סודות קטנטנים: אוצרות שיש בבית

בעצם הכל התחיל כשהכנתי מתנה לשלוש בנות של חברים אהובים, ואחר כך לאחיין המהמם שלי ואחר כך הטרפת כבר איכלה כל יום הולדת שנקרה בדרכה. ממש לא היה חשוב שהחברים שלי ביקשו שאקנה להם ספרים במתנה (י. אהובתי- תני לי לסכם לך את 'ילדים האתגר'- ילדים הם אתגר), הכנתי להם מיניאטורות. מה.

מקיסמי- עץ

לידידה הכותבת הכנתי עפרונות מקיסמים מחודדים וקצת צבע:

יומן ועפרונות מיניאטוריים

משרשרת מפורקת

לידידה התופרת הכנתי משתי טבעות שהיו פעם שרשרת וקצת ואשי- חישוק רקמה. המספריים משני ראשי הסיכות הארוכות האלו, אפשר גם להכין משני ראשי סיכת טיקטק, והחוטים הם חרוזי המה שליפפתי עליהם חוטי רקמה:

רקמה מיניאטורית פיצית

מכני חנוכיות מזכוכית-

ולחברה הבשלנית- מכני חנוכיות עם מכסים מכפתור גדול שבתחתיתו מודבק כפתור קטן צנצנות עוגיות יאמי יאמי:

צנצנות עוגיות מיניאטוריות

ומאותם כני זכוכית צנצנת ריבה לחג:

סופגניות לא משמינות וריבה אוללה

מפייה אנתרופוסופית ששוב לא תעוף-

ואחרון: מתנת תנחומים לילדי. פעם הייתי אחלה אמא, תיכף אני חוזרת. בינתיים תלשתי לכם קצת צמר ורוד מגוף הפיה האנתרופוסופית שקנינו פעם באיזה יריד של אנשים לוחשים והנה צמר גפן מתוק לשאר הבובות ההמומות- אתנן עד שאשוב:

צמר גפן מתוק

ו… זהו!

בקיצור ובשורה התחתונה- הפוסט הזה הוא המלצה להלאים כל מה שיש בבית ולהפוך אותו למיניאטורה. ככה העולם כבר לא נראה כמחולק לסדר ולאי סדר אלא כערובביה של הזדמנויות. כל טלויזיה זרוקה בצד הדרך היא פוטנציאל להוציא מלוחות האלקטרוניקה שלה חלקים שנראים בול אבל בול כמו מלחיה פלפליה וצנצנות ריבה, כל קצה עט פלסטיק הוא כוס וכל חנוכיה מתפרקת היא שמחה ליהודים.

ובהמלצה זאת נראה לי שסיימנו. מה היה בתפריט?

סודות מיניאטוריים- פימו נוזלי

פיצה מרק ופנקייק ברוטב פימו נוזלי

סודות מיניאטוריים- טקסטורה

 עוגות מפימו נוזלי ופימו

סודות מיניאטוריים- צבע

קרואסון לא אסון

עכשיו אפשר לחזור ולשחק עם הילדים בפלסטלינה, ובתום השימוש למעוך אותה לגוש חום ולחשוב, שיואו. איזה משעמם.

היה כיף. תודה שבישלתם איתי. ביי!

ShabbyPrincess_Plentiful_RibbonHanger

נ.ב מחר ביקשו ממני לדבר על מקורות ההשראה שלי. מצוין. אלנקק לכל מיני הדרכות פימו מהרשת כדי לשכנע סופית את מי שעוד לא חושב שמיניאטורות זו התשובה לבעיית הדוקהה בעולם.

נ.ב.ב אם אחרי הלינקים האלו עדיין לא ברור איך להכין איזו מיניאטורה תגידו ואסביר בתגובות. או שאזמין אתכם אלי ונעשה ביחד. אף אחד מילדי לא מוכן כאמור לשחק איתי במיניאטורות, אין לי ברירה אלא לפנות לרחמי המבוגרים.

5 תגובות

מתויק תחת מיניאטורות, פעילויות עם ילדים

סודות קטנטנים: צבע

עקרון יסוד בבישול פימו הוא שמה שלא עשה הצבע יעשה הצבע. במילים אחרות:

קודם כל בעזרת הגוון המקורי של הפימו מגיעים לצבע יסוד משביע רצון. יש את טבלת ערבובי הפימו שמאפשרת להגיע לגוונים נאים ומרובים. בשלב השני מוסיפים צבעי פסטל או צבעי אקריל כדי לדייק ולהעמיק את המראה האמיתי.

צבע יסוד לבצק פימו:

מערבבים פימו לבן עם פימו שקוף ביחסים של 1:1 ומוסיפים טיפטיפונת פימו צהוב. נוצר בצק בז' בהיר שאחרי האפייה נראה בול כמו בצק.

ועכשיו לצביעה בפסטל גיר:

בשלב השני, עדיין לפני האפייה מוסיפים מגע של פסטל גיר. אלו המקלות האלו שאפשר למצוא בכל חנות לצרכי אמנות. כשרוצים ליצור רוטב כזכור מגררים מהם אבקה ומערבבים עם פימו נוזלי, וכשרוצים צביעה, מלטפים אותם עם מברשת איפור ישנה כדי לפזר היטב את הצבע, וקדימה.

צבע הבסיס ללחמים ומאפים הוא צהוב אוקר. הוא נותן את העומק הביצתי של האפייה ואיתו צובעים בשכבה ראשונה ונדיבה. אחר כך מוסיפים כמה שכבות של חום ולמהדרין גם מגע של אדום. את החלקים הכהים במציאות צובעים יותר ואת הבהירים פחות ולאט לאט הפימו הופך למשהו שצריך להתאפק שלא לנגוס. אני לא אלופה בצביעה וזה בדיוק מה שהמם אותי, שמספיק שאני מלטפת את הבצק עם כמה שכבות של צבע ואיכשהו זה מסתדר :

קרואסון לא אסון

כאן פסטל גיר מוריק את קצה הבננה ומסמיק את המשמש:

בננה מישמיש ולימון מפימו

במהלך האפייה פסטל הגיר מתחבר עם הפימו ונטמע בו. גם  אחרי האפייה אגב אפשר להשתמש בפסטל גיר כדי להשחים את קרום הבגט למשל, אבל זה כבר דורש צביעה נחושה יותר:

רק כריך הבצל

אם רוצים ליצור גוונים מטאליים אפשר לצבוע באבקה פיגמנטית שפימו עצמם משווקים. אין לי הרבה נסיון עם זה כי אוכל לא מת כל כך על צבע כסף וזהב, אבל אם מישהו רוצה לייצר פסלון אוסקר מיניאטורי, את זה אני כבר ממש יכולה להבין.

ואפשר גם עם צבעים אקריליים:

אחרי האפייה צבעים אקריליים הם להיט. פימו הוא מצע מצוין עבורם כמו למשל בצלחות שכאן:

כלים מצויירים מפימו

הצלחות שבתמונה אגב הן מעיגולי פימו שהושטחו ונאפו על כיפת נורת זכוכית. במהלך התקף המיניאטורות רק חיכיתי שתפקע איזו נורה בבית ומיד רצתי והחלפתי אותה כדי שתהיה לי עוד תבנית לצלחת. אלכס לא הבין מאיפה זה בא לו האישה החרוצה הזו. היחסים בינינו היו מגיעים לפסגה לו לא הייתי מקצינה ומתחילה להחליף נורות שטרם פקעו. מממממ. שורה תחתונה- תנסו את זה בבית אבל  כדאי שתתחילו בשעות האור. בי מחר.

5 תגובות

מתויק תחת מיניאטורות, פעילויות עם ילדים

סודות קטנטנים: טקסטורה

טקסטורה מסתבר היא מה שגורם לפימו להפסיק להראות כמו פימו. מרגע שקולטים את זה לא מפסיקים לחספס ריגושים. הופ מעלימים לילדים את מברשת השיניים (טפיחות קלות על בצק הפימו ונוצר יופי של מרקם עוגיות) הופ מעלימים את נייר האלומיניום שעל הפשטידה (מגע עדין של גולגולי נייר כסף קטנים והקרום של לחם הפימו מושלם) הופ מתחילים לחטט בארגזים שזרקו השכנים כי מי זורק את הלבנים האלו נו הספוגים הדקיקים שמשמשים לאריזה (הו, מרקם קליפות של תפוזים זעירים. לא יאמן).

בקיצור, שבוע משחקים בכל מה שיש לסקוטצ' ברייט להציע ואז מגיעים גם למרקמים למתקדמים. נגיד:

אבקת אפייה-

אופים בצק אוורירי של פימו מעורבב במים, בפימו נוזלי ובאבקת אפייה ונוצר לחם שנראה בול אבל בול כמו לחם. נכון שצריך להקים סניף לחם בונסאי של לחם ארז? נכון. כאן ההדרכה המדויקת איך בדיוק לחולל את הפלא:

מלח גס-

עוד מרקם מצוין מקבלים אם מערבבים פימו עם מלח גס ואחרי האפייה משרים במים כדי שהמלח יתמוסס. יוצר למשל יופי של גבינה:

פלטת גבינות פימו

פימו אפוי מגורר לתוך פימו טרי-

את גבינת העובש שבתמונה אפשר ליצור אם מגררים פימו ירוק אפוי ומערבבים עם הפימו הצהוב לפני אפייתו. הטריק הזה של לאפות פימו ולגרר אותו אחרי האפייה עובד נפלא גם כדי ליצור כאן את הציפוי הכתום לאינסייד אאוט הסושיי הזה:

סושי 2

או כאן כדי ליצור פירורים המצפים את כדורי השוקולד:

כדורי שוקולד וכוס שוקו

בקיצור אפשר ואי אפשר שלא לשחק עם מרקמים. תראו למשל את ההדרכה המתוקה הזו- די בסיכה קטנה אחת שדוקרת את הפימו בתנועות סיבוביות כדי להפוך את משלוש הפלסטיק לפרוסת עוגה חיה ונושמת. רק שצריך לזכור שפימו הוא לא לאכילה, אז לטובת מי שבאמת חי ונושם כדאי להפריד את המגררת מכלי המטבח, ולא להחזיר את מברשת השיניים לילדים. מממ מעניין כמה זמן ייקח להם לשים לב.

ומה עוד? מחר מדברים על צבע, אז אם אנחנו כבר בסיור אביזרים בבית, זה הזמן לגנוב למתבגרת את מברשת האיפור. סתם. סתם. נועה, דברי הוצאו מהקשרם. לא. זה לא בגללי הגושים בסומק, נו, נועה. טוב, יש לי ילדה להרגיע,  ביי מחר.

3 תגובות

מתויק תחת מיניאטורות, פעילויות עם ילדים

סודות קטנטנים: פימו נוזלי

גיבור הגיבורים למבשלים בפימו הוא פימו נוזלי. ידעתי שהוא קיים אבל לא הבנתי עד כמה הוא קיומי.

בקצרה את השורה התחתונה: אתם רוצים פימו נוזלי. אתם משתוקקים לפימו נוזלי. לו אפשר היה למלא את ורידיכם בפימו נוזלי, טוב די.

אז מה עושים עם השקוף שקוף הזה?

רוטב

שופכים קצת פימו נוזלי על חתיכת נייר, ובעזרת סכין יפני מגררים מעליו קצת אבקה מתוך מקל של פסטל גיר בצבע לבחירתכם. מערבבים ומקבלים רוטב גורמה. רוטב אדום לפיצה, רוטב זהוב למרק ורוטב חום לפנקייק:

פיצה מרק ופנקייק ברוטב פימו נוזלי

קצפת

מה עוד אפשר להשיג עם פימו נוזלי. הו! מלכת המלכות- הקצפת. לוקחים פימו רגיל בצבע לבן ומערבבים לתוכו פימו נוזלי. זה לוקח כמה דקות נמרצות וקשות של ערבוב אבל בסוף באיזו דרך ניסית נוצרת קצפת:

