משחקים באוכל- הלחם

אבא, תגיד, נגיד שאני באופן היפוטטי לגמרי מלחימה לחם, מה אתה חושב שיקרה?

באופן היפוטטי לגמרי, האם את משתמשת במלחם הישן שמצאתי בבוידעם?

באופן היפוטטי לגמרי, אולי כן, אז זה נראה לך אפשרי טכנית?

באופן היפוטטי לגמרי אם את מלחימה את הלחם ההיפוטטי שלך שלא תעיזי לתת לנכדים הלא היפוטטיים שלי לאכול את זה אחר כך המלחם מלא חלודה. בכלל, אני לא מבין אותך, בשביל מה צריך לשחק באוכל?

ובכן. באוכל אני מרגישה צורך לשחק כי הוא כל הזמן אבל כ-ל ה-ז-מ-ן משחק איתי, אז אין לי שום בעיה עקרונית להחזיר. ובסוף דווקא כן ניסיתי את העניין הזה עם הלחמת הלחם והאמת- יצא! יצא! קבלו את הפעילות הפרה- פסחית הבאה:

פרידה משמחת מחמץ

עושים טוסט, צורבים עלו מילים במלחם הישן ומתקבלות מלא אמירות שוות שאפשר להדביק בצירוף מגנט למקרר או לצלם ולשלוח כברכה למרחקים. הנה הברכה שנועה כבר השתמשה בה לחברים שלה:

נשיקהאו זו שאני השתמשתי בה כמכתב אהבה:

למדני2

רון בלב ומלחם ביד, וכבר סגרתי לפחות רבע שעה מזמן החופש של הילדים:IMG_0456IMG_0457

את הפעילות הזו אפשר גם לדרדר לארוחת ערב אם משתמשים בחותכני עוגיות וחותכים מהם את הלחם לארוחה וגם את הגבינה הצהובה.

שמות בלחם

עופרי

ולקטנים אפשר ממש לעשות פאזל הרכבה

חותכים מכל פרוסת לחם צורה אחרת ונותנים להם לחבר את הצורה למסגרת הלחם המתאימה לה. זה מרחץ לחם כל כך מזין שמותר אחריו לאכול חמש חבילות שוקולד מומס לקינוח (הטבענו חותמות נקיות של אותיות אנגליות בלחם ומילאנו בשוקולד. עובד גם עם אותיות סול מהכל בשקל שיוצרות יופי של הטבעה):

נועה

איש הלחם

איש הלחם

בקיצור, מלא דרכים להעביר עוד חצי שעה. רק עוד שבוע וחצי. מיי ד'ה גלוטן בי וויט יו.

ואו

7 תגובות

מתויק תחת עיצוב הבית, פעילויות עם ילדים

לפני- אחרי- ואחרי האחרי

בכל פסח אני מקנאה בחברתי הדתייה שעושה ניקיון בבית. חודש שלם היא זוחלת בבוידעם, מסדרת את המגירות, מטהרת מדפים גבוהים, כל זאת בעוד שהמטבח שלי עם כל האוכל המפוזר על רצפתו מצליח לכל היותר להגעיל את התנור. אני מסתכלת בה אחוזה בחרדת הנקיונות ונאלצת להודות שדווקא מי שעובד כמו עבד נרצע בשביל לסדר, דווקא הוא זה שבסוף היום מתרווח בבית עם אפס הפרעות כלומר בתוך מרחב של חירות. שנים טענתי שאני לא מוכנה להשקיע זמן יקר בפעולות הסיזיפיות של משמוש ופשפוש הבית, שאם יש לי שעה אני מעדיפה לכתוב או לאהוב. אבל החירות הזו של חלל שקט ומסודר, אוף. בא לי עליה.

אז השנה הכנסתי את הבית למיני-ראורגניזציה. זה התחיל לפני כמה חודשים כשענר יצא מהמיטה שלנו. עד אז, כמו שאלכס אמר, צריך היה להיות פיתגורס כדי לישון עם הילד הזה. לילה אחר לילה התכווצנו למשולשים קטנטנים בצלעות מפתיעות של המיטה וחיכינו שיגיע הבוקר, היינו קמים עם כל הגוף תפוס ומקללים את עקרון הרצף שפירושו שהשינה של ההורים כנראה לא צריכה להיות רצופה. אבל לא עוד. הילד יצא למיטה משלו, אנחנו חוגגים את מרחבי האינסוף של הקינגסייז ומידי פעם אלכס מעיר אותי כדי לשאול אם גם אני מרגישה את הרגליים ואיזה כיף זה.

גם כל בגדיו וחיתוליו של הינוקא עברו איתו, ופתאום היה אפשר לעשות לנו חדר רומנטי, לארגן מחדש את חלוקת הילדים בחדרים, לפנות את חדר הארונות לצורך חצי חדר נוסף, ולארגן גם פינת משרד על הדרך. פרקתי את הארון הרוסי המפלצתי שגם ככה היה כבר חצי מת, צבעתי גרוטאות, שינעתי בגדים, ועכשיו אני מתרווחת בביתי המבולגן לעייפה כי אף אחד לא באמת שומר על הבית המסודר מסודר. מדי פעם אני מתחננת שמישהו מהילדים יבוא לנקות אבל מצד שני איזה צד בתוכי שמחובר ליפי הבריאה נהנה לראות את המעבר המסתורי בין דומם לבין צומח שקורה בכל פעם שמישהו משאיר למשל לחם באיזה תיק למשך שבועיים, או המעבר מלא הפלא בין צומח לבין חי כשמישהו משאיר את הלחם הזה אחר כך בפח.

אבל מה. יש לי בלוג. ובהתאם לז'אנר אני יכולה לספר על כמה נורא היה המחסן הקרוי בית וכמה יפה הבית המשופץ ואף לשים תמונות של לפני ואחרי. זאת, תוך התעלמות מופגנת מכך שהחיים הם התמונות של אחרי האחרי.

ובכן, הנה העדויות לשיפוץ:

משרד

את ארונות המשרד והניירת צבענו בספריי, וכתבנו על צידם מילים. איך כותבים? אוי, תודה ששאלתי, אני כל כך גאה בהמצאה הזו:  גוזרים את האותיות מתוך נייר פריזר, מגהצים את נייר הפריזר על העץ (נדבק בשניות!) צובעים בספריי ומקלפים את הנייר. כאן גם הוספנו נקודות בשבלונה שקיבלתי מתנה ותוך עשר דקות היה חלל מוגדר ומבודל היטב. נשאר לצבוע כמה דפי מדבקות בספריי ולנקב מתוכם תוויות לקלסרים:

קלסרים

את הרמונט לחדר הרומנטי שכיניתי בקיצור רימונט, עשיתי בעזרת צביעה של כל הקירות בלבן ותלייה של מספר קטן מאד של אלמנטים יפים. זה עקרון שלימדה אותי השירה- לשתוק הרבה, כלומר להשתמש ברקע בצבע אחד ושקט, ולדבר מעט אבל כמו שצריך. הנה הרקמה משיעורי המלאכה בכיתה ד' בתוך חישוק רקמה:

רקמה משיעור מלאכה

וילונות לבנים מתוקים עם מחזיקי וילון פשוטים שהחן שלהם הוא בידיות המגירות שהברגתי אל קצוותיהם. מומלץ אגב להשקיע עוד 7 ש"ח בעוד מחזיק וילון כדי להשתמש רק בפלסטיק שבקצה שלו להחזקת הידית:

קצה וילון מידית

והכי חשוב- שוב- מילים. זה אוצר זול ומופלא, כאן בתמונה קטע מתוך שיר של אלכס שכתוב על עטיפה של ספרו:

שיר אלכס

מתוך- ימים סמויים אלכס בן ארי

גלובוס מהכל בשקל צבוע בספריי שעליו ציירתי את המדינה שאני אוהבת לבקר בה:

אתה

צביעה של ארוניות האחסון, הדבקת טפט במאחורה שלהן, וקצת רקמה על עץ א-לה-דנה, שהיא אגב גם זו שלימדה אותי לקדוח במסגרת פוליאסטר ולהפוך אותה למנורת הקריאה שבתמונה הקודמת:

פרח על מראה

מה עוד? קצת פיצ'פקס על מדף שמצאתי ברחוב וצבעתי, ציור על מראה קטנה מעודפי מראות של הזגג:

