כל מה שצריך לדעת כדי להתלבש בינוני

איפושהו בשלב שבו היו לי המון פצעי בגרות ומעט בגרות מצאתי את עצמי במקסיקו עם שתי חברות אירופאיות שלי. היינו בלב שוק שטוף ריחות וצבע, וכל אחת יצאה לדרכה בחיפוש אחר הפונצ'ו המושלם. כעבור שעה ההונגריה הגיחה עם פונצ'ו אפור מדכא כנהוג בגוש, היווניה הגיחה עם פונצו לבן חלק כנהוג בציזיקי, ואני הגעתי כשאת גופי חובקים עשרים טווסים רקומים. טווסים משגעים מרובי כנפיים עיניים נוצות וסלסולים, כנהוג בג'ונגל. באמת שזה היה חיזיון נפלא. לדעתי כשאפתח את הארון שבו הפונצ'ו הזה מאוחסן עד היום, יתגלו לי עוד מאות טווסים שהמשיכו להתרבות עליו בחושך.

PeacockHead

"אוי, אורית", הביטו בי שתי האירופאיות, ואז הצטערו שאמרו את השם שלי בקול כי אנשים סביב עשויים לחשוב בטעות שהן מכירות אותי. וזהו. לא היה צריך יותר. במשך שנים מאז הסתובבתי עם ידיעה מופנמת: אסור לי להתפרע, כי אז יגידו לי אוי אורית. ואם קוראים לכם אורית ואם אומרים לכם אוי אגב הנדת ראש, אתם ודאי יודעים שנעים זה לא.

בית ראשון

יותר מעשרים וחמש שנים עברו מאז. עדיין יש לי המון פצעי בגרות ומעט בגרות אבל משהו בכל זאת השתנה. נמאס לי להסתיר את התשוקה שלי. אם לדייק, בכל פעם שמישהו אומר לי שהחולצה אחידת- הצבע שלי יפה, אני חושבת בלב – אוי, תרבתו אותי, לימדו אותי להזהר, ולא בא לי שזה ימשיך. ולכן- הדיון הראשון עם חברתי עסק בשאלה איך בכל זאת לעשות צבע ואש גם בגיל לא טווסי בכלל. נתחיל ממה יש לשירה להגיד על זה.

1

עקרון שירה ראשון: שתיקה היא אולי המילה הכי חשובה בשיר.

וחברתי מסבירה את זה במונחי בגדים: לפעמים כדאי לך לשתוק הרבה ולדבר מעט ופראי. מרבית הבגדים בצבע אחד או בפלטת צבעים שקטה, ופריט או שניים שמדברים חזק: עם ההדפסים המטורפים שאת אוהבת, נניח. מכאן ואילך תוסיפי אקססוריז שמדברים בצורה ולא בצבע.

אבל בא לי להגזים, אני אומרת- אז תגזימי הרבה היא עונה. אם וולט ויטמן – אז לחצות בגוף ובמילים את כל ארצות הברית. אם שרשרת זהב – אז המון שרשראות זהב. שובב.

בית שני

2

עקרון שירה שני: איזונים בין הפכים. נגיד, בין שפה לירית לשפה דיבורית.

בית 3

וחברתי אומרת: יופי. אזני בין גבוה לנמוך, נשי גברי, גלוי מוסתר: בא לך על הז'קט המחוייט – לאזן בכפכפים. בא לך על גופיית הסבא – לזרוק מעל פנינים, בא לך ללכת עם חצאית שחושפת ברכיים – לאזן בחולצה סגורה, בא לך על השמלה הנשית – לאזן בכובע גברי.

3

עקרון שירה שלישי: דחיסות. הרבה משמעויות דחוסות בתוך מעט תנועות מילוליות שהולכות ומתרבות בתוכך.

בית 4 חצי

וחברתי אומרת: שכבות. צעיף מבצבץ מתחת לצווארון גולף גרררר, חזיית תחרה מבצבצת מתחת לחולצה לבנה. שלושה פריטים שעושים חוויה של מורכב: במקום רק חולצה ומכנסיים, חולצה ומכנסיים ושרשרת או ז'קט.

4.