 עוגות מפימו נוזלי ופימו

עכשיו זה כבר משחק של סמיכויות. אפשר לשים יותר פימו נוזלי על כל יחידה של פימו רגיל ואז נוצרת קצפת רכה, ואפשר לשים מעט ונוצרת קצפת קשה שאפשר לראות עליה את תנועת הנזילה כמו בגלידה שפה:

גלידות מפימו נוזלי

ודבק

אחרון: פימו נוזלי הוא גם דבק מעולה. מורחים אותו כנוזל  בין שתי שכבות פימו והוא מתקשה באפייה ומחבר ביניהן. כך אפשר לענג את הבגט המיניאטורי בעלי חסה שנדבקים אליו בלי לחץ ומעיכה, אפשר לחתוך סלט לתוך הקערה ואפשר לפסל את כל מה שצריך להתחבר ולהצטבר.

סלט וסנדביץ בצל ברוטב פימו נוזלי

על בסיס אותו עקרון אפשר לחבר בין פימו לבין תוספות קולינריות אבקתיות. למשל, למרוח על בצק הסופגניה שכבת פימו נוזלי ולגרר מעליה אבקת סוכר עשויה מפסטל גיר לבן.

בקיצור, אם אחרי כל זה עוד לא רצתם אל ספק הפימו הקרוב אל ביתכם ועוד לא התחננתם שיביא לכם בקבוקון קסמים עזבו אתכם. הפוסט הזה נועד רק לאלו שלבם רך כחמאה אבל הסלט שלהם (תודות למי? ע"ע) קשה כאבן.

10 תגובות

מתויק תחת מיניאטורות, פעילויות עם ילדים

הטרפת חוזרת- בישול מיניאטורי

ילדים בואו מהר עושים פיצה.

שלושים שניות הילדים בסלון.

מינאטוריתפיצה מינאטורית.

אוי.

ילדי הביטו בי ביאוש הזה של אלו שכבר לא נלחמים על זכותם לחיים נורמטיביים, אני הסתערתי על חבילת פימו והתחלתי ללוש בצק, וכך התחיל אחר הצהריים של ההתקף החוזר של אפייה בפימו. 

התקפים חוזרים יש להם כרוניקה ידועה מראשהנגמללהלן– אני שנגמלתי למשך כמעט שנה מבניית מיניאטורות אחרי שאפילו בתי הקטנה הכריזה שמיניאטורות זה משעמם– הנגמל מחליט לעשות רק עוד מיניאטורה אחת קטנה ודי.


שולחן לחמים וביצה עם שקל

מה כבר יכול לקרות אם אכין לחם קטן מפימו. פרוסה אחת. קצת בצל. בקטנה

ובכןמה שיכול לקרות זה מה שקרה: הילדים הסתכלו על המיניאטורה שצילמתי פה ואמרו – מגניב, אפשר לקחת את השקל? – הלכו לחדר וכמעט שלא יצאו ממנו עד שוך זעם. אני לעומת זאת נשארתי בסלון וחטפתי בולימיית מיניאטורות. 

כלפי חוץ אי אפשר היה להעריך את מימדי האסון שתקף אותי. נראיתי כאדם חושב וכותב ואוהב אבל בעצם זו היתה רק המזכירות שלי שהחזיקה את האשנב פתוח אבל בפנים כינסה את כולם לישיבה דחופה שכותרתה: פימו נוזלי- אתגרים וסכנות. או: קצפת מינאטורית- הלנו או לצרינו? או: מיניאטורות ברשת- המגפה וההזדמנות

ילדי שבדרך רגילים לרמה סבירה של נאותות הורית לא האמינו שזה קורה להם. במקום אמא קיבל את פניהם צבר תנועות טרופות סביב התנור וצווחות: אל תחממו שם כלום, פימו זה רעיל. כדי לקבל משהו מתשומת הלב שלי היה עליהם להמשיג את עולמם במונחים מזעריים: 'אמא, תראי קיבלתי ציון קטן במבחן המיצב הקטן' או 'אמא, את רוצה לבוא בקטנה לאסיפת ההורים הזעירה שיש היום?' וכו'.

ימים קשים עברו עלינו, ימים קשים כפימו מושלם אחרי שהוא יוצא מהתנור. אבל בסוף, בעיקר כי פחדתי שישלחו אותי לבית קטן וחמוד, עם חלוקים לבנים וחמודים, גם ההתקף הזה נגמר

וכעת, עם שוך הכל, עייפה ומרוטה, קצפת מיניאטורית על שפתי, אני מוטלת על הספה וחושבת- היי. בעצם למדתי די הרבה בשבועיים של ההתקף. אולי אכתוב על זה סדרת פוסטים.

על פניו, יש לי מוטיבציה אלטרואיסטית. לעזור לאחי ההורים לצלוח חופש חנוכה מוצלח בעזרת פעילות יצירה מעולה עם הילדים. אבל בעומק, המוטיבציה שלי אחרת לגמרי. אם אעשה סדרת פוסטים על מיניאטורות לכבוד חנוכה, נכון שיהיה מותר לי לעשות רק עוד סופגניה קטנה אחת? סופגניונת קטנה מה כבר יכול לקרות?

סופגניות דיאטטיות

אז… מחר מתחילים. הכינו את הפימו ואת התנורים והפרדו מכל מי שאוהב אתכם. בתפריט הבישולים:

בישול בפימו נוזלי- הנס והפלא

בישול עם טקסטורה- איך אפשר לעשות משהו שבאמת נראה כמו משהו

בישול עם צבע- כי זה מסתבר הסוד הגדול

ואוצרות שיש בבית- איך לעשות מיניאטורות מדברים שבדרך כלל אין להם שום כוונה לעשות יופי בעולם.

כל יום פוסט, עד סוף החופש. מי שבניגוד אלי יש לו חיים בשבוע הקרוב ומעצבן אותו שיש פוסט כל יום שידע שגם הוא מעצבן אותי. ביי!

 

7 תגובות

מתויק תחת מיניאטורות, פעילויות עם ילדים

ערב אוסקר משפחתי

אז פורשים את השטיח האדום:

ענר ועופרי פורשים את השטיח האדום

ומפשפשים בחנויות יד שנייה ובארגזי פורים של חברים:

בגדי נשות המשפחה

תולים את כדור המראות ואפשר להתחיל ב:

ערב אוסקר משפחתימה עושים בערב אוסקר? מזמינים את המשפחה המורחבת להתלבש במנצנצים ולהביא על דיסק און קי סרטים או תמונות או שירים שהם אוהבים ורוצים שיזכו בפרסים.

למה לעשות את זה? כי רב היום אנחנו נלחמים באוייבנו השקט והאלים- האבק. מדי פעם, בעיקר כדי שתהיה לנו חדווה להמשיך את ההתרוצצות האינסופית עם מטלית ביד, מגיע לנו גם אבק כוכבים.

הבנים לאוס'קר

רק לא לבלוג

למה שבני המשפחה ישתפו עם זה פעולה? כי ברור שהם ישתפו פעולה.

מה ברור אמר לי חבר אחד, תוך שהוא זוחל בבוידעם שלו אחרי ששכנעתי אותו לחפש לי עוד בדל תחפושת,  במשפחה שלנו ערב אוסקר בחיים לא היה הולך. בטח שהיה הולך, עודדתי אותו להמשיך ולזחול עוד פנימה. כל משפחה מורכבת מאנשים, ואנשים בכל גיל מתים לקצת יותר גיל.

במשפחה שלנו יש אנשים מבוגרים ורציניים מדי, הוא עוד הספיק לצעוק אלי ממעמקי מנהרת הבטון לפני שנעלם סופית. יופי, קראתי לכיוונו המשוער. אז כשתעשה ערב אצלכם בבית יהיה לך ממי לבקש עוד חליפה.

סבא מאחור על השטיח האדוםאני בטוחה בזה. בטוחה בטוחה בטוחה. אנשים בכל משפחה עצורה ככל שתהיה, אוהבים בכל מאודם לשחק. אנשים מעל גיל שלושים התמצעו על התחפושת של אנשים רציניים רק כי זו התחפושת הכי יעילה. לא כי זו התחפושת הכי בריאה.

