שונא מתנות

עמדתי מול המוכר בשוק הפשפשים ולא האמנתי למראה עיני. הכוסות האלו שהוא מוכר, הכוסות האלו- אני עשיתי אותן.

נתחיל מהתחלה: כשהתחתנו צבעתי לאלכס ולי סט של כלי אוכל בהשראת שורות שירים יפות. היה לנו כמו לכל זוג צעיר מעט כסף והרבה זהב, וצלחות צבועות היו פתרון משמח יפה ו-כן: זול.

אחר-כך החלטתי להכין סט של שתי כוסות וצלחות גם לחברה שלי ולבן זוגה. היא פתחה את המתנה שהבאתי לה, אהבה אותה בטירוף, ולכן ככל הנראה מכרה אותה בשוק הפשפשים.

בקיצור- כשעליתי על זה בעודי עומדת מול המוכר הפשפשי הבנתי מה עלי לעשות באמת. עלי לקנות את הכוסות והצלחות מהרוכל הזה. עלי לעטוף אותן ולהגיש לה אותן במתנה כאילו כלום.

כחחחח, אני גאון אני גאון! כמה זה עולה שאלתי את המוכר? שמונים שקל הוא אמר. מה שמונים שאלתי אותו בצווחה, שמונים ולא שקל פחות, הוא ענה, הציור זה עבודת יד. כן, אני יודעת אמרתי והתרחקתי משם כשמיטב אמנותי המוערכת שוכב על מרצפות יפו ומחפש לו חברות חדשות.

בסיפור הזה נזכרתי בראש השנה, כי עלתה בדעתי חוויה מתקנת שהיא באמת חוויה. ובכן:

צלחות, שירים, ומשחק לחג

לכל משפחה יש את הצלחות האלו שמתגלגלות מיד ליד. לא נעים לזרוק אז שומרים, אבל הן מכוערות אז גם לא משתמשים. ובכן, הגיעה שעתן היפה. על כל צלחת אפשר לכתוב מילה מתוך שיר שקשור לראש השנה. אם יש נגיד 15 צלחות אז כותבים מילים מכל מיני שירים. אם יש פחות כותבים מילים של שיר אחד:

אפשר לכתוב בעזרת טושים מיוחדים לציור על פורצלן, והאינטרנט מספר לי שאפשר גם בטוש פרמננט שאופים בתנור הביתי. אני סתם החתמתי במהירות עם דיו שנשאר, כי בלאו הכי אין לי כוונה שהצלחות תשארנה.

איך משחקים?

בזמן הקינוח מניחים מעל כל צלחת מפית ועוגה. כל סועד מציץ ומגלה מה המילים שלו.

כדי לקבל את הזכות לאכול את העוגה צריך כל סועד להעביר בפנטומימה את המילה או המילים שלו לשאר הסועדים. אחרי שכל המילים מתגלות שואלים את שאלת  ההפעלה האמיתית לילודה: מי יכול לסדר את השיר/ שירים לפי הסדר הנכון בלי להרים את המפית?

זה לא כל כך פשוט, במיוחד אם יש כמה שירים. אז הרווחנו כמה דקות של שקט שאחריהן כמה דקות של צווחות התקפי זעם ומריבות על מי בעצם סידר את השירים ראשון. ככה זה, אני לוחשת לעצמי. שנה טובה זה מה שקורה ברווחים בין אני כפי ארימה.

יאללה,

בהצלחה ושיהיה כיף ושתהיה שנה מלאה בנפרד חג ו: