משחקים לחג השני

מספרים שפעם אחד מי יודע היה הלהיט. זה השיר שכל הילדים החזיקו מעמד ולא נרדמו בסדר רק כדי לזכות ולשיר אותו. זה היה שואו. חידון. משחק המשחקים. ובכן, זה לא שיש לי תלונות על אחד מי יודע,  זה ממש שיר נחמד אפילו שאני לא זוכרת מה זה השלוש עשרה בדיוק. אבל לי זה לא עושה את זה. ולאורך הסדר שאלתי את עצמי לא פעם- למה אני מחכה? מה האחד מי יודע שלי שבשבילו אני נשארת ערה?

יש לי כמה תשובות.

אני נשארת ערה כדי לשיר את השירים שאמא שלי היתה שרה ושבפסח הזה גיליתי שהם בעצם זיופים מביכים מזכרונות ילדותה שהושרו על ידה כאמת אוטוריטטיבית. עכשיו, אפילו ששמעתי בחג הזה את הביצועים המקוריים, אני כבר לא יכולה לשיר אף גרסא אחרת.

אני נשארת ערה גם כדי לקיים את ההבטחה שנתתי לאמא שלי שהמשפחה תשאר ערה, וזה לא קל. בהעדרה אנחנו יותר דומים למצה מאשר ללחם. הכל דק ועומד כל הזמן כפסע מן ההתפוררות.

אני נשארת ערה כדי לקרוא בקול רם משפטים שרבים מהם אינני מבינה וזה יופיים המיתי, העלום. אבל אני נשארת ערה גם כדי להגיד לילדים שלי שיש משפטים בהגדה שאני לא מוכנה שהלחן או שהחג יטשטשו אותם, וששפוך חמתך הוא איום ונורא, ושבכל דור ודור היו גם אנשים שהיטיבו איתנו ואנחנו איתם, ושהאתגר האמיתי שאנחנו לא כל כך מצטיינים בו הוא לא להסכים להיות עבד ולא להסכים להיות פרעה.

כל אלו תשובות ותשובות טובות, אבל בשביל מה הילדה שבי נשארת ערה?

הו! ברור! בשביל המשחקים!

זו מסורת משפחתית בת כמה שנים. היא התחילה כשאח שלי ואני שהיינו רק בראשית תבונתנו המילולית שרפנו סביב שולחן החג תמונות של בראד פיט כי בראד זה לחם. מאז, תודה לאל, הטמרנו את ההומור המצוין שלנו לתכנית אמנותית שבה כולם מביכים את עצמם ולא רק אנחנו מביכים את עצמנו. ובאמת, חוץ משנה אחת שבה כאביה של אמא שלי מנעו מאיתנו לשחק כי כוחה לא עמד לה ל-הבלים, בשאר הזמן אנחנו מנסים לשחק. כי מי שמשחק צוחק ומי שצוחק יכול כל כך הרבה יותר בקלות לצאת מן המצריים שלו.

אני מביאה חמישה משחקים שמצאנו בפינטרסט או פיתחנו לכבוד החג הפעם, אפשר להשתמש גם לחג השני, ואני מזכירה שגם מצגת פאוור פוינט מתמונות מבצע מצה  יכולה ללכת טוב ולשמח את המסובין. כל המשחקים בסימן מצה. קדימה:

 

1. קלע מצה:

חצי מהמשתתפים חובשים כובעי אמבט עם קצף גילוח עליהם, והחצי השני של המשתתפים צריכים לקלוע אל הקצף כמה שיותר חתיכות מצה:

2. תחרות בניית שולחן לחג שעליו מונחת המצה:

הקטנים מתחרים כנגד הגדולים בבניית שולחן חג שעליו מצה. מותר להשתמש רק בגוף ובפיסת מצה קטנה.  ע"ע בתמונה – הלל קערת הסדר המצוין.

 

3. תחרות נשיפת מצה דרך מבוך:

על הרצפה מדביקים מסרטי וואשי שני מבוכים זהים. נציג מכל קבוצה צריך לנשוף את המצה לאורך המבוך. נציג מהקבוצה המתחרה מחזיר את המצה שלו לנקודת הפתיחה בכל פעם שהיא חורגת מן התוואי המסומן.

 

4. תחרות בניית מגדל מצות בדבק חם:

אוי איזה כיף זה. כל קבוצה מקבלת אקדח דבק חם ומספר שווה של מצות, וצריכה לבנות מגדל מצות מושלם. קבוצה אחת הלכה אצלנו על הפלא הארכיטקטוני הבא:

 

ואילו הקבוצה השנייה הלכה דווקא על ביטוי אמנותי עז שממיר כיעור לשיעור קומה. עבודתם כונתה עלי יד האמנים- ללא מילים:

ומה יש עוד?

5. חידון לחג בנושא מצות:

על בסיס הנתונים המעניינים האלו.

ואפשר גם:

מבוך מדרגות שמי שמצליח לצלוח אותו בלי לגעת בחבל מגיע למצה/ תחרות הגעלת כלים שבה מנצח זה שמספר לצלחת המצה שלו את הדבר הכי מגעיל שהוא ראה או אכל/ מסירות מצה שבהן לוקחים כל פעם צעד אחד אחורה וצריך לתפוס בלי לשבור את המצה,

והכי חשוב, מתקן עונשין שמעניש את המפסידים על ידי כך שהוא משליך עליהם חתיכות מצות או כדורי פלסטיק כי די כבר עם מזון העוועים הזה, ו…זהו. לשולחן. כי איך אומרת בת הזוג החדשה והנהדרת של אבא שלי אגב כך שהיא פונה אליו במבט תמה: למה לא כתבת בכרטיס שלך בג'יי דייט שצריך לעבוד כל כך קשה במשפחה שלכם לפני שמקבלים לאכול?

האמת- צודקת. יאללה לגפילטע. חג שמח!