דיבוב סרטים, להיט החופש התורן

הופה!

סוף סוף מצאנו פעילות שמצחיקה גם את האחים הקטנים וגם את האחים הגדולים שמסתובבים בבית מוכי-חופש:

זה הולך ככה. בוחרים איזה סרט ושמים אותו בדיוידי. כל סרט יכול להתאים. בוב הבנאי, מיקי מאוס, על עכברים ואנשים. לא משנה.

לפני שמתחילים, מחלישים את הקול לגמרי ונותנים לילדים תפקידים. כל אחד מקבל אחריות על דיבוב דמות אחת.

ואז- לוחצים על פליי . כל אחד מאלתר את תפקידיו בהתאם למה שקורה על המסך.

איכשהו, גם כשהילדים מגבבים שטויות מוחלטות, זה יוצא גדול. דווקא בגלל שלאף אחד אין סיכוי להספיק ולהגיב למה שקורה על המסך ולהגיד משהו חכם, כולם משתחררים מחרדת ביצועים אוווילית לטובת אלתורים חסרי מאמץ.

אם רוצים- וזה ההופה הופה השני-

מצלמים את כל סשן הדיבוב במצלמת וידאו  (או בסלולרי לצורך העניין), ומקרינים. אנחנו ממש חיברנו את מצלמת הוידאו לטלויזיה, בננות והכל, ועשינו הקרנה מלכותית.

כן, להוציא ולהכניס את הבננות.

אני שונאת שונאת שונאת להתעסק בחיבורים. תמיד כשאני מוציאה את הבננה מהמאחורה של המאחורה ומחברת למאחורה האחר ברור לי, בצדק מוחלט אגב, שזהו. כל הסדר הקוסמי העדין בין מכשירי החשמל נחרב, הסכמי השלום השבירים מאליו בין הודיאו ל די וי די תיכף יקרסו ואנטרופיה איזורית בדרך לחרב את המכשירים היחידים שעדיין בעדי בחופש הזה. אז אם אני ממליצה פה בפה מלא על להוציא בננות, לחבר בין הטלויזיה למצלמת הוידאו, ובסוף גם להחזיר את החיבורים המקוריים (צמרמורת), זו עדות להמלצת אמת.

אין מה לעשות, כיף לראות הכל על מסך גדול. לשמוע איך הבן שלי מדובב את מיקי מאוס ולראשונה בחייו מוצא ייעוד לתדר הגבוה במיוחד שהוא מפיק, תדר שבכל הקשר אחר של תקשורת ביתית עולה על הפיוזים. לראות את ברברה סטרייסנד מתייפחת כמובן בגלל שדורון יבש אותה בנשיקה סטירה, או על כל פנים כך טוענת המדובבת בת השתים עשרה שלה בארץ, לשמוע את עצמי מתלוננת על מר גורלי אגב כך שאני מדובבת עלמת חן מצוירת.

אפשר להגיד שזו תחבולה ספרותית. לדבר על דמויות אבל עוד פעם לדבר על עצמנו. אפשר להגיד שזה השחרור הרגשי שמביא איתו השטותי. מה זה משנה, זה  שמח. וגם, אחרי שאני מגדלת גמדים כל כך הרבה שנים, נעים סוף סוף לקבל את התפקיד של שלגיה.