קלמר קיר ושלום כיתה אלף

בבוקר קמתי וראיתי שקית ענקית של זבל ליד הדלת.

רקע ביולוגי: הילדים שלי מתמחים בהכנת קומפוסט ביתי בחדר. הם מגדלים ביוטופים של כריכים נשכחים, צלחות מזון שנדחפו מתחת למיטה והנביטו את הפיצה, תפוח שבשנת אלפיים ושש היה יפה לבריאות אבל עכשיו קצת הבשיל. כאלה.

בהעדר האפשרות להזמין חבלני עירייה לבתים פרטיים נאלצתי להתקרב לשקית ואף לפתוח אותה בעצמי למרות הסיכון הנגיפי שפעולה כזו מזמנת. ובכן: לי ולגופי שלום. במקום מפלץ ביולוגי נתגלו בשקית המון אבל המון ג'ינסים.

רקע פסיכו-ארגוני: הילדים שלי מתייחסים לקניות כאל מעקף יעיל ללסדר את הארון. כשהם לא מוצאים מכנס הם מתחילים לנדנד לי. אלא שאני קמצנית ידועה שיודעת שבדיוק קניתי להם זוג ושיחפשו. אז הם מתקרבים לאבא התמים או לסבתא הזכה ואומרים בעדינות: אין לי מה ללבוש וזה עושה אותי עצוב/ה. זהו. עוד ג'ינס.

וכך קורה שאחת לשנה מצטברים חצי טון ג'ינס שכבר לא מתאימים להם. לא עוזר שאני מסבירה שראשיתו של הג'ינס כמכנס העמיד בהיסטוריה, לא עוזר שאני  מנסה לשכנע שכפתור קצת לוחץ זה לא נורא הנה, תראו אמא קצת השמינה ועדיין נושאת בגאון את הליוויס מעידן הלוויים. לא עוזר כלום, הילדים מצפים שאקח את הג'ינסים הישנים למחזור ואקנה להם מכנסיים חדשים. מה לא ברור.

רקע אמוציו-פתולוגי: האמהות אצלנו בבית, כלומר אני, לא מחמיצות הזדמנות לסעור ולגעור. למה הייתם צריכים כל כך הרבה מכנסיים? מה אתם מרבה רגליים עם זיקה לספורט אלגנט? ואם כבר העפתם הכל מהחדר למה לא כתבתם על השקית שזה למחזור? עוד הייתי זורקת את זה לפח הרגיל בטעות. למה המזגן כזה פקקט אה זה לא קשור אליכם אבל שתדעו שאני עצבנית, וכו'

אלא שהפעם הפתעתי את כל החבורה ובמקום להפעיל את הג'ינג' הפנימי הסתכלתי על ים הכחול הזה והלכתי להביא מספריים.

רקע ארכיטקטונו- קונקרטי: עופרי בדיוק ביקשה שולחן כתיבה לכבוד כיתה אלף ובחדר שלה ושל ענר אין מקום לשולחן כתיבה. כמה שלא מנסים להזיז ולארגן אחרת פשוט אין מקום. מה לעשות.

מה זאת אומרת מה לעשות, לעשות. מה דעתך, שאלתי את הקטנה, שנכין קלמר קיר ענקי שממנו אפשר לשלוף כל פעם עפרונות לכתיבה? ככה גם שולחן המטבח יהפוך לשולחן כייפי לעשות עליו שיעורים.

הילדה הנהנה ותהליך העבודה התחיל. כיסי הג'ינס נגזרו. רצועת דיקט נצבעה. קצת קישוטים. אקדח סיכות בחיבורים. עפרונות. וזהו. במרחב הציבורי יש מדף שימושי וחדש ויש שביעות רצון בקרב הילדים.

רקע פרנטל-קרדינלי: כשהילדים שלי מביעים שמחה לא אכפת לי שהם מעצבנים ומבולגנים ובזבזנים ומשמידנים של מכנסיים לא נחוצים. הכל עובר טשטוש ונהפך לרקע ורקע זה לא חשוב. חשובה התמונה המרכזית: העיניים שלהם. האור הפצפון שאני נשבעת שראיתי מרצד שם. צירוף המילים: אמא, זה דווקא ממש יפה. עכשיו אפשר להגיד שלום גן ושלום כיתה א' ושלום כיתה ד' ושלום כיתה ט'. לכולם יש עפרונות לעשות איתם ציורים ושיעורים וכולם די מרוצים. האמת, גם אני.