פרה – פורים

לבקשת הקוראת המהממת ורד, הרהורים מוקדמים לקראת פורים.

את הדבר הכי חשוב שיש לי להגיד בבואי להכין תחפושות:  "דבק חם- אני שלך לנצח" אמרתי למקעקע שצייר עלי את זה:

Glue gun!

טוב, סתם, זו לא היד שלי, זו תמונה שמצאתי פה. אבל אני מזדהה עם כל אפידרם ואפידרם של מי שכן עשתה את זה. אנשים, דבק חם! חושו והגאלו!

רשימה קצרה של התחפושות שאפשר להכין מדבק חם:

הכל.

למשל, הוא מדביק מעולה קרטון- אז אפשר להרים גיטרה בשעה בייביסיטר:

למשל, הוא מדביק מעולה לקרטון, אז אפשר להרים תחפושת של רמזור בלי להכנס לאוטו (אחרי זה הילדה מאירה את הרמזור עם פנס מבפנים):

והכי חשוב- הוא מדביק מעולה בדים. אז אם נניח פנינו אל גיבור העל, כל מה שצריך הוא לזכור את הצירוף הנהדר- דבק חם ושאריות לבד. מכינים גלימה על ידי הדבקת חתיכת גומי לחלק העליון של מלבן בד, ואז מכינים את הסמל של גיבור העל על ידי גזירתו משאריות לבד. את הסמל מדביקים לגלימה והולכים לכפר השעשועים כדי באמת להשתעשע מהמחירים שיכולים היינו לשלם ולא שילמנו.

לקראת פורים אני משחקת עם הילדים את המשחק: הזז את הגבה של אמא. כל השלושה הגדולים יושבים זה לצד זה על הספה ומתחילים לירות עלי דרישות. למשל: אני רוצה להתחפש למטוס. אף שריר לא זע בפני. הם מגבירים את הלחץ: אני רוצה להתחפש למטוס שיש לו חמישה אנשים שהולכים על הכנף. נאדה. אף שריר. חמישה אנשים קופצים מהכנף ומחלקים תותים לכל מי שהתחפש לשמפו הוואי, ואם כבר מדברים על זה אני רוצה גם להתחפש אחרי הצהריים לשמפו הוואי, חברה שלי הוואי אני השמפו, תפקידך להכין את שתי התחפושת. כלום. כלום. אני יציבה ושלווה, מביטה בהם ואומרת- סבבה.

מי שיש לו דבק חם, כל מה שהוא צריך זה שכן שקונה מקרר ונפטר מהקרטון, וזהו. אף ילד מתחפש לא יכול להפחיד אותו.

והשנה יש לי גם נשק סודי שאני רוצה להמליץ עליו בחום: נייר פריזר.

נייר פריזר- כל מה שצריך לדעת על המוצר הגאוני הזה

נייר פריזר זה משהו שהאמריקאים השתמשו בו כדי לעשות איתו איזה משהו, אבל אז גילו שהוא בכלל מעולה ליצירה. הקטע של הנייר הזה הוא שיש עליו שכבת ניילון דקיקה מצד אחד. מה זה אומר? שאפשר לצייר על הנייר כל דבר, לגזור את הציור וליצור שבלונה. את השבלונה הזו מגהצים על חולצה, צובעים בצבעי אקריל, מחכים לייבוש, מקלפים את הנייר ללא כל שאריות ובקלילות מהפנטת, ונוצר לנו ציור מושלם. שום נזילה של צבע, מושלם.

הו הפוטנציאל. למשל הנה תחפושת חסרת רחמים שמישהי הרה יצרה לעצמה  ברשת. היא גזרה את השבלונה:

ואז גיהצה לחולצה, צבעה, קילפה ולבשה:

אנחנו יוצרים מנייר פריזר חולצות משודרגות ליום יום. למשל החולצה שהכנו ליונתן שהוא סופר – מענטש אמיתי:

או סתם בגדים לעופרי שבשלוש דקות עבודה הופכים הרבה יותר יפים:

ולקראת פורים אנחנו בכלל חוגגים. בקלי קלות מכינים שבלונה שעליה כתוב למה התחפשנו, ואז אף אחד לא טועה. (מטוס שאנשים קופצים מכנפיו ומחלקים תותים עשוי להיות קצת מבלבל).