כל מי שמעיז להזמין את הסבים המיושבים בדעתם לעשות בייחד פורים רגע לפני חנוכה מגלה את זה:  בסלון שלו פורץ פתאום חג כפול ומשולש. השמחה של חברי המשפחה שנאספים מחופשים ולבושים בבגדים המהממים שאף פעם אין הזדמנות ללבוש, השובבות שאוחזת כמו אש בכל הבאים, והכי חשוב- ההזדמנות לחלוק זה עם זה את עולמות התוכן של כל אחד במסווה של הצגת מועמדים לאוסקר. כל זה מציף את הבית בזהב טהור שרק מתחבא מאחורי פסלון פלסטיק מוזהב.

פסלוני האוס'קר לזוכים

אז מה בדיוק קורה ברמת התוכן? כל אחד מהמוזמנים מחליט על קטגוריה, מציג חמישה מועמדים בקטגוריה הזו וכולם מצביעים על המנצח. ככה כל אחד יכול להביא דברים שמדליקים אותו. אצלנו המפרט נע בין חמישה שירי הייקו, חמישה אפים מצחיקים, חמש תנוחות יוגה, חמש מנות מנצחות כי סבתא אירה הבינה מיד שחבר השופטים צועד על קיבתו, חמש שפות שבהן אפשר להגיד אני אוהב אותך וחמישה סרטים דביליים שגרמו לכל הטוקסידואים להקרע מצחוק מול תמונות חתול נופל לאסלה. בקיצור, הכל הולך העיקר שהוא מוגש מכל הלב.

בחתונה של אלכס ושלי אמר לי הדי ג'יי: אם החתן והכלה רוקדים כולם רוקדים. ומאז (הריקודים בחתונה שלנו אגב היו זוועה) זה מלווה אותי. כל עוד אנחנו מתמסרים לאירוע הזה בלי טיפה של ציניות, כדור המראות מחזיר אלינו השתקפויות של המון בני משפחה שמחים. 

ומה בסוף הערב? בסוף הערב מעניקים לנוכחים פסלוני אוסקר עם הקדשות.

ובסוף סוף הערב? בסוף סוף הערב חוזרים למטבח שמחכה לנו עם המון כלים, ועם פח שצריך להוריד ועם מטלית שמחכה שניגע בה שוב.

מן הפח אל הפח

אלא שהפעם יש לנו כתפיים מרופדות ומה שנח עליהן קצת פחות מכביד. הפעם אנחנו על נעלי עקב. וזה נותן אפשרות להסתכל על הכל קצת יותר מגבוה, עם קצת יותר אוויר.

נ.ב

אני חייבת עדכונים על הבית בגליל ויותר מזה- תודה חגיגית על העזרה העצומה שקיבלתי מכם. מבטיחה לעדכן תוך כמה שבועות. אני רק צריכה עוד רגע כדי לסיים את תהלך הפרידה, מעשית וחשוב מזה- נפשית. מבטיחה.

6 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות

חלום הבית בגליל- ובקשת עזרה

לפני עשר שנים רצינו לגור בגליל. רצינו בית יפהפה שאפשר לכתוב בו שירה, לקרוא בו שירה, לחיות כמו שירה. כל כך רצינו את זה עד שבסוף לא היתה ברירה. קנינו חלקת אדמה שצופה ליער גלילי והתחלנו לבנות עליה.

כל מי שבנה בית יודע כמה ארוך ורב פרטים התהליך. אלף בעלי מקצוע שיגענו עד שמצאנו בדיוק את הבדיוק שרצינו, אבל לאט לאט נוספו עוד ועוד נקודות ציון בדרך:

כשנוצקה הרצפה לבית הכנסנו את כל הילדים לאוטו יחד עם עשרים בקבוקי גואש, קראנו גם לכל ילדי השכנים וציירנו על הבטון ציור ענק. יום אחר כך כבר נכנס הרצף שכיסה את הכל, אבל אנחנו ידענו- מתחת לריצוף היפה יש את הזכרון הזה שלנו שאי אפשר למחוק.

