המשהו שהוא משהו משהו

בתגובה לפוסט הקודם קוראת מהממת שלי השאירה לי מסר אהבה.

במשך חצי יום התהלכתי מחויכת וגאה, אבל אז קלטתי שהיא בכלל לא התכוונה אלי. היא התכוונה לג'ינג'ית שכותבת את הבלוג הזה. זו שמצלמת את הבית שלה עם טשטוש ברקע כדי שלא יראו את הבלגאן, זו שכותבת מילים יפות אפילו שהיא לא חושבת מחשבות יפות (הו, הקטנוניות הממאירה, הו, הכעס המהיר), זו שבכלל לא גינג'ית אלא צובעת לגי'נג'י אגב כך שהיא מספרת לכולם שהיא ג'ינג'ית מבפנים אז זה בסדר.

בקיצור, מה זה השטויות האלו. באיזו מהירות אני מאמצת את הדימוי האידיאלי ושוכחת את עצמי האמיתית. מלא דברים לאהוב, מלא דברים לא לאהוב.

בכללי, מסרי האהבה היחידים שאני מוכנה להתבשם מהם, הם אלו שהילדים שלי נותנים לי. כי הילדים שלי בילד-אין לא סובלים אותי. אני מתקמצנת על לקנות להם אולסטאר ורודות, ואני סוערת בבית זועפת בכל פעם שהם משאירים את האולסטר הורודות שלהם (הם סחטו בסוף מהסבתא) בסלון. אני מבינה את תפקידי כמחנכת, דבר שמפריע לתפקידי כמחייכת. אני מזדהה עם עצמי באופן כל כך גורף, שאני ישר מסכימה עם כל מילה שאני אומרת וויכוחים איתי זה סיוט. אני מתכוונת להיות השד הטוב, אותו שד שהניק אותם שנתיים, אבל זה השד הרע שנכנס בי בפנים. עייף כצפוי מתפקידו, נוירוטו כצפוי בתפקודו.

לכן, כל מחמאה מהם היא אמינות רגשית טהורה. למשל ביום רביעי היתה לנו אסיפת ההורים הפתעה. קונספט ששכללנו מאד בבית. אנחנו מקבלים הודעות על אירועים בבית הספר שעה מראש, כפי שמרבית בני האדם מקבלים הודעות על מסיבות אסיד. בסוף האסיפה נועה אמרה לי, ציטוט, אמא אני אוהבת אותך למרות שכל מילה שלך היא פדיחה.

עכשיו, אני הייתי עסוקה כל האסיפה בלחשוב כמה אני אמא נהדרת. מתנסחת בלהט כל כך יפה ועוד לפני כל ההורים. אבל מסתבר שמה שחשבתי שהוא נהדר הוא לא נהדר בעיני הבת שלי, אלא מעצבן ומביך, ודווקא הדבר שלא שמתי לב אליו, מה שעשיתי בזמן שהיייתי עסוקה בלהיות נהדרת, נניח לבוא לאסיפה המיותרת הזו כנגד כל נסיבות חיי ולהניח בהיסח הדעת את היד על הגב של הבת שלי, זה דווקא מעולה ובאמת ראוי לאהבה.

איזה פער עצום בין האופן האדילי שבו אני מספרת לעצמי את עצמי, לבין איך אני באמת. ואיך כל מה שחשוב קורה בכלל מתחת לדברים. מאחוריהם. בלי שאני שמה לב.

נניח אותיות השוקולד.

שתי גרסאות.

אותיות השוקולד- איך להכין?

אז ככה, בשלב הראשון ממיסים קצת שוקולד. מניחים שבלונת אותיות מעל נייר אפיה ומורחים. כשמרימים את השבלונה בזהירות, מתגלות אותיות הא'-ב'. הללויה.

את כל העסק הזה מקפיאים במקפיא. כדאי להכין כמה סטים של אותיות כדי שלא ישבר הלב כשישבר ה-ז'. למשל.

עוד טיפ: בהתחלה הכנו אותיות רגילות, אבל אז גילינו שכשמכינים אותיות בכתב ראי, כלומר, כשמניחים מראש את השבלונה הפוך על נייר האפיה, האותיות יוצאות חלקות יותר בצידן השימושי. שימושי למה? הנה זה בא.