עקרון שירה רביעי: פרטים קטנים, בבקשה פרטים קטנים. מספיק לשבור שורה במקום מתוכנן היטב, והשיר כולו נטען.

בית לפני אחרון

וחברתי אומרת: תתחילי לתרגל: לקפל שרוול כמו שצריך, לשים רק חלק מהחולצה במכנס, לערבב פרינטים על בסיס צבע שחוזר בשני הבדים, לקשור חגורה בקשר הורס במקום סתם לשים, לזרוק כובע מעל, והכי- לדעת לקשור צעיף.

אוי, אוי, בצעיפים אני ממש מבינה! אני אומרת. אני יודעת, היא עונה לי. הזכרתי את זה כדי שיהיה לך תירוץ לסעיף נפרד.

5

סעיף נפרד: צעיפים! טבעות צעיף!

נהניתי מאד מהסעיף הזה.

6

עקרון שירה חמישי: בכל שיר יש נקודה שהיא יהלום מוחלט ואי אפשר לקיים את השיר בלעדיה.

בית אחרון

וחברתי אומרת: בכל ארון יש לפחות בגד אחד יפה באמת שאותו את צריכה לקנות בכל מחיר ועליו את צריכה להתעקש. מה זה במקרה שלך? ג'ינס נורמאלי שיעשה הרבה חסד להרבה ירכיים שלך, חולצה פשוטה מבד מעולה, ו- היא אהבה משהו מהמלתחה הקיימת שלי (!), מעיל הגשם האדום.

אוי, מעיל הגשם האדום שלי. מעכשיו ועד סוף הפוסט אני מוכנה רק לדבר על מעיל הגשם האדום שלי.

מעיל דק בצבע מושלם ובגזרה מושלמת, פיסה של יופי טהור המוכן לקדם את פניו של הגשם הראשון. חברה שלי אוהבת אותו, אני אוהבת אותו, הבעיה היחידה היא שיש 39 מעלות בחוץ.

לא נורא. ניסיתי לשכנע את אלכס שנדליק מזגן על שש עשרה מעלות ונשב לארוחת חורף רומנטית אני, הוא, והמעיל. אלכס הרים את הטלפון, חייג אחד ואפס ואז הודיע לי שאם אני מתקרבת למזגן הוא לוחץ שוב על האפס.

וכך מצאתי את עצמי שוב עם גופיה וכפכפים, הולכת על הקטע של להיות מאושרת.

נ.ב

אני מתלבשת לא כדי להראות טוב, אלא כדי לחשוב שאני נראית טוב – זה מה שעושה את ההבדל בפועל. אבל זה כבר לפוסט אחר. בינתיים- השיר ששזור פה הוא השיר 'אחוזה' של אגי משעול. נכון שיר מופתי? נכון.

נ.ב.ב

טבעת צעיף אפשר בקלות לחתוך מפרספקס בכל חותך לייזר. וזה הסבר אחד מיני רבים לשימוש אפשרי בטבעת הממזרית הזו.

מודעות פרסומת

20 תגובות

מתויק תחת עיצוב הבית, שונות, שירה

20 תגובות ל-“כל מה שצריך לדעת כדי להתלבש בינוני

  1. אילנו

    אבל את יפה הרי…

  2. בגדים משעממים אותי למוות אבל הפוסט הזה הוא כיף שאין לתאר, והשיר של אגי נפלא. שוב את עם המקוריות הממארת הזו.

  3. ykipodim

    נכון… הכל!
    ומאתגר ומקסים ומחייך…
    מן הסתם סעיף 3 קנה אותי מהרבה שכבות 🙂

  4. נעמה מהיער

    מאז שהצעיר עבר את גיל שנתיים אני מקפידה על לבושי. העיקרון שמנחה אותי: בלי כתמים.
    יש לי הצלחה חלקית עם זה.
    כשיעבור את גיל עשר אני מתכוונת להוסיף את עיקרון ב"בלי חורים"
    (אם כי אני לא מתחייבת).

    • בגילאי שנה עד חמש העקרון המנחה צריך להיות צר יותר: בלי כתמי-גבינה לבנה. גם זה קשה ליישום כי זה טווח הגילאים (היחיד, אגב) שבו הילדים אשכרה רצים לחבק אותך לפני שאת יוצאת מהדלת.

  5. תודה רבה חברות וחברים מהממים, לכל האנשים ברשימת המגיבים אני מרשה לראות אותי בלי איפור

    • פוסט משובח! למרות שאני יודעת שאת סתם מתבכיינת שאת צריכה ייעוץ בבגדים ויש לך תכשיטים שלא מהעולם הזה ובמקרה היום בעומדי בפקק מזעזע בדרך לפסטיבל ברחובות, ראיתי אותך הולכת ברחוב עם איזה עוד יצירה שלך, לבושה בחיוך ענקי.
      ולמרות כל הלמרות, נהניתי לקרוא.

  6. בר

    אוי, כמה צחקתי!

    תודה לך שאת מי שאת, שאת מרשה לעצמך לצחוק ולהצחיק ולהשתובב ולעשות שטויות חמודות שכאלה.

    את לגמרי השראה בשבילי.

  7. אני מחבבת בגדים, הם אפשרויות אין סוף מול העולם, הם בעיקר מחזקים אותי לפעמים כשאני (רק) רוצה להתחבא, לא להיות, להיות טווסה ( את יודעת שהטווסות עוורות צבעים?), להיות אחת מהאני הרבות שאני. אני מחבבת אותם, הם שעשוע וכיף גדול כשמגלים אותם. נראה שגילית 🙂

  8. אורנה

    אוי אורית,
    זה לא בינוני בכלל, זה מבריק למהדרין!

    בשבילי (וצר לי על הקלישאה), רק שחור בבקשה.
    היפנית.

  9. צוף

    מוכנה לקרא אותך כל יום. מה כ'פת איך את נראית (וראיתי ! אז יפה למהדרין), אם ככה מה שיש לך בראש ובלב?

  10. באמת הוא היה לוחץ על האפס השני? אני חייבת לדעת

  11. אוי, אוי, רוזה
    גם אני לובשת טווסים.
    איזו שירה נהדרת

  12. תודה אהובים על התגובות המשמחות. אני בסוף יום ארוך ארוך ארוך והן עושות את הלב שלי רחב רחב רחב

  13. שי גיליס, היקר באדם, שלח אותי לכאן, ומשהו בי התרחב עם הקריאה. תודה לך.

  14. אפרת

    אוריתי
    תשוקה זו את
    ולי יש בארון פונצ'ו טווסים סגול ממך.
    הוא כעת מַפָּה, וזה היה הרעיון שלך
    את הפתח לא תפרתי (ליתר ביטחון, אם ארצה להתחפש בו פעם).
    ובכל אופן, אני רוצה לבוא אלייך עם חמשת ילדי.
    מתי?
    אפרת (רוקח)

  15. אורנה

    ועוד משהו: הפוסט המשמח הזה הזכיר לי (באופן תמוה, משהו (ראה לעיל "בשבילי רק שחור, בבקשה")) את השיר 'שלושה עמדו' של לאה גולדברג.
    אפשר להכביר מילים על השיר ואפשר לחלוק אותו עם אחרים, הנה:

    שלושה עמדו

    שלושה עמדו מול שבריו של שלם –
    חכם, שוטה וחולֵם.
    אמר החכם:
    הן בדרך ישר אני בא –
    מעולם לא רֻחם אל עולם לא נֻחם
    וידע ליבי מה ניבָּא.

    אמר השוטה:
    השָּלם עומד על כנו.
    רק נדמה לי שהוא נשבר.
    רק משום שאני שוטה
    לא אוכל לתקנו.

    ובכה החולֵם ביודעו:
    הלא שֶבר עם שֶבר
    לא יחֻבַּר
    וכל שֶבר היה בידו
    לשלם –
    וחזר ונשבר.

  16. חברים, התגובות שלכם מסבות לי שמחה, והתרגשות. ואפרת- דחוף מייל, הכתובת שלי משמאל.

  17. Sarit

    פוסט מדהים, איככה לא שיתפתיני? הולכת להשתמש בו מחר, לצעף בנונשלנטיות על פני הפוסט של הסדנא בניו יורק. מי יודע, אולי בסוף ספטמבר נראה מעיל גשם אדום בסטפן וייס. ואני ממש אוהבת את אגי משעול.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s