פגיעות

יש שני אחוז של אנשים בעולם שהם ממש פגיעים. מתוך שני האחוז האלה יש שני אחוז שהם ממש ממש פגיעים. מתוכם יש עוד אחוז זעיר שהוא פגיע שזה לא להאמין, פגיע מוחלט, פגיע הכל, פגיע תמיד, פגיע למישהו יש מספר של פסיכולוג עזבו נפגעתי מזה ששאלתם, פגיע פתטי,  ובקיצור- אני.

ולכן, כשדפנה התקשרה וביקשה שנדבר על פגיעות, עיני התמלאו דמעות. גם התרגשתי מאד וגם נעלבתי שהיא לא ביקשה קודם.

יופי, אמרה דפנה, זו בדיוק התגובה שציפיתי לה. יום רביעי הקרוב, בית מיכל, רחובות, שמונה וחצי בערב. תעשי שם משהו שיעמיד אותך במצב פגיע.

משהו כמו לקרוא סיפור ילדים לחדר שמלא רק במבוגרים?

כן, משהו כזה.

קבענו. הנה הפרטים.

ומה חוץ מסיפור ילדים למבוגרים? נדבר על שירה. תיכף אעלה שיר חדש שאקרא בערב, מתוך כתב היד שבעבודה בימים אלו.

מודעות פרסומת

10 תגובות

מתויק תחת שונות, שירה

אנשים נגעו בירח – מתנות והשקות

נתחיל בהכי כיף: השקה למוזמנים

יש השקה! מהממת! לגמרי! בתשיעי ביוני, יום שבת, באחת עשרה בבוקר בסטודיו היפואי של סדנאות הבית.

מה בתכנון? אורי להב, אדם יפה יפה עם קול צלול צלול שמרעיד את התקרה הגבוהה גבוהה תשיר ותנגן שירים על ירח ועל אהבה. תלווה אותה הגיטרה הוירטואוזית של ערן לבנת.

אני אספר את הספר בליווי האיורים המשגעים של תמי בצלאלי שגם תהיה באירוע, תשחק השחקנית מעיין חסידוב שמבינה את הספר כל כך לעומק עד שלפעמים בא לי לשאול אותה למה התכוונתי, עודד נעמן יביים וינצח בכשרון רב על הכל, נשוחח ונעשה יחד פעילות על זכרונות וחברות. בוטיקי ומלא מלא לב. איך בא לי שזה יגיע כבר.

מי מוזמן? זוגות של הורים וילדים או סבים וילדים (לא יותר משני ילדים למבוגר אחד, אין בעיה שיבואו שני מבוגרים ואז אפשר שלושה או ארבעה ילדים).

גילאים? שש עד שמונה הכי טוב. אפשר גם חמש אבל אין מצב לפחות מזה, אפשר להביא גם ילדים גדולים יותר, הספר הוא ספר לילדים ולמבוגרים. כשאתם נרשמים תגידו לנו מה שמותיכם ושמות הילדים כדי שנחכה לכם עם ערכת זכרונות.

איך נרשמים? הו. בגלל שהפעילות שווה שווה ויש בה מקומות סופר- מוגבלים (15 זוגות הורים וילדים) אז חייבים להרשם מראש ויש עדיפות וראשוניות לקוראי הבלוג. שלחו אלי מייל ל- oritgidali בג'ימייל דוט קום. הכתובת פה משמאל אם אני לא ברורה. (שימו לב שלא להרשם דרך המייל של סדנאות הבית, לא להרשם בתגובות לפוסט, אלא להרשם במייל הפרטי שלי ולחכות לאישור על שמירת מקום)

כמה עולה? לא עולה. זו השקה למוזמנים. אתם.

וגם- חשוב:

החזית שאני צריכה בה הכי הרבה עזרה היא חזית ההפצה ברשתות. אז-

אפשר להפיץ גלויות עם ציורים וציטוטים מתוך הספר. לחצו כאן כדי להגיע לגלויות בפייס שלי ולעשות לאחת מהן share. היום אעלה גלויה ראשונה, מחר את כל השאר.

אפשר להוריד את הגלויות מכאן, כדי לשמור על המחשב ולהפיץ באינסטגרם, טוויטר, וכו'. 

השיטו באניות אלקטרוניות את הידיעה שהספר ממש ממש עכשיו בחנויות, כתבו עליו דברים, או שתצטלמו איתו ועם הילדים שלכם. מה שתרצו, מה שטוב ומיטיב.

