על פרידות

(רשומה ראשונה מתוך שלוש לבתי המהממת שלבה נשבר)

כשהייתי בת עשרים וקצת מצאתי את הגלויה הזו באיזו חנות דוברת צרפתית. מצוטט עליה פבלו פיקסו שאומר: אני לא מחפש. אני מוצא.

איך הוא מחמיץ את העיקר, חשבתי אז, כי הגלויה שהייתי רוצה לקנות, ואת הגלויה הזו בסופו של דבר הכנתי ותליתי מעל שולחן העבודה שלי, הגלויה הזו מתוודה ביושר רב יותר על האמת: אני לא מוצאת. אני מחפשת.

אני לא מוצאת אני מחפשת

אלו היו ימים קשים שבהם חיפשתי את האיש הנכון בשבילי ושוב ושוב נכזבתי. לא קרה לי הדבר שפיקאסו מדבר עליו שהבחירה הנכונה הזדהרה לקראתי בלי מאמץ מתוך העולם. נסעתי אז לפריז כדי להרגע מפרידה אלימה במיוחד ובשדה התעופה כמו להכעיס שאל אותי הבודק אם ארזתי לבד.

ארזת לבד - אורית גידלי מתוך עשרים נערות לקנא

כן, לבד. שוב. והנה כבר התנסחו אצלי שני הפחדים. הראשון- שאפגוש בשנית מישהו כמו הגבר שזה עתה נפרדתי ממנו, גבר עם לב מקולקל. והפחד השני- שלא אפגוש מישהו כמוהו אף פעם. שלא יהיה לי מישהו חכם כמוהו, מרשים כמוהו, דפוק לגמרי אבל כזה שאני רוצה בכל חלקי גופי חוץ מהמח.

בסוף כמו שאת יודעת, בסופו של תהליך החלמה ארוך, מה שחשבתי שלא יבוא כבר אף פעם בא טוב מאי פעם. אבל לא זה העיקר של שיחתנו אלא השאלה איך לשאת את החיפוש. איך להקל עליך עכשיו כשלבך נשבר לראשונה והשאלה מתי והאם תבוא האהבה הטובה מעיבה עליך כמו ליקוי – 

– אולי בעזרת הגלויה האחרת שקניתי באותה חנות בפריז וגם היא כבר מחוררת מרב נעצים על לוחות שעם שעברו איתי בכל הדירות שבהן גרתי, עד שהגיע הבית שבו רציתי להשאר:

יש פרחים בכל מקום למי שרוצה באמת לראות אותם

כשאני מדברת על העיקר על זה אני מדברת. לא על הגילוי שיוצא אליך מתוך העולם כמו שאומר פיקאסו, אלא על הנפש שמקבלת על עצמה לצאת לעולם ולחפש למרות הפחד שלא למצוא אף פעם. ואז  מתחוור מה שאומר הנרי מאטיס ש-

יש פרחים בכל מקום בשביל מי שבאמת רוצה לראות אותם.

לדעת מהו פרח ומה רק מסתווה כפרח, להצליח לראות באופן מעודן ועדין מיהם ומהם הפרחים שהעולם באמת מציע זו משימה שדורשת התכוונות ותרגול של שנים. אבל זו גם היכולת שמבחינה בסופו של דבר בין אלו שיזכו לבין אלו שבסוף לא יזכו לאושר שהוא בהגדרתו הפשוטה- היכולת לרוות מהיש ולא להתייאש מהאין.

יותר מהכל הייתי רוצה בשבילך את האושר הזה שראשיתו בכך שתלמדי לאט ובהתמדה לראות את הפרחים בכל מקום. נסי שוב ושוב לדייק ולחפש ובינתיים, עד שתמצאי את הפרח שלך, אני מקווה שתגדלי את עצמך עם כל הדשן הארור של הצער שמתפרק בגוף, ועם כל האור שמקיף את מי שיודע לצמוח.

נ.ב

בשני הפוסטים הבאים שמוקדשים לך ולצורה האמיצה שבה את נושאת את הכאב שלך – אנתולוגיה קטנה של שירי פרידה וגם מתנה מצחיקה אחת. תיכף.

מודעות פרסומת

17 תגובות

מתויק תחת שונות, שירה

17 תגובות ל-“על פרידות

  1. שיבואו כבר הפוסטים הבאים. נו!

  2. אביטל

    אורית יקרה
    האור שאת מפיצה סביב, מחמם לבבות כואבים ומאיר לבבות מאושרים
    את נכנסת ללב
    תודה על פוסט מקסים, ומחכה כבר לבא בתור
    אביטל

  3. מירי

    בתך אכן מהממת, כמו אמא שלה ! נשיקות וחיבוקים ללב השבור וטחורים מדממים לשובר. (אולי זו לא שירה אבל זה מה שאני חושבת ועוד כמה דברים גרועים בהרבה יותר…)

  4. יעל

    את נהדרת!
    הלוואי שהיתה מישהי שתכתוב (או תגיד) לי את מה שאת כותבת עבור בתך בכל פעם שלבי נשבר…
    אני מקנאה גם בבתך וגם ביכולתך להיות אמא כזו עבורה!

    בסוף באמת הגיע פרח!

  5. איזה יופי של מיכל מלא שמחה ואהבה והכרה בכאב שאת נותנת לה. וגם לי.
    כל הצידה שצריך לדרך החיפוש והמציאה והמציאה והחיפוש, דרך הלב של אלו מאיתנו שהלב שלהם לא מקולקל אלא מדייק ומשום כך גם כואב כשהם פוגשים לב שמפגר או ממהר או פשוט תקוע. (ועכשיו אפסיק לפני שאתחיל ליבב על הלב המקולקל האחרון שפגשתי) 🙂

  6. a

    מקסים ומרגש!
    מזדהה עם השיר ועם החיפושים
    לא יודעת באיזה גיל הכרת את האיש שלך
    אבל אני כבר קצת נואשתי

  7. חברים, התגובות שלכם בלילה הזה הן חיבוק. מקווה שיעבור בטרזיטיביות של הדברים הטובים גם לילדה היפה שלי.

  8. אני חושבת שאפיס את הרשומה ואמסגר אותה בשביל כמה בנות נהדרות שחוו או חוות את הכאב שאת מתארת. כל מילה שלך כל כך קולעת ובמקום !!
    גם אני מצטרפת למחבקים ומאחלת שיבוא בעל לב שלם !!

  9. רחלה

    מדהים… מרגש ומדויק ונוגע כל כך.
    תודה על מילים נהדרות!

  10. עכשיו כשאני חושבת על זה אז בכל תחום בחיים אני כמוך-מחפשת, רק באהבה אני פיקאסו…(הלואי…). כמו שאני מכירה אותך את תרקחי דבק מיוחד ללבבות שבורים תנסי אותו על המהממת ואז כל העולם יעמוד בתור לקנות אותו מימך. נשיקות.

  11. sharonlanda

    קראתי והפה התמלא דווקא. מר מתוק

  12. שירלי

    קראתי (באוטובוס, אתמול, בדרך מהעבודה), עד שההתרגשות וההזדהות התלכדו למין גוש שחוסם את הגרון. אני חושבת שמה שכתבת לגבי החיפוש והמציאה תקף גם מעבר לאהבה. ואולי גם לב יכול להישבר מעוד סוגים של פרידות ומסעות. בכל מקרה, עזרת לי אתמול למצוא קצת את עצמי – אז תודה גדולה ממני.

  13. נועה בן ארי

    היי, תודה רבה לכולם על התמיכה זה ממש מעלה חיוך ומסכימה עם כל מילה לגבי אמא שלי, האישה המדהימה בעולם שמקלה עליי את המסע הזה.

  14. עִנבל

    רציתי לומר תודה. וחיבוק לנועה.
    אחרי תקופת חגים קשה של "לבד" מהדהד וצועק את עצמו. ("אצל מי להתארח? אחיות שלי באות עם הבעלים, החברות עם בני הזוג….מה, עוד ארוחה?! -רצון להיעלם-")
    אחרי שתיקות של ארוחות שלמות כי נכון שאני מלאת שמחת חיים ואנרגיות אבל אין מי שילווה אותי הביתה…
    תודה על הפוסט הזה שפיספסתי כפי הנראה ובתזמון מדוייק הגיע ןהעלה לי דמעות.
    והחזיר קצת אמון שכן ויש ונחפש וגם נמצא. שלם וגדול ועגול ונכון יותר.
    כי לרגע כשקמתי הבוקר לשגרה קצת חדלתי מלהאמין ובאתן והזכרתן לי.
    אז תודה.
    וחיבוק.

  15. ליזי

    וואוו!!
    לא ממש יודעת איך הגעתי לפוסט הזה… אבל כנראה באמת קורה כל מה שצריך לקרות😊
    הדמעות זולגות, ומרגיש לי כאילו את מחבקת גם אותי.
    חלפו שנים מאז כתבת את הפוסט, ואני בטוחה שביתך מצאה את הלב הנכון לה💗 כי תקווה היא מצרך נפוץ לאחרונה😏

  16. yaelism83

    הייתי אומרת ״וואו, באיזו שלמות, באיזה עיתוי מדויק נתקלתי בפוסט הזה!״. אבל חיפשתי , אז מצאתי.

    אילו רק דברים אחרים היו פשוטים כמו מילות מפתח במנוע חיפוש.

    בכל אופן – מאושרת שמצאתי את הספייס הזה הלילה, ואת המילים שלך בו.

    תודה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s