בשלב הבא מוציאים את האותיות מהקפאה. כעבור דקה באוויר המהביל של המזגן הן נמסות טיפה, ואז אפשר ללחוץ אותן לחלק הפנימי של כוס השתייה והן נדבקות. ככה אפשר לכתוב את שמות הילדים ומסרוני אהבה. את הכוס עם האותיות מכניסים שוב למקפיא לכמה דקות.

כשרוצים להגיש את הארוחה, פורשים מפה יפה, שולפים את הכוסות ומוזגים חלב בתוכן. מה שהתקבל: חלב שבו כתוב מסר באותיות שוקולד.

כדי להפוך את הארוחה לארוחה פעילה, מכינים מראש מכל עודפי האותיות כד שאליו מודבקות אותיות שוקולד בתפזורת. אחרי שכולם מסוממים מהסוכר של הקצפת, שולפים את הכד, ממלאים בחלב, ומכריזים שהמנצח והזוכה במנת החלב והקצפת הענקית מכולן, יהיה זה שירכיב מהאותיות שעל הכד הכי הרבה מילים. מ-ע-כ-ש-י-ו.

הילדים מתחילים להרכיב מילים, מחליפים רעיונות, שותים המון חלב בריא והולכים לישון מלאים בשוקולד גם בלב.

אותיות שוקולד – הסיפור האמיתי

אז מה שקרה באמת הוא קצת אחר.

הכל התחיל מצוין. הכנו אותיות, הקפאנו, הכנו שמות, הקפאנו. פעילות בסוכר שמתוקה כדבש.

זילפנו קצפת, צחקנו.

לא היה רגע מתאים מזה כדי לשלוף את הכד.

הילדים התחילו להתחרות בכתיבת מילים. מ-ע-כ-ש-י-ו. כולם כתבו במרץ. להלל נשבר העפרון שבו הוא כתב. ואז הכל הסתחרר.

תוך עשר עשריות השניה הוא פצח בצווחות אימים היסטריות, אחותו התחילה לבכות מבהלה, אחיו הקטן ניצל את המהומה וטיפס לשולחן, אגב הבהלה שלי להוריד אותו הפלתי את כוס החלב לרצפה וניפצתי אותה, עכשיו אני התחלתי לצרוח לא לגעת לא לדרוך, ענר נבהל והתחיל לצוווח גם הוא, הלל עדיין צווח כי נועה המשיכה לכתוב מילים בכל המהומה ועדיין ניצחה אותו, אלכס הגיע הביתה, ענר רץ אליו עם התות ומעך לו אותו על החולצה הלבנה, אני דילגתי מעל השלוליות ומעל המפה היפה שכבר מזמן דובללה על הרצפה והפכה לסמרטוט מכוער, והגשתי לו מבין ההריסות את הכוס עליה כתבתי לו מסר אהבה. בפועל יצא שהגשתי לו כוס שממנה יוצא נוזל לבן שמזכיר נוזל לבן אחר. כחחחחחחחחח. וזה, הו, זה, אם תשאלו אותי, היה עיצוב גאוני אם כי בוטה להפליא.

אז מה אני רוצה להגיד?

שלפעמים אני עושה משהו אבל יוצא משהו אחר שהוא לא משהו, אבל כל עוד שזה בשביל מישהו ועם מישהו, בכל זאת יש בזה משהו.

וגם: רוב הזמן אני לגמרי לא משהו ובני ביתי לגמרי לא משהו, ואם מישהו חושב שבגלל איזה משהו אני או הם משהו משהו, אז זו טעות. ואם יש משהו שהוא משהו משהו הרי זה משהו פרטי מאד ומוזר שבכלל הוא משהו אחר.

מודעות פרסומת

39 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים

39 תגובות ל-“המשהו שהוא משהו משהו

  1. אסתיניק

    אוי, כל כך כיף לקרוא אותך!
    והילדים שלי מתענגים על נונה בלי להתעייף 🙂
    תודה!

  2. מי את ואיפוא החבאת את החברה שלי?????
    סתאאאאם. ברוכה הבאה לגיל ההתבגרות, שלך כן שלך. וזה כי צריך הרבה בגרות בשביל להבין ילדות כשהן חוצות את גיל 12 וללכת בזהירות בן זיקוקי המילים וקליעי המשפטים. מה שבטוח לי זה שבטוח יצא לך טוב לא משנה מה הכוונה ודברים יהיו משהו משהו.

