הכנת צלחות משחק ומה שקרה בסוף

אז ראיתי פינת תה למשחק, הורסת הורסת הורסת אבל יקרה מדי – אז ניסיתי להזמין אותה מאמזון אבל הם לא עושים לארץ משלוחים- אז ניסיתי לקמבן עם חבר שבא לארץ אבל זה לא הסתדר- אז איתרתי את היבואן לארץ של כל מיני כלי עץ ונדנדתי לו בטלפון- אז איתרתי דרכו קומקומי עץ לצביעה בחנות מסוימת ברעננה- אז שלפתי את השותף שלי מפגישה: "הבית שלך? רק חמישה עשר רמזורים משם: צא" – אז פגשתי אותו באמצע צומת בתל אביב ולקחתי ממנו את קומקום העץ תוך כדי נסיעה-

קומקום העץ הזה בעשרים שקל הוא הגבר שעבדתי בשבילו הכי קשה בחיים שלי.

אבל היה די שווה. מקומקום חסר יצר גדולה הוא הפך במחי שתי שכבות צבע וקצת פנפונים לקומקום חתיך עם סיכוי חברתי אמיתי:

היה צריך כמובן לארגן לו צלחות עץ אבל שם אפילו הוד יבואנותו לא יכול היה לעזור. אין. אין צלחות עץ באף חנות יצירה, ולא באמזון ולא באי ביי, לא בדולארים ולא בהכל בדולאר. לא היתה ברירה אלא לעשות לבד. על איך בדיוק אכתוב מיד, אבל בינתיים אספר שבסוף של הסיפור היו שתי צלחות:

ובסוף בסוף של הסיפור הגשתי לבת שלי ערכה שלמה עם כוסות תפורות מגש סכום והכל:

ובסוף בסוף בסוף של הסיפור הבת שלי הסתכלה על הערכה הנוצצת, הסתכלה עלי, ואמרה: אמא, להגיש תה זה משעמם.

אז בסוף בסוף בסוף של הסיפור הזמנתי מאמזון איזה ספר. את זה הם כן שולחים לארץ. נהדר.

ועכשיו לאיך-

איך עושים צלחות משחק מלבד?

החומרים:

שתי פיסות לבד באותו צבע

פליזלין דו צדדי (יריעת דבק שמדביקה שתי שכבות בד זו לזו ברגע שמגהצים אותה. להשיג בחנויות סדקית וברשת)

מגהץ

צלחת פורצלן או חרס בגודל של הצלחת שרוצים ליצור

מספריים טובות, עדיף מספרי-בד

לא חובה: מכונת תפירה או פשוט מחט וחוט בצבע של הבד

איך?

מדביקים שתי פיסות של לבד זו לזו על ידי כך שמגהצים ביניהן שכבה של פליזלין דוצדדי:

לאחר מכן מציירים על שכבת הלבד הכפולה עיגול על פי מתארה של הצלחת מפורצלן:

בשלב הזה אפשר לתפור גם תפר מעגלי סביב התוואי שצוייר. אפשר במכונה ואפשר ביד. זה כמובן אופציונלי כי הכל מודבק בדבק דוצדדי, אבל אני הלכתי על זה כחיזוק נוסף.

בכל מקרה כדי לא להשתגע מול מכונת התפירה, כדאי לתפור עיגול לפי התוואי ורק אחר כך לגזור את הצלחת סביב. יש כמובן מי שמסוגל לתפור תפר עגול ומושלם אחרי הגזירה בלי לחרוג מהקווים. אנו, בני האדם הרגילים, מברכים אותו.

תפרנו? גזרנו את העיגול במספרי-בד?

עכשיו מגיע קטע נחמד. חשבתי עליו כשהבנתי מה שכולם כבר יודעים מזמן, שלבד עשוי מצמר. מיד עלה מלפני זכרו של סוודר הצמר היפה שלי, שבתחילת יחסי עם משק הבית הכנסתי לכביסה ואז, זורחת משמחה על שזכרתי להפריד בין לבנים לצבעוניים, הכנסתי למייבש. חמש שנים לקח לי עד שהעזתי לזרוק אותו ממש, חמש שנים שבמהלכן התעקשתי שיום יבוא ויהיה אופנתי להלביש תינוקות בסוודרים מצמר קשיח.

אוקיי, אם לבד זה צמר הרי שאפשר להרטיב אותו ולייבש על תבנית של צלחת. אז יאללה- להרטיב. ואחר כך לסחוט קצת, בעדינות, כדי לא לקווצ'ץ את הפליזלין, ולהניח את צלחת הלבד מעל צלחת הפורצלן:

עכשיו מגהצים את צלחת הלבד מעל צלחת הפורצלן. אין סיכוי שהצלחת תתייבש מחום המגהץ, אבל היא כן תתהדק סביב תוואי צלחת הפורצלן. 

עכשיו מחכים. מרב התרגשות קשה לחכות אבל אין ברירה.

אחרי כמה ימים, כשמתייבש, מרימים ומגלים שיש לנו צלחת עם עומק:

מעטרים בעיטורי לבד:

וסיימנו :

ומה על הצלחות? אוכל עשוי מלבד, או, וכאן ההמלצה, עוגות שהילדים צובעים בעצמם וגוזרים. מצרפת לינק לדף שפורסם בילדיסקו ועשה לנו שעות של שמח לפי הגדרתו האמהית. הילדים והחברים שלהם עסוקים בצביעה והאמא שמחה. הנה הלינק היפהפה, בתיאבון.

קאפקייקס מילדיסקו