איפה קונים נייר פריזר?

טוב, אבא ואמא, לפני שאתם מתעצבנים כשאתם קוראים את הפסקה הבאה, אני חייבת להגיד להגנתי: אי אפשר היה להשיג גליל של נייר פריזר בארץ בשנה שבה ביקשנו מהחבר שלכם לסחוב לארץ חמישה קילו של נייר פריזר בשבילי, דבר שחסם לו חצי  מזוודה ואיים על חברותכם בת חמישים השנה. סוררררררי….

אז מסתבר שהשנה כבר אפשר לקנות נייר פריזר בארץ. למשל פה.

מי שממש נתקע מוזמן לקפוץ לרחובות ולשתות פיסות מהגליל הענק שלנו (ממש ענק, סליחה לחבר של אבא ואמא, סורררררייי…)

ו-יאללה. תחפושות.

לא צריך לבצע את זה מושלם כי זה תיכף נהרס. כל מה שאפשר למחזר משנה שעברה – ברוך הבא. והכלל השלישי: תינוק המשפחה מתחפש לתינוק. מי שעוד לא יודע לדבר לא יודע להתלונן. מצוין. חג שמח!

מודעות פרסומת

23 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים

23 תגובות ל-“פרה – פורים

  1. אורית, מלכת אימהות שכמוך,
    ראשית אפתח בכך שברגעים אלו ממש מתייבשת לה שלישייה של בלונים עטופי חוטי צמר, ממתינים שנפוצץ אותם ונתלה אותם לגאוותינו הרבה. טליה תפסה חום ונשארה בבית וזאת היתה דרך מתישה, מלכלכת ונהדרת להעביר את הזמן. מישהו אמר שפעת?
    (אז תודה על הקישור ההוא על כדורי החוים. אדווח אחרי שאפוצץ את הבלוניאדה)
    שנית, אני חייבת עזרה יצירתית. הבן שלי החליט שהשנה הוא מתחפש ללוויתן שבלע את יונה הנביא. הוא, כלומר – הצאצא – יהיה יונה בבטן הדג – ויציץ החוצה דרך הלוע המגניבה שנצטרך להכין איכשהו.
    מאיפה להתחיל, פור גאדז סייק? למזלי הטוב והנעים אני מצויידת בכל מה שרק אפשר לדמיין מבחינת חומרים שימושיים ולא שימושיים, זה עדיין לא עוזר לי לתכנן תחפושת של איש-בתוך-לוויתן.
    לעצותייך שופעות התושיה אודה..
    ד"ש וחיבוק ממני ומהפיצקית (עוד חודש אמרה להגיח.. בא לי טוב לעשות לעצמי תחבושת של חולצה אולטראסאונדית 🙂
    פנינה

  2. גם אני חושבת שאת מלכת האימהות (לא הצלחת לשכנע שאת לא בפעם הקודמת), וגם מלכת הכותבות וגם מלכת המצחיקות.

    טוב, לא חייבים דווקא להתחפש ליונה בתוך לוויתן. (רעין גאוני, מי זה הילד המדליק הזה?) זה הכל מאיך שמרגילים אותם כשהם קטנים.מנסים לשכנע אותם שהכי מקורי זה מלכת הפרחים / תותים/ צדפים/ תווים/ כוכבים/ -תופרים גלימה בצבע המתאים ואליה מחברים בתפירה/ דבק חם/נייר הפריזר הזה ,את כל הפרחים/ צדפים וכו'.מוסיפים צמיד שרשרת וכתר תואמים והרי לך תחפושת בלי שום קונסטרוקציות מסובכות מהקרטון של השכנים שבדיוק לא החליפו מקרר. (דרך אגב, התחפושת הכי הורסת ששמעתי עליה היתה- ילד שהתחפש לזאב שהתחפש לסבתא ושבלע את כיפה אדומה. אל תשאלי אותי איך עשו את זה.) (זה אפילו יותר מסובך מהמטוס שלך,עם אלה שקופצים עם התותים.או של יונה בלוויתן…)
    ואורית, הילדים שלי כבר מכינים תחפושות לבד. אני שונאת לעבוד שבועיים בשביל חצי יום שבו לובשים את התחפושת הזאת, ואפילו אי אפשר להעביר לאחים שלהם- כי כל אחד צריך משהו מקורי. בקשתי לכבוד פורים היתה למען שאר מעריצותייך. אבל נראה לי בכל זאת שהשנה נאמץ את רעיון הרמזור- הבן שלי אוהב את הפנס שבתוכו.
    חג פורים שמח.ולפני זה ט"ו בשבט שמח.
    ורד

  3. אור.

