קופסת הצילומים

תמיד פינטזתי על חבר עם טנדר ענק שיאסוף לי ג'אנק מהרחוב ואז ייקח אותי לתיאטרון הפרינג' שלו וייתן לי לשאול כמה תחפושות וכמה דמעות מלאכותיות שאני רוצה. ובכן, התחתנתי עם משורר שהוא אהבת חיי והכל אבל אין טנדר, אין תחפושות ותיכף אני מתבכיינת בלא מלאכותי בכלל.

ביום יום כבר התרגלתי לחסרונם הבוער של הנ"ל. כן, אני עדיין מסובבת את הראש אחרי אנשים עם טנדר אבל זה כבר לא כואב. רק שמדי פעם , נגיד כשבא לי להכין תמונות משפחתיות עם תפאורה מרהיבה אז עולים השדים מן העבר. מכונית החברה שהביא בעלי העובד קשה בוהה בי בפנסים עיוורים לא מבינה איזה יופי של שידת ענק ויקטוראינית בדיוק השארנו על המדרכה. ארון הבגדים מזמין אותי בחיבוק מלמין ולא מבין איזו שמלת נשף הורסת יכלה להפרש מבין מדפיו. המסקרה שלי נמרחת צייתנית בלי שאף דמעה מלאכותית נפלאה לא תכביד עליה. לא עוד! קדימה תפאורות מרהיבות, קדימה גני וילאנדרי של הנפש. ואם אי אפשר בגדול, נעשה בקטן. קופסת קורנפלקס, הנה אני באה.

קופסת הצילומים המשפחתית

אז לוקחים קופסא של קורנפלקס או כל קופסא שטוחה אחרת. בעזרת דבק חם מדביקים לרוחבה פסי קרטון ומקשטים. מה שהתקבל זו תפאורה קטנה:

אפשר לבנות כל סצינת נוף שרוצים. חדר, או חוף ים במת תיאטרון מהודרת או (כן, לבי, כן) אולם נשפים. ברור שרציתי לבנות סצינה עשירה בפנינים ונצנצים, אבל עופרי ביקשה לבנות חצר. כנראה שנפש הילדה החכמה שלה מבינה שככה גם לה שטיילה בארץ לאחרונה באלפיים ושתיים יהיו תמונות נפלאות באוויר הפתוח.

עכשיו מניחים בתוך התפאורה תמונות מודפסות גזורות של הילדים ומצלמים. שני ילדים (זה שניים, אל תתקטננו, עופרי מאחור במטושטש):

שלושה:

וארבעה:

ואפשר גם לעוף:

ואם יש כוח וזמן אפשר גם לעבד הכל בפוטושופ ואז זה ברמת גימור טיפה יותר טובה אבל מאבד משהו מהגימורים הגסים של עבודת היד שלגמרי עושים לי את זה:

נכון מדליק? תיהנו וגם-  אם אתם בונים אולם נשפים בבקשה תזמינו אותי לצלם את כל המשפחה בתוכו. ככל שהחלום שלי מטופש יותר כך חשוב יותר בעיני להגשים אותו ברצינות.