קומיקס עולמי

אני מתה על ימי הולדת עגולים. איזו דרך הרמונית להפסיד לזמן: מלא מתנות, מלא קצפות, מלא סיכומי אמצע נרגשים. 

כלומר, אני מתה על ימי הולדת עגולים של עצמי. את אלה של אלכס אני לא סובלת. כמה חודשים לפני אני כבר מתחילה להתנשם בכבדות רק מלחשוב על האירוע המוטל על כתפי והדבר היחיד שמרגיע אותי זה לדמיין איך נוציא המון כסף או המון קלוריות ויהיה בסדר.

אלא שהפעם, לקראת יומולדת ארבעים שלו, ניצלתי בנס. זה קרה כי התחלתי מהברכה. כתבתי לעצמי: העולם הוא מקום טוב יותר בזכות זה שאלכס בתוכו, ושטגדם. הרעיון למתנה כבר הציע את עצמו.

העולם, העולם יאחל לו מזל טוב. זו האצלת סמכויות גלובאלית. התקה של מוקד הלחץ שלי אל עשרות זרים שלעולם לא אפגוש שוב ולכן זה בסדר גמור לסנג'ר אותם. אנשים ממדינות שונות יצטלמו עם ברכה לאלכס בשפת אמם, ואת כל העסק אערוך לספר שי. פשוט.

פשוט. לנשום, אורית. פשוט. נסעתי לשדה התעופה והתחלתי לבקש מאנשים בדיוטי פרי שיעזרו לי ויצטלמו ביעד שאליו הם נוסעים. אני אחסוך מכם את הסירובים אבל בואו נאמר שעל לפחות שבעה אנשים הטלתי בלבי קללה, שניים מתוכם אכן איבדו את המזוודות שלהם בעת הנחיתה. כחחח. אני גדולה באופל. אבא שלי שטס באותו היום התבונן עלי מתרוצצת בכל השדה וכעבור שעתיים שאל אותי בעדינות: תגידי חמודה, למה בעצם את מטרידה זרים? סיפרתי לו על הפרויקט והוא נאנח וחייך. ככה זה אצל המשפחה שלנו, אי אפשר רק להאנח ואי אפשר רק לחייך. אוקיי, הוא אמר. עלי.

וזהו. מכאן ואילך האיש הנערץ הזה הפעיל זיליון מעבדות בינלאומיות של מקום עבודתו, הטריח קרובי משפחה שלעולם שוב לא ירצו להיות קרובים, תקתק תמונות מאלף זוגות חברים שלו שמטיילים ברחבי העולם והזרים בגדולתו עוד ועוד תמונות שבהם אנשים בשפות משונות מאחלים לאלכס מזל טוב. את כל שאר התמונות השלימו בני משפחה חברים ותלמידים שהטרדתי מספיק פעמים כדי שיזכרו לקחת במזוודה פתק ברכה, כמה זרים מהדיוטי פרי שבכל זאת מתוך רחמים החליטו לשתף פעולה, מכרים בארצות נידחות של חברתי לריצה שלוגיסטיקה עולמית קטנה עליה, ואפילו תמונה מהשותף שלי שהוא גאון בכללי אבל אהבל טכנולוגי ובכל זאת הצליח להביא ממסעותיו תמונה חשוכה ממקום שהוא טוען שהוא סין. יחד נוצר ספר עם ארבעים ברכות מארבעים מדינות לכבוד יומולדת ארבעים. בהתחלה קומיקס עולמי שצולם בכמה וכמה יבשות:

אחר כך היו מלא ברכות מכל העולם, אין לי מקום לכולן אבל זה מבחר משמח. בכל הפתקים כתוב בוריאציה זו או אחרת משהו משהו אלכס משהו משהו ארבעים:

את כל ארבעים המדינות והערים ערכתי בבלגאן הגיוני, והוספתי פשוט כי זה יפה עד תדהמה את כתבי היד של הברכות שהתקבלו. כאן למשל יש מזל טוב אלכס ביפנית קוריאנית ואורדו בניב פקיסטני. אני יכולה כמובן להרחיב ולספר איך התקבלה בדיוק הברכה מפקיסטן אבל אז אאלץ להרוג אותי:

הסקופ שסגר את הספר היה פוטג' נדיר של נאסא:

וזהו. המתנה היתה מוכנה. הגשנו אותה לאלכס לקול מצהלות. חיבקנו אותו וסגרנו עניין.

במוצאי יום ההולדת של אלכס עברתי במטבח. ציפיתי למצוא שם גבר מאושר ומלא הכרת תודה שנשבע שכל בוקר לפני עיתון הספורט הוא יעיין בספר שהכנו לו. במקום זה מצאתי גבר שראשו אחוז בין שתי ידיו. יום הולדת ארבעים שלך הוא אמר הוא בעוד פחות מחצי שנה. מה דעתך שנתגרש?