ונסיים- במתנה (תודה תמי!)

האיור האהוב עלי מתוך הספר שאיירה תמי בצלאלי. הוא מהמם לקישוט חדר ילדים או ספריה, ואפשר להוריד אותו בלינק הזה. האיור הוא האיור של רוז'י והזקן מתבוננים בנחיתה על הירח.

יאללה.

 

7 תגובות

מתויק תחת ספרי ילדים, פעילויות עם ילדים, שונות

אנשים נגעו בירח – אז על מה הספר?

אז על מה ספר הילדים החדש?

הספר הוא על אלטע-זאעכן של זכרונות, אלטע-זכרונות, שקונה ומוכר זכרונות שאף אחד כבר לא צריך. יום אחד עוצר האלטע- זכרונות ליד איש זקן וקונה ממנו זכרון ישן על רוז'י, אהובתו של הזקן, ביום שבו נפגשו בפעם הראשונה.

אלא שרגע אחרי המכירה של הזכרון שלו הזקן מתחרט.

הוא רודף אחרי האלטע-זכרונות, ומבקש את הזכרון שלו בחזרה. אבל עסקה זו עסקה ומה פתאום להחזיר, כל כך קשה למצוא היום זכרונות על אהבה.

מה קורה אחר כך? מה שקורה אחר כך – אבל מה שחשוב לי להעיד עליו הוא דווקא חוץ סיפורי, הוא קשור לפואטיקה של הספר.

רציתי לספר סיפור ארוך בכמה שפחות מילים. לא להסביר הכל. להשאיר מקום לרווחים, לשאלות, לפיוט. איכשהו כשאני מסתכלת על ילדים הם נראים לי כל כך מבוגרים, וכשאני מסתכלת על מבוגרים הם נראים לי כל כך ילדים, ורציתי לכתוב לכל הסוגים האלה של אנשים שהם במידה זו או אחרת אדם מעורב במשורר.

ובאמת – בעבודה על 'אנשים נגעו בירח' התאמצתי בעיקר לשתוק. לקח שבוע לכתוב את הסיפור וארבע וחצי שנים למחוק אותו. השבוע ירד משפט שלם, השבוע ירדה מילה, השבוע העורכות ביקשו להחזיר שתי מילים.

רצוא ושוב, רצוא ושוב, עד שאת המשפטים שנותרו על הדף כבר לא יכולתי למחוק. זה היה ועודנו משחק אימה. פחד לומר יותר מדי מול פחד לא לומר די. רעד עדין כמו רטט של נשימה שאני מקווה שימשיך וירעד, בכל פעם שעוד עיניים ינוחו בעדינות על השורות.

תיכף – מתנות לקוראי הבלוג, ועוד דברים טובים, אבל בינתיים תודות שאיתן אני לא מוכנה לחכות-

תודה לתמי בצלאלי, מאיירת הספר, על ציורים שהנפש נעתקת למראם ועל כל קו קטנטן ודק שעושה לי לבכות ולצחוק ולהתרחב, תודה ליעל מולצ'בסקי שרצתה את הסיפור עוד לפני ארבע שנים כשהוא היה רעיון שנסע מקרטע ומאובק בדמיוני, תודה ליעל גובר שהצליחה להסיע אותו בחכמה עד קצה הלילה, ובכלל תודה לכל אנשי ההוצאה שנוהגים בספר בעדינות ובכבוד, תודה ליועצי הסתרים מיכאל ואורה מחנות הספרים הבוטיקית 'מילתא' ברחובות שקראו עשרות גרסאות של הסיפור והכריעו בכל החלטה קטנטנה כענקית, תודה לאפרת לוי, חברה ומאיירת נפלאה שהזכירה לי שוב שזהב הוא הצבע היחיד שבאמת חייבים להשאיר בעולם, ותודה לאלכס שמסתכל איתי אל החושך וגורם לי בכל זאת להאמין.

9 תגובות

מתויק תחת ספרי ילדים, שונות

ספר חדש- מחשבות וירח

באמצע ספר הילדים החדש (יש ספר ילדים חדש! יש!) הזקן מסתכל אל השמיים. הוא מתחיל לספר על הנחיתה על הירח: הספירה לאחור הסתיימה והחללית המריאה אל תוך הכלום. הוא ישב אז, הוא זוכר, ליד רוז'י אהובתו וכשהאסטרונאוטים שייטו בתוך החושך היא לחצה את ידו בין ידיה והוא לחץ את ידה, כאילו הם מברכים זה את זו על הדבר החשוב שהם רואים.

הזקן מתאר את המראה הזה ואז מחזיר את החללית במילותיו כל הדרך הביתה. אצבעו נשארת תלויה עוד רגע אחד באויר, והוא אומר משפט שיקר וחשוב לי פנימית: אנשים נגעו בירח.

מכאן צריך להתחיל את הדיבור. מאנשים אנשים. לא אלים, לא בני אלמוות, לא נשגבי ארץ. אנשים דיאטה, אנשים שירותים, אנשים איפה לחתום, אנשים מי לוקח מהגן, אנשים תגידי, את עוד אוהבת אותי בכלל. אנשים אנחנו. הם העיזו להכנס אל אוטו שמיים, ולהתחיל ולנסוע בתוך מי יודע מה יהיה. קפיצת אמונה שאי אפשר לחזור ממנה גם אחרי שחוזרים.

כן, תבונה אנושית בנתה מכונה שיכולה לחצות אלפי מרחקי חושך לא נודעים. אבל נצחון המדע פה הוא רק אדרת המלך. היו אנשים ראשונים שהסכימו להכנס לגוף המתכת הזה.

הם היו מוכנים להסתכן בפחד שאין שני לו. לחגור את החגורה. לספור אחורה ולשגר את עצמם קדימה. לא לדעת מה יקרה. באופן עמוק לא לדעת מה יקרה. זה נצחון של טמטום ושל אומץ, של אלו שלא חשבו על זה שיש להם אמא ואבא ומה יקרה אם יקרה משהו, אבל חשבו בודאות על זה שיש להם ילדים אז חייבים חייבים לנסות.

אנשים נגעו בירח כי הם האמינו שהם יכולים לגעת בירח. אנשים רגילים שחזרו משם אחרי שריחפו בחליפותיהם וראו אותנו, תושבי כדור הארץ, שטים גם אנחנו על כדור כחול באמצע כלום, זורחים אליהם בחזרה.

עוד על ספר הילדים החדש בימים הקרובים, ובינתיים איורים נפלאים של מאיירת הספר, תמי בצלאלי שהיא שמש של כשרון וירטואוזי, ושנות-אור של מעמקים ומרחבים.

10 תגובות

מתויק תחת ספרי ילדים, פעילויות עם ילדים, שונות

הפעם האחרונה – יומולדת חדקרן

זה היה יום ההולדת האחרון מסוגו לעופריקי שמשנה הבאה תפתח בסדרה אחרת ושונה בתכלית של ימי הולדת שיראו בדיוק אותו דבר. המשחקים, החברות המצחקקות, מסיבת הפיג'מות, ההעלבות באמצע הלילה של חברה מקרית שמסתגרת בשירותים בזעם ונועלת מבפנים, משלחות הפיוס, הצחקוקים, המטבח המלא שוקולד, הרצפה המלאה שוקולד, עוד שוקולד שמתגלה אחרי שבוע מתחת לספריה בסלון, עוד קצת צחקוקים, השוקולד שלא נגלה אף פעם כנראה, המתוק.

אותה מסיבה בדיוק בקיצור, אלא שמשנה הבאה אסור יהיה לי להכנס אליה. זהו. זה נאמר בפירוש. די, נו, אמא, את לא רואה שאת זקנה? רואה רואה, השאלה היא איך את רואה בתי אחרי ששילמתי משכורת חודש על זריקות בוטוקס שהבטיחו לי שיעבדו נהדר.

זה סופי? שאלתי בלי להזיז שריר בפני שבאמת לאחרונה קצת קשה להזיז אותן.

כן. חרצה בתי.

קיבלתי את הכרעתה כמו מבוגרת ויייבבתי כמו תינוקת. נעלתי את דלת השירותים בזעם וסרבתי לצאת. אבל אחרי חצי שעה קצת נמאס לי לחכות למשלחת הפיוס שלא הגיעה, התרוממתי למראה, וביצעתי לעצמי מתיחת בפנים. השנה אני עדיין מוזמנת למסיבת חדי קרן? מוזמנת! אם ממצעים את גילי המנטלי עם גילי הביולוגי אני אפילו בגיל המתאים להחשב מפעילה איכותית. קדימה! בפעם האחרונה! ורוד! לבן! מנצנץ!

מה בתכנית של המפעילה האיכותית? מסיבת פיג'מות שבה מציירים חדי קרן, אוכלים חדי קרן ומפליצים קשתות. כמובן.

