שמתם לב שכשמקלידים בגוגל את צירוף המילים "איך לעשות" ההשלמה האוטומטית שלו משלימה את המשפט ל: "איך לעשות כסף"?
מאד עצוב, אבל כנראה שזה מה שמרבית העולם רוצה ללמוד איך לעשות. האמת, לא כזה בעיה. הנה- עשיתי.
שעות של אמא תגידי לה אני רוצה להיות בקופה ושהיא תהיה הקונה, אמא תגידי לו הוא לא חילק לי מספיק כסף – כל אלו הכשירו את ילדי להבנה הכרחית. עליהם להתחנף לבעלים של אמצעי הייצור ("אמא, רואים שרזית. עכשיו נשאר לך המון שומן רק באיזור הבטן") עליהם להשתלט על אמצעי הייצוג ("אמא, גזרתי לך מאתיים שקל מהארנק לשטרות קטנים שיכנסו לי לקופה") ועליהם לפעול להשגת צדק חברתי ("הון שלטון משכתי לך בתחתון"). המהפכה כפי שהסברתי לבני ביתי.
קופה אפשר ליצור מכל קופסא ריקה שנשארה בבית. מצפים בלבד, כותבים: "קופה" ומקשטים בסרטים, ובפנים מדביקים מספרים (הקופה יועדה לעופרי אז יש שם מספרים רק עד שש כי היא יודעת לחבר ולחסר רק עד המספר הזה).
שטרות ומטבעות אפשר לתפור ולמלא באקרילן, ואפשר במקום זה רק לגזור המון מלבני לבד ולכתוב עליהם ספרות שונות. גיליתי שילדים קפיטליסטים לא ממש מרגישים מתי האמא האידיאליסטית שלהם משקיעה תשומת-לב בכל שטר ומתי היא מחפפת. העיקר שיש להם ביד כסף שאפשר לממש בחנות השוקולדים מלבד ולהתחיל, כמו שבעצם צריך בעולם, ישר מהקינוח.
וזהו בעצם.
הקופה הזו סוגרת לנו את סדרת הלבד.
אוכל מלבד- איך עושים עיגול וממנו גלידריה
אוכל מלבד- איך עושים עוגות משלושה עיגולים
אוכל מלבד- איך עושים כיפה וממנה מקרונים ופטריות
אוכל מלבד- איך עושים קונכיות ומהם פטיפורים
אוכל מלבד- איך עושים חרוט וממנו תות
עבודה עם לבד- הערות כלליות ולינקים שווים
כקינוח שאחרי הקינוח אני מצרפת קטע קטן משיר ארוך. כתבתי אותו אגב התבוננות בבני הישן. נכנסתי בשקט לחדר שלו והסתכלתי סביב, צמר הגפן והאקרילן הציצו אלי מתוך צעצועי הלבד ושמיכות הבד. כמעט השתכנעתי שיש רק רכות בעולם ושאפשר להרפות קצת מהדאגה האמהית הכרונית, זו שלא מרפה ממני:
(מתוך השיר 'ילד' ב"סמיכות'. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009)
הלוואי שהמשאלה הזו, האתרוגית, תתגשם גם בשנה שמתחילה תיכף. לא יאמן- כמה שחיכיתי לראשון בספטמבר ככה אני נלחצת ממנו עכשיו.
כי למרות הטון המבודח שהשתלט עלי כמנגנון הגנה השרדותי בחופש הזה, לקראת תחילת בית הספר אני נתקפת רצינות. שוב אני משלחת את ילדי אל הניסוי החברתי הקשה- קבוצת חברים. שוב אני בוטחת במוריהם שמשלמים להם מעט מדי כדי לעשות הרבה מדי, שוב אני עומדת בלב עולם שמנבאים בו מלחמה ומקווה שהשגרירים שלי יעשו בדרכם הלוקאלית והטבעית- שלום. ימשכו את התפרים הקטנים שתפרתי בשבילם לאט ובאהבה במקלט הבית אל תוך עולם שיש בו מעט, ממש מעט ורוד.
oritgidali.wordpress.com 
אני אוהבת את השיר הזה עד מאוד.
אורית, יש המון חפצים קטנים שאני צריכה עכשיו…
אולי אעשה לי אותם מלבד?
אתפור לך שטרות!
מאחלת לך ולצי הילדים הנחמדים התחלה קלה ומשמחת! אומג תכיני להם עטיפות ספרים מלבד ותותים…
הילדים הם צי ביום טוב. רב הזמן הם עדר. אכין לעצמי כוס קפה שקטה מלבד ואשמח שאני לבד.
מתחשק לי לרפד את הבית בצמר גפן ולבד
אולי אפילו את כל העולם
שתהיה שנה רכה
השנה הרכה מכולן
אמן אמן אמן אמן טפו אמן אמן
השיר השיר… כואב כמה שהוא יפה, וכמה שהמילים שלך מדוייקות, מדודות וחודרות. שתהיה שנה טובה לילדים בכלל ולארבעה שלך בפרט, ושמערכת החינוך לא תקלקל בהם יותר מדי…
הלוואי. אמן. הלוואי.
אך, כל הקיץ הארוך רציתי להכין גלידה מלבד. אחת עם תות למעלה.
אבל איכשהו לא הגעתי לזה. כנראה בגלל שאין מזגן.
בכל אופן, עכשיו ניסיתי להדביק בהתלהבות – שלום כיתה א' – שלי את שירה (להלן – 'התלמידה") והכנתי לה תווית מלבד להדביק על הקלמר ועל הקלסר… פחחחח.
לא אמא, חלק, בלי שום תווית.
אבל איך יזהו וידעו בין כל הקלמרים והקלסרים שזה שלך?
לא משנה לי. זה שלי וזהו.
שתהיה שנת לימודים ללא תוויות, ושכולם ידעו מה שלהם, ומה של אחרים 🙂
אמן,! גם שנהיה מוכנים להתבלבל לפעמים.
אוריתי, אין עלייך. איזה כיף לקרוא כל פוסט שלך!
(ואלו שמצטרפים אליהם שירים ומחשבות- זה התותים שמצטרפים אל גביע הגלידה)
קניתי לבד אדום לתותים. עשית לי חשק.
גיליתי בחנות גם לבד קצת יותר עבה. נראה לי שאפשר להכין ממנו תיק קטן, וגם אליו אפשר לצרף תותים לקישוט.
איזה כיף שכשמפנטזים על יצירה, וגם כשמבצעים אותה- אפשר לרגע לשכוח מכל העולם!
שתהיה התחלת שנת בית ספר טובה לכולם.
דינה
לבד עבה הוא יוצא מן הכלל. חשבתי שאפשר להשיג רק בחנויות מתמחות של בעלי מקצוע. חברה שלי דפנה גזרה מלבד כזה דמויות ובנתה מובייל. זה היה כל כך עבה שזה החזיק ויצא מהמם.
שנהטובהאמן
אוריתוש, את כזו מוכשרת….
כל הכבוד – זה מקסים!
נשיקות 🙂
חזרה!
מאוד התרגשתי מהשיר שלך. כשבני הבכור נולד עטפתי אותו בכל כך הרבה בגדים (רגש פולני… 'שלא יהיה לו קר') עד שבטיפת חלב צחקו ואמרו לי – זה ילד או אתרוג? …מה מתוקה האשליה שנוכל לעטוף את ילדינו ולהגן עליהם מפני העולם בכוח אהבתנו.
יעל