קטגוריה: שירה

ספר שירים חדש, פרידה מאם

אחת לשש שנים יוצא לי ספר שירה חדש, והאחת לשש שנים זה עכשיו.

אני רוצה מאד לדבר איתכם על הספר הזה, רוצה מאד לשתוק איתכם את הספר הזה, אבל לא כל כך יודעת איך. אולי אתחיל מזה שאספר שזה ספר שירי פרידה מאמא שלי, ועל העטיפה שלו מצולם חור.

השבוע קיבלתי טלפון מחברה. את שומעת, היא אמרה, אני נמצאת בחנות הספרים והם רצו להחזיר את הספר להוצאה כי הם חשבו שהוא פגום.

אבל הספר לא הוחזר,

והחור נשאר.

עטיפת הספר ערש

כל הזמן נשאר.

ובזה עוסקים השירים,

בנטישה, בגעגוע, בזעם על הסרטן, ובילדה שבתוכי שמחכה שאמא שלה בכל זאת תחזור. דרך ציפור, דרך חלום. יש כל מיני דרכים לחזור. היא יכולה מצידי גם סתם לעמוד יום אחד בדלת.

בלי להודות בזה אני מחכה

 

 

 

 

 

 

 

זה ספר עצוב, אבל גם בצורה מוזרה מלא חיים, כי אל מול פני ה'לא' של המוות, כל רגע מתמלא ב'כן'.

אני מוציאה אותו אל העולם בזהירות, ואנסה רגע לסכם במרוכז את כל הלינקים לגביו:

זה הלינק לקנייה ישירה של הספר במחיר השקה מוזל הכולל משלוח.

זה הלינק לאתר שבו יש שירים מתוך הספר. אפשר לשלוח כל שיר עם כפתור מיוחד שאלכס תכנת ומופיע על המסך משמאל.

זה הלינק לפייסבוק שלי שבו אעדכן שירים. אטיל חומרים כל כך אישיים אל גוב הלייקים.

ומה עוד?

השקה.

תהיה.

אבל אני עצובה ומבוהלת ממעשה הבגידה של מה אני עושה אמנות מהמוות של אמא שלי, וייקח לי כמה ימים לארוז את עצמי, לתכנן השקה ולספר עליה.

ובינתיים אני מבקשת מכם הרבה דברים. שתהיו שגרירי אהבה ותעזרו לי להפיץ את שמעו של הספר בעולם: שיתופים, בלוגים, טוויטר. ספרו על הספר למי שיכול להשען עליו או להזדקק לו, כתבו לי מה חשבתם עליו, ויש עוד משהו שאני מבקשת וזה במישור אחר ואישי: שתתקשרו להורים שלכם, אם יש לכם, ותגידו להם שאתם אוהבים אותם.

אני יודעת שזו בקשה חודרנית וכמעט גסה במפרט שלה, אבל הזמן קצר. אחר כך כנשארים לבד, כבר אי אפשר לחזור ולומר.

כבר לא מתקשר אלי 1

כבר לא מתקשר אלי 2

21 תגובות

מתויק תחת שירה

פרויקט ההתלהבות-אוצרות ראשונים

צבים- אחד מתוך שניים

צבים- שניים מתוך שניים

לפני כמה חודשים עבר בני הגדול בסלון והציץ לראות מה אני מקלידה. כיוון שכבר הציץ קראתי לו בקול. זה היה השיר הזה, שהתחלתי לכתוב לו כשהיה קטן.

הוא כבר לא ילד קטן. אם לדייק, הוא בגיל שבו אסור באיסור חמור להכיר בו בציבור אם פוגשים בו במקרה עם חברים מחוץ לבית, וגם בבית מותר כבר לנשק אותו רק על השיער וגם זה עם היתר מיוחד. אבל להרף קצר כשקראנו את השיר הזה, וכשקולי נשנק בזמן הקריאה, חזרנו בדיוק אל הרגע שהשיר מתאר. הרגע שבו אוחזים בכנף מעילו של הזמן, לא נותנים לו לרוץ, ומתכרבלים בו יחד.

פרויקט ההתלהבות עולה הבוקר, והפתיחה נתונה לבלוגריות שכותבות על ההתלהבות המעמקית של הורה מילד. על אסירות התודה לראות ככה ממרחק אפס איך החיים פורצים במלוא כוחם מתוך ידיים קטנות ועיניים גדולות, ועל הרגע שבו הילד שלך מגיש לך את חייך שכבר הכרת היטב כחיים חדשים, שובבים, ותמימים יותר.

פרויקט ההתלהבות פוסטים ראשונים copy

הנה הן:

אבניירו– הבלוג של שירה גנני, אוצר יופי מסמא עיניים של אישה שמסוגלת להפוך אפילו בטון לשיר.

אומאמי– הבלוג מלא השיק של אירה חרקובסקי ששוב ושוב גורם לי לחבר את ה-להתלבש עם ה-להתרגש.

