קעקוע שמש

בדיוק חברה התקשרה מארצות הברית.

היוש, אמרתי לה, זה בסדר שנדבר אחר כך? בדיוק אלכס ואני עומדים על במה קטנה חצי ערומים מול תריס שבור שצופה לחנייה של  הפיצה המקומית.

שתיקה על הקו.

הלו? מיכלי?

די די. נו. אני יכולה להסביר הכל. אז ככה:  היה לנו יום נישואין ולכבודו החלטנו לעשות את קעקוע השמש שכבר מזמן תכננו. על היד שלי כתוב פאוורד ביי אלכס, על שלו פאוורד ביי אורית. את הקעקוע מצלמים, תולים מעל המיטה ושואבים מהתמונה כח בבקרים שבהם אין פאוור לכלום. מגניב.

אז נכנסו להיכל היופי פאלאס ברחובות, הורדנו חולצות כדי שהבגדים לא יתלכלכו, הדבקנו על היד מדבקות עם הכתובת שרצינו שתשאר לבנה, וחיכנו לשיזוף בהתזה שישזף אותנו בן רגע.

המתיזה נכנסה:

אוי, אתם כל כך חמודים. אני מצלמת אתכם עכשיו לפייסבוק

אה, אני מעדיפה שלא

לא נורא שרואים קצת, לו יש גוף מאד יפה

אה

אויש אני יכולה לקרוא לעוזרת שלי? אתם באמת חמודים!

לא כל כך נח לי עם זה

בת שבע! בואי מהר! תראי איזה חמודים

אוקיי, סבבה.

אז נכון, ההיכל לא היה פלאטין זהב, אבל בסוף יצא קעקוע שמש. אפשר היה כמובן לעשות אותו בשמש האמיתית אבל אז מי היה מצלם אותנו ערומים לפייסבוק? תיכף אני שולחת את התמונה למיכלי ומקווה שהיא תבין מה קרה ותסכים להתקשר שוב. יום נישואין שמח!

קעקוע שמש

אגב, המדבקות:  יש בעברית ויש באנגלית, ואם רוצים לעשות קעקוע מיוחד (לא ניסיתי עדיין) סיפרו לי שאפשר להכין מדבקות בהזמנה.

נ.ב

יש בלוג חדש בעיר של נערה אמיצה שמתמודדת עם משבר. כל פוסט מקסים. נרשמתי לעדכונים.

8 תגובות

מתויק תחת רעיונות לימי הולדת וחגיגות, שונות

קלמר קיר ושלום כיתה אלף

מדף הכיסים באור אחר הצהריים הנוגה

בבוקר קמתי וראיתי שקית ענקית של זבל ליד הדלת.

רקע ביולוגי: הילדים שלי מתמחים בהכנת קומפוסט ביתי בחדר. הם מגדלים ביוטופים של כריכים נשכחים, צלחות מזון שנדחפו מתחת למיטה והנביטו את הפיצה, תפוח שבשנת אלפיים ושש היה יפה לבריאות אבל עכשיו קצת הבשיל. כאלה.

בהעדר האפשרות להזמין חבלני עירייה לבתים פרטיים נאלצתי להתקרב לשקית ואף לפתוח אותה בעצמי למרות הסיכון הנגיפי שפעולה כזו מזמנת. ובכן: לי ולגופי שלום. במקום מפלץ ביולוגי נתגלו בשקית המון אבל המון ג'ינסים.

רקע פסיכו-ארגוני: הילדים שלי מתייחסים לקניות כאל מעקף יעיל ללסדר את הארון. כשהם לא מוצאים מכנס הם מתחילים לנדנד לי. אלא שאני קמצנית ידועה שיודעת שבדיוק קניתי להם זוג ושיחפשו. אז הם מתקרבים לאבא התמים או לסבתא הזכה ואומרים בעדינות: אין לי מה ללבוש וזה עושה אותי עצוב/ה. זהו. עוד ג'ינס.

וכך קורה שאחת לשנה מצטברים חצי טון ג'ינס שכבר לא מתאימים להם. לא עוזר שאני מסבירה שראשיתו של הג'ינס כמכנס העמיד בהיסטוריה, לא עוזר שאני  מנסה לשכנע שכפתור קצת לוחץ זה לא נורא הנה, תראו אמא קצת השמינה ועדיין נושאת בגאון את הליוויס מעידן הלוויים. לא עוזר כלום, הילדים מצפים שאקח את הג'ינסים הישנים למחזור ואקנה להם מכנסיים חדשים. מה לא ברור.

רקע אמוציו-פתולוגי: האמהות אצלנו בבית, כלומר אני, לא מחמיצות הזדמנות לסעור ולגעור. למה הייתם צריכים כל כך הרבה מכנסיים? מה אתם מרבה רגליים עם זיקה לספורט אלגנט? ואם כבר העפתם הכל מהחדר למה לא כתבתם על השקית שזה למחזור? עוד הייתי זורקת את זה לפח הרגיל בטעות. למה המזגן כזה פקקט אה זה לא קשור אליכם אבל שתדעו שאני עצבנית, וכו'

אלא שהפעם הפתעתי את כל החבורה ובמקום להפעיל את הג'ינג' הפנימי הסתכלתי על ים הכחול הזה והלכתי להביא מספריים.

רקע ארכיטקטונו- קונקרטי: עופרי בדיוק ביקשה שולחן כתיבה לכבוד כיתה אלף ובחדר שלה ושל ענר אין מקום לשולחן כתיבה. כמה שלא מנסים להזיז ולארגן אחרת פשוט אין מקום. מה לעשות.

מה זאת אומרת מה לעשות, לעשות. מה דעתך, שאלתי את הקטנה, שנכין קלמר קיר ענקי שממנו אפשר לשלוף כל פעם עפרונות לכתיבה? ככה גם שולחן המטבח יהפוך לשולחן כייפי לעשות עליו שיעורים.

הילדה הנהנה ותהליך העבודה התחיל. כיסי הג'ינס נגזרו. רצועת דיקט נצבעה. קצת קישוטים. אקדח סיכות בחיבורים. עפרונות. וזהו. במרחב הציבורי יש מדף שימושי וחדש ויש שביעות רצון בקרב הילדים.

כיס מי

רקע פרנטל-קרדינלי: כשהילדים שלי מביעים שמחה לא אכפת לי שהם מעצבנים ומבולגנים ובזבזנים ומשמידנים של מכנסיים לא נחוצים. הכל עובר טשטוש ונהפך לרקע ורקע זה לא חשוב. חשובה התמונה המרכזית: העיניים שלהם. האור הפצפון שאני נשבעת שראיתי מרצד שם. צירוף המילים: אמא, זה דווקא ממש יפה. עכשיו אפשר להגיד שלום גן ושלום כיתה א' ושלום כיתה ד' ושלום כיתה ט'. לכולם יש עפרונות לעשות איתם ציורים ושיעורים וכולם די מרוצים. האמת, גם אני. 

24 תגובות

מתויק תחת עיצוב הבית, שירה

והמתנה האולטימטיבית לנפרדים

(רשומה שלישית מתוך שלוש לבתי המהממת שלבה נשבר)

הדבר הכי חשוב בפרידה המכוערת הזו זה לעכל אותה. ואחרי שתעכלי מה את צריכה?

ברור. נייר טואלט.

ומכאן נגזרת-

המתנה האולטימטיבית ללב השבור

אז לקחתי בשבילך תמונה (לצורך ההדגמה בבלוג השתמשתי בפרצוף שלי אם כי הנייר המקורי בשבילך הוכן כמו שאת יודעת עם הפרצוף הרלוונטי של זה שאת שמו אין לומר) צילמתי במדפסת הביתית, הפכתי מעל נייר טואלט וקשקשתי על גב הנייר בטוש בלנדר.

נייר לנפרד- תקריב

הסרתי את התמונה המצולמת, והופ. נייר לטואלט הציבור השבור:

נייר טואלט לנפרד

עכשיו כל מה שנשאר זה ללכת לשרותים ו – שלום אגרסיות, נתראה בים!

8 תגובות

מתויק תחת עיצוב הבית, רעיונות לימי הולדת וחגיגות, שונות

אנתולוגיה קטנה של שירי פרידה

(רשימה שנייה מתוך שלוש- לבתי המהממת שלבה נשבר)

אולי הדבר הקשה ביותר בפרידה הוא כאב הרמייה של מי שהאמין, ובצדק האמין, שהאהבה היא דבר גדול כל כך עד שלעולם לא יוכל להעלם. נורית זרחי כותבת את זה חד מאד בפתיחת שיר שלה:

נורית זרחי נדמה לי שירו בי

ואולי הדבר הקשה ביותר בפרידה היא שהיא לא נפרדת מהאוהבים באותה מהירות שבה האוהבים עצמם, בגופם, נפרדים זה מזו. כמו שכותב עמיחי בשיר שלו:

פעם אהבה גדולה יהודה עמיחי

ובכלל אולי מה שהכי קשה זה שהאהבה שקרסה אין לה למה לקוות. היא נעה, כמו שכותב אלתרמן בשיר ארוך שחלקו מובא כאן, כדלת על ילל צירה. נפתחת ונטרקת ומסמנת לשווא את מי שלא נכנס בדלת:

חלק מתוך - היאור אלתרמן

וכאב הפרידה הופך אותך למצחיקה מרב צער כמו בשיר של רוחמה ווויס:

רוחמה וייס לא יכול להיותוהכאב הזה הופך אותך למשוגעת שמוזרקות מגופה המשאלות הכי גורפות ולא מעודנות. כמו בשיר מושלם ועז של יצחק לאור:

כתבה יצחק לאור

ופתאום נדמה לך שגם האהבה הבאה תהיה מועדת לקלקול שהוא כמעט בלתי נמנע. ואת שואלת, צעירה מכדי להיות עצובה כל כך, איך לבחור נכון בפעם הבאה?

אולי על ידי כך שתשימי לב שלפני שהכל מתחיל את רואה בבהירות מי באמת עומד מולך. אל תתעלמי מהאינטואציות שלך בפגישה הראשונה. אינטואיציות הן שכל שלא צריך להסביר את עצמו. האם הן אומרות לך שתוכלי לחיות עם החסרונות של מי שמולך? האם הן אומרות שתוכלי להתחיות לצדו, כלומר להשאר מלאת שמחה ובטחון רגשי גם בעוד חודשים ואפילו שנים? אם התשובה היא כן לשתי השאלות אני מבטיחה לך שנכין לגבר שתבחרי עוד כסא בכל ארוחת שישי. אם התשובה היא לא נהפוך עליו את השולחן.

וגם, אם גילית שעשית מקח טעות, עזבי ברגע הראשון של הסוף. לדעת לא לסלוח על מה שאסור לסלוח עליו חשוב כמו לדעת לאהוב.

נפרד מהבייחד

אני מתסכלת עליך עכשיו ורואה אישה שאני מעריצה כי היא אהבה בלב שלם ועכשיו עצובה בלב שלם ולכן בסוף תנצל בלב שלם. נקי מציניות ומפגימות ומקלקולים.

אי אי קאמינגס

את מוכנה כולך לאהבה הבאה כי את עדיין מאמינה שהיא אפשרית. ואולי זה הסוד הגדול מכולם, שמי שמאמין שתבוא לו אהבה טובה רק אליו באה בסוף אהבה טובה והשיר הזה של אי אי קאמינגס מסמן את זה. ברגע של הסיום באופן מפתיע אבל הכרחי, ציפור שרה ממרחקים. וכבר נפתח מתוך עצמו הרגע של ההתחלה הבאה שבו האיש הנכון הוא זה שיגיד לך כן.

כן כמו בשיר היפה של שמעון בוזגלו, כמו שאת. נפלאה ואת. כן.

שיר אהבה לתקרת חדרי שמעון בוזגלו

אל תעיזי לעצור אפילו רגע אחד לפני שתמצאי את הכן הזה. ממש עכשיו הוא כבר יוצא בדרכו לחפש אותך.

15 תגובות

מתויק תחת שונות, שירה

על פרידות

(רשומה ראשונה מתוך שלוש לבתי המהממת שלבה נשבר)

כשהייתי בת עשרים וקצת מצאתי את הגלויה הזו באיזו חנות דוברת צרפתית. מצוטט עליה פבלו פיקסו שאומר: אני לא מחפש. אני מוצא.

איך הוא מחמיץ את העיקר, חשבתי אז, כי הגלויה שהייתי רוצה לקנות, ואת הגלויה הזו בסופו של דבר הכנתי ותליתי מעל שולחן העבודה שלי, הגלויה הזו מתוודה ביושר רב יותר על האמת: אני לא מוצאת. אני מחפשת.

אני לא מוצאת אני מחפשת

אלו היו ימים קשים שבהם חיפשתי את האיש הנכון בשבילי ושוב ושוב נכזבתי. לא קרה לי הדבר שפיקאסו מדבר עליו שהבחירה הנכונה הזדהרה לקראתי בלי מאמץ מתוך העולם. נסעתי אז לפריז כדי להרגע מפרידה אלימה במיוחד ובשדה התעופה כמו להכעיס שאל אותי הבודק אם ארזתי לבד.

ארזת לבד - אורית גידלי מתוך עשרים נערות לקנא

כן, לבד. שוב. והנה כבר התנסחו אצלי שני הפחדים. הראשון- שאפגוש בשנית מישהו כמו הגבר שזה עתה נפרדתי ממנו, גבר עם לב מקולקל. והפחד השני- שלא אפגוש מישהו כמוהו אף פעם. שלא יהיה לי מישהו חכם כמוהו, מרשים כמוהו, דפוק לגמרי אבל כזה שאני רוצה בכל חלקי גופי חוץ מהמח.

בסוף כמו שאת יודעת, בסופו של תהליך החלמה ארוך, מה שחשבתי שלא יבוא כבר אף פעם בא טוב מאי פעם. אבל לא זה העיקר של שיחתנו אלא השאלה איך לשאת את החיפוש. איך להקל עליך עכשיו כשלבך נשבר לראשונה והשאלה מתי והאם תבוא האהבה הטובה מעיבה עליך כמו ליקוי – 

– אולי בעזרת הגלויה האחרת שקניתי באותה חנות בפריז וגם היא כבר מחוררת מרב נעצים על לוחות שעם שעברו איתי בכל הדירות שבהן גרתי, עד שהגיע הבית שבו רציתי להשאר:

יש פרחים בכל מקום למי שרוצה באמת לראות אותם

כשאני מדברת על העיקר על זה אני מדברת. לא על הגילוי שיוצא אליך מתוך העולם כמו שאומר פיקאסו, אלא על הנפש שמקבלת על עצמה לצאת לעולם ולחפש למרות הפחד שלא למצוא אף פעם. ואז  מתחוור מה שאומר הנרי מאטיס ש-

יש פרחים בכל מקום בשביל מי שבאמת רוצה לראות אותם.

לדעת מהו פרח ומה רק מסתווה כפרח, להצליח לראות באופן מעודן ועדין מיהם ומהם הפרחים שהעולם באמת מציע זו משימה שדורשת התכוונות ותרגול של שנים. אבל זו גם היכולת שמבחינה בסופו של דבר בין אלו שיזכו לבין אלו שבסוף לא יזכו לאושר שהוא בהגדרתו הפשוטה- היכולת לרוות מהיש ולא להתייאש מהאין.

יותר מהכל הייתי רוצה בשבילך את האושר הזה שראשיתו בכך שתלמדי לאט ובהתמדה לראות את הפרחים בכל מקום. נסי שוב ושוב לדייק ולחפש ובינתיים, עד שתמצאי את הפרח שלך, אני מקווה שתגדלי את עצמך עם כל הדשן הארור של הצער שמתפרק בגוף, ועם כל האור שמקיף את מי שיודע לצמוח.

נ.ב

בשני הפוסטים הבאים שמוקדשים לך ולצורה האמיצה שבה את נושאת את הכאב שלך – אנתולוגיה קטנה של שירי פרידה וגם מתנה מצחיקה אחת. תיכף.

15 תגובות

מתויק תחת שונות, שירה

סדרת הים- התפריט

טם- טדדם סיימנו את כל סדרת הים ועכשיו אני פנוייה אשכרה ללכת לים במקום להקליד על המחשב ולצעוק על הילדים שלי, ציטוט: "רדו ממני, זה שאין בבית טלויזיה לא אומר שאתם לא יכולים לראות דייגו ודורה בצפייה ישירה במחשב". מממממ.

אז מה היה לנו?

איזה כיף בים התפריט

איך להכין חול צבעוני

פיגמנט צבע שווה אושר

וההערה לגבי הספריי

לבבות בחול עם ספריי

העקרונות הכי חשובים לבניית טירות

שלבי הדחיסה

איך להכין כפכפי מילים

יש יש עם כפכפים

הצעות לאוכל ים

עוגות גבינה בדלי

 הצעות למשחקי ים

מטקות צבעוניות

ואיך להכין עזרי ים לבובות שאפשר להציף גם באמבטיה ולסגור עניין


עזרי הציפה גלשן וגלגל ים

אני יודעת שהבטחתי גם קעקוע שמש אבל זה נדחה כי ביולי הרותח השמש ואני לא בעניין של קרבה גופנית. בעקרון- מדביקים מדבקות של אותיות ומשתזפים מעליהן ואז מקלפים כדי ליצור שיר על העור הלבנבן. כל ההדגמות יגיעו בספטמבר.

וזהו!

בשבוע הבא- איזה כיף לטייל בארבעים מעלות. סתם. נראה לכם. איזה כיף לבקר את יעלי שיש לה טלויזיה בבית. אם אתם בכל זאת יוצאים הימה אנא מרחו קרם הגנה כדי שהחיה שהכי תפחיד אתכם תהיה לכל היותר מדוזה. להת!

ברבי נזהרת בשמש

נ.ב

טוב, עכשיו משהסתיימה הסדרה אני נשבעת לכתוב שירים רציניים ולא לפלרטט עם כתיבת הבלוג עד סוף הקיץ. בפעם הקודמת שעשיתי את זה לא כתבתי איזה שבועיים ואז כתבתי בבת אחת שמונה פוסטים מרב שהגעגועים הטריפו אותי, אז בטח נשתמע תיכף, אבל בינתיים- המלצה למלא פוסטים לקיץ בעבודות אוצרות שהיא אוצר בבלוג של איריס:

http://colourfulway.blogspot.co.il/

7 תגובות

מתויק תחת בניית משחקי ילדים, פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות

אביזרי ים לבובה שאפשר להציף באמבטיה ולסגור עניין

אז נכון שבהתאם לגילי יותר התאים שאלך לראות את ברברה מאשר שאתעסק עם ברבי, אבל די להתווכח עם מה שהלב שלי מגדיר כבידור איכותי. אביזרים לים לבובה. הנה זה בא.

גלגל ים וגלשן . את הספוגיות לגלגל הים, אלו שנועדו במקור להפרדת האצבעות בעת מריחת לק, מוצאים בביוטי קר או  בשאר החנויות שבהן גם המוצרים מקבלים שכר מינימום.  ולגבי הכנת הגלשן- מציירים על קלקר תבנית של גלשן וחותכים בסכין מטבח שחוממה על האש עד להלהטה. החומר נחתך בשניות.
גלשן וגלגל ים לבובה

דלי ים וכף ים:

דלי וכף לבובה

כדורי ים:כדורי ים לבובה

מזרני ים להנאת ברבי וברב:

מזרן מנופח לבובה

מיץ תפוזים (עדיף לערבב את קוקטייל הדבק והצבע ישר בים כדי שלא יישפך על השטיח)

מיץ תפוזים לבובה

עוגות פטיסרי עם מפת לבד כדי שכלום לא יתלכלך מהחול:

עוגות יפות לבובה

וכיסא נוח, שאיך בדיוק הוא בנוי אפשר לראות באתר הנגרות הזה ולהעתיק את המבנה בקטן:

כיסא נוח לבובה

ועכשיו ברבי יכולה לדוג:

ברבי דגה ארוחת צהריים

להוכיח לכל העולם שהיא לא סתם ברונטית יפה אלא מאד מעודכנת במה חם ספרותית:

ספר לבובהוהכי כיף-  להשתזף בערום ולגלות שגם מתחת לתחתונים יש לה עוד תחתונים:

צונזר את כל אביזרי הים האלו אפשר לשים באמבט שמולא במים פלוס צבע מאכל כחול, לתת לילדים לשכשך עד שנורא מאוחר כבר לנסוע לים, ולסגור עוד יום עם השמש הפנימית. איזה כיף.

7 תגובות

מתויק תחת בניית משחקי ילדים, מיניאטורות, פעילויות עם ילדים