סופרמרקט ביתי

לפני קצת יותר משנה, כמה שעות אחרי שענר נולד, זינקתי ממיטת בית החולים.

דולתנו רבת הפלא דיברה על זה אחר כך בהתרגשות וחשבה שזו הוכחה ניצחת לכך שירד ממני עול ההריון הבאמת קשה, אבל האמת היא שזינקתי אל ולא זינקתי מ-

פשוט בדיוק הגישו במחלקה את הגבינות הלבנות בגביעים הקטנטנים שאין בשום מכולת, והייתי חייבת אותם, חייבת, לערכת הסופרמרקט משחק לילדים.

דידיתי על פוסט-אפידורל וגרפתי אל המגש שלי שמונה יחידות תנובה לבנבנות קטנות ומושלמות. שאר היולדות הסתכלו עלי בזעם ואני בתגובה חייכתי אליהן בבישנות, אסירת תודה שמישהו בעולם מסתכל על המגש שלי ולא על הבטן חודש חמישי שעדיין הזדקרה ממני למרות כל ההוכחות הצרחניות שאני כבר אחרי.

אם הסאגה היתה נגמרת בזה אז ניחא, אבל כנראה שגם לא הפסקתי לדבר על מיכלי הגבינה הנהדרים שמצאתי עם כל מי שבא לבקר. אני מסיקה את זה כי עד היום חברים של ההורים שלי אוספים לי גביעי גבינה לבנה קטנים מכל מיני מחלקות בתי חולים. הם שוטפים אותם במסירות ושולחים אלי בדואר אמא, ובטח חושבים בלב שאיזה מזל שהילדים שלהם דווקא יצאו נורמאליים.

כל העסק הזה עם הסופרמרקט הביתי התחיל כמה שעות לפני תחילת הצירים. הסתכלתי על שקית חלב ריקה, ופתאום נמלאתי תשוקה עזה למלא אותה בכדורי קלקר.

קמתי ועשיתי, והופ- ירדו המים.

לא לא לא! זה לא הוגן!! בדיוק גיליתי כמה נהדר הצירוף של כדורי קלקר יחד עם מוצרי חלב. כדורי קלקר יחד עם מוצרי חלב. כדורי קלקר יח– קוטג'! אין לי זמן לצירים עכשיו! הייתי חייבת קודם למלא גם מיכל קוטג' בכדורי הקלקר העגולים ולראות אם זה באמת נראה אמיתי! פתחתי את המקרר בתנופה נוירוטית, רוקנתי מיכל קוטג' שלפני המהפכה החברתית היה דווקא מאד שקט על המדף, מילאתי אותו בקלקרים שקצת נשפכו בתהליך המילוי לצדדים, חתמתי בדבק ונשענתי אחורה שבעה ושבעת רצון. נראה אחלה. ממש.

כנראה שמישהו מהילדים התקשר לאלכס במהלך כל המירוץ למלונית הזה, כי בדיוק כשסיימתי הדלת נפתחה ובעלי ראה אותי מוקפת בכדורונים לבנים קטנטנים שעפו בבית כמו שלג, מחייכת מעל מיכל קוטג' מלא קלקר, ולגמרי לא ממהרת כפי שנגזר ממצבי הרטוב. למה, שאלו עיניו, למה את לא יכולה לקנן כמו כל אישה נורמאלית אחרת?

ובכן, לא יכולה. ניסיתי נורמאליות לאיזו תקופה אבל עבר לי. תראה איזה יופי יצאה הערכה:

אז איך מכינים ערכת סופרמרקט לילדים?

קודם כל אוספים מיכלים ריקים של מוצרי מזון. שבוע ויש לכם הר של אריזות. הר. מעדני חלב, שקיות חטיפים, אריזות קמח וסוכר, קוטג'ים וכו'. מיכלים קטנים של גבינה לבנה זה סיפור אחר, אבל לצורך אספקה שוטפת אני מוכנה להשאיל את אחד מהחברים של ההורים שלי.

את המוצרים ממלאים בכדורי קלקר קטנים שמוצאים בתוך פוף ישן, או קונים בשלושים שקל לשקית ענק שמספיקה לשבע עשרה חברות. את אריזות המוצרים חותמים בדבק חם ומודים לאלוהים שלא צריך לדחוף תינוק החוצה אחרי כל זה.

שדרוגים: חמאה שבתוכה גוש קלקר (יש אלף באריזות מוצרי חשמל שזרוקות ברחוב. חותכים את גוש הקלקר בעזרת סכין פשוטה שמועלית קורבן לאלי הסופרמרקט הביתי. מלבנים את הסכין על הגז וחותכים מיד. הקלקר נחתך ישר וציייתני)

סוכריות על מקל מחרוז נעוץ במקל הסוכריה ועטוף בעטיפה המקורית. כנ"ל סוכריות שוקולדים. תבנית ביצים שבכל גומה שלה נח כדור צהוב מהכל בשקל.

סלים: תיקי בד מהכל בשקל, או מחנות הפלסטיקים וכו'.

כסף: מצלמים כסף אמיתי וגוזרים, או שקונים כסף צעצוע, או שמפרקים את הכסף מהמונופול שלא באמת יש לו את כל החלקים בפנים, על מי אני עובדת.

קופה: הנה הלינק וממנו אפשר גם להכין אוכל לבד לתוספות. אם מגיעים לשלב האוכל הולך גם עם הצלחות שכאן.

איך הולך המשחק?

הילדים עוברים בין כל מוצרי המשחק הפרושים לפניהם בסלון, משלמים בקופה על אלה שהם אוהבים במיוחד, ואז מחליטים מה יבשלו מהם בכאילו. אחר כך הם הולכים מכות על מי יקבל את החמאה, קורעים כמה אריזות בדרך, מעיפים קצת קלקר בבית, צורחים שלוש שעות ומזכירים לי למה באמת ילדתי. בשביל גביעי הגבינה הלבנה הקטנים והחמודים שלי. איזה מתוקים.