הרפתקת המיניאטורות+ איך לעשות מטריה קטנטנה

פרויקט המיניאטורות התחיל כשאבא שלי אמר לי לא.

אבא שלי, שעמד ושייף איתי קשתות עץ שמצאתי ברחוב. אבא שלי שעזר לי לקשור שולחן פצוע לגגון אגב כך שהוא נאנח בפולנית רומנית שמה רע באיקאה. אבא שלי שמדבר שתים עשרה שפות אבל הכי חשוב זה שהוא יודע להסביר לי את ההבדל בין ג'יגסאו לדרמל. אבא שלי, מקגיוור סופרמן, סרב לבנות איתי מטבח עץ לנכדים. אני עייף, הוא אמר, תקני.

אז זהו שלקנות זה כיף. ביום של הקנייה וביומיים אחרי. לעשות זה כיף לאורך כל היותר מדי זמן (והו הבלגאן) שבונים, ובכל פעם אחר כך כשעוברים בסלון ונזכרים. אבל ה'לא' של אבא שלי היה כל כך תקיף שאחרי יומיים של יגון נאלצתי לפנות לטקטיקת הבינתיים.

טקטיקת הבינתיים פותחה לאורך שנים של מחייה עם אדם שפיתח עמידות נרכשת אלי. הטקטיקה אומרת: נחכה חודש ונחדש את התחנונים. אפילו את ה'לא' הנחרץ שלו זה ישבור. בינתיים אבנה מטבח מוקטן ואז אחזור ואתקוף.

קניתי קופסא קטנה לתליית מפתחות, הוספתי לה מדף פנימי ומילאתי במזון מפימו. ואז קרה משהו לגמרי לא צפוי. התאהבתי. התאהבתי התאהבתי התאהבתי. אני מדברת על לזנק בהתרגשות מהמיטה הכי מוקדם שאפשר כדי להבין איך לבנות מנגנון סגירה ופתיחה לתנור קטן, לתפור מגבות מטבח זעירות בארבע לפנות בוקר, להתרגש.

אלוהים אדירים שבפרטים הקטנים! קטן הוא הרבה יותר מעוד דרך להביע יצוגים. קטן מרשה לי להיות תמימה. ופגיעה. ומוקסמת.

ליפנים מסתבר יש את המילה הזו, קוואי, שמוסבת לכל מה שהוא מתוק עד קסם. אמנם הם הפכו את זה כבר לאפיון כמעט פתולוגי של תרבות, ובכל זאת, עם כל הביקורת שיש לי על אומה שמציירת פיקצ'ו על תחנות משטרה רק כי הוא חמוד, עדיין אני מרגישה הקלה שיש עם שלם שמבין אותי.

מבין את הרגע הזה שבו אני מפסלת משהו קטן, וקוראת לבת הקטנה שלי לראות מה הכנתי בבית הקטן שלה הפעם. העיניים הגדולות שלה נפתחות לענקיות, הלב שלי גואה לשמשיה אינסופית שהופכת כל צל לשמש, אנחנו מקבלות מהידיים הקפוצות מדי של החיים רגע אחד אדיר באמת. ילדה בת 4 וילדה בת 37 מתחבקות. באמצע רחובות נהיה פתאום ארמון.

עשרה חודשים אני במיניאטורות, ועשרה חודשים זה כלום. כל החדרים עדיין בבנייה, ובכל שלב מתגלה לי רק איך לבנות את האובייקט הבא. עכשיו, למשל, אני שואלת את עצמי איך להכין רשת פרפרים זעירה. ברגע שאגלה- אספר.

בינתיים- איך עושים מטריה מיניאטורית.

איך עושים מטריה מיניאטורית?

לצורך הכנת מטריה מיניאטורית יש צורך ב:

עיגול של בד

חוטי ברזל דקים

פס דק של תחרה

חרוז

דבק חזק

קאטר או מספריים שיכולות לחתוך חוטי ברזל (חוסו על המספריים הממש טובות, הן תנזקנה)

בשלב הראשון יש להדביק את פס התחרה על עיגול הבד בעזרת דבק חזק, או דבק בד:

לאחר מכן הופכים את העיגול, ומדביקים עליו פסים של חוט ברזל: (הפסים יעזרו להנחות את הקיפול של המטריה, ויצרו מראה של קיפול אמיתי)

עכשיו מנקבים חור במרכז העיגול ומשחילים דרכו עוד חוט ברזל. את קצהו האחד של החוט מעגלים בעזרת עפרון (מכופפים את החוט מעל העפרון) ואת קצהו השני של החוט משחילים בחור ואז בחרוז מאורך:

עכשיו מקפלים את המטריה וכורכים סביבה חוט בצבע זהה לצבע הבד:

זהו. אפשר לתלות:

בהצלחה!

נ.ב לינק למיניאטורות של יעל יניב שאני מקנאה בהן מעמקי נשמתי, כמה כשרון, ולבית הבובות המקסים של דנה ישראלי שכל מה שהיא נוגעת בו מוטבל במיים של היופי:

דנה ישראלי

יעל יניב