ומה הטריק הפירוטכני? הופה כאן מגיעה ההברקה. בחצות כל הבנות הוזמנו לרדת לרחוב ולעצור מול חומת הבטון העצובה והחשופה של בית הספר שלהן. למה אנחנו כאן שאלה חברה מקרית, אנחנו כאן עניתי בקול שלו וסמכותי, כדי לעשות גרפיטי חד קרן ורוד.

בום! העיניים שלהן נדלקו. אבל זה לא חוקי נכון? נכון נכון. איזה כיף זה שבשנה הבאה בנות בוגרות שלי, כבר אפשר יהיה להתלונן עליכן במשטרה.

מאד בוגר מצדי.

ומה עוד היה? אה! חשוב. סירות מנייר פרגמנט שמוארות באורות מנצנצים, שבתוכן נחה כמו בתוך קן ביצת מתנה חד- קרנית.

 

איך?

סירת פרגמנט- לוקחים גליון נייר פרגמנט שעולה חמישה שקלים אבל בעיני הוא החומר הכי נשגב ונדיר בטבע, מקפלים ממנו סירת נייר ענקית, ומניחים מעל לשרשרת אורות נוצצים שמאירה את הסירה מבפנים.

ביצים- מרוקנים ביצים מתחתיתן, שוטפים, מטמינים בתוכן מתנות חד קרן, סוגרים מלמטה בנייר ודבק, מדביקים על ראש הביצה קרן חתוכה מספוגית איפור לבנה, מציירים עיניים ומניחים בתוך סירת הנייר. אפשר גם כמובן להשתמש בריסים מלאכותיים כדי שהריסים יהיו ממש אבל ממש יפים. אני התקמצנתי.

מכינים עשר כאלו ומשיטים בסלון. זה מראה נפלא. סירות ועוד סירות שבתוכן ביצה יפהפיה, ובתוכה, הס פן תעיר- העתיד. העתיד. העתיד כבר מאיר.

 

 

8 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות

יום הולדת משחקי מחשב אנושיים

אז לא הייתי פה ביום ההולדת של ענר. תהרגו אותי. בעולם מתוקן הייתי מתעוררת מיוסרת בתאריך יום ההולדת. מה מתעוררת, לא ישנה בלילה מרב אשמה, מחפשת איך מתקשרים בוידאו לילד מהארץ הזרה שבה הייתי, קונה לו שלושים מתנות מראש, קונה לו שלושים מתנות בדיעבד וקונה לו כרטיסיית ניקובים לפסיכולוג. ובכן, עשיתי חלק מכל הדברים האלה: חשבתי עליו. ואז חשבתי: מעניין מה יהיה לצהריים היום.

וכשחזרתי? כשחזרתי כבר לא היתה ברירה. היה צריך להרים מסיבה לו ולחברים, והיה גם צריך להכיר במציאות. הילד הזה שרקם איתי ותפר איתי והסכים להתחבק איתי ברחוב, הילד הזה קם בוקר אחד, די לא מזמן, וגילה שהוא בעצם בן. ולא סתם בן אלא בן בן מתרוצץ היפראקטיבי שמת על משחקי מחשב. 

אבל איזה משחקי מחשב יש?  הטעות היתה כמובן לבקש הסבר. כעבור שעה נעורתי מתרדמת ההורים, שזו תרדמת שאוחזת בהורה כשהוא מזהה שטף דיבור קבוע ולא מופרע המאפשר לו להרדם בבטחה לעשר דקות עד שעה בלי שיעלו עליו. אז עושים מיינדקראפט? שאלתי. מיינקראפט אמא, מיינ קראפט. מה זה השם הזה? זה היטלר כתב?

בסוף הסתדר. עשינו תמהיל אתני של מיינדקראפט ועוד משחקי אייטיז שאני כפיתי על המערכת כדי להרגיש שגם אני תורמת, ובנינו כתכנית את כל המשחקים האלה על חי.

הכי כיף- לבנות מבוך פקמן בסלון (מסקנטייפ צבעוני על הרצפה) ולשחק פקמן בגודל אמיתי. איך? מפזרים במבה במבוך, ונותנים לרוח ולפקמן לשחק (כל פעם זוג ילדים אחר). הפקמן זז על ידי אכילת הבמבה. כל במבה נותנת לו נקודה. הרוח זזה בקפיצות ממש קטנות עם שתי הרגליים בקצב איטי. נוצרת תופסת מבוך שמסתיימת כשהרוח תופסת את הפקמן שלוש פעמים.

מה עוד? אנגרי בירדס מכדורי פינג פונג צבועים מושלכים על מגדל קוביות שפוזרו עליו חזירים, גם הם מכדורי פינג פונג צבועים, פרוגר אנושי כשהילדים הם המכוניות שעוברות במסלולים בעת שהצפרדע מנסה לחצות, פינייטה בצורת קונסולת משחקי מחשב, כי אם כבר משחקי-מחשב שמטמטמים את השכל והחושים למה לא גם סוכר ופחמימות, ובקיצור ח-גיגה שאחריה פתיחת מתנות, שביעות רצון כללית, ומנוחה מול- רגע. המחשב.

2 תגובות

מתויק תחת רעיונות לימי הולדת וחגיגות, שונות

התפריטים!

נתחיל מהסוף- זה לא הסוף.

למרות שבפועל זו בעצם פעולה סיכומית, להכין לכל הפוסטים עד פה תפריטים. אבל זו כן פעולה של לסדר. ולהתסכל. ולחשוב.

התוצאה משמאל לפוסט הזה. סרגלים צידיים- כלומר רשימות עם לינקים שמארגנים את כל הפוסטים שהיו בג'ינג' לפי נושאים.

יש רעיונות לימי הולדת ('ימי הולדת')- יום הולדת קסמים, ויומולדת פיות ויומולדת גיבורי-על ויומולדת האגם הזורח ויומולדת כתובת אש ועוד כהנה וכהנה חגיגות:

רעיונות למה אפשר לעשות עם הילדים ('שמח עם ילדים') כדי שהחולין ינוקד בכתמי שוקולד ועוגות לבד וערבי סטארים וקעקועים זמניים ותמרוקי אמבטיה עם הפתעות, ו-נו. משמאל. יש את סדרת הים לכל מיני דברים שאפשר לעשות בים (בסרגל משמאל שכותרתו 'ים ים ים'), ואת סדרת הקטנטנים מפימו ('מיניאטורות'), ואנתולוגיות שירה עם המלצות לשירים ('שירה'), והמלצות לפעילויות חגים ('חגים') ולעיצוב הבית והסטודיו ('עיצוב הבית והסטודיו') ולמתנות שוות לאנשים שווים ('מתנות לגדולים'), ושני הפוסטים שמתמצתים את המעט שאני יודעת על איך להראות ממש בסדר ('אופנה'), ויש רעיונות להפקות צילום ('הפקות צילום משפחתיות'):

יש השטויות האלו המשפחתיות שאני לא בטוחה איך קוראים להן אבל העיקר שהן באו, ובקיצור יש את מרבית הפוסטים. ומה לגבי הפוסטים שלא מוינו בסרגלים? הדברים שקרו לי בזמן שהחיים קרו להם? הפרידה מאמא שלי ומסבא ומסבתא? אז אותם לא הכנסתי לתוך המנייה כי רציתי לשמור על הבלוג פרקטי. דרכים שימושיות לומר לילד או לאהוב או להורה: 'אני אוהב אותך, בוא תהיה איתי'.

אני מזכירה את המשפט הזה לעצמי גם בשנה שבה אני עצובה מן הצפוי. לא כתבתי הרבה בשנה האחרונה, אבל נשענתי על השותפות העדינה בינינו שרוטטת בין המסכים.

פעם, לפני שבטים רבים, אולי אלפי שנים אחורה מפה, היתה לי קהילה. ודי היה שאומר- תראו איזה פרח חדש, כדי שמישהו יצא מן השיחים ויסתכל ויחזיק איתי את מה שלא ראוי להחזיק לבד: את ההשתאות. ועכשיו הבלוג נותן לי את זה. אם אני מוצאת משחק צוהל או שיר יפה שקראתי או מחשבה חדשה אני מרימה אותה ואומרת- היי. תראו. ומישהו בא אלי ועוזר לי להיות איפה שאני.

תודה לכל קוראי הבלוג בשש שנותיו על שעזרו לי להיות איפה שאני. תודה לכל מי שהשאיר תגובות למרות שבלתי אפשרי לעשות את זה בממשק של וורדפרס. שמעתי אתכם ורוויתי. חשבתי שבטח נפגשנו לפני אלפי שנים. עמדנו יחד. הסתכלנו שקטים ונרגשים באיזה פרח.

14 תגובות

מתויק תחת שונות