הלל ונועה צובעים את רצפת הבית בגליל

כשהושלם הטיוח לקחנו שוב את הילדים איתנו. הפעם עשינו טיול אופניים בשביל שסביב לישוב והסתכלנו אל הטיח שיום אחד נלכלך. וכשהבית הושלם זה היה יום חג. עלינו אליו עם מזרון מתנפח שהלך ואיבד מהאוויר שלו לאורך הלילה,

משפחה על מזרון

וכשהתעוררנו יישרנו את הילדים ולחשנו להם: מול הנוף הזה תגדלו.

IMG_2328

 

אבל את ההבטחה הזו לא קיימנו.

אלכס היה אז באמצע פרויקט שממש עניין אותו בעבודה ואמרנו שנחכה שנה לפני שנעבור.

דלת הכניסה לבית בגליל

השנה התארכה לחמש ואז לשש. ולפני חודש קרתה השיחה שממנה פחדתי. אורית, אמר אלכס, אי אפשר לעבור לגליל. הילדים כבר משוקעים פה וכל החברים שלהם בסביבה. אנחנו חייבים למכור את הבית שבנינו, לקנות לעצמנו דירה ברחובות ולהפסיק לנדוד כל שנה לדירה שכורה אחרת שאנחנו מספרים לעצמנו שהיא רק לבינתיים.

נכנסתי לחדר ובכיתי. אני, ייבבתי אל אלכס. אני רוצה לקנות את הבית שלנו בגליל. הוא יפהפה, וממוקם מעולה, ומלא נשמה. מה יקל עליך? שאל אלכס ששונא שאני צודקת ועוד עושה מזה דרמה. למצוא קונה שמבין למה הבית הזה נהדר, עניתי לו.

פטיו הבית בגליל

ופתאום הבנו מה צריך לעשות. לחפש את הקונה הזה. נכון שנדל"ן הוא רק עניין כלכלי אבל בבית בגליל שמנו כל כך הרבה מהלב שלנו, ואם תקנה אותו משפחה שראויה לו אולי זה יכאב פחות לוותר.

אז אני מחפשת את המשפחה הזו. משפחה שתשתגע מהאריחים העתיקים שעקרנו והובלנו מנווה צדק, מדלתות הויטראז הפנימיות שהיו פעם דלתות ירושלמיות ועכשיו הן משופצות ומשובצות בבית, מקשתות העץ, מהאריחים עם שירים שמוטבעים בקירות, מהקמין, מריח המרווה, מהדלת עם הציטוט הכי יפה בעולם של עגנון, בקיצור-

אני מחפשת לפגוש אותנו שלפני עשר שנים. אלו שמתאהבים בהרפתקה הפיוטית ולא מחכים אלא באמת עוברים לגליל. לפני שמאוחר.

חזית הבית בגליל

אם אתם מכירים את המשפחה הזו או יכולים לעזור במציאתה, אשמח. זה יגרום לי להשלים את הפעולה היצירתית של הקמת מקום בעולם בצורה הרמונית, ולפנות קדימה בלי תחושה עמומה של חמיצות ווויתור.

אני תמיד מאד נזהרת מלבקש דברים כדי שהבלוג ישאר נקי ושמח ולשמו, אבל באירועים גדולים כמו לידת ספר או לידת בית, אני לא יכולה לבד וקוראת לדגל את האנשים שלי. 

האם תוכלו לעזור?

 זה האתר שהקמנו שיש בו המון תמונות וסיפורים על הבית, וכל הפצה שלו תהיה ברכה:

הבית בגליל- האתר 

זה הפייסבוק עם הפרטים שלנו:

הפייסבוק לבית בגליל

אעריך כל חיבור לאנשים שיש להם זיקה ליופי ולירוק ולמרחבים. זה חלום משגע החלום הגלילי, כיף למי שיגשים אותו.

תודה. רבה. מראש.

אורית

47 תגובות

מתויק תחת עיצוב הבית, שונות