מדף

החלפה של הנורות בנורות ליבון שוות, והחדר מוכן למעשה הרומנטי מכל- לישון. מה, יש את החדר של הקטנים לשפץ למחר. הנה למשל השידה החדשה שבחדר הילדים. מי שזרק אותה לרחוב לא שפוי:

שידה מהרחוב2התאים מלאים קופסאות שעוטרו במפיות יפות. החשובה מכולן היא זו שיש עליה עופר איילים קטן כלומר, עופרי:

קופסא

יש גם כמה תמונות חדשות לחדר של הלל, שיפוץ של מנורת הגלובוס מסבא שאנחנו מתכננים להפוך לנורת תקרה ברגע שהילד יגמור ללמוד את שמות כל הארצות בעל פה (אם אני לא אחראית על המטען הגנטי של הגאונות שלו אני גם לא אחראית למטען הגנטי של הצרחות שלו כל בוקר, נכון?), ובקיצור- הרבה חפצים מלאי חפץ ששימשו לשיפוץ הקטן שאני מסכמת בשתי אנחות הקלה. טוב שהתקמצנו וטוב שלא התקמצנו. טוב שהתקמצנו על הדברים הגדולים- לא קנינו רהיטים אלא עבדנו עם ג'אנק משופץ וארגון מחדש. טוב שלא התקמצנו על חומרי היצירה. ספריי טוב ויקר אחד סוגר עבודה שיכלה לקחת זמן ארוך מדי. בכלל סדר הוא-

אמא, עוצרת אותי הגדולה שמציצה לי מעבר לכתף, את לא רצינית שאת כותבת על סדר. את לא מבינה בזה כלום. בואי כבר לעזור לי להתארגן לטיול ים אל ים. האמת- צודקת. ביי.

12 תגובות

מתויק תחת עיצוב הבית

ילד אמיתי

לפני שנים שלחתי את הילדה להביא לי משהו מהדואר והיא חזרה בוכה. למה, היא שאלה, למה האחים שלי כתובים אצלך בתעודת הזהות ואני לא? עזבי, עניתי לה, שום רשות לא צריכה לתת לנו רשות. את בתי הבכורה אני אמך והם אחיך, מה זה משנה מה רשום. אבל אני רוצה להיות רשומה אמרה הילדה והמשיכה לבכות, וכשילדה בוכה הכל הופך עיניים. ראיתי אותה ופתאום היה לי דחוף לקחת שני אוטובוסים ושתי מוניות ולהגיש את כל הטפסים לבקשת אימוץ.

השבוע, כלומר כעבור שש וקצת שנים מיום תחילת התהליך, הטפסים הגיעו ליעדם. השופטת קראה לנו, נתנה לנו צו אימוץ ואפילו נתנה לנו להצטלם עם הפטיש שלה אחרי שעשינו קצת שמח. אני אמא של הבת שלי כבר שלוש עשרה שנים מתוך ארבע עשרה שנות חייה, אז חשבתי שלמה שכתוב בתעודת הזהות לא תהיה שום משמעות אבל זה משמח אותי ברמות שאין יותר פער בין מה שאני יודעת על המציאות לבין מה שהמציאות יודעת עלי. 

לא תמיד היה שמח ברמות. היו שנים עצובות וקשות, הרבה אנשים פגעו בנו מדעת והאמת היא שגם הרבה אנשים זרים פגעו בנו שלא מדעת. נניח עשרות האמהות שעצרו אותי, כל פעם מישהי אחרת בתורה, להסתודדות פסבדו- אינטימית באיזו פינה בגן או אחר כך בבית הספר כדי לשאול אם נכון שהילדה היא 'לא בתי האמיתית'.

ובכן, יש לך ילדים ביולוגיים. את יודעת שאהבה לילד לא מתחילה תמיד (וזה מפחיד כשלעצמו) כשהוא יוצא לך מהרחם אלא מתחילה ברגעים החמקמקים שבהם הוא נכנס לך אל הלב. את יודעת שאמהות זה לא הסבל של עשרת חודשי ההריון אלא שאמהות זה היחסים האינסופיים שבהם אדם אחד ערב דקה דקה שעה שעה חיים חיים ללידתו הרגשית והמהותית של אדם אחר. במילים אחרות אמא זה לא שם עצם אלא פועל, ואת רואה אותי פועלת את הפעולה הזו ללא הרף אז למה את שואלת אותי על אמיתי?

