מבצע מצה

אחת לשנה לכבוד סדר פסח אנחנו מדפיסים הגדה אחת בחברות האלה שמאפשרות להכין הגדה עם תמונות של המשפחה. בין ציורי העבדים בפרך – אנחנו מפזרים תמונות של ילדינו המחייכים. ליד ציורי האביב המתפרץ – שמים את התמונה של הטיול האחד שאמנם עשינו ליד הבית אבל מה, הנה, מרבדי פריחה. ליד איפה שכתוב באותיות גדולות הלל – משבצים אכן תמונה של הלל, ועוד כהנה וכהנה בדיחות מילוליות משובחות. בסוף מציינים על הכריכה את השנה שבה נערכה ההגדה, וככה בעבור השנים צוברים אוסף הגדות/תחליף אלבומים משפחתי גדל והולך שמתעד את ההיסטוריה של כל מה שקרה לא רק לאבותינו אלא גם לנו.

אלא מה. את ההגדות האלה אפשר להדפיס עד שבועיים לפני החג אחרת הן לא מגיעות עד ליל הסדר. מי מי מי יכול לתכנן כל כך הרבה זמן מראש? כל שנה, אבל כל שנה יוצא שאני מתחננת לפקידים הטלפוניים שיפסיקו להקשות את עורפם ואולי ידפיסו לי במשלוח מיוחד ואולי בכלל אני אבוא לשלח את עמי באיסוף עצמי. אבל כלום. עד שהשנה החלטתי להקדים תרופה לעשר המכות.

מוקדם מספיק הכרזתי על מבצע מצה. המבצע שבו כל אחד מבני המשפחה מתבקש להצטלם עם מצה שמחליפה אובייקט יומיומי, ולהנציח לעד כמה מרגעיו הגדולים או הגדולים למדי:אלכס גנב את הרעיון מאיזה פרויקט שבו צרפתים הצטלמו עם בגט בכל מיני פוזיציות יומיומיות. אבל בגט! חמץ! מיד ייצרנו את הגרסא הישראלית:

הפרודקשן וליו של מרבית התמונות נמוך להחריד. שטויות, העיקר המלחמה בחולין הממאיר שנתנו לו נוק-אאוט יפה במיוחד כשגיסתי הגתה את רעיון חיילי הלגו מצה. תפרנו חולצות, איפרנו פנים ומיהרנו לצלם את התמונות בשלושים השניות עד שהילדים אכלו את הקסדות כולל הדבק החם:במשך כל חודש הפרויקט היו לנו פירורי מצה בכל מקום בבית, בפרט כשצילמנו את הלל קורא ספר מעל סלון מרוצף במצות, והילד שקע בספר ולא קם לנקות. לא נורא. עדיף להפסיד לפירורי המצה מאשר להפסיד לאבק שמצטבר על החיים.

בסוף החודש אוסף התמונות היה מוכן. הבוקר התקשרתי לחברת ההגדות. כמובן שגם השנה איחרתי את המועד.

ובכן, העם שלי ידוע בעיכובים של ארבעים שנה. זה מה יש כולל מה שאין. חג שמח!