כתובת האש

זה לא שלא היו לי רעיונות אחרים. היו, בטח היו. אבל רק דבר אחד ממש התאים: לעשות לילדה כתובת אש לכבוד יום הולדת שש עשרה. כי היא עצמה כתובת-אש. בוערת וחיה וזוהרת, ומאירה למרחקים כמו מכווה של יופי.

הבעיה שכתובת אש זה עם אש. אה.

איך לעזאזל? בצר לי נאלצתי לפנות לסרטוני-ההדרכה של הצופים. אני, בוגרת הנוער העובד, בת לבוגרת הנוער העובד, נכדה לבוגרת הנוער העובד, אני הלכתי לסרטוני-ההדרכה של המוקיונים עם העניבות המצחיקות.

האמת- יש להם אחל'ה סרטונים, ואפילו נראה שהם אולי אחלה אנשים, ואולי ירדנה ארזי בכל זאת שרה לא רע, ונראה לי שהגיע הזמן למחול על כבוד המשפחה ובחירותיה ולבקש עזרה מצופיפניק כי אם אני אכין כתובת אש לבד ייתכן שאני אכין שדה -אש עולה בלהבות וזה קצת חגיגי מדי.

אז התקשרתי לחניך צופים מהשכבה הבוגרת (!) ושאלתי אותו כמה יעלה לי לקבל ממנו עזרה. כלומר כמה לשלם לו על נסיעות ועל חומרים וכמובן על עבודה. כעבור יומיים שבהם הוא בנה הצעת מחיר, הבהב שמו על הצג שלי:

-הי. חשבתי על זה.

-כן.

-אני אקנה את החומרים, ואגיע לבד לחורשה, לא צריך לשלם לי על כלום, ולגבי העבודה שלי, נראה לי שאני אקח ממך עשרים שקל.

אוקיי, תנועת הצופים, אולי בכל זאת אתם צריכים ללמוד משהו מהנוער העובד. הסברתי לנער הרך כמה אמיתות לגבי הוגנות בעולם הקפיטליסטי, ויצאנו לדרך.

בליל האירוע קנינו סולר לצורך ניפוט (אחחח. מי טחן סרטי-הדרכה ויודע להגיד 'ניפוט', מי. זאת לא היתה שאלה רטורית. התשובה היא- אני! אני!!), צייתנו לכל הוראות הבטיחות של אחראי הצופיות הצעיר שלפתע נראה לנו בוגר מאיתנו בהרבה, והובלנו את הילדה ואת חברותיה הטובות בשביל, כדי לראות את שמה מנצנץ במרחק.

איזה כיף היה.

התחבקנו ואכלנו עוגה גרועה, כי מה לעשות לא ראיתי סרטי הדרכה של קרין גורן, החלפנו ברכות, והילדה שמה תמונה של כתובת האש ואף כתבה בחשבונה באינסטוש שההורים שלה בסדר גמור. דבר שגרם לי מיד להסכים לכך שתעשה קעקוע, תחזור בארבע לפנות בוקר, ואף תמריא לנופש באמסטרדם בלי כל הסבר טרחני מקדים על טוקסינים והשפעותיהם.

הבעיה עם הנוער העובד היא, שלא מכינים אותו לרגע שיש לו נוער.

נ.ב

בעניין אחר וזוהר לא פחות: ביום שישי הזה בעשר בבוקר- סדנת כתיבה חד פעמית של סדנאות הבית בשיתוף עם מוזיאון תל אביב. המנחה משגעת, המוזיאון יפהפה, והכרטיס לסדנא כולל כניסה לכל התערוכות. אש. אש. אש.