  3. צ'טערת, בחיים לא תשכנעי אותי שאת לא משהו… בשבילי את הכי משהו. והפוסט הזה הוא משהו משהו. והרעיון הגאוני של השוקולד הוא ממש משהו, והתמונה של עופרי מרוחה ומרוצה היא… (טוב, נו…אני מעייפת את עצמי עם התגובה הבנאלית הזאת).
    אז נכון שלא כתבת את הפוסט הזה בשביל לשמוע תגובות פולניות בסגנון " אבל את נהדרת תמיד" וכאלה… אבל באמת שאת מופלאה!

  4. סיריא

    כן, בדיוק ככה אני אוהבת אותך.
    שוקולד עם מלח. אחרת זה מתוק מדי.

  5. תמר גולן לב

    הפוסט הזה הוא משהו משהו! ואם יש משהו שהוא משהו אז אתה לוקח אותו איתך גם למשהו אחר. תודה על כל מילה שלך. ואיזה כייף שיש לי אחות משהו משהו ששלחה לי את הלינק לפוסט המשהו משהו הזה שאני קוראת בו מימיו הראשונים…ופעם ראשונה שיצאתי אל האור…תמר – הקוראת שכבר לא סמויה…

  6. פוסט שהכניס לי הרבה סוכר ושוקולד ללב, ככה, לפני השינה (-:

  7. אוי, המאחורי הקלעים של התמונות המושלמות 🙂
    זה משהו משהו, אני הכי אוהבת לקרוא פוסטים כאלה.
    הרעיון עם השוקולד נהדר, מלכלך, לא בריא, אבל כל כך טעים וכייפי שאני חייבת לנסות, תודה!

  8. Canadaya

    איזו רגישות ואמינות, תענוג.
    קראתי את הפוסט הבוקר ושמחתי על מזלי הטוב שבדיוק נרשמתי לעדכונים במייל. כיף להתחיל יום עם מאחורי הקלעים של המשפחה שלך ושל הנשמה שלך.
    מסחטת מחמאות לגיטימית. את משהו! נעים מאד להכיר 

  9. ליאת

    מקסים. את בטוחה שלא כתבת עלי??!!

  10. הו, כמה נורמלי… תגידי, נראה לך שהיינו אוהבות אותך וחוזרות הנה שוב ושוב אילו היו לך ילדים שלא צורחים, תינוקות שלא מורחים, טינאייג'רית שאוהבת לשמוע אותך מדברת בציבור (זה שהיא אמרה לך שהיא אוהבת אותך זה כבר נס גלוי שלא קורה לכל אחת), ובעל שחוזר מיום עבודה בחולצה לבנה לבית של מרתה סטיוארט שלעולם לא נשברת בו כוס ומקבל נשיקה וכוס חלב מושלמת עם קצפת, שכתוב עליה בשוקולד "אני אוהבת אותך"? נו באמת…
    חיבוק גדול. את משהו משהו באמת. ואנחנו היינו באמת היינו צריכים ריאליטי צ'ק קטן אחרי כל ימי ההולדת המושלמים עד כדי בידיון האלה…

  11. שניה לפני שהלכתי לישון קיבלתי את המתנה שלך – הפוסט המקסים הזה!
    הוא כל כך אמיתי ומתוך כך מרגש ומשמח
    איזה כיף לי שגיליתי את הבלוג שלך 🙂

  12. כמה רעיונות מגניבים.
    סוף שבוע מעולה לכולם

  13. מיכל

    אז כמו תמיד, כתבת עלינו ולא עליך… בחן ובהומור. ועכשיו נותר לנו רק לאמץ את רעיון אותיות השוקולד. משו משו.

  14. אלף

    איזה פוסט נפלא. כל כך מזדהה – מניקה שנתיים ויוצרת באוכל וצועקת על הטף שהשאיר מגפיים שעלו יותר מדי בסלון והבית מבולגן והילדים ואני במשבר בדיוק כשאהוב לבי חוזר עייף מיום ארוך בעבודה ורוצה קצת שקט.
    אימצתי אל לבי את התובנה שלך לגבי מלים טובות מהילדים אם כי אני מתכוונת לעבור את גיל ההתבגרות של הבכורה (שאנו ממש בפתחו) עם השכנוע העצמי שבעצם, בפנים, מתחת להכל, היא מאוד אוהבת אותי.

  15. בדיוק אתמול הלכתי לי ברחובות רחובות, מחפשת (לשווא) מגפיים שיחליפו את אלו המרופטות שלי, וחשבתי עלייך (שאת משו משו וכולי וכולי) ואז חשבתי אולי זה רק בבלוג, גם אני יודעת לכתוב יפה בבלוג שלי,

    בא הפוסט הזה והוכיח שאת מתוקה באורגינל.

  16. אורלי

    אהבתי את תיאור אסיפת ההורים. אצלי התכווצות הבושה מאיזו נהדרת-בעיני-עצמי הייתי מגיעה דרך כלל באמצע הלילה שאחרי, ואפילו בלי שיעזרו לי..

  17. "סתם יום של חול ,עם בוקר כחול" – שר לפני מליון שנה שמעון ישראלי.התיאור הקורע שלך היה תאור שגרתי של אמא ישראלית שעושה להטוטנות קרקס כדי לשרוד ולרצות את כולם.
    אל תדאגי-את תזכי מהם להבנה מלאה כשהם יצטרכו להתמודד עם מצבים זהים.עד אז -חייכי,העיקר הבריאות!
    חיה – מהבלוג"סבתא ל-7 פלוס"

  18. spiralfusion

    איזה כיף לקרוא! תודה על פוסט שעשה לי חיוך גדול על הבוקר.

  19. נפלתי לבלוג הזה די בטעות אבל כל כך נהנתי שאני אשאר..

  20. תגידי, מי לובש חולצה לבנה? גהצת אותה גם?
    ותדעי שאף אחד לא אוהב אנשים מושלמים. לא חשבתי שאת כזאת. מצחיקה, כן, מדליקה, כן, מתוקה כן וכן. אבל מושלמת? . שהילדים שלה ישנים כל הלילה והבית שלה נוצץ? חלילה.אני לא מוסיפה עוד,כי שרה מהתגובות שלמעלה לקחה לי את כל המילים.
    ולעניין הפדיחות שאפשר לגרום לילדים, פעם הבן שלי אמר לי שהוא מתחרפן שאני מרכיבה את המשקפיים ההם (סתם משקפיים עם מסגרת פלסטיק פשוטה…)עוד לפני שאמרתי איזה מילה ליד החברים שלו. אין לדעת מתי ולמה בני נוער יפודחו, ולכן להמשיך ולנהוג כרגיל, כי מה שלא יהיה, הם ימצאו סיבה טובה לתת לך הרגשה שהם היו מעדיפים להמסר לאימוץ בגיל שנה למשפחה הרבה יותר קולית ושווה, לא משנה כמה אותיות שוקולד או יומולדת קסמים עשית להם. (אבל לא לדאוג, גיל ההתבגרות מסתיים עם גיוסם לצה"ל ואז יש דאגות אחרות).
    אז שבת שלום ותודה שאת יודעת לכתוב כל כך מושלם גם על מה שלפעמים מתחרבש.ככה אנחנו אוהבים.(נראה לי שכבר אפשר להגיד אנחנו- כל קוראי /קוראות הבלוג, אולי נקים קבוצה?)

  21. הדס

    מחמם את הלב לקרוא בלוג של אישה שהשוקולד מרוח והבית מבולגן , כבר קצת נמאס מכל נשות החיל המושלמות שמרחפות מעלינו…….

  22. ובכן, רציתי להגיד שאת נהדרת אבל מסתבר שזה לא יחשב לי.
    טוב, מ'כפת לי, את באמת נהדרת, ותענוג לקרוא, ואני כבר רוצה להזמין חברים ולכתוב להם אותיות על כד החלב. אני אצטרך להמציא מסיבה שיש בה פינת קפה בשביל זה, אבל מה איכפת לי.

  23. רביד

    היטבת (כהרגלך) לתאר את עולם הבלוגים וההיכרויות ה'מדומות' ה'משתוללות' בו?:-) תמונות ואידיליה תיאורית מחד, ומציאות אמיתית, משותפת לגמרי, מאידך:-)

    אוהבת את ה'מושלמת' שניבטת מתוכך ובעיקר את זו המתלכלכת וכה אמיתית.

    עכשיו גם את יותר אנושית;-)

    תודה על פוסט נפלא!!!!!!

  24. דנדש

    קשה להביע במילים כמה מנחם לקרוא את בלוגייך. זה הרבה יותר אמין מכל 'חוג הורות'/ספרי הדרכה ואדלר למיניהם, או גרוע מכך, שכנה במצבך עם בית 'מתוקתק' שתמיד בוקעים ממנו קולות של צחוקים.

  25. חברים יקרים! תודה על התגובות שכרגיל עושות לי לצחוק באמצע היום. נסכם שמי שהכל מתוק אצלו מת בסוף מסכרת. כל השאר מתים גם בסוף, בקיצור, שיהיה לנו שבוע מלא חיים. נשיקות.

  26. צר לי להרוס לך את התדמית, אבל גם אחרי שהייתי אצלך בבית, ראיתי את הילדים שלך ברגעים לא פוטוגניים וביליתי איתך ימי חמסין הריוניים, אני עדיין חושבת שאת משהו. דווקא בגלל היכולת שלך להחליק על ההריסות הרטובות ולצחוק על זה. אני לגמרי תופסת ממך דמות השראה.

    הכתיבה היא תמצית. זיקוק. ואני לא חושבת שמישהו מקוראייך חושב שהכל אצלך מושלם, ואם הוא כן – אז הוא כנראה צעיר מאוד ובלי ילדים. כל זה מזכיר לי קטע מצחיק של לואיס סי קיי על מה אנחנו חושבים על הורים אחרים כשאנחנו קולטים סיטואציה מהצד:

  27. אוריתי,
    איזה רעיון מדליקקקק. אנחנו ננסה אותו – בטוח!
    ואיזה מדליקים וחמודים אתם, גם כשהכל נשפח ומשפריץ ומתלכלך!

  28. הנה, גם לי נשפך.. נשפכה לי הח' למילה נשפך, בתגובה שמיהרתי לכתוב קודם..
    🙂
    יחי האנושיות, ובוז למושלמות!

  29. אותיות שוקולד – מדהים!

  30. ע. רז

    אורית יקרה,
    עד עכשיו קראתי את הפוסטים שלך בתענוג מהול באימה. מצד אחד, את הכי מעניינת, מוכשרת, מצחיקה. מצד שני, כזאת אמא מוצלחת, יצירתית, מסורה, ברור שאין לך חברות בכלל.
    אבל אחרי הפוסט הזה…
    אחותי, מתי אנחנו שותות קפה?

  31. סיון

    אני יודעת שזה לא מאוד עמוק וגם לא מאוד אינטליגנטי ובכל זאת: אני חולה עלייך, בחיי.

  32. ליאור

    אם את לא משהו, אז משהו ממש לא בסדר….

  33. אין מה לעשות, מי שהוא הכי לא משהו, תוך כדי שהוא בהחלט משהו, ועוד מודה בכך בגלוי – הוא ללא ספק משהו. תכירי בזאת, ריד מיי ליפס: א-ת מ-ש-ה-ו!
    ואהבתי את טיפ הפרקטיות, כי באמת יכול להיות שיברון גדול כאשר הז' ישבר. מצער בהחלט.
    פוסט משובח ורעיון כייפי לגמרי!!!
    נשיקות
    אפרת

  34. אויש, הלואי תמיד לפתוח את הבוקר ולקבל כל כך הרבה כן מוטח לעברי. יש יש יש. אני מתעלמת מהעובדה שכנראה אם אתם חושבים שאני משהו אחרי פוסט כזה אתם צריכים לראות מישהו, את חוסר הבנת הנקרא שלכם תפתרו לבד. אני מכיווני זורחת מול מחשב זורח, תודה!

  35. galivo

    אויש, תודה לאל על הסיפור האמיתי! בלעדיו הייתי שונאת את עצמי כל הערב.

    גיליתי אותך רק היום בזכות אביבה משמרי שלינקקה לפוסט החדש שלך בפייסבוק, הגעתי והתחלתי לשוטט כאן.
    ואז התחלתי לקרוא את הפוסט הזה, וככל שהתקדמה הקריאה הרגשתי יותר ויותר גרוע עם עצמי, קוראת איך מכינים אותיות שוקולד ומעודדים אוריינות אצל הילדים ומדמיינת איזה בלגן ילך אצלנו בבית בפעילות כזו (שלא לדבר על הקללות שהם בטח ירכיבו מהאותיות!)
    איזה כיף שסיפרת את כל הפדיחות שהתרחשו אצלכם תוך כדי. עכשיו אני גם מעיזה לנסות.

  36. פינגבק: שתי אפליקציות ששווה לעשות בשבילן ילדים ואז לקנות בשבילם אייפון |

  37. פינגבק: אותיות שוקולד בכוס שתיה – יצירה מתוקה לילדים « הזמנה ליצירה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s