היתה למשל תקרית אחת שאני זוכרת. עשינו בבית שלנו פעילות לכמה חברות קטנות. סתם חגיגה בלי סיבה. בשבע באה האמא לאסוף את הילדה האחרונה. דלת ביתנו נסגרה וכעבור שתי דקות נפתחה שוב. 'זה נכון שהיא לא באמת הבת שלך?' צרחה האורחת בת החמש ששבה רק כדי לשאול.

מה חשבה לעצמה האמא שנתנה לילדה לחזור לתוך הבית כדי לברר את הפרטים עד תומם בזמן שהיא חיכתה לה על המדרכה באורות מהבהבים? מה היא חשבה כשהילדה חזרה לאוטו ודיווחה על ממצאיה? האם היא בכלל חשבה עלינו שנשארנו בסלון חדורות והמומות. בדיוק עמדנו לסדר את כל התחפושות של הבנות שעשו אחר צהריים של נסיכות והאורחת שלנו פערה את הדלת וגמלה לנו בגסות לא נסיכותית בכלל.

מה אני רוצה להגיד? שאמן שהאמא הזאת קוראת את הבלוג ומתביישת מאד מאד. אבל חשוב מזה, שסקרנות לא מצדיקה הפרעה לחייו של האחר. הורים וילדים מאמצים עומדים כל הזמן תחת המבט הבוחן אם הם כבר אמיתיים כאילו הם פינוקיו שצריך לראות אם הוא עדיין מעץ ולא משל הם אנשים שצומחים בעצמם ומצמיחים פרחים עדינים של קשר. דווקא המבט הזה שבא כאילו באופן אובייקטיבי לבדוק את העובדות, דווקא הוא מפריע כל כך לזרימה הטבעית של היחסים ומונע מהם שוב ושוב את הזכות לנורמליות. 

לפני שש עשרה שנים שתקתי באיזה מנזר רחוק במשך שבועות ארוכים. לפני שהמורה התירה את השתיקה היא הציעה לנו לבדוק אם מה שאנחנו אומרים הוא חשוב וחדש. אני רוצה להוסיף עוד בקשה- לבדוק אם מה שאומרים מיטיב. לא רק מספק את הצורך לדעת ולרכל אלא באמת מועיל למי שמדברים איתו. בטח אם המישהו הזה הוא הורה או ילד שבנה מערכת יחסים אחרי טראומה.

נדמה לי שהשאלה הגדולה שיש לשאול אינה האם הילדים המאומצים הם ילדים אמיתיים. זה קל. ברור שכן. שאלת האמיתיות הגדולה שיש לשאול היא האם אנחנו בני אדם אמיתיים. כלומר כאלו שיודעים להיטיב עם ילדינו, עם אהובינו ועם שכנינו שהזמינו אותנו לאחר-צהריים של נסיכות.

ובינתיים- הפקת האמא החורגת שהיתה הדרך של היפה שלי ושלי לחגוג את המסמך הרשמי.

באגדות

הבא לי את לבה- עם בועות

ובעולם האמיתי


אתן לך את לבי

באגדות

רוצה תפוח

ובעולם האמיתי

למה לא ניקית את הצלחת

ביוש ני אצל נסיכוש

גמדים

42 תגובות

מתויק תחת שונות

פורים- האימה

את נוסעת מתי? שאל בעלי, ועורו הלבן הפך כחול

בפורים,למה? עניתי, ועורי הלבן הפך אדום

וככה עמדנו לנו כמו דגל צרפת קטן בסלון ודיברנו על הנסיעה שלי לפריז.

הו, הנסיעה שלי לפריז. הנסיעה ששנינו חשבנו שאני חייבת לנסוע אליה כי אני כל כך שחוקה שעוד מעט אני אתחיל להתקלף ולרזות מזה. הנסיעה שתזכיר לדרכון שלי שהוא לא ספר זכרונות מכיתה י"ב אלא יצירה נכתבת. הנסיעה שתביא לי קצת או-לה-לה אחרי יותר מדי אוי- לא- לא.

אלא שלא חשבנו על התאריכים. פורים. פורים לבד עם ארבע תחפושות. ובעלי. עכשיו, שדברי לא יוצאו מהקשרם על ידי דברי, האיש הוא בהחלט גבר חלומותי. אלא שלפעמים יש לי גם חלומות גרועים. למשל כשאני חושבת עליו מנסה לאפר את עופרי שמתחפשת למלכת הקשת ואת הלל שמתחפש לדרקולה, ובאמת יוצא לו שעופרי דרקולה והלל מלך הקשת.

אז מה עושים? מכינים הכל ממש הכל מראש. הכל. ארבע תחפושות שהוכנו בעזרת פלאי הדבק החם שכל פורים אני כזכור מעריצה ומסודרות יפה בשקיות כולל התחפושת לנועה שמתחפשת למיני מאוס (היא עובדת על לשכנע את החבר שלה להתחפש לישראל אז זה יוצא מיני ישראל. בראש שלנו זה נשמע יותר מצחיק) והתחפושת לקטן האנרגטי- סופר ענר עם שתי בטריות ענק על הגב:

סופר ענרגיה

מכינים ונאנחים בהקלה שסגרנו את שישי האיום, עד שנזכרים שאחר כך ביום ראשון כולם בחופש. טוב, ברור שצריך חופש כדי שהעם היהודי יזכור את הפרעות בשושן הבירה. ארבעה משועממים בבית כשאבא צריך לעבוד. צרחות מכל עבר. ילדים נרמסים ובזיזות של ארון המטבח. צדק היסטורי.

מה אעשה הו מה אעשה? אולי בכל זאת לא זמן טוב לקחת לי חירות של נסיעה בזמן שהשיוויון והאחווה קצת לא לטובת אלכס?? ובכן, כל צרה אפשר לפתור עם יצירה. אני נוסעת כמו גדולה והילדים מושתקים על ידי משחק ממש מוצלח. קבלו-

משחק גיורד לפורים

המשחק: המון כרטיסי גירוד מלאי ריבועים. כל ילד מגרד ריבוע לפי התור ומפסיד מי שמגרד את הריבוע שמתחתיו נחשף המן. נהדר לפורים. גם מסביר היטב את הקונספט של הפור כשגורל היהודי מונח על גחמת המזל, גם ממחיש את ההתחפשות וההסתתרות, וגם הופך את להק הילדים לקצת פחות רעשן.

משחק לפורים

איך מכינים?

מדפיסים במדפסת הביתית את כרטיסי המשחק שאני מצרפת בלינק הזה. על משבצת אחת בכל כרטיס כותבים המן ועל שאר המשבצות כותבים מילים שקשורות לחג או סתם מסרים שמחים לילדים.

עכשיו צובעים מדבקה שקופה או טפט שקוף בצבע אקרילי אפור מעורבב עם נוזל לשטיפת כלים ביחס של 1:1. מיריעת המדבקה המוכנה גוזרים ריבועים או עיגולים או לבבות (בכל מקרה זה ייצא טיפה עקום אבל זה הקסם של עבודת היד) ומדביקים אותם על כרטיסי המשחק.

מה שהתקבל הוא כרטיס גירוד: המילים כולן מכוסות וכשמגרדים בעזרת מטבע את הציפוי האפור הן נחשפות ומגלות מי ניצח ומי הפסיד.

ועוד משחק נוסטלגי למקרה שצריך לקנות עוד קצת זמן:

משחק זכירת הפרטים. קלפי המשחק מורכבים מתמונות של תחפושות משנים עברו. גם תחפושות שלנו וגם תחפושות של ההורים הדודים והסבים (כל שנה אני מתכוונת להוסיף את התמונות של תחפושות השנה הזו וכך ליצור בנק גדל ונוסטלגי).

מתחילים את המשחק כשכל המשתתפים יושבים במעגל. מנהל המשחק הופך תמונה וכולם מסתכלים בה במשך שתי דקות. כשזמן ההתבוננות מסתיים הופך מנהל המשחק את התמונה וקורא בקול את שלוש השאלות שכתובות מאחוריה: כמה עגילים היו לסבתא בתחפושת הצוענית? כמה גדילים היו לה על המטפחת? וכו. כולם עונים בכתב ואז בודקים את התשובות. העונים נכונה למספר הגדול ביותר של שאלות זוכים בנקודה.

מה אתה זוכר מפורים

עשינו לזה משחק הרצה ודודה שלי אמרה שהיא בחיים לא ראתה ילדה בת שש וסבא בן שישים משחקים באותה רצינות באותו משחק. להיט.

ו.. זהו! נראה לי שאנחנו מוכנים.

הילדים ישחקו הרבה, יצחקו הרבה, יצעקו הרבה, ופתאום נגלה שיום ראשון עבר, ביום שני כבר יש גן לקטן, וביום שני בערב יגיעו הממתקים מהדיוטי פרי. נו. לא יהיה כזה סיפורים. חג שמח ובון פט לכולם.

נ.ב

וכמובן! עוד זיליון רעיונות ומתכונים תחפושות יפות עד כאב וסתם הברקות גדולות- בפסטיבלוג הפורימי שמתעדכן בפייסבוק בעמוד  Bubbles – Life Style Blogroup  מיטב בלוגריות הלייף סטייל מבטיחות הפתעות שיתופי פעולה ופרויקטים מיוחדים.

במשך השבוע, עד החג, יפורסמו בכל יום 3 פוסטים חגיגיים לכבוד פורים. שווה שווה שווה- והכי שווה- ללחוץ על הלייק הנכון ולקבל משלוח מנות מפוצץ במתנות מכל השלושים.

bubbles_purim(small)

10 תגובות

מתויק תחת בניית משחקי ילדים, פעילויות עם ילדים

יום הולדת קשת

טוב, ברור שזכרתי שאי שם מעבר לקשת בענן נמצאת ארץ גן עדן כמו בסיפור ישן. אבל כמו תמיד ילדים הם הזדמנות לא סתם להגיד זכרתי  בלשון עבר אלא -איזה כיף- להזכר עכשיו: בלשון הווה ופעיל והנה כבר יש את ארץ הקשת בסלון ורק צריך להכנס:

קשתות

יומולדת קשת

כרגיל, מתחילים ביצירה עד שכולם מגיעים

כל ילד שהגיע אל החגיגה קיבל בית עשוי לבד עם חלונות מנייר אפייה. אפשר היה לצייר אנשים כך שכשהבית יואר מבפנים בעזרת שרשרת אורות קטנה- הם יזרחו, אפשר היה להוסיף אלמנטים מדף הצביעה: עץ, אדנית פרחים שלטים וכו'. עד שכל האורחים סיימו להגיע ממש נוצר כפר קטן של בתים על השולחן.

עכשיו אפשר להתחיל בטריק הפירוטכני

זוכרים את השלג הזה שמביאים מארצות הברית ושכתבתי בבלוג שלא צריך לקנות אותו בשום פנים ואופן כי אפשר לחקות אותו בקלות מקל-קר או משהו? אז קניתי אותו. איזה אדיר היה. סבא ויקטור נסחב מארצות הברית עם האבקה הלבנה והמחשידה, אנחנו הוספנו מים, ומול עינינו ועיני הילדים המשתאים, התנפח הר של שלג וכיסה את הכפר שלנו:

כפר בשלג

כפר 43

כפר

הילדים שיחקו קרוב לעשר דקות בהמטרת השלג על הכפר וכמעט שלא הסכימו לעבור הלאה. רק כשחברתי מירי הבטיחה להם שכל ילד יקבל כוס שלג הביתה ויוכל בזמנו הפנוי להמטיר שלג על אחיו הקטן, רק אז יכולנו להמשיך –

המון שלג

היישר אל סיפורו של הכפר העצוב שאיבד את הקשת שלו וצריך להפשיר. ומה מפשיר שלגים? צחוק של ילדים משחקים.

קדימה! לשחק ים יבשה, ומי צוחק אחרון, וחבילה עוברת והופ- הנה כבר הפשיר השלג והגיע הגשם ומטרית העננים שלו

מטרייה

ועכשיו נשאר רק לשוט על הגשם, כלומר לערוך מסע של סירות שקופות עשויות נייר אפייה, ששטות באוויר:

סירות

מפליגיםלהגיע עד לפינייטת השמש כדי לשבור אותה ולשחרר את הקרניים שלה:

הלל מכה פינייטת שמש

ולעבור בתחנות ההפעלה כדי להתכונן לקשת שתיכף תבוא:

קיקה מדגימה

שמלת מטריה

מוכנים? (קול של פעמוני רוח יפהפיים שענת בנדיבותה השאילה לנו)

והנה-

קשת גדולה זורחת מעל הכפר :

קשת מהמקרן

שרשרת אורות עם לבבות לבד נדלקת בשמיו:

שרשרת לבבות

ותיכף תגיע עוגת הקשת ותיכף כל הילדים כבר יתפזרו נרגשים לבתים עם שיר הקשת שנועה לימדה את כולם לשיר ותיכף אני אתסכל על עופריקי ואתחנן בליבי שגם לבת מצווה שלה היא תרשה לי להכין לה דברים שאולי לא כל כך נעים שגם בגיל ארבעים עושים לי כל כך נעים. יום הולדת שמח.

עוגת הקשת

נ.ב

הראיון שראיין אותי קובי מיידן בתכנית אנשים בלילה? יש לינק פה. נדמה לי שכל מה שקורה בין אנשים מוכרע ברגעים הראשונים. ובאמת כבר לפני שנפתח המיקרופון הבנתי שיש לי עסק עם מראיין ועם צוות תחקירניות שבאים כדי להתמסר. להקשיב באמת, להעמיק באמת ולשאול באמת לא מתוך ידיעת התשובה אפילו שרק קצה מכל ההרבה הזה יתבטא בסוף בתכנית עצמה. איזו זכות שהם הפנו את כל זה אלי. תודה.

14 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות

אנתולוגיה קטנה של שירה מרפאת

הדבר הכי מפתיע בלהיות חולה שבועיים (ש-ב-ו-ע-יי-ם!) הוא לגלות שלא נורא. הכל הסתדר דווקא מצוין בלעדי, וגם אני, אם להודות על האמת, הסתדרתי די בסדר בלעדי. כל מה שהיה ממש דחוף התארגן לחכות, כל מה שהיה ממש חשוב התארגן להתאפק ולמרות מה שחשבתי יכולתי לעצור את הסחרחרה הזו של החיים ולרדת ממנה לאיזה רגע בלי לקבל סחרחורת. אני חייבת לזכור את זה בפעם הבאה שבא לי סתם חופש ואני לא לוקחת אותו מתוך מחשבה שאוי ואבוי מה יקרה. לא יקרה. רק לאלו שמתייחסים לזמן מתוך איזו רווחה, רק אליהם הזמן מתייחס יפה ומתרחב.

דוקטורדוקטור

ועד החופש הבא

בעודי מדמדמת במיטה חשבתי שאדם חולה הכי צריך מרק ושירים שעושים טוב, כאלו קצרים שאפשר לשאוף אותם עמוק ומהר ולהתמלא באוויר הנקי של ההרים הפנימיים. ולכך מוקדשת האנתולוגיה הזו- שבעה שירים שאפשר לתת לחברים חולים בתור תרופה יומית שלוקחים בכל יום מימות השבוע. אפשר אפילו להגיש להם את הכל בתוך מחזיק כדורים שבתוכו מקופלות במקום כדורים מילים קצרות עם השפעה ארוכת טווח.

שירה מרפאת

השיר הראשון הוא שיר שקרה לי איתו משהו  יפה. לפני שנים באיזו סדנת כתיבה שלמדתי בה התבקש כל משתתף להביא שיר כלשהו למשתתף אחר בסדנא. בחרתי להביא לבחור החכם עם המשקפיים את השיר הזה של איתן נ. גלס שכותרתו- אושר. הוא, מכל השירים בעולם, בחר להביא לי שיר של קארבר שכותרתו זהה. לא מפתיע שמאז אנחנו מלמדים יחד כבר המון שנים. שותף שלך הוא בנאדם שמסכים איתך על הנחת היסוד שאם יש מילה אחת לבחור, צריך שהיא תהיה אושר:

אושר איתן נ.גלס

איזה הגדרה יפה לאושר. לשמוע ז'ורז' בראסאנס בדיוק כשבא לך לשמוע ז'ורז' בראסאנס.

ואילו רילקה, שחושב דווקא שאושר הוא 'רווח בהול של הפסד קרוב', מציע באלגיה התשיעית שלו מתוך אלגיות דואינו סיבה אחרת להיות (התרגום המופתי של זנדבנק אלא מי):

חלק קטנטן מתוך רילקה אלגיה 9 תרגום זנדבנק

זה ממש חטא רגשי להביא רק בית מתוך האלגיה הזו המחזקת, אבל אני בכל זאת מסמנת לי קטע אחד כדי להצליח לזכור אותו בעל פה.

וכמו תשובה בעברית לשאלה לשם מה כל זה שרילקה שואל בגרמנית, שיר נפלא של סיון הר-שפי שנכנס אל המשמעות שלא דרך השפה:

תפילה סיון הרשפי

שיר משגע של תמיר גרינברג על רגע של שמחה:

ולאוביץ' תמיר גרינברג

ושיר מוכר ובדולחי של זלדה. אני מאחלת לעצמי להפסיק להכיר את השיר הזה כדי להקשיב לו שוב:

פנאי זלדה שיר מצחיק של צביקה שטרנפלד. אין דבר יותר מבריא מלהיות צודקת:

צביקה שטרנפלד אני אומרת דמדומים

ושיר שלצערי לא מצאתי לו תרגום אז אני מביאה אותו באנגלית. שיר של אליזבת בישופ שמתסכלת על תחנת דלק מזוהמת. זה הולך וצובר את עצמו עד לסוף השיר שבו כבר נדמה לך שהשיר עצמו מלכלך לך את הידיים מרוב שמן מכונות, עד שפתאום, מתוך כל האיכס זוהרת התגלות צלולה ויפה ומטהרת:

אליזבת בישופ

אולי אלף פעם מלמלתי לעצמי somebody loves us all ובכל פעם, אולי בגלל שידעתי מאיזה רפש המילים האלו נולדו, האמנתי להן מחדש.

                                                                             *

שבעה שירים, אחד לכל יום. ובגלל שהם יפים כל כך הם ממשיכים אחר כך בפנים הרבה אחרי שכל התרופות כבר מתפוגגות. כי מילים במיטבן יכולות לעשות מה ששום רופא לא יכול לעשות. לא רק להדוף את המחלה אלא גם לתת סיבה טובה להבריא.

20 תגובות

מתויק תחת רעיונות לימי הולדת וחגיגות, שירה

אז נראה לי שסיימנו

זהו זה! סיימנו את סדרת החוויות המתקנות ועכשיו אני מזוככת. כיוון שהסדרה נפרשה על כמעט חצי שנה, בואו נעשה קצת סדר. אז מה היה לנו:

סבונים

(תיקון לפצצות האמבטיה שחרכו את הילדים)

פצצות אמבטיה

סבוני הפתעה

מתנות

(תיקון למתנה מעשה ידי שחברתי מכרה כעבור שבוע בשוק הפשפשים ולעוד כמה מתנות שכשלו לגמרי)

מתנות חתונה

מתנה לבית חדש

לוח שנה לראש השנה

מתנה ליום נישואין

מתנה כשבאים להתארח

ושמיים במתנה שהם גם מתנה מעולה לנוסעים לחו"ל

ואם כבר מזכירים נזכיר גם את צ'ק הקשב במתנה ועוד כמה מתנות יומולדת

צילומים

(תיקון להפקות המופת הצילומיות שלי שמהן יצא כלום)

קומיקס משפחה

קופסת הצילומים

צילומי פעם והיום ושעונים גם

ואם כבר מזכירים נזכיר גם את הצילומים בהשראת ספרי ילדים

אני מרגישה מתוקנת להפליא אם כי ברור לי שכבר מחר יתחילו שוב להתרחש כל הקלקולים פישולים פדיחות ודברים שצריכים דחוף אינסטלטור רגשי.הנה אני באה. שבוע טוב!

נ.ב

אוי, שלא אשכח. ביום שני בלילה באחת עשרה- אני מתארחת אצל קובי מידן באנשים בלילה. אני קצת לחוצה מזה אבל הבת שלי הרגיעה אותי שאף אחד לא שומע שעה של רדיו ואם מישהו כבר שומע כנראה שהוא כבר לא כל כך שומע. אין כמו עידוד מילדים.

11 תגובות

מתויק תחת עיצוב הבית, פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות