סודות קטנטנים: אוצרות שיש בבית

בעצם הכל התחיל כשהכנתי מתנה לשלוש בנות של חברים אהובים, ואחר כך לאחיין המהמם שלי ואחר כך הטרפת כבר איכלה כל יום הולדת שנקרה בדרכה. ממש לא היה חשוב שהחברים שלי ביקשו שאקנה להם ספרים במתנה (י. אהובתי- תני לי לסכם לך את 'ילדים האתגר'- ילדים הם אתגר), הכנתי להם מיניאטורות. מה.

מקיסמי- עץ

לידידה הכותבת הכנתי עפרונות מקיסמים מחודדים וקצת צבע:

משרשרת מפורקת

לידידה התופרת הכנתי משתי טבעות שהיו פעם שרשרת וקצת ואשי- חישוק רקמה. המספריים משני ראשי הסיכות הארוכות האלו, אפשר גם להכין משני ראשי סיכת טיקטק, והחוטים הם חרוזי המה שליפפתי עליהם חוטי רקמה:

מכני חנוכיות מזכוכית-

ולחברה הבשלנית- מכני חנוכיות עם מכסים מכפתור גדול שבתחתיתו מודבק כפתור קטן צנצנות עוגיות יאמי יאמי:

ומאותם כני זכוכית צנצנת ריבה לחג:

מפייה אנתרופוסופית ששוב לא תעוף-

ואחרון: מתנת תנחומים לילדי. פעם הייתי אחלה אמא, תיכף אני חוזרת. בינתיים תלשתי לכם קצת צמר ורוד מגוף הפיה האנתרופוסופית שקנינו פעם באיזה יריד של אנשים לוחשים והנה צמר גפן מתוק לשאר הבובות ההמומות- אתנן עד שאשוב:

ו… זהו!

בקיצור ובשורה התחתונה- הפוסט הזה הוא המלצה להלאים כל מה שיש בבית ולהפוך אותו למיניאטורה. ככה העולם כבר לא נראה כמחולק לסדר ולאי סדר אלא כערובביה של הזדמנויות. כל טלויזיה זרוקה בצד הדרך היא פוטנציאל להוציא מלוחות האלקטרוניקה שלה חלקים שנראים בול אבל בול כמו מלחיה פלפליה וצנצנות ריבה, כל קצה עט פלסטיק הוא כוס וכל חנוכיה מתפרקת היא שמחה ליהודים.

ובהמלצה זאת נראה לי שסיימנו. מה היה בתפריט?

סודות מיניאטוריים- פימו נוזלי

סודות מיניאטוריים- טקסטורה

סודות מיניאטוריים- צבע

עכשיו אפשר לחזור ולשחק עם הילדים בפלסטלינה, ובתום השימוש למעוך אותה לגוש חום ולחשוב, שיואו. איזה משעמם.

היה כיף. תודה שבישלתם איתי. ביי!

נ.ב מחר ביקשו ממני לדבר על מקורות ההשראה שלי. מצוין. אלנקק לכל מיני הדרכות פימו מהרשת כדי לשכנע סופית את מי שעוד לא חושב שמיניאטורות זו התשובה לבעיית הדוקהה בעולם.

נ.ב.ב אם אחרי הלינקים האלו עדיין לא ברור איך להכין איזו מיניאטורה תגידו ואסביר בתגובות. או שאזמין אתכם אלי ונעשה ביחד. אף אחד מילדי לא מוכן כאמור לשחק איתי במיניאטורות, אין לי ברירה אלא לפנות לרחמי המבוגרים.