שירי גשם

בשיר ישן ישן תיארתי פעם את היום שבו סערת גשמים הכריעה אותנו וגרמה לתקרה לנזול והכריתה את האוטו:

רצינו לנסוע מכאן בית ראשון

השיר ממשיך אבל אני עוצרת אותו בבית הראשון כי לא הוא שחשוב כרגע, אלא הבהלה. מין בהלת-נס שגשם מביא איתו כשהוא נפתח מן השמיים ומזכיר את השמיים. את הנתינות, את כך שאנחנו פרפרים שרועדים בכפו של המופלא. נעמי שיהאב נאי מתארת את זה בשיר קורע לב בתרגום של משה דור:

נעמי שיהאב נאי גשם

בבת אחת לופתת את הקורא גם הבדידות וגם המידה העצומה שבה המוגן לכאורה חשוף לפגיעה. נתן זך אומר את זה בשורות עצובות משלו:

נתן זך- עב קטנה ככף יד איש

אני קוראת את הדברים וכמעט נכנעת לחלוטין לדאגה ממה שעוד יבוא, להתכרבלות הסגורה והסגרירית במעילים, אבל רגע קודם עוצרת אותי הספריה. דווקא מתוך אותה כף יד איש מושטת לי הנחמה. הנה כאן בשורות של אי אי קאמינגס בתרגום היפה של אורי הולנדר, גשם לא ככף יד יחידה אלא גשם כהמון ידיים קטנות. והנה כבר ניצל האחד הבודד בדרך היחידה שבה אחד יכול להנצל, בשניים:

אי אי קאמינגס בתרגום אורי הולנדר

ובשיר אחר נדיר וצלול מדבר גם ישראל אלירז על הגשם כעל פעולה של יחסים. הנה מסמרי הגשם שמחזיקים ושוב לא יוכל הגן וכל שפעו להתחמק. מהשיר, מהגשם, מהיש:

ישראל אלירז- מסמרי הגשם 2

מתוך המילים פתאום מובן הגשם אחרת. לא כמסמנו של שפע שיוכל בכל רגע להרוס בכח המבולי של היותר מדי או לענות את הגוף בכח הבצורתי של המעט מדי, אלא כדרך המיידית והזמינה ביותר לגעת במשהו שהגיע מרחוק ונמצא עכשיו קרוב. כל כך קרוב עד שהוא נחוש להרטיב את הגוף ממש ולא רק את העיניים. והדבר הזה מעורר השתאות והתרגשות כמו בבית מתוך שיר של רילקה בתרגום זנדבנק:

רילקה- דבר מאושר נופל 2

וזהו הדבר שאני מאחלת לי ולאהובי ולאנשים שסומכים את עולמם אל עולמי דרך המסך המאיר. שלא ניסוג מן המגע אל תוך הבדידות המלנכולית שכמעט מתבקשת מתוך הגשם, אל הדאגה שברגע שמבינים אותה כבר אי אפשר לזוז. אלא שנשאיר למשוררים לכתוב שירים שנראים כמו גשם ושנצא אנחנו אליו. להפגש. להקשר. להרטב ממש. 
אפולינר- שיר גשם גרפי

7 תגובות

מתויק תחת שירה

תחנות ההשראה שלי

אז איריס ביקשה ממני לכתוב מה מעורר בי השראה. מתי עמדתי אצל שיר או צילום או מיניאטורה שמצדם לא הסתפקו בלעמוד מולי אלא באו עד אלי, וניערו את כתפי ונשקו לי, ולרגע אחד נועדנו זה לזו. שנייה אחרי המפגש הזה שוב בא העולם. אנשים רבים סערו אל תוך התערוכה, הבל החיים משך אותי מן הקריאה, ילדים ושאונם כיסו את המסך הזוהר. אבל קרחת היער בלב, זו שנפערה ברגע האחד של ההתאהבות בשיר או בציור או בסדרה, הקרחת הזו לא נסגרה ולא תסגר בתוכי אי פעם.

ShabbyPrincess_Plentiful_Alpha_1

בגיל שש עשרה דפק ידידי על דלת חדרי בפנימיה שבה למדתי ונתן לי ספר של הנרי קרטיה ברסון. אני כל כך מתביישת שרק שמונה שנים אחר כך, כשעמדתי בתערוכה של ברסון, הבנתי על איזו גדולה רצה לספר לי. לפעמים, מסתבר, צריך להגיע לגיל של היצירה כדי להבין. בגוף להבין. בצמרמורת.

ברסון הצליח לזהות את ה'רגע המכריע' שבכתביו דיבר עליו, הרגע שבו העולם מתלכד לשלמות וצריך לתפוס אותו במצלמה. והוא הצליח לזהות את כל זה שנייה לפני שהכל קרה. אחרת אין איך להסביר את העובדה שהוא הספיק ללחוץ על כפתור המצלמה בזמן.  איזה נביא של יופי ושל שלמות. זו שכמו כל שלמות מתכנסת ואז נפרעת:

הנרי קרטיה ברסן רומא 1959מילא הוירטואוזיות הטכנית, מילא האיזון המושלם של כיווני המבט שבראשו המבט של הילדה מבעד לוילון החרוזים, מילא ההצבה בסצינה שמאזנת נפלא בין גילוי לבין הסתר, אבל זה שברסון יצר בכל מכלול עבודתו מיתולוגיות על עמים שאין לי דבר וחצי דבר איתם ובכל זאת הופכים לשלי. ואו.

ShabbyPrincess_Plentiful_Alpha_2

אני זוכרת את הרגע שראיתי את המיניאטורות המשגעות שבנתה יעל ניב, והבנתי שאני, שבתשעים ותשעה אחוז מהמקרים נוטה להגזמת יתר, יכולה להרפא דווקא מכח התנועות הקטנות המדויקות. זה עתה נרגע הבלוג מהתקף הבישול המיניאטורי שסער עלי, אבל הבטחתי לינק להדרכות נפלאות שמי שרואה אותן מחליט מיד להקדיש את חייו לאפיית עוגות פימו קטנות. וגם – בוני המיניאטורות שמביאים אותי לידי אנחות של עדנה:

פטיט דה שריז הכל בגודל מטבע זעיר:

מיניאטורות שלא תאמנה

ו-נונו'ס האוס, שללא ספק היא המופלאה והעדינה שבמיניאטוריסטים.

nunu's house

ShabbyPrincess_Plentiful_Alpha_3

הפרק הראשון של הסדרה 'black mirror' והפרק האחרון מבין 63 הפרקים של הסדרה 'six feet under'

ShabbyPrincess_Plentiful_Alpha_4

הגאון הזה, שבכלל קראו לו קריסטיאן book אבל הוא שינה את זה ל- bok כדי שלא יבלבלו בינו לבין התנ"ך. אז הגאון הקונספטואלי הזה שכתב את היצירה המהממת eunoia עושה עכשיו דבר שלא יאמן. הוא עובד על פרויקט קסנוגן  ומשתיל בתוך הד.נ.א של בקטריה שיר. כך השיר נישא בגוף הבקטריה כ'פרזיט ספרותי' וגם גדל בתוכה לשיר חדש מכח החלבונים שהיא מייצרת. עד כה המפעל הזה לא הצליח, הבקטריה מתה, מה שמוכיח כמובן שאי אפשר לחיות משירה, אבל בוק עובד במרץ ועוד נזכה לשיר שכתב חיידק. אה! ואם כבר אני מתרגשת מבוק הנה עוד יצירה נפלאה שלו. בצד שמאל למטה- קטע מתוך הגות של הפילוסוף הקדם-סוקרטי דמוקריטס על הסדר הגדול של היקום. בצד ימין למטה, מאותן אותיות בדיוק חלק מתוך מסמך הפטנט של חברת לגו. אני חוזרת: אותו הרכב אותיות (נגיד, 18 פעמים T) ואותו מספר פסיקים ונקודות. אללללוהים. איזו דרך מתמטית נפלאה לקשר בין דני שמייצר לבנים מפלסטיק לבין יווני שחי אלפיים חמש מאות שנים לפניו. איזו דרך יפה לחשוף את השאיפה של שניהם למבנים מארגנים. והאמת איזו דרך נפלאה גם לקשר ביניהם לביני, אישה מרחובות שמסתכלת על האנגרמה הטקסטואלית והרגשית הזו שמדברת על סדר ועושה סדר, ומתענגת לראות איך מתמטיקה מתהפכת לשירה:

TheGreatOrderOfTheUniverse

ShabbyPrincess_Plentiful_Alpha_5

ומה עם שאר אבות המזון של הרוח? גרוסמן ועמיחי ואלתרמן ולאור וזרחי ומארי אוליבר אהובתי החדשה ובכלל, מה עם כל הספרים שניבטים אלי מן הספריה ולא מאמינים שלא הזכרתי אותם עדיין למרות שהם ליבת ההשראה החיה בתוכי? מספרים על עבדול קאסם איסמאיל, מדינאי ולוחם פרסי מהמאה ה-10 שנסע למסעותיו כשכל ספרייתו מטלטלת אחריו על גבי 400 גמלים מסודרים בסדר אלפביתי. וככה אני. הולכת וכל גמלי הספרים שלי הולכים איתי ולפני ולצידי. ההיסטוריה מתעניינת במה עשה הלוחם הפרסי ביום, אבל גם הוא וגם אני יודעים שההיסטוריה החשובה היא בלילה, עם שוך הקרבות, כשרק ספר אחד פתוח בעולם, ויקר כממלכה כולה.

ShabbyPrincess_Plentiful_Alpha_6

עמודי הבריאה

אני אדם דתי רק כשאני ממש לבד, אבל כשראיתי לראשונה את התמונות שמצלם טלסקופ החלל האבל, נמלאתי ביראה אפילו שישבתי בתוך אולם מלא אנשים והסחות דעת. התמונה הזו מזכירה לי שלמרות שהרגעים הגדולים של חיי ההשראה האמנתיים שלי היו מול יצירותיהם של בני אדם, כתיבתם, רגישותם, צחוקם, הרגעים הגדולים באמת עוורים לכל זה. מתחוללים גבוה מעל גבוה, מוקדם מעל מאוחר, והם לא בתוך משחקינו האנושיים כי אם בתוך מרחב אינסוף שכולו רצינות מוחלטת.

ShabbyPrincess_Plentiful_Alpha_7

ויש עוד, כל כך הרבה עוד, אבל הבוקר כבר קם עלי ואני צריכה לקום אליו, אז אני עוצרת כאן ומצרפת לינקים לעוד כותבים בפרויקט היפה של איריס. אנשים מעוררי השראה שמובילים מסעות אל חללים אחרים שלא מפסיקים להפתח:

איריס פוגל בן חמו – Colourful Way

בועז כהן – לונדון קולינג

שלי גרוס – המלבישה

חדוה קלינהנדלר- Rooms and words

דניה ויינר ודיאנה לינדר- מתכוניישן

3 תגובות

מתויק תחת שונות, שירה

סודות קטנטנים: אוצרות שיש בבית

בעצם הכל התחיל כשהכנתי מתנה לשלוש בנות של חברים אהובים, ואחר כך לאחיין המהמם שלי ואחר כך הטרפת כבר איכלה כל יום הולדת שנקרה בדרכה. ממש לא היה חשוב שהחברים שלי ביקשו שאקנה להם ספרים במתנה (י. אהובתי- תני לי לסכם לך את 'ילדים האתגר'- ילדים הם אתגר), הכנתי להם מיניאטורות. מה.

מקיסמי- עץ

לידידה הכותבת הכנתי עפרונות מקיסמים מחודדים וקצת צבע:

יומן ועפרונות מיניאטוריים

משרשרת מפורקת

לידידה התופרת הכנתי משתי טבעות שהיו פעם שרשרת וקצת ואשי- חישוק רקמה. המספריים משני ראשי הסיכות הארוכות האלו, אפשר גם להכין משני ראשי סיכת טיקטק, והחוטים הם חרוזי המה שליפפתי עליהם חוטי רקמה:

רקמה מיניאטורית פיצית

מכני חנוכיות מזכוכית-

ולחברה הבשלנית- מכני חנוכיות עם מכסים מכפתור גדול שבתחתיתו מודבק כפתור קטן צנצנות עוגיות יאמי יאמי:

צנצנות עוגיות מיניאטוריות

ומאותם כני זכוכית צנצנת ריבה לחג:

סופגניות לא משמינות וריבה אוללה

מפייה אנתרופוסופית ששוב לא תעוף-

ואחרון: מתנת תנחומים לילדי. פעם הייתי אחלה אמא, תיכף אני חוזרת. בינתיים תלשתי לכם קצת צמר ורוד מגוף הפיה האנתרופוסופית שקנינו פעם באיזה יריד של אנשים לוחשים והנה צמר גפן מתוק לשאר הבובות ההמומות- אתנן עד שאשוב:

צמר גפן מתוק

ו… זהו!

בקיצור ובשורה התחתונה- הפוסט הזה הוא המלצה להלאים כל מה שיש בבית ולהפוך אותו למיניאטורה. ככה העולם כבר לא נראה כמחולק לסדר ולאי סדר אלא כערובביה של הזדמנויות. כל טלויזיה זרוקה בצד הדרך היא פוטנציאל להוציא מלוחות האלקטרוניקה שלה חלקים שנראים בול אבל בול כמו מלחיה פלפליה וצנצנות ריבה, כל קצה עט פלסטיק הוא כוס וכל חנוכיה מתפרקת היא שמחה ליהודים.

ובהמלצה זאת נראה לי שסיימנו. מה היה בתפריט?

סודות מיניאטוריים- פימו נוזלי

פיצה מרק ופנקייק ברוטב פימו נוזלי

סודות מיניאטוריים- טקסטורה

 עוגות מפימו נוזלי ופימו

סודות מיניאטוריים- צבע

קרואסון לא אסון

עכשיו אפשר לחזור ולשחק עם הילדים בפלסטלינה, ובתום השימוש למעוך אותה לגוש חום ולחשוב, שיואו. איזה משעמם.

היה כיף. תודה שבישלתם איתי. ביי!

ShabbyPrincess_Plentiful_RibbonHanger

נ.ב מחר ביקשו ממני לדבר על מקורות ההשראה שלי. מצוין. אלנקק לכל מיני הדרכות פימו מהרשת כדי לשכנע סופית את מי שעוד לא חושב שמיניאטורות זו התשובה לבעיית הדוקהה בעולם.

נ.ב.ב אם אחרי הלינקים האלו עדיין לא ברור איך להכין איזו מיניאטורה תגידו ואסביר בתגובות. או שאזמין אתכם אלי ונעשה ביחד. אף אחד מילדי לא מוכן כאמור לשחק איתי במיניאטורות, אין לי ברירה אלא לפנות לרחמי המבוגרים.

5 תגובות

מתויק תחת מיניאטורות, פעילויות עם ילדים

סודות קטנטנים: צבע

עקרון יסוד בבישול פימו הוא שמה שלא עשה הצבע יעשה הצבע. במילים אחרות:

קודם כל בעזרת הגוון המקורי של הפימו מגיעים לצבע יסוד משביע רצון. יש את טבלת ערבובי הפימו שמאפשרת להגיע לגוונים נאים ומרובים. בשלב השני מוסיפים צבעי פסטל או צבעי אקריל כדי לדייק ולהעמיק את המראה האמיתי.

צבע יסוד לבצק פימו:

מערבבים פימו לבן עם פימו שקוף ביחסים של 1:1 ומוסיפים טיפטיפונת פימו צהוב. נוצר בצק בז' בהיר שאחרי האפייה נראה בול כמו בצק.

ועכשיו לצביעה בפסטל גיר:

בשלב השני, עדיין לפני האפייה מוסיפים מגע של פסטל גיר. אלו המקלות האלו שאפשר למצוא בכל חנות לצרכי אמנות. כשרוצים ליצור רוטב כזכור מגררים מהם אבקה ומערבבים עם פימו נוזלי, וכשרוצים צביעה, מלטפים אותם עם מברשת איפור ישנה כדי לפזר היטב את הצבע, וקדימה.

צבע הבסיס ללחמים ומאפים הוא צהוב אוקר. הוא נותן את העומק הביצתי של האפייה ואיתו צובעים בשכבה ראשונה ונדיבה. אחר כך מוסיפים כמה שכבות של חום ולמהדרין גם מגע של אדום. את החלקים הכהים במציאות צובעים יותר ואת הבהירים פחות ולאט לאט הפימו הופך למשהו שצריך להתאפק שלא לנגוס. אני לא אלופה בצביעה וזה בדיוק מה שהמם אותי, שמספיק שאני מלטפת את הבצק עם כמה שכבות של צבע ואיכשהו זה מסתדר :

קרואסון לא אסון

כאן פסטל גיר מוריק את קצה הבננה ומסמיק את המשמש:

בננה מישמיש ולימון מפימו

במהלך האפייה פסטל הגיר מתחבר עם הפימו ונטמע בו. גם  אחרי האפייה אגב אפשר להשתמש בפסטל גיר כדי להשחים את קרום הבגט למשל, אבל זה כבר דורש צביעה נחושה יותר:

רק כריך הבצל

אם רוצים ליצור גוונים מטאליים אפשר לצבוע באבקה פיגמנטית שפימו עצמם משווקים. אין לי הרבה נסיון עם זה כי אוכל לא מת כל כך על צבע כסף וזהב, אבל אם מישהו רוצה לייצר פסלון אוסקר מיניאטורי, את זה אני כבר ממש יכולה להבין.

ואפשר גם עם צבעים אקריליים:

אחרי האפייה צבעים אקריליים הם להיט. פימו הוא מצע מצוין עבורם כמו למשל בצלחות שכאן:

כלים מצויירים מפימו

הצלחות שבתמונה אגב הן מעיגולי פימו שהושטחו ונאפו על כיפת נורת זכוכית. במהלך התקף המיניאטורות רק חיכיתי שתפקע איזו נורה בבית ומיד רצתי והחלפתי אותה כדי שתהיה לי עוד תבנית לצלחת. אלכס לא הבין מאיפה זה בא לו האישה החרוצה הזו. היחסים בינינו היו מגיעים לפסגה לו לא הייתי מקצינה ומתחילה להחליף נורות שטרם פקעו. מממממ. שורה תחתונה- תנסו את זה בבית אבל  כדאי שתתחילו בשעות האור. בי מחר.

5 תגובות

מתויק תחת מיניאטורות, פעילויות עם ילדים

סודות קטנטנים: טקסטורה

טקסטורה מסתבר היא מה שגורם לפימו להפסיק להראות כמו פימו. מרגע שקולטים את זה לא מפסיקים לחספס ריגושים. הופ מעלימים לילדים את מברשת השיניים (טפיחות קלות על בצק הפימו ונוצר יופי של מרקם עוגיות) הופ מעלימים את נייר האלומיניום שעל הפשטידה (מגע עדין של גולגולי נייר כסף קטנים והקרום של לחם הפימו מושלם) הופ מתחילים לחטט בארגזים שזרקו השכנים כי מי זורק את הלבנים האלו נו הספוגים הדקיקים שמשמשים לאריזה (הו, מרקם קליפות של תפוזים זעירים. לא יאמן).

בקיצור, שבוע משחקים בכל מה שיש לסקוטצ' ברייט להציע ואז מגיעים גם למרקמים למתקדמים. נגיד:

אבקת אפייה-

אופים בצק אוורירי של פימו מעורבב במים, בפימו נוזלי ובאבקת אפייה ונוצר לחם שנראה בול אבל בול כמו לחם. נכון שצריך להקים סניף לחם בונסאי של לחם ארז? נכון. כאן ההדרכה המדויקת איך בדיוק לחולל את הפלא:

מלח גס-

עוד מרקם מצוין מקבלים אם מערבבים פימו עם מלח גס ואחרי האפייה משרים במים כדי שהמלח יתמוסס. יוצר למשל יופי של גבינה:

פלטת גבינות פימו

פימו אפוי מגורר לתוך פימו טרי-

את גבינת העובש שבתמונה אפשר ליצור אם מגררים פימו ירוק אפוי ומערבבים עם הפימו הצהוב לפני אפייתו. הטריק הזה של לאפות פימו ולגרר אותו אחרי האפייה עובד נפלא גם כדי ליצור כאן את הציפוי הכתום לאינסייד אאוט הסושיי הזה:

סושי 2

או כאן כדי ליצור פירורים המצפים את כדורי השוקולד:

כדורי שוקולד וכוס שוקו

בקיצור אפשר ואי אפשר שלא לשחק עם מרקמים. תראו למשל את ההדרכה המתוקה הזו- די בסיכה קטנה אחת שדוקרת את הפימו בתנועות סיבוביות כדי להפוך את משלוש הפלסטיק לפרוסת עוגה חיה ונושמת. רק שצריך לזכור שפימו הוא לא לאכילה, אז לטובת מי שבאמת חי ונושם כדאי להפריד את המגררת מכלי המטבח, ולא להחזיר את מברשת השיניים לילדים. מממ מעניין כמה זמן ייקח להם לשים לב.

ומה עוד? מחר מדברים על צבע, אז אם אנחנו כבר בסיור אביזרים בבית, זה הזמן לגנוב למתבגרת את מברשת האיפור. סתם. סתם. נועה, דברי הוצאו מהקשרם. לא. זה לא בגללי הגושים בסומק, נו, נועה. טוב, יש לי ילדה להרגיע,  ביי מחר.

3 תגובות

מתויק תחת מיניאטורות, פעילויות עם ילדים

סודות קטנטנים: פימו נוזלי

גיבור הגיבורים למבשלים בפימו הוא פימו נוזלי. ידעתי שהוא קיים אבל לא הבנתי עד כמה הוא קיומי.

בקצרה את השורה התחתונה: אתם רוצים פימו נוזלי. אתם משתוקקים לפימו נוזלי. לו אפשר היה למלא את ורידיכם בפימו נוזלי, טוב די.

אז מה עושים עם השקוף שקוף הזה?

רוטב

שופכים קצת פימו נוזלי על חתיכת נייר, ובעזרת סכין יפני מגררים מעליו קצת אבקה מתוך מקל של פסטל גיר בצבע לבחירתכם. מערבבים ומקבלים רוטב גורמה. רוטב אדום לפיצה, רוטב זהוב למרק ורוטב חום לפנקייק:

פיצה מרק ופנקייק ברוטב פימו נוזלי

קצפת

מה עוד אפשר להשיג עם פימו נוזלי. הו! מלכת המלכות- הקצפת. לוקחים פימו רגיל בצבע לבן ומערבבים לתוכו פימו נוזלי. זה לוקח כמה דקות נמרצות וקשות של ערבוב אבל בסוף באיזו דרך ניסית נוצרת קצפת:

 עוגות מפימו נוזלי ופימו

עכשיו זה כבר משחק של סמיכויות. אפשר לשים יותר פימו נוזלי על כל יחידה של פימו רגיל ואז נוצרת קצפת רכה, ואפשר לשים מעט ונוצרת קצפת קשה שאפשר לראות עליה את תנועת הנזילה כמו בגלידה שפה:

גלידות מפימו נוזלי

ודבק

אחרון: פימו נוזלי הוא גם דבק מעולה. מורחים אותו כנוזל  בין שתי שכבות פימו והוא מתקשה באפייה ומחבר ביניהן. כך אפשר לענג את הבגט המיניאטורי בעלי חסה שנדבקים אליו בלי לחץ ומעיכה, אפשר לחתוך סלט לתוך הקערה ואפשר לפסל את כל מה שצריך להתחבר ולהצטבר.

סלט וסנדביץ בצל ברוטב פימו נוזלי

על בסיס אותו עקרון אפשר לחבר בין פימו לבין תוספות קולינריות אבקתיות. למשל, למרוח על בצק הסופגניה שכבת פימו נוזלי ולגרר מעליה אבקת סוכר עשויה מפסטל גיר לבן.

בקיצור, אם אחרי כל זה עוד לא רצתם אל ספק הפימו הקרוב אל ביתכם ועוד לא התחננתם שיביא לכם בקבוקון קסמים עזבו אתכם. הפוסט הזה נועד רק לאלו שלבם רך כחמאה אבל הסלט שלהם (תודות למי? ע"ע) קשה כאבן.

10 תגובות

מתויק תחת מיניאטורות, פעילויות עם ילדים

הטרפת חוזרת- בישול מיניאטורי

ילדים בואו מהר עושים פיצה.

שלושים שניות הילדים בסלון.

מינאטוריתפיצה מינאטורית.

אוי.

ילדי הביטו בי ביאוש הזה של אלו שכבר לא נלחמים על זכותם לחיים נורמטיביים, אני הסתערתי על חבילת פימו והתחלתי ללוש בצק, וכך התחיל אחר הצהריים של ההתקף החוזר של אפייה בפימו. 

התקפים חוזרים יש להם כרוניקה ידועה מראשהנגמללהלן– אני שנגמלתי למשך כמעט שנה מבניית מיניאטורות אחרי שאפילו בתי הקטנה הכריזה שמיניאטורות זה משעמם– הנגמל מחליט לעשות רק עוד מיניאטורה אחת קטנה ודי.


שולחן לחמים וביצה עם שקל

מה כבר יכול לקרות אם אכין לחם קטן מפימו. פרוסה אחת. קצת בצל. בקטנה

ובכןמה שיכול לקרות זה מה שקרה: הילדים הסתכלו על המיניאטורה שצילמתי פה ואמרו – מגניב, אפשר לקחת את השקל? – הלכו לחדר וכמעט שלא יצאו ממנו עד שוך זעם. אני לעומת זאת נשארתי בסלון וחטפתי בולימיית מיניאטורות. 

כלפי חוץ אי אפשר היה להעריך את מימדי האסון שתקף אותי. נראיתי כאדם חושב וכותב ואוהב אבל בעצם זו היתה רק המזכירות שלי שהחזיקה את האשנב פתוח אבל בפנים כינסה את כולם לישיבה דחופה שכותרתה: פימו נוזלי- אתגרים וסכנות. או: קצפת מינאטורית- הלנו או לצרינו? או: מיניאטורות ברשת- המגפה וההזדמנות

ילדי שבדרך רגילים לרמה סבירה של נאותות הורית לא האמינו שזה קורה להם. במקום אמא קיבל את פניהם צבר תנועות טרופות סביב התנור וצווחות: אל תחממו שם כלום, פימו זה רעיל. כדי לקבל משהו מתשומת הלב שלי היה עליהם להמשיג את עולמם במונחים מזעריים: 'אמא, תראי קיבלתי ציון קטן במבחן המיצב הקטן' או 'אמא, את רוצה לבוא בקטנה לאסיפת ההורים הזעירה שיש היום?' וכו'.

ימים קשים עברו עלינו, ימים קשים כפימו מושלם אחרי שהוא יוצא מהתנור. אבל בסוף, בעיקר כי פחדתי שישלחו אותי לבית קטן וחמוד, עם חלוקים לבנים וחמודים, גם ההתקף הזה נגמר

וכעת, עם שוך הכל, עייפה ומרוטה, קצפת מיניאטורית על שפתי, אני מוטלת על הספה וחושבת- היי. בעצם למדתי די הרבה בשבועיים של ההתקף. אולי אכתוב על זה סדרת פוסטים.

על פניו, יש לי מוטיבציה אלטרואיסטית. לעזור לאחי ההורים לצלוח חופש חנוכה מוצלח בעזרת פעילות יצירה מעולה עם הילדים. אבל בעומק, המוטיבציה שלי אחרת לגמרי. אם אעשה סדרת פוסטים על מיניאטורות לכבוד חנוכה, נכון שיהיה מותר לי לעשות רק עוד סופגניה קטנה אחת? סופגניונת קטנה מה כבר יכול לקרות?

סופגניות דיאטטיות

אז… מחר מתחילים. הכינו את הפימו ואת התנורים והפרדו מכל מי שאוהב אתכם. בתפריט הבישולים:

בישול בפימו נוזלי- הנס והפלא

בישול עם טקסטורה- איך אפשר לעשות משהו שבאמת נראה כמו משהו

בישול עם צבע- כי זה מסתבר הסוד הגדול

ואוצרות שיש בבית- איך לעשות מיניאטורות מדברים שבדרך כלל אין להם שום כוונה לעשות יופי בעולם.

כל יום פוסט, עד סוף החופש. מי שבניגוד אלי יש לו חיים בשבוע הקרוב ומעצבן אותו שיש פוסט כל יום שידע שגם הוא מעצבן אותי. ביי!

 

7 תגובות

מתויק תחת מיניאטורות, פעילויות עם ילדים