אמא מאמנת– הבלוג התנופתי של אפרת לקט שמלמד שהכל אפשרי (ולראיה, היא פותחת הבוקר קורס לזיליון בנות ועדיין עומדת בזמני הפרסום של הפוסט. כבוד)

לולה– הבלוג העדין והמובחר של איילת לנדאו, בפוסט ששבר ואיחה את לבי.

ביום שלישי יעלו עוד בלוגים, וכל גלרית הלינקים לפרויקט כולו תעודכן באופן שוטף פה ובפייסבוק של נונה.

והזמנה למפגש קוראים

ואם כבר חגיגות-

רציתי לפגוש סוף סוף כמה מקוראי הבלוג כתודה על ההשראה וההרשאה שהבלוג הזה נתן לי. אז-

אתם מוזמנים לשעת סיפור לנונה קוראת מחשבות ולנונה ומחק האויר, וגם לפעילות יצירה מקסימה, בסטודיו של סדנאות הבית בשוק הפשפשים, בחול-המועד סוכות, 30.9.15 בשעה 11:00 בבוקר.

מיועד לילדים מעל גיל 4 (ועד כיתה ב'-ג') ולהורים מעל גיל 20, הכניסה חינם אבל צריך לתאם מראש עם רוית שלנו ב- sadnaothabait@gmail.com

ותמונה בכפייה

קולאז הללי

7 תגובות

מתויק תחת נונה ומחק האוויר, נונה קוראת מחשבות, ספרי ילדים, שירה

מתנות לידה למשורר

שתי מתנות מתוכננות למשורר, שהערב משיק את ספרו בירושלים. הראשונה- מתנה מחברינו מ- 'מילתא', חנות ספרים בוטיקית שלכבוד אלכס גם הפכה לבוטיק והכינה לו את היפות האלה:

חולצותיים

מרב שיצא מוצלח אורה ומיכאל מ'מילתא' בודקים עכשיו ייצור של החולצות האלו באמיתי, כל הפרטים יעודכנו- בפייסבוק של החנות.

ומתנה שנייה נקדחה הרגע לקיר: מדף שנחרצו בו שני חריצים, אליהם מתאימים בדיוק (דיוק שרק אידה מהפאבלאב יכולה להגיע אליו-תודה!) שני ספריו של אלכס:

madaf shir

 

עוד רגע אלכס עומד להכנס הביתה, אז אני ממהרת להתקלח, להוריד את אבק הקיר ולהתכסות באבק כוכבים. בקצרה אספר שההשקה הירושלמית של הספר תהיה בבית הקונפדרציה, הערב, יום רביעי 17.6 בשעה 20:00. כל הפרטים בלינק הזה. האירוע הרחובותי יהיה במילתא, רחוב יעקב 36 ברחובות, ביום שני, ה- 22 לחודש בשעה 20:30, אבל בואו לפני כן כי יש יין.

אני מקווה ששני האירועים יהיו עדינים ועמוקים כפי שחוזה רשימת הדוברים הנפלאים, וששניהם, כמו גם מתנות הלידה, יצליחו לשמח עד בלי די איש שכולו מידה טובה.

5 תגובות

מתויק תחת רעיונות לימי הולדת וחגיגות, שירה

חייל ממשמר המלכה קורא את הספר של אלכס

הכל התחיל כשחשבנו מה אפשר לעשות עם ספר שירה שהוא לא סתם ספר שירה, כלומר ספר בסוגה נידחת, אלא גם ספר שירה בעברית, כלומר ספר בסוגה נידחת בשפה נידחת, ואם כל זה לא מספיק אז הוא גם ספר בסוגה נידחת בשפה נידחת העוסק בצורה יפנית נידחת. זהו. חרקירי.

לא היתה ברירה. היינו חייבים לכבוש את העולם. ביקשנו עזרה מחברה טובת פיטשופ, ובעזרתה (תודה איה!) הוכחנו מעל לכל ספק ששירה היא נחלת הכלל. כולם קוראים את אלכס. כולם:

היה כיף לקבל את התמונות במייל מחברתנו, אבל זה עוד לא היה מספיק. ישבנו על הספה וחשבנו מה הלאה, איך נכבוש את רשות הרבים באופן מלא. את יודעת, אמר אלכס. אולי נצלם אנשים אמיתיים עם הספר. נכון! צווחתי בהתרגשות, אני תמיד צווחת בהתרגשות אין צורך להבהל, כן! נצלם אנשים אמיתיים בארץ ובעולם, כן! בעולם! תאר לעצמך שנצלם באנגליה את החיילים של משמר המלכה קוראים את הספר שלך! לא! זה החלום! כן! זה החלום!

אורית, שאל אלכס, מה את עושה?

שום דבר, עניתי, רק תקריא לי את המספר מאחורי כרטיס האשראי שלך רגע, הופ הופ יופי, אנטר–

אורית, שאל אלכס, מה את עושה? אורית? אורית! אוריתתתתתתתת

וככה מצאנו את עצמנו על המטוס ללונדון.

 

כבר בדרך הספר של אלכס כבש את הקברניטים, אבל כשהