ילד אמיתי

לפני שנים שלחתי את הילדה להביא לי משהו מהדואר והיא חזרה בוכה. למה, היא שאלה, למה האחים שלי כתובים אצלך בתעודת הזהות ואני לא? עזבי, עניתי לה, שום רשות לא צריכה לתת לנו רשות. את בתי הבכורה אני אמך והם אחיך, מה זה משנה מה רשום. אבל אני רוצה להיות רשומה אמרה הילדה והמשיכה לבכות, וכשילדה בוכה הכל הופך עיניים. ראיתי אותה ופתאום היה לי דחוף לקחת שני אוטובוסים ושתי מוניות ולהגיש את כל הטפסים לבקשת אימוץ.

השבוע, כלומר כעבור שש וקצת שנים מיום תחילת התהליך, הטפסים הגיעו ליעדם. השופטת קראה לנו, נתנה לנו צו אימוץ ואפילו נתנה לנו להצטלם עם הפטיש שלה אחרי שעשינו קצת שמח. אני אמא של הבת שלי כבר שלוש עשרה שנים מתוך ארבע עשרה שנות חייה, אז חשבתי שלמה שכתוב בתעודת הזהות לא תהיה שום משמעות אבל זה משמח אותי ברמות שאין יותר פער בין מה שאני יודעת על המציאות לבין מה שהמציאות יודעת עלי. 

לא תמיד היה שמח ברמות. היו שנים עצובות וקשות, הרבה אנשים פגעו בנו מדעת והאמת היא שגם הרבה אנשים זרים פגעו בנו שלא מדעת. נניח עשרות האמהות שעצרו אותי, כל פעם מישהי אחרת בתורה, להסתודדות פסבדו- אינטימית באיזו פינה בגן או אחר כך בבית הספר כדי לשאול אם נכון שהילדה היא 'לא בתי האמיתית'.

ובכן, יש לך ילדים ביולוגיים. את יודעת שאהבה לילד לא מתחילה תמיד (וזה מפחיד כשלעצמו) כשהוא יוצא לך מהרחם אלא מתחילה ברגעים החמקמקים שבהם הוא נכנס לך אל הלב. את יודעת שאמהות זה לא הסבל של עשרת חודשי ההריון אלא שאמהות זה היחסים האינסופיים שבהם אדם אחד ערב דקה דקה שעה שעה חיים חיים ללידתו הרגשית והמהותית של אדם אחר. במילים אחרות אמא זה לא שם עצם אלא פועל, ואת רואה אותי פועלת את הפעולה הזו ללא הרף אז למה את שואלת אותי על אמיתי?

היתה למשל תקרית אחת שאני זוכרת. עשינו בבית שלנו פעילות לכמה חברות קטנות. סתם חגיגה בלי סיבה. בשבע באה האמא לאסוף את הילדה האחרונה. דלת ביתנו נסגרה וכעבור שתי דקות נפתחה שוב. 'זה נכון שהיא לא באמת הבת שלך?' צרחה האורחת בת החמש ששבה רק כדי לשאול.

מה חשבה לעצמה האמא שנתנה לילדה לחזור לתוך הבית כדי לברר את הפרטים עד תומם בזמן שהיא חיכתה לה על המדרכה באורות מהבהבים? מה היא חשבה כשהילדה חזרה לאוטו ודיווחה על ממצאיה? האם היא בכלל חשבה עלינו שנשארנו בסלון חדורות והמומות. בדיוק עמדנו לסדר את כל התחפושות של הבנות שעשו אחר צהריים של נסיכות והאורחת שלנו פערה את הדלת וגמלה לנו בגסות לא נסיכותית בכלל.

מה אני רוצה להגיד? שאמן שהאמא הזאת קוראת את הבלוג ומתביישת מאד מאד. אבל חשוב מזה, שסקרנות לא מצדיקה הפרעה לחייו של האחר. הורים וילדים מאמצים עומדים כל הזמן תחת המבט הבוחן אם הם כבר אמיתיים כאילו הם פינוקיו שצריך לראות אם הוא עדיין מעץ ולא משל הם אנשים שצומחים בעצמם ומצמיחים פרחים עדינים של קשר. דווקא המבט הזה שבא כאילו באופן אובייקטיבי לבדוק את העובדות, דווקא הוא מפריע כל כך לזרימה הטבעית של היחסים ומונע מהם שוב ושוב את הזכות לנורמליות. 

לפני שש עשרה שנים שתקתי באיזה מנזר רחוק במשך שבועות ארוכים. לפני שהמורה התירה את השתיקה היא הציעה לנו לבדוק אם מה שאנחנו אומרים הוא חשוב וחדש. אני רוצה להוסיף עוד בקשה- לבדוק אם מה שאומרים מיטיב. לא רק מספק את הצורך לדעת ולרכל אלא באמת מועיל למי שמדברים איתו. בטח אם המישהו הזה הוא הורה או ילד שבנה מערכת יחסים אחרי טראומה.

נדמה לי שהשאלה הגדולה שיש לשאול אינה האם הילדים המאומצים הם ילדים אמיתיים. זה קל. ברור שכן. שאלת האמיתיות הגדולה שיש לשאול היא האם אנחנו בני אדם אמיתיים. כלומר כאלו שיודעים להיטיב עם ילדינו, עם אהובינו ועם שכנינו שהזמינו אותנו לאחר-צהריים של נסיכות.

ובינתיים- הפקת האמא החורגת שהיתה הדרך של היפה שלי ושלי לחגוג את המסמך הרשמי.

באגדות

הבא לי את לבה- עם בועות

ובעולם האמיתי


אתן לך את לבי

באגדות

רוצה תפוח

ובעולם האמיתי

למה לא ניקית את הצלחת

ביוש ני אצל נסיכוש

גמדים

42 תגובות

מתויק תחת שונות

פורים- האימה

את נוסעת מתי? שאל בעלי, ועורו הלבן הפך כחול

בפורים,למה? עניתי, ועורי הלבן הפך אדום

וככה עמדנו לנו כמו דגל צרפת קטן בסלון ודיברנו על הנסיעה שלי לפריז.

הו, הנסיעה שלי לפריז. הנסיעה ששנינו חשבנו שאני חייבת לנסוע אליה כי אני כל כך שחוקה שעוד מעט אני אתחיל להתקלף ולרזות מזה. הנסיעה שתזכיר לדרכון שלי שהוא לא ספר זכרונות מכיתה י"ב אלא יצירה נכתבת. הנסיעה שתביא לי קצת או-לה-לה אחרי יותר מדי אוי- לא- לא.

אלא שלא חשבנו על התאריכים. פורים. פורים לבד עם ארבע תחפושות. ובעלי. עכשיו, שדברי לא יוצאו מהקשרם על ידי דברי, האיש הוא בהחלט גבר חלומותי. אלא שלפעמים יש לי גם חלומות גרועים. למשל כשאני חושבת עליו מנסה לאפר את עופרי שמתחפשת למלכת הקשת ואת הלל שמתחפש לדרקולה, ובאמת יוצא לו שעופרי דרקולה והלל מלך הקשת.

אז מה עושים? מכינים הכל ממש הכל מראש. הכל. ארבע תחפושות שהוכנו בעזרת פלאי הדבק החם שכל פורים אני כזכור מעריצה ומסודרות יפה בשקיות כולל התחפושת לנועה שמתחפשת למיני מאוס (היא עובדת על לשכנע את החבר שלה להתחפש לישראל אז זה יוצא מיני ישראל. בראש שלנו זה נשמע יותר מצחיק) והתחפושת לקטן האנרגטי- סופר ענר עם שתי בטריות ענק על הגב:

סופר ענרגיה

מכינים ונאנחים בהקלה שסגרנו את שישי האיום, עד שנזכרים שאחר כך ביום ראשון כולם בחופש. טוב, ברור שצריך חופש כדי שהעם היהודי יזכור את הפרעות בשושן הבירה. ארבעה משועממים בבית כשאבא צריך לעבוד. צרחות מכל עבר. ילדים נרמסים ובזיזות של ארון המטבח. צדק היסטורי.

מה אעשה הו מה אעשה? אולי בכל זאת לא זמן טוב לקחת לי חירות של נסיעה בזמן שהשיוויון והאחווה קצת לא לטובת אלכס?? ובכן, כל צרה אפשר לפתור עם יצירה. אני נוסעת כמו גדולה והילדים מושתקים על ידי משחק ממש מוצלח. קבלו-

משחק גיורד לפורים

המשחק: המון כרטיסי גירוד מלאי ריבועים. כל ילד מגרד ריבוע לפי התור ומפסיד מי שמגרד את הריבוע שמתחתיו נחשף המן. נהדר לפורים. גם מסביר היטב את הקונספט של הפור כשגורל היהודי מונח על גחמת המזל, גם ממחיש את ההתחפשות וההסתתרות, וגם הופך את להק הילדים לקצת פחות רעשן.

משחק לפורים

איך מכינים?

מדפיסים במדפסת הביתית את כרטיסי המשחק שאני מצרפת בלינק הזה. על משבצת אחת בכל כרטיס כותבים המן ועל שאר המשבצות כותבים מילים שקשורות לחג או סתם מסרים שמחים לילדים.

עכשיו צובעים מדבקה שקופה או טפט שקוף בצבע אקרילי אפור מעורבב עם נוזל לשטיפת כלים ביחס של 1:1. מיריעת המדבקה המוכנה גוזרים ריבועים או עיגולים או לבבות (בכל מקרה זה ייצא טיפה עקום אבל זה הקסם של עבודת היד) ומדביקים אותם על כרטיסי המשחק.

מה שהתקבל הוא כרטיס גירוד: המילים כולן מכוסות וכשמגרדים בעזרת מטבע את הציפוי האפור הן נחשפות ומגלות מי ניצח ומי הפסיד.

ועוד משחק נוסטלגי למקרה שצריך לקנות עוד קצת זמן:

משחק זכירת הפרטים. קלפי המשחק מורכבים מתמונות של תחפושות משנים עברו. גם תחפושות שלנו וגם תחפושות של ההורים הדודים והסבים (כל שנה אני מתכוונת להוסיף את התמונות של תחפושות השנה הזו וכך ליצור בנק גדל ונוסטלגי).

מתחילים את המשחק כשכל המשתתפים יושבים במעגל. מנהל המשחק הופך תמונה וכולם מסתכלים בה במשך שתי דקות. כשזמן ההתבוננות מסתיים הופך מנהל המשחק את התמונה וקורא בקול את שלוש השאלות שכתובות מאחוריה: כמה עגילים היו לסבתא בתחפושת הצוענית? כמה גדילים היו לה על המטפחת? וכו. כולם עונים בכתב ואז בודקים את התשובות. העונים נכונה למספר הגדול ביותר של שאלות זוכים בנקודה.

מה אתה זוכר מפורים

עשינו לזה משחק הרצה ודודה שלי אמרה שהיא בחיים לא ראתה ילדה בת שש וסבא בן שישים משחקים באותה רצינות באותו משחק. להיט.

ו.. זהו! נראה לי שאנחנו מוכנים.

הילדים ישחקו הרבה, יצחקו הרבה, יצעקו הרבה, ופתאום נגלה שיום ראשון עבר, ביום שני כבר יש גן לקטן, וביום שני בערב יגיעו הממתקים מהדיוטי פרי. נו. לא יהיה כזה סיפורים. חג שמח ובון פט לכולם.

נ.ב

וכמובן! עוד זיליון רעיונות ומתכונים תחפושות יפות עד כאב וסתם הברקות גדולות- בפסטיבלוג הפורימי שמתעדכן בפייסבוק בעמוד  Bubbles – Life Style Blogroup  מיטב בלוגריות הלייף סטייל מבטיחות הפתעות שיתופי פעולה ופרויקטים מיוחדים.

במשך השבוע, עד החג, יפורסמו בכל יום 3 פוסטים חגיגיים לכבוד פורים. שווה שווה שווה- והכי שווה- ללחוץ על הלייק הנכון ולקבל משלוח מנות מפוצץ במתנות מכל השלושים.

bubbles_purim(small)

10 תגובות

מתויק תחת בניית משחקי ילדים, פעילויות עם ילדים

יום הולדת קשת

טוב, ברור שזכרתי שאי שם מעבר לקשת בענן נמצאת ארץ גן עדן כמו בסיפור ישן. אבל כמו תמיד ילדים הם הזדמנות לא סתם להגיד זכרתי  בלשון עבר אלא -איזה כיף- להזכר עכשיו: בלשון הווה ופעיל והנה כבר יש את ארץ הקשת בסלון ורק צריך להכנס:

קשתות

יומולדת קשת

כרגיל, מתחילים ביצירה עד שכולם מגיעים

כל ילד שהגיע אל החגיגה קיבל בית עשוי לבד עם חלונות מנייר אפייה. אפשר היה לצייר אנשים כך שכשהבית יואר מבפנים בעזרת שרשרת אורות קטנה- הם יזרחו, אפשר היה להוסיף אלמנטים מדף הצביעה: עץ, אדנית פרחים שלטים וכו'. עד שכל האורחים סיימו להגיע ממש נוצר כפר קטן של בתים על השולחן.

עכשיו אפשר להתחיל בטריק הפירוטכני

זוכרים את השלג הזה שמביאים מארצות הברית ושכתבתי בבלוג שלא צריך לקנות אותו בשום פנים ואופן כי אפשר לחקות אותו בקלות מקל-קר או משהו? אז קניתי אותו. איזה אדיר היה. סבא ויקטור נסחב מארצות הברית עם האבקה הלבנה והמחשידה, אנחנו הוספנו מים, ומול עינינו ועיני הילדים המשתאים, התנפח הר של שלג וכיסה את הכפר שלנו:

כפר בשלג

כפר 43

כפר

הילדים שיחקו קרוב לעשר דקות בהמטרת השלג על הכפר וכמעט שלא הסכימו לעבור הלאה. רק כשחברתי מירי הבטיחה להם שכל ילד יקבל כוס שלג הביתה ויוכל בזמנו הפנוי להמטיר שלג על אחיו הקטן, רק אז יכולנו להמשיך –

המון שלג

היישר אל סיפורו של הכפר העצוב שאיבד את הקשת שלו וצריך להפשיר. ומה מפשיר שלגים? צחוק של ילדים משחקים.

קדימה! לשחק ים יבשה, ומי צוחק אחרון, וחבילה עוברת והופ- הנה כבר הפשיר השלג והגיע הגשם ומטרית העננים שלו

מטרייה

ועכשיו נשאר רק לשוט על הגשם, כלומר לערוך מסע של סירות שקופות עשויות נייר אפייה, ששטות באוויר:

סירות

מפליגיםלהגיע עד לפינייטת השמש כדי לשבור אותה ולשחרר את הקרניים שלה:

הלל מכה פינייטת שמש

ולעבור בתחנות ההפעלה כדי להתכונן לקשת שתיכף תבוא:

קיקה מדגימה

שמלת מטריה

מוכנים? (קול של פעמוני רוח יפהפיים שענת בנדיבותה השאילה לנו)

והנה-

קשת גדולה זורחת מעל הכפר :

קשת מהמקרן

שרשרת אורות עם לבבות לבד נדלקת בשמיו:

שרשרת לבבות

ותיכף תגיע עוגת הקשת ותיכף כל הילדים כבר יתפזרו נרגשים לבתים עם שיר הקשת שנועה לימדה את כולם לשיר ותיכף אני אתסכל על עופריקי ואתחנן בליבי שגם לבת מצווה שלה היא תרשה לי להכין לה דברים שאולי לא כל כך נעים שגם בגיל ארבעים עושים לי כל כך נעים. יום הולדת שמח.

עוגת הקשת

נ.ב

הראיון שראיין אותי קובי מיידן בתכנית אנשים בלילה? יש לינק פה. נדמה לי שכל מה שקורה בין אנשים מוכרע ברגעים הראשונים. ובאמת כבר לפני שנפתח המיקרופון הבנתי שיש לי עסק עם מראיין ועם צוות תחקירניות שבאים כדי להתמסר. להקשיב באמת, להעמיק באמת ולשאול באמת לא מתוך ידיעת התשובה אפילו שרק קצה מכל ההרבה הזה יתבטא בסוף בתכנית עצמה. איזו זכות שהם הפנו את כל זה אלי. תודה.

14 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות

אנתולוגיה קטנה של שירה מרפאת

הדבר הכי מפתיע בלהיות חולה שבועיים (ש-ב-ו-ע-יי-ם!) הוא לגלות שלא נורא. הכל הסתדר דווקא מצוין בלעדי, וגם אני, אם להודות על האמת, הסתדרתי די בסדר בלעדי. כל מה שהיה ממש דחוף התארגן לחכות, כל מה שהיה ממש חשוב התארגן להתאפק ולמרות מה שחשבתי יכולתי לעצור את הסחרחרה הזו של החיים ולרדת ממנה לאיזה רגע בלי לקבל סחרחורת. אני חייבת לזכור את זה בפעם הבאה שבא לי סתם חופש ואני לא לוקחת אותו מתוך מחשבה שאוי ואבוי מה יקרה. לא יקרה. רק לאלו שמתייחסים לזמן מתוך איזו רווחה, רק אליהם הזמן מתייחס יפה ומתרחב.

דוקטורדוקטור

ועד החופש הבא

בעודי מדמדמת במיטה חשבתי שאדם חולה הכי צריך מרק ושירים שעושים טוב, כאלו קצרים שאפשר לשאוף אותם עמוק ומהר ולהתמלא באוויר הנקי של ההרים הפנימיים. ולכך מוקדשת האנתולוגיה הזו- שבעה שירים שאפשר לתת לחברים חולים בתור תרופה יומית שלוקחים בכל יום מימות השבוע. אפשר אפילו להגיש להם את הכל בתוך מחזיק כדורים שבתוכו מקופלות במקום כדורים מילים קצרות עם השפעה ארוכת טווח.

שירה מרפאת

השיר הראשון הוא שיר שקרה לי איתו משהו  יפה. לפני שנים באיזו סדנת כתיבה שלמדתי בה התבקש כל משתתף להביא שיר כלשהו למשתתף אחר בסדנא. בחרתי להביא לבחור החכם עם המשקפיים את השיר הזה של איתן נ. גלס שכותרתו- אושר. הוא, מכל השירים בעולם, בחר להביא לי שיר של קארבר שכותרתו זהה. לא מפתיע שמאז אנחנו מלמדים יחד כבר המון שנים. שותף שלך הוא בנאדם שמסכים איתך על הנחת היסוד שאם יש מילה אחת לבחור, צריך שהיא תהיה אושר:

אושר איתן נ.גלס

איזה הגדרה יפה לאושר. לשמוע ז'ורז' בראסאנס בדיוק כשבא לך לשמוע ז'ורז' בראסאנס.

ואילו רילקה, שחושב דווקא שאושר הוא 'רווח בהול של הפסד קרוב', מציע באלגיה התשיעית שלו מתוך אלגיות דואינו סיבה אחרת להיות (התרגום המופתי של זנדבנק אלא מי):

חלק קטנטן מתוך רילקה אלגיה 9 תרגום זנדבנק

זה ממש חטא רגשי להביא רק בית מתוך האלגיה הזו המחזקת, אבל אני בכל זאת מסמנת לי קטע אחד כדי להצליח לזכור אותו בעל פה.

וכמו תשובה בעברית לשאלה לשם מה כל זה שרילקה שואל בגרמנית, שיר נפלא של סיון הר-שפי שנכנס אל המשמעות שלא דרך השפה:

תפילה סיון הרשפי

שיר משגע של תמיר גרינברג על רגע של שמחה:

ולאוביץ' תמיר גרינברג

ושיר מוכר ובדולחי של זלדה. אני מאחלת לעצמי להפסיק להכיר את השיר הזה כדי להקשיב לו שוב:

פנאי זלדה שיר מצחיק של צביקה שטרנפלד. אין דבר יותר מבריא מלהיות צודקת:

צביקה שטרנפלד אני אומרת דמדומים

ושיר שלצערי לא מצאתי לו תרגום אז אני מביאה אותו באנגלית. שיר של אליזבת בישופ שמתסכלת על תחנת דלק מזוהמת. זה הולך וצובר את עצמו עד לסוף השיר שבו כבר נדמה לך שהשיר עצמו מלכלך לך את הידיים מרוב שמן מכונות, עד שפתאום, מתוך כל האיכס זוהרת התגלות צלולה ויפה ומטהרת:

אליזבת בישופ

אולי אלף פעם מלמלתי לעצמי somebody loves us all ובכל פעם, אולי בגלל שידעתי מאיזה רפש המילים האלו נולדו, האמנתי להן מחדש.

                                                                             *

שבעה שירים, אחד לכל יום. ובגלל שהם יפים כל כך הם ממשיכים אחר כך בפנים הרבה אחרי שכל התרופות כבר מתפוגגות. כי מילים במיטבן יכולות לעשות מה ששום רופא לא יכול לעשות. לא רק להדוף את המחלה אלא גם לתת סיבה טובה להבריא.

20 תגובות

מתויק תחת רעיונות לימי הולדת וחגיגות, שירה

אז נראה לי שסיימנו

זהו זה! סיימנו את סדרת החוויות המתקנות ועכשיו אני מזוככת. כיוון שהסדרה נפרשה על כמעט חצי שנה, בואו נעשה קצת סדר. אז מה היה לנו:

סבונים

(תיקון לפצצות האמבטיה שחרכו את הילדים)

פצצות אמבטיה

סבוני הפתעה

מתנות

(תיקון למתנה מעשה ידי שחברתי מכרה כעבור שבוע בשוק הפשפשים ולעוד כמה מתנות שכשלו לגמרי)

מתנות חתונה

מתנה לבית חדש

לוח שנה לראש השנה

מתנה ליום נישואין

מתנה כשבאים להתארח

ושמיים במתנה שהם גם מתנה מעולה לנוסעים לחו"ל

ואם כבר מזכירים נזכיר גם את צ'ק הקשב במתנה ועוד כמה מתנות יומולדת

צילומים

(תיקון להפקות המופת הצילומיות שלי שמהן יצא כלום)

קומיקס משפחה

קופסת הצילומים

צילומי פעם והיום ושעונים גם

ואם כבר מזכירים נזכיר גם את הצילומים בהשראת ספרי ילדים

אני מרגישה מתוקנת להפליא אם כי ברור לי שכבר מחר יתחילו שוב להתרחש כל הקלקולים פישולים פדיחות ודברים שצריכים דחוף אינסטלטור רגשי.הנה אני באה. שבוע טוב!

נ.ב

אוי, שלא אשכח. ביום שני בלילה באחת עשרה- אני מתארחת אצל קובי מידן באנשים בלילה. אני קצת לחוצה מזה אבל הבת שלי הרגיעה אותי שאף אחד לא שומע שעה של רדיו ואם מישהו כבר שומע כנראה שהוא כבר לא כל כך שומע. אין כמו עידוד מילדים.

11 תגובות

מתויק תחת עיצוב הבית, פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות

אז השידה

מישהו זרק אותה ליד איזה פח. מקולפת פורמייקה, מדף קורס, קצוות מהוהים. אם השידה הזו היתה בנאדם היא היתה מחפשת טלפון של פסיכולוג ואז לא מתקשרת אליו מרב דכאון.

רק כדי להמחיש עד כמה נורא היה המצב- במקור צילמתי תמונה של השידה אבל אלכס מחק אותה מהפלאפון שלו כשהוא ניקה תמונות נפל. עגום ביותר בקיצור, אבל  כבר ממבט ראשון אפשר היה לראות שיכול להיות לה גורל תכול יותר. 

אז ניסיתי לשווא להזיז אותה מהמקום. הירקן ראה אותי ומלמל משהו. אחר כך הוא אמר שהוא שקל לעזור לי לסחוב. שקל זה חשוב במיוחד לירקן. רק כעבור שעתיים עברתי שם שוב עם חגית שהסתכלה ואמרה תוך עשר עשיריות השנייה: בואי נסחוב אותה. פשוט. בואי.

וככה חלפנו לנו בשכונה, סוחבות רהיט עם רגלי איילה ששוקל כמו פיל ולא עושות מזה עניין. מילא אני- כשאני מוצאת רהיט שבור יש לי את מבט הנמלה המופרעת מול גרגר על. אבל חגית לא היססה.

וברוח סדרת התיקונים שמסתיימת היום

אני חושבת בעצם שזה התיקון העתידי שאני מאחלת לעצמי. שבפעם הבאה גם אני אגיד 'בואי'. ואתגייס לעזור מיד. אלו עשר עשיריות השנייה שנפלאות בעיני- שהאינסטינקטים שלי יגידו כן.

כי האינסטינקטים שלי הם מה שמדאיג אותי. אני בדיוק רואה איזו סדרה שבה הגיבורים עומדים בפני מערכת של פיתויים ולחצים. מה שמדהים הוא לא לגלות שגיבורי הסדרה נכנעים לפיתוי, אלא שברגע של כנות נדמה לי שגם אני הייתי נכנעת. אני רוצה כמובן לחשוב שאני אדם ערכי, אבל  ערכים הם משהו שאין לך מושג אם יש לך אותם עד שאתה מחזיק בהם תחת לחץ.

אני כותבת את זה ביום של הבחירות. תיכף אלך להצביע ואחשוב על האנשים הטובים והחדשים שיכנסו לממשלה או לאופוזיציה. אני מקווה שהכוונות הטובות שלהם יחזיקו מעמד תחת לחץ. החיים שלי תלויים בזה.

והאיחול לעצמי? שאני מקווה שאני חגית ולא שאני הירקן. שאני האדם שאני רוצה להיות, זה שמתגייס בלי למצמץ ולהסס ולא רק אומר שיעשה את זה. ועד שיבוא הלחץ שיגלה לי מי אני באמת, אני יכולה לפחות להסביר לראש שלי איזה לב הוא צריך להיות.

שידה עם עתיד תכול

הנה השידה של אחרי. קצת ספריי, עוד מדף פנימי לתמיכה (היא עדיין קצת קורסת כלפי פנימה, אבל גם אני ככה), וטפט יפה מאחור שאבא שלי הנדיב עזר לי להדביק:

אבא מערבב טפטים

סוף סוף גורל תכול, אפילו נונה מחייכת.

הבית של נונה

נ.ב

הספר האדום שמאחורי נונה קוראת המחשבות זה התרגום שלה לאנגלית. כן! מזה כמה חודשים אפשר למצוא אותו בארה"ב ובאמזון וזה מרגש ביותר. בקרוב גם התרגום להונגרית ולקוריאנית. הו!

15 תגובות

מתויק תחת עיצוב הבית

זמן ושעונים

כשאמא שלי היתה חולה צילמנו לכבודה שחזורים של תמונות ילדות. ראינו את הרעיון ב'מודרן פמילי' ואחר כך בהמון בלוגים והתרגשנו. תמונות מפעם- תמונות מהיום בדיוק באותה פוזיציה. הנה חלק מהתמונות מהגרסא שלנו:

אמא שלי הסתכלה בתמונות האלו וצחקה. זה היה צחוק טוב ומיטיב אחרי ימים ארוכים של סבל, צחוק שאומר לזמן: עכשיו אחרי שאתה צחקת איתי אני צוחקת איתך.

וגם עכשיו, ככלות הכל, אני מסתכלת בתמונות האלו ושמחה כי מתגלה מתוכן איך הזמן לא רק מרושש אלא גם מחדש ומעצב וחושף את הצורה מתוך החומר. בעל כורחן העיניים זזות קדימה ואחורה בין התמונות כדי להשוות וכדי למצוא איפה הילד בתוך המבוגר, הילדי בתוך הבוגר. בעל כורחו הלב מתכווץ ממה שהיה ולא ישוב, ומתרחב ממה שעוד יהיה וכמוס בין כל שתי תמונות כמו תמונה שלישית.

זמן, כך אומרים, זורם לינארית רק עבורנו שלא מיטיבים להבין אותו. הלוואי שעוד בדורנו נזכה להבין אותו אחרת.

שלושה שעונים וסקיצה אחת

מתוך איזה חופש אסוציאטיבי וכדי לגרום לי להתאהב שוב בזמן, אני מצרפת כאן ארבעה שעונים שעשו לי שמח.

ובכן,

מנגנוני שעון אפשר לקנות או לפרק בזיל הזול, צריך רק לקדוח חור במשהו, להשחיל את המנגנון דרכו, והנה- שעון. התמונות כאן טיפטיפה עקומות, אבל איכשהו (מאז חנוכה בתורנות רציפה מישהו מילדי חוטף שפעת ונשאר בבית. אהההה) לא היה לי זמן לצלם שוב..

הראשון- שעון קיר קיר שעשוי ממנגנון שעון וממסגרות צבועות עם מדבקות ויניל עליהן. אפשר כמובן לשים תמונות של הילדים מחזיקים ספרות בתוך המסגרות, או לרקום את הספרות או לצייר או סתם לכתוב ישירות על הקיר: וזה שעון הספריה. את הרעיון לעיצוב גנבתי מפינטרסט אז אני אעביר את התמונה מהר בלי שתשימו לב: זה השעון שהכנו לנועה לכבוד חגיגת שלושה חודשים (!) לחברות עם החבר המקסים שלה. על שני המחוגים יש שתי צלליות ובשעה מסוימת (קצת לפני שתים עשרה, להרגיע. מחר לימודים) הן מתנשקות:

שעון נשיקה

ויש גם את הגרסא למבוגרים שלא הספקתי להכין עדיין אז אני מצרפת סקיצה. זה שעון לאלכס שמשחק עם חלקי ספרות ומאחל לו kiss(שעשוי מהספרות 12, 1 ו- 2), love( שעשויה מהמספר 10) ואינסוף סיקס.

סקיצה לשעון לאלכס

אני פורשת את כל השעונים האלו ונזכרת איך פעם, בהפסקה בין שני שיעורי כתיבה, דיברתי עם פרופסור לפיזיקה. הוא סיפר לי על הזמן שהוא מימד ועל אינשטיין ועל ניסוי התאומים הזהים ועל כל מיני דברים שאין לי מושג בהם. כעבור חמש דקות בדיוק גם הוא, שיודע שהזמן הרבה יותר פראי ממה שנדמה, וגם אני שמנחשת שזה בדיוק המצב, נכנסנו צייתנים לכיתה. עדיין מלאי אמונה בטובו של הסדר הטוב שמביט אלינו מן השעונים עגול והגיוני.

לחיי האמונה הזו, ולחיי הרגע המופלא והכוכבי שבו היא תשבר.

16 תגובות

מתויק תחת עיצוב הבית, פעילויות עם ילדים