השקעה לטווח רחוק…

  20. חדשה כאן (כי קיבלתי הבוקר שתי המלצות שונות על הבלוג!) ושמחה להיות.
    עוד אפשרות לגבי הציורים (החנוכיה שלך הזכירה לי) – יש לי חברה שמדפיסה את ציורי הילדים על גבי נרות חלולים וזו גם מתנה מקסימה לכל מי שאוהב את הילדים. לעסק שלה קוראים קנדלה.

    • ברוכה הבאה!
      אחפש את הלינק לקנדלה, ונראה לי שכדאי לארגן את כל ההמלצות המעולות שבתגובות לתיקיה אחת. אעשה את זה מיד אחרי החופש. בוקר טוב!

  21. talyon10

    הי אולי אני קצת יותר איטית פה מהאחרים אני עדיין מנסה להבין איך כתבו או העתיקו את השיר הכ"כ מדהים של זרחי על קנבסים ורודים???? אם תוכלי לעזור לי אודה עד מאוד ואכין מתנה לילדתי. אני יודעת שאני מעתיקנית , תודה תודה ושוב תודה. ואכן בלוג מקסים ושונה ממה שהכרתי עד כה. בהצלחה

    • את השיר מצלמים במכונת צילום רגילה ואז במכונת צילום מיוחדת שמגדילה דף איי ארבע פי 400. אני עשיתי את זה בחנות בשם גלסי ליד האוניברסיטה בתל אביב. זה עולה גרושים. את הצילום המוגדל מדביקים על קאפה, קרטון מוקצף. מקווה שיצליח, אם יש עוד שאלות- תגידי.

      • talyon10

        תודה אורית. האם יש אפשרות שתמכרי לי פשוט כאלה תמונות??? אין לי מושג מה זה קאפה? אני חשבתי שאלו קנבסים ורודים… ואיך צובעים בורוד? ואיזה דבק מתאים? ואיך לא רואים את ההדבקה? זה נראה ממש מודפס…
        מצטערת אם הגזמתי. ואני רצינית לגמרי בהצעה שלי…

  22. חברה העבירה לי את הקישור לבלוג הזה ומאוד נהניתי משלל הרעיונות שלך.לא הפסקתי לחייך ולפנטז על כל הדברים שאפשר באמת לעשות עם העבודות של הילדים . שעה קודם התקשרה אלי חברה לספר על ציור של הבת שלה שהיא בדיוק מיסגרה וכמה זה שימח את כולם

  23. הי, נעים מאוד, אני מנויה כבר כמה זמן ונראה לי שזו התגובה הראשונה שלי פה.
    אהבתי את הרעיונות, במיוחד עם צבעי הפורצלן וציורי הילדים באמבטיה.
    הסיפור על הרקדניות מאוד מרגש, ואולי הייתי מסיקה מכך שהכי טוב לתת לילדה לבחור אילו ציורים היא רוצה לשמור.
    אני מתייקת אותם בקלסר שנשאר זמין, והילדים יכולים לדפדף בו. לא שוכחת לכתוב מאחורי הציור את התאריך ושם הילד (יעיל כשיש כמה ילדים).
    גמר חתימה טובה ושנה טובה

  24. הקנבסים לא ורודים ולא קנבסים, זה פשוט נראה ככה בגלל הצילום שלי שלא כל כך מצטיין בצילומיותו. השירים הודפסו על נייר לבן והודבקו על קאפה, יש גם חנויות שעושות את זה בתשלום את ההדבקה על קאפה. אפשר כתחליף פשוט לקנות ספריי דבק, לרסס (לא בבית, יורדים עם כולם לחנייה, הריח לא מאד בריא) ולהניח את הנייר. עובד כמו קסם. אשמח לעזור לך אם את רוצה לקפוץ לרחובות.

  25. דפנה

    שלום,
    הגעתי היום במקרה לבלוג ולאוצרות שבו. איזה כיף.
    רעיון תוצרת הבית שלי לציורי הילדים – ממסגרים אותם בעצמנו, שזו גם עבודה כייפית. אני אוהבת את העיסוק הזה בעצמי. כל שצריך הוא קרטון ביצוע ודבק, ואיזה בריסטול מאריזה של משהו (קורנפלייקס) לגב הציור. מדביקים את הציור על הבריסטול הגזור במידה גדולה מהציור, דהיינו כולל פספרטו. בחלק הקדמי מדביקים סביב חתיכות קרטון ביצוע החתוכות בקצוות באלכסון בזוית של 45 מעלות כדי שישתלבו לצורת מסגרת. מקשטים ומדביקים כל מיני גזירי עיתונים על המסגרת, או צובעים אותה, מוסיפים חתיכת חוט צמר מאחור לתלייה ואפשר לתלות על הקיר בכיף.

  26. יפי

    אין לי מושג איך הגעתי לבלוג הזה, מאוד נהניתי לקרוא ולהחכים.
    כיוון שלי שלושה ילדים ,שמביאים תערוכות של ממש מהגנים.
    קנינו בחנות לחומרי יצירה בהזמנה לפי גודל את החומר ההוא שתוקעים בו מסמרים כאלו בלוח מודעות… והוא נתלה בחדר הילדים שלנו על שטח די גדול ומתחלף אחת לשבוע.
    יש לנו גם תיקיות, לכל ילד תיקיה אישית שבו הוא שומר את היצירות שהכי שוות בעיניו וממש בלתי אפשרי לזרוק.

  27. הפוסט מדהים ומרגש ואני מעריצה אותך עד מאד 🙂
    אני קוראת אותך בנאמנות ונהנית מכל מילה – נונה הפכה להיות בת בית אצלינו גם
    היה פה לינק לדפים שאפשר לעשות איתם קעקועים זמניים – להזמנה מחול
    אני לא מוצאת את זה פתאום – את יכולה לעזור לי למצוא ?
    תודה רבה

    • מוריה יקרה, אני לא זוכרת לינק לדפים כאלה, אבל אם את מוצאת תשלחי לי זה נשמע הורס! היה לינק לדפים שאפשר פשוט להדפיס עליהם ולתפור מזה בד שהציור לא יורד ממנו בכביסה, אולי על זה את מדברת?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s