סנופי אהבה וקעקועים זמניים

אני זוכרת את הפעם הראשונה שבה ראיתי את הסנופי שלו. מפתיע, מחייך, מדבר לגמרי בעברית ולוחש לי שהגבר הזה יש בו כנראה עוד הרבה דברים שאשים לב אליהם רק אחר כך. פתאום.

שנים אני זוכרת את הפעם הראשונה הזו, אולי כי זה היה הרגע שבו הלב שלי הוכרע. כמובן שלא בגלל הסנופי בחרתי בו, אבל הסנופי היה כבר משהו אחד יותר מדי. האיש הזה, חשבתי אז. אפילו הקעקוע שלו הוא כזה שהייתי רוצה שיישאר לתמיד.

השבוע, דווקא בימים האלו הלא קלים משפחתית, הרגשתי שזה זמן טוב להשען על אהבה. בהתאם כינסתי את כל הילדים וציירתי עליהם סנופיים בדיוק במקום שיש לו. רעיון שראשיתו אגב במתנת יום הולדת שנועה הציעה כבר לפני כמה חודשים. ענר תבע להשתתף גם הוא וזכה על רגלו המזערית לקעקוע של הקטן ההוא של סנופי, נו, וודסטוק.

תכננו את זה כמתנת ט"ו באב, אבל בסוף טעינו בספירה, ויצאה לנו מתנה לסתם יום. האמת- יותר שווה. איזה כיף היה.

אהבה, כך מתגלה לי, כופה אותך לעדות לאחר. עדות שלמה מאד שלא פוסחת על שום חולין. ודווקא משום כך אתה מועד לראות מה הדבר היפהפה שמתגלה בו מתוך היום יום, בהיסח הדעת, אגב תנועה. קעקועים של הגוף וסימונים של הנפש. דברים מפתיעים שיש רק לו.

וזהו. ומרגע שראית- לא תוכל שוב לא לראות. אתה נושא בתוכך את היופי הזה כמו כוויה והסיכון הרגשי שלך מוחלט. כי כבר לא תתכן לאהובך החלפה. יש הרבה אנשים מדהימים בעולם, ואפילו אבא שלי שאיבד את אהבת חייו יודע את זה, אבל יש רק אחד כמו זה שאתה אוהב.

איך על כל זה אני חושבת עכשיו אל מול תמונת הרבה הרגליים? אולי כאסוציאציה מזה שאני יודעת שאחרי יומיים הקעקועים הזמניים ירדו לכולם ורק לאלכס נשאר הסנופי שלו. גאה בחד פעמיותו, מחייך ואומר: ביקשת אז נשארתי, ואולי אפילו אשאר לתמיד.

טוב, נו, ואם בכל זאת רוצים זמני- איך לעשות קעקוע לרגע?

יש שלוש דרכים שגילינו עד כה:

הראשונה והכי משגעת: בקו ברור של עפרון מעתיקים את מתווה הקעקוע על נייר פרגמנט. אחר כך הופכים את מה שציירנו כשפניו אל העור, מרטיבים במטלית, מחכים דקה, והופ- המתווה עבר לגוף. עכשיו עוברים על המתווה בטוש פרמננט דק, צובעים בפנים וזה נראה בול כמו הדבר האמיתי.

שדרוגים למתקדמים: מברישים מעל קצת טאלק כדי שייראה ממש מתחת לעור, וחותמים בספריי תחבושת. זה ספריי שמשיגים בכל בית מרקחת בארצות הנכר ומבטיח עמידות לעוד כמה אמבטיות. לנו כאמור לא היה את הספריי הזה אבל גם לא היה לנו נכר.

הדרך השנייה: קונים באמזון נייר למדפסת שמיועד לקעקועים. מדפיסים עליו שמים על העור ורצים למראה.

הדרך השלישית:  קונים קעקועים יפים שבא לבכות בטאטלי. הם כל כך יקרים שהרשיתי לכל ילד רק קעקוע אחד, אבל איזה מהממים שיאוו.

זהו.

לחיי כל מה שזמני וכל מה שחד פעמי, לחיי חגים שאין להם תאריך, ולחיי הסמיכות הכל כך יפה בין יום החורבן ליום האהבה. סמיכות בין מה שלא יתקון לבין מה שהוא התיקון הכי גדול שיש.