    אני יכולה לסכם את חווית הקריאה שלי הפעם ב-OMG!!!!
    לא רק שאני לגמרי מזדהה עם הקעקוע וממש אוהבת את הרעיון של התחפושות.. נגיד שזה לא אדיר בכלל.

    אבל נייר פריזר!!
    אני כבר כמה שבועות מחפשת הדרכה טובה למה עושים עם זה! ממש כאילו קראת את היסטוריית החיפוש שלי =)

    ו.. אפשר בבקשה בבקשה בבקשה שתתני הסבר מפורט יותר לאיך עשית את החולצות?
    ואם יש עוד אופציות עבודה.. אני אשמח לשמוע.

    דרך אגב, נייר פריזר דיי יקר בארץ. אבל מצד שני אנחנו (או לפחות אני) בקטע של מיחזור. אפשר לקחת את הנייר שעוטף את נייר המדפסת ואם הצד הפנימי שלו מבריק להשתמש בו.
    מצויין לאנשים שעובדים בחברה ביומיום שלהם!

  4. אמאשלעברי

    אין לי מילים אינטילגנטיות לכתוב.

    אני פשוט מתה עלייך. כל פוסט שלך הוא עונג.

  5. פה עוד מחפשים רעיון מקורי.
    מה מקורי מספיק לילדה בכיתה ב'?

    (אח שלה התחפש פעם לגן-עדן.)

  6. יש לי עשר דקות עד שכולם מתקלחים. תשובותמהירות:
    נייר פריזר- השלבים
    1. לקחת חתיכת נייר פריזר ולצייר ציור על הצד שאיננו ניילוני. המלצות: ציור בלי הרבה פרטים. אותיות או צללית יפה.
    2. לפי קווי המתאר של הציור לגזור אותו החוצה. נוצרה שבלונה עם חור באמצע בצורת הציור.
    3. לגהץ את השבלונה על החולצה או על הבד. נצמד מושלם.
    4. לצבוע בצבעי אקריל שמתאימים גם לבד.
    5. לחכות לייבוש.
    6. לקלף את נייר הפריזר ולזרוק.

    לגבי לויתן: קופסת קרטון שחזיתה היא פה פעור של לוויתן. האדם שבבטן הלוויתן מצויר על החולצה שמתחת. ע"ע נייר פריזר.

    לגבי רעיונות מקוריים: אני התחפשתי בכיתה ז' לקונדומט. אני לא חושבת שאני אוטוריטה לייעץ לגבי רעיונות טובים לתחפושת. כל הכבוד להורים שלי על הסיבולת.

    לגבי כל מי שמת עלי, אנא קראו את הפוסט הקודם ונזפו בעצמכם על ליקויים בהבנת הנקרא. מתה עליכם גם, התגובות שלכם עושות לי שמח. רצה!

  7. שאני אתביש בפינה? אין לי אקדח דבק חם… לזכותן של הבלרינות יאמר שהן התחשבו בעובדה ודרשו מאמא שלהן תחפושות שדרשו תפירה תפירה ועוד תפירה . נשיקות.

  8. יוני

    צפיתי בסרטון קצר שמדגים עבודה בנייר פריזר, ותכלס לא הבנתי מה ההבדל בינו לבין כל שבלונה אחרת איתה אני משתמשת לצביעה באקריליק בדים, הרי בסופו של דבר מה שנותר על הבגד הוא הגדם הצבוע ולא הנייר. האם ההבדל מתמצה בזה שהשבלונה הפריזרית נדבקת לבד (יתרון שא"א לזלזל בו..) או שמא יש משהו נוסף שפיספסתי?

  9. כן, לגמרי. היתרון הוא שהשבלונה נדבקת באופן שמונע נזילות ומאפשר להשיג תוצאות מגה- מדויקות גם במכחול גס. חוץ מזה זה נהדר שהשבלונה מתקלפת בלי בעיה.

  10. חן

    מגניב!!!!!!!!!!!!!
    חבל שלא ראיתי את זה קודם, אני בדיוק גוזרת מלבד סמל של גיבור על (לנו, אנחנו נתחפש עם התינוקת למשפחת סופר על 🙂 )- הייתי יכולה לצבוע…
    וחשבתי להדביק את זה עם גוטרמן, אבל את אומרת דבק חם… מה עדיף?

  11. תודה על הטיפ -נייר פריזר-כבר מתה לנסות…

  12. שאני אכתוב שאני מתה עליך גם..? 😉

    תודה על פוסט נהדר שכבר גרם לי דגדוג קל באצבעות!
    התכוונת "על באמת" בהזמנה לשתות נייר פריזר? כי אני קל"ב.

  13. הבטחתי לעדכן בעניין הבלונים, ובכן.
    יצא מדהים!
    תליתי שלישיית כדורי חוטים בגווני אדמה מעל פינת האוכל. כיף.
    כמה הערות על ההכנה –
    העיסה נוזלית ודי מטפטפת לכן מומלץ להכין מראש יריעת קרטון גדולה ולייבש את הבלונים על גביה.
    ההוראות לגבי כמויות לא היו מדוייקות ונראה שזה לא באמת משנה – דבר פלסטי עם קורנפלור עושים את העבודה ומקשים את החוטים כמו שצריך. החסרון הוא שאחרי פיצוץ הבלונים נשארים שרכים לבנים צמודים לחוטים ובעיני זה לא הכי אסתטי.
    ממליצה על שיטת ההקשייה האלטרנטיבית (שאני עושה המון עם בדים) – להקשות עם סוכר.
    זה נקי, שקוף ואסתטי מאד.
    עוד הערה על תהליך ההכנה – בהוראות כתוב לטבול את כל הסליל בחומר ואז להתחיל לעטוף את הבלון. לא מומלץ. הסליל מתחיל להידבק ולהסתבך עם עצמו וזה הופך לסיוט. מה שאני עשיתי היה לטבול את היד בתערובת ולמרוח ישירות על החוט, שוב לטבול-למרוח וללפף וחוזר חלילה. ככה גם יש אפשרות להחליט עם איזו כמות של חוטים עובדים, בניגוד לסליל שלם שבו אין באמת דרך לדעת איזו כמות של ליפוף תתקבל.
    שוב תודה אוריתה על הלינק ועל שלל הלינקים האחרים שעושים נעים בלב 🙂
    שבת שלום
    חיבוקים

    • גחלת לוחשת

      לנושא הטבילה בדבק ראיתי פתרון מעניין –
      לוקחים כוס חד-פעמים ומחוררים אותה, קרוב לתחתית, משני הצדדים, בעזרת מחט.
      משחילים את החוט בחורים (אפשר במקביל לחירור) וממלאים בכוס דבק.
      החוט, בדרכו להתלפף עובר בדבק. ומה שלא עובר – לא מתרטב.

  14. עדכונים מעולולים, ייושמו ביום הולדת גיבורי על. תנקס.

  15. גחלת, הטריק עם הכוס נשמע מדליק! אבל אני תוהה אם הוא יעיל, כי:
    אם החור גדול מידי הדבק ינזול החוצה ואז לא הרווחנו כלום,
    אם החור קטן מידי הוא 'יגרד' את הדבק וישאיר את החוט יבשושי מידי.
    בכל מקרה – אם מישהו מנסה אשמח לדעת אם זה עובד.. או שאנסה בעצמי ואדווח 🙂

  16. פינגבק: שתי אפליקציות ששווה לעשות בשבילן ילדים ואז לקנות בשבילם אייפון |

  17. פינגבק: יום הולדת גיבורי-על |

  18. פינגבק: וגם מתנה לבית חדש |

  19. פינגבק: פורים- האימה |

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s