שש שעות בשקל

אני כל כך אוהבת את הכל בשקל שאני מוכנה שיפתחו להם סניף בסלון שלי. לא אתקטנן ואזמין גם את רשת הכל בשני שקל, וגם את רשת הכל באלק דולאר לפי השער שהיה בשיא לפני חמש שנים. הכל הולך.

אני יודעת אני יודעת. בטח המוצרים מגיעים מסין שזו כלכלה תוקפנית לאזרחיה שלא זוכים, ולא בגלל עיניהם הצרות, אפילו לקרוא את כל מה שכתוב בגוגל, ושהסינים בכלל מחזיקים את ארצות הברית בביצים ותיכף ישתלטו על העולם וימזערו לכולנו את כפות הרגליים, אבל אם אניח לרגע לביצים הסיניות ולהבנתי האפסית בתהליכי ענק, אראה המילה 'הכל' מהבהבת מתוך השלט. אלף פעם אני חושבת לפני כל קנייה, תקציב, מוסריות, הוגנות, אבל בהיכל השקל אני נשברת. אני רוצה חומרי גלם במחיר של חומרי גלם. אני רוצה הזדמנות לדמיין. אני רוצה הכל.

הבוקר נניח הלל ואני דפקנו קניית ענק של בקבוקונים ריקים וכל מיני שקיות וממתקים קטנים.  קצת בהכל בשקל, קצת בהכל בדולאר. מטרת העל המוצהרת שלי היתה שנקים לאחותו הקטנה מעבדה להכנת שיקויי קסם. מטרת העל המוצהרת של הלל היתה לשכנע אותי שחסכנו המון כסף ולכן הגיוני שאקנה לו בקוגן במאה שקל. גאון כלכלי. חבל שלא המציאו קייטנת הפיננס הקטן.

כשהגענו הביתה התחלנו לעבוד.

איך להכין ערכת שיקויים?

• אספנו את כל בקבוקי השמפו קונדישינר שתמיד נשאר קצת חומר בלמטה שלהם וכולם לא מוכנים להשתמש בהם חלילה או מורכב מזה, לזרוק. שלפנו גם בקבוקוני צבע מאכל שגם בהם לא נשאר המון, כל מיני תכשירי קוסמטיקה ישנים כולל מלח אמבט ישן שלא כל כך מתאים למקלחון, וגם קצת שקיות סוכר שאספנו מבתי קפה בדרך (שקית מכל בית קפה כי גם לניצול יש גבול). מילאנו, ערבבנו ויצרנו את סלסלת שיקויי היסוד.

• ואז הגיע החלק הממש מהנה. הלל התיישב על ערימה של מדבקות משרד (מדבקות עם דבק קצת חלש. לא הכל מושלם בהכל בשקל) והחליט מה כל שיקוי באמת. נניח בקבוק המיים עם קצת צבע קיבל את התואר דמעות שמחה של ארנב מלכותי. אחר כך הוא יצר בקבוקון פתיתי ירח קסומים, הרגיש שזה ממש יותר מדי רגשית והמציא את מיץ הכינים.

אחר כך הוא הפך את הסוכר לדג ג'ננה מיובש, והכי חביב עלי היה הבקבוק הירוק שהפך לריר הקודר. עומק פואטי יש לילד. עומק פואטי.

• ואז כל מה שנשאר לנו לעשות זה להדביק מדבקה על כל בקבוק או שקית ולחכות שעופרי תחזור הביתה.

עכשיו אני בקונפליקט אם לספר את הסוף האמיתי של הסיפור או את הסוף הספרותי. בסוף הספרותי עופרי נכנסה הביתה, חיבקה את אח שלה, לראשונה בחופש הזה, ורצה להזמין שש חברות למרחץ שיקויים שארך שש שעות שקטות ומבורכות.

בסוף האמיתי עופרי נכנסה הביתה וראתה אמבטיה מלאה אריזות קרועות ובקבוקים מעורבבים עם צבע דיו נוזל להם על הפתקיות הרטובות. הלל נמצא שרוע על הספה בסלון, חיוך של חתול-על שבע על פניו ושאלה בעיניו: מעניין מה היה קורה אם הייתי מערבב את חלב הלביאות עם קרם הגוף של הנמרים ולא עם אבקת הקפה של האריות.

לפחות באותו יום הוא לא נדנד שאקנה לו בקוגנים.

נ.ב

רצה האל הטוב וחברה שלי דפנה מנור, שהיא אוצרת ויוצרת של יופי, עלתה לקפה וכשהגשתי לה פיילוט שחור היא ציירה לבקשתי כמה תוויות הורסות. עם קצת תוספת צבע זה כבר נראה באמת כמו שוחד ראוי לעופרי. היא אמנם לא תקבל את הערכה המקורית, אבל כן תקבל תוויות לשישה בקבוקי אקס שמפו שעכשיו נראים יפים להפליא ומשתוקקים לשיקוי.

מצרפת את הקבצים. (יש בשחור ולבן ויש בצבע, אפשר להדפיס על נייר מדבקה ואפשר להדפיס על דף רגיל ולהדביק בסלוטייפ).

להורדת התוויות בצבע (ללחוץ על הלינק עם כפתור העכבר הימני ובתפריט שנפתח לבחור "save link as")

להורדת התוויות בשחור לבן  (ללחוץ על הלינק עם כפתור העכבר הימני ובתפריט שנפתח לבחור "save link as")