בפסח הזה טסו בני משפחתי לנסיעות במרחקים. ענר ואני נשארנו בבית, די מרוצים מהחופש שכפה עלינו החופש של אחרים, ומשוכנעים שאין שום דבר שאתר תיירות הפנים- המטבח- לא יכול לתת לנו.
והכי: הגילוי המסעיר שלנו שאפשר להכין בתנור ביתי צורות קרמל מתוקות. לא, זה אדיר. מכניסים סוכר, רק סוכר, לתוך תבנית סיליקון זעירה (הופכים תבנית שקעים ומשתמשים בלב הקטן), מחממים על 190 מעלות, מוציאים כשמזהיב. מקררים, אורזים בתוך תיון, והנה ממתיק יפהפה לתה.
זה, בתוספת עוד תיון משובח זו כבר מתנה מדויקת לעולים למטוס שיכולים עכשיו לענות לדיילת: תני לנו רק מים חמים בבקשה, את הטעם הבאנו מהבית.
וריאציות לשימוש בממתקי הקרמל: לכתוב שם באותיות ולנעוץ בעוגה או גלידה, להניח על פני מוס ונילי, ובקיצור- לחגוג את היכולת של הסוכר להשתנות יפה כל כך.
פסח שמח! טיסות טובות. המראות פנימיות טובות. ועד שכל המרחקים יתקבצו שוב אל נקודה אחת- קטע מתוך שיר געגועים.
oritgidali.wordpress.com 
נהדר!!!
שיר מדויק ומקסים!
תודה על הגיגים נפלאים ורעיונות מתוקים.
תכתבי יותר, אנחנו מתגעגעים
חג חרות שמח אהובתי.
אני יכולה להשתמש בתבנית סילקון של קרחונים?או שהיא תימס?
לא הבנתי את הרעיון עם הכיתוב. אפשר לפרט?