יום הולדת קשת

טוב, ברור שזכרתי שאי שם מעבר לקשת בענן נמצאת ארץ גן עדן כמו בסיפור ישן. אבל כמו תמיד ילדים הם הזדמנות לא סתם להגיד זכרתי  בלשון עבר אלא -איזה כיף- להזכר עכשיו: בלשון הווה ופעיל והנה כבר יש את ארץ הקשת בסלון ורק צריך להכנס:

כרגיל, מתחילים ביצירה עד שכולם מגיעים

כל ילד שהגיע אל החגיגה קיבל בית עשוי לבד עם חלונות מנייר אפייה. אפשר היה לצייר אנשים כך שכשהבית יואר מבפנים בעזרת שרשרת אורות קטנה- הם יזרחו, אפשר היה להוסיף אלמנטים מדף הצביעה: עץ, אדנית פרחים שלטים וכו'. עד שכל האורחים סיימו להגיע ממש נוצר כפר קטן של בתים על השולחן.

עכשיו אפשר להתחיל בטריק הפירוטכני

זוכרים את השלג הזה שמביאים מארצות הברית ושכתבתי בבלוג שלא צריך לקנות אותו בשום פנים ואופן כי אפשר לחקות אותו בקלות מקל-קר או משהו? אז קניתי אותו. איזה אדיר היה. סבא ויקטור נסחב מארצות הברית עם האבקה הלבנה והמחשידה, אנחנו הוספנו מים, ומול עינינו ועיני הילדים המשתאים, התנפח הר של שלג וכיסה את הכפר שלנו:

הילדים שיחקו קרוב לעשר דקות בהמטרת השלג על הכפר וכמעט שלא הסכימו לעבור הלאה. רק כשחברתי מירי הבטיחה להם שכל ילד יקבל כוס שלג הביתה ויוכל בזמנו הפנוי להמטיר שלג על אחיו הקטן, רק אז יכולנו להמשיך –

היישר אל סיפורו של הכפר העצוב שאיבד את הקשת שלו וצריך להפשיר. ומה מפשיר שלגים? צחוק של ילדים משחקים.

קדימה! לשחק ים יבשה, ומי צוחק אחרון, וחבילה עוברת והופ- הנה כבר הפשיר השלג והגיע הגשם ומטרית העננים שלו

ועכשיו נשאר רק לשוט על הגשם, כלומר לערוך מסע של סירות שקופות עשויות נייר אפייה, ששטות באוויר:

להגיע עד לפינייטת השמש כדי לשבור אותה ולשחרר את הקרניים שלה:

ולעבור בתחנות ההפעלה כדי להתכונן לקשת שתיכף תבוא:

מוכנים? (קול של פעמוני רוח יפהפיים שענת בנדיבותה השאילה לנו)

והנה-

קשת גדולה זורחת מעל הכפר :

שרשרת אורות עם לבבות לבד נדלקת בשמיו:

ותיכף תגיע עוגת הקשת ותיכף כל הילדים כבר יתפזרו נרגשים לבתים עם שיר הקשת שנועה לימדה את כולם לשיר ותיכף אני אתסכל על עופריקי ואתחנן בליבי שגם לבת מצווה שלה היא תרשה לי להכין לה דברים שאולי לא כל כך נעים שגם בגיל ארבעים עושים לי כל כך נעים. יום הולדת שמח.

נ.ב

הראיון שראיין אותי קובי מיידן בתכנית אנשים בלילה? יש לינק פה. נדמה לי שכל מה שקורה בין אנשים מוכרע ברגעים הראשונים. ובאמת כבר לפני שנפתח המיקרופון הבנתי שיש לי עסק עם מראיין ועם צוות תחקירניות שבאים כדי להתמסר. להקשיב באמת, להעמיק באמת ולשאול באמת לא מתוך ידיעת התשובה אפילו שרק קצה מכל ההרבה הזה יתבטא בסוף בתכנית עצמה. איזו זכות שהם הפנו את כל זה אלי. תודה.