ספר מגנטי לפעוטות גאונים

כשענר נולד תפרתי לו ספר בד שבו מופיעות כל תמונות אחיו ומשפחתו. בחלק מהעמודים, שאותם כמובן לא צילמתי, רמת הגימור של התפירה מזעזעת (כפי שאמרתי לחברה תופרת כשהיא באה לבקר: אשמח להראות לך את הספר אם תבטיחי לא להסתכל)

אבל העיקר הוא שהפעוט אוהב אהבת נפש את מה שיצא. הוא עובר עמוד עמוד, מתבונן בעיון בכל פרצוף ופרצוף, חושב דקה כדי לזהות מי מצולם בכל תמונה ואז, לא משנה באיזה עמוד הוא נמצא, הוא מכריז בבטחון גמור: אבא!

לא נורא, אני חושבת בלבי. ילדים יפים כמוהו מסתדרים מצוין גם עם אינטיליגנציה ממוצעת לחלוטין. חוץ מזה, גם אני הולכת בעולם ורואה את הפרצוף של אבא שלו בעיני רוחי, אז הילד הוא לא לגמרי בזבוז של מטען גנטי. השבוע אפילו חשבתי ללכת עם הנטיה של הילד לאי-זיהוי, ולהחמיר אותה. למה בעצם לא לייצר ספר פרצופים שבהגדרה מבולבלים? וכך עלה מלפני הרעיון הבא:

משחק הפנים המבולבלים

הכנת הספר או מצע הפעילות:

אפשרות ראשונה: לקנות ספר שאפשר להדביק עליו מגנטים (מצאתי כזה בעשרים שקלים ברחובות), לצבוע את עמודיו בספריי צבע כדי להסתיר את תוכנו הדידקטי המקורי, ולהדביק עליו את תמונות בני הבית.

אפשרות שניה- בלי ספר: מדפיסים את תמונות בני הבית במדפסת הביתית, מדביקים על יריעות מגנט שאפשר לקנות בחנויות יצירה, ואת יריעות המגנט עם התמונות מדביקים על המקרר.

הכנת איברי הפנים: מדפיסים שוב את אותן התמונות ששימשו להכנת הספר, והפעם גוזרים מתוכן את תווי הפנים העיקריים: אף עיניים אוזניים ופה. את אלו מדביקים על מגנטים דקים ומאחסנים בקופסא יפה. לאוסף איברי הפנים אפשר גם להוסיף עוד אלמנטים קומיים- אף של ליצן, קרניים, משקפיים ושפם (תמונות של כל זה עולות בחיפוש פשוט בגוגל).

השימוש: כזכור מהגילוי המרעיש שכתבתי עליו בפוסט הזה, מגנט נדבק על מגנט. אז אפשר לפתוח את קופסת תווי- הפנים, להוציא פה אף או עין ולהדביק אותם על הפרצוף המקורי שלו הם שייכים או על פרצוף של בן משפחה אחר.

עוד המלצה: כדאי להכניס לקופסת תווי-הפנים גם מגנטים חזקים עגולים. כשרוצים להניח פה של עופרי על פרצוף של ענר מניחים את המגנט העגול החזק ועליו את הפה הגזור. ככה בטוחים שלא משנה מה החוזק של המגנטים שבהם השתמשנו, פניו של הילד לא נופלים.

מה קיבלנו? אמא עם אף של אבא, אח עם עיניים של האחות וכו'.

מה אדיר בזה? שככה הילד לא יוצא אהבל. זה לא שהוא לא זיהה את פני הניבטות אליו מחייכות, הוא פשוט הבין שכולנו מעורבים בכולנו לאין ערוך, ובכולנו, במובן העמוק ביותר, יש משהו מאבא. מי גאון של אמא אבא, מי.

נ.ב

ועוד בעניין הערבובים: גילינו אתר מדליק שבו אפשר לערבב את פרצופי המשפחה באופן טכנולוגי. מזינים את תמונות בני הבית ומבקשים שהמחשב יחשב איך יראה המיקס. לא היתה לי בדיוק תמונה של אלכס אז שמתי תמונה של בראד פיט שנורא דומה לו, ותמונה של אנג'לינה ג'ולי שהיא בול אני כשאני שמה מייקאפ. איזה מדליק המיקס:

אזהרה: האתר מנצל את הפופולריות שלו כדי לפרסם כל מיני נשים שמיקססו את החזה שלהן עם פומלה. בעת השימוש צריך לגלוש עם הילדים.

נ.ב.ב

ועוד בעניין הספרים לפעוטות: כמה ספרי פעילות שממש עשו לי את זה. ספר פעוטות שמסופרים בו סיפורי התנ"ך, וספר שצריך להשחיל בו שרוכים, לאבזם בו אבזמים ולרצ'רצ' ריצ'רצ'ים. כותבות הבלוגים בלינקים האלה מכנות בשפתן את ספרי הפעילות: "ספרי שקט", ללמדכם שמובטחות לאם שעות ארוכות של שלווה בעת שעוללה שורך ופורם. ובכן, עד כה ספרי הפעילות שאנחנו ניסינו הקנו לי בעיקר עוד פעילות. הילד זרק אותם מהמרפסת ולא היתה ברירה אלא לרדת לשיחים ולחפש. אבל האמת, בעשר הדקות שבהן השארתי את הזאטוט בבית וירדתי למטה, באמת היה לי שקט. רוח נעימה, ריח של אביב. תחי הספרות.