ספרים קופצים ואתר שהוא אוצר

הרגע הכי חזק בקריאה של ספרי ילדים טובים באמת, הוא הרגע שהספר משכיח את עצמו ופתאום נשארים בחדר רק ילד אמא ואגדה. מאובייקט כבד שפורש על השולחן שתי כנפי נייר, הספר משאיר רק את כוונתו, הכל הופך כנפיים.

מה שמקסים אותי בספרים קופצים זה שהם עושים בדיוק את ההיפך. במקום להיות שקטים ובמיטבם להשכיח את החומרים הגסים שבונים אותם, הם הופכים את עצמם, את גוף החומר שלהם, לפלא עצמו.

ופלא, כמו כל פלא, הוא לא רק פלא בשביל הילד, הוא גם בשביל ההורה. ואני אגיד את זה יותר חזק. פלא כמו פלא הוא בשביל ילדים, לא משנה אם הם ילדים עם קוקיות על השיער או ילדים עם משכנתא על הראש.

אז רצינו ספרים קופצים. כאלה שבאים אליך, שכשאתה פותח אותם ברור לך שהם התכוונו להיות אמנות גבוהה, שמישהו שהוא לא פחות ממהנדס נייר ישב וחשב אותם לאורך זמן ארוך כדי שהעיניים ימששו אותם לאורך זמן רב אפילו יותר. ספרים שהדקיקות החיווריונית של הנייר מתהפכת בהם למוצקות מפתיעה, למי אמר שנייר חייב להתנהג יפה.

וככה גילינו בהפתעה מוחלטת את מי שמיליונים כבר מכירים מזמן, את רוברט סבודה. אמן הנייר המפורסם שהאתר שלו הוא ממתק גדול לחופש. לא די שסבודה עושה ספרים עוצרי נשימה, הרי שהוא גם מתחזק אתר עם הדרכות. איך לעשות מכשפה שקופצת ולב שקופץ ומלא הדרכות אחרות.

שעות של קיפולי נייר יצרו כרטיסים לסבתא ודפים לחברים ובסוף גם ספר משלנו, עם סיפור על הסוד מהירח. הסיפור הולך ככה- הנסיכה עופרי חיה בארמון סגור, אבל יום אחד כשהציצה מהארמון ראתה שיש אנשים עצובים בממלכה. נכון, זה מזכיר בדיוק את הסיפור של הבודהה שיצא מארמונו, הבין שהכל סבל, מדט ומדט עד שהגיע להארה. אבל עופרי שבסיפור לא חיכתה כל כך הרבה שנים עד להתגלות המיסטית, ובכלל, מי שיש לו את רוברט סבודה לא יודע סבל מהו. במקום זה עופרי שבסיפור טסה לירח:

"ושם כל כך רחוק מצאה סוף סוף תשובה/ מה שכל איש עצוב צריך זה קילו אהבה/ לחשה המכשפה וערבבה וערבבה/ אה, אמרה עופרי, זו מכשפה טובה"

"חיבוק חיוך וזהו הכל כבר מסתדר. הבנתי את הסוד. לא צריך יותר"

"קילו אהבה זה כל מה שצריכים, כדי להפוך אפילו ברחובות לנסיכות ולנסיכים"

הארה.

טוב,

אז איך לעשות ספר משפחתי קופץ?

• מוצאים בבית ספר פעוטות מרוט ומוכן למחזור, כזה שדפיו עשויים מקרטון קשיח (נוסה בהצלחה גם על ספרי הפאזלים עם הדפים הקשיחים שהפאזלים כבר מזמן אבדו מתוכם)
• בשלב הראשון צובעים את דפי הספר כדי להפוך אותם למצע ריק. אפשר לצבוע בגואש, בספריי, או לכסות במדבקה לבנה גדולה.
• אחר כך גולשים לאתר של רוברט סבודה ומוצאים חמישה פופאפים שרוצים ללמוד להכין. מדפיסים אותם במדפסת הביתית על דף טיפה יותר עבה מנייר רגיל, מקפלים וצובעים.
• עכשיו מדביקים בתוך הספר הקשיח שהכנו מראש
•  ומתיישבים לכתוב את הסיפור עצמו. סיפור שכל הילדים ממציאים יחד כשהם מתבוננים בפופאפים. סיפור הרפתקאות משפחתי ומרגש שגורם לאמא לבכות.
• אמא, זה לא חוכמה, אומרת נועה, את בוכה גם בגשם של פלאפל.

נ.ב: כיוון שמתקבל תמיד ספר כרסתני שנוטה להפתח ולהקרע, כדאי לתפור לו אריזת בד. זה מוסיף לכל העניין חגיגיות ברוכה ושומר אותו לאורך זמן רב יותר:

נ.ב.ב: אולי בבקשה בבקשה בבקשה מישהו מוכן לתרגם אחד מספריו של סבודה לעברית? אני יודעת שהעיבוד של סבודה לאליסה בארץ הפלאות לא משמר את המילים המקוריות של לואיס קרול, אבל הוא כן משמר את הפלאות. אז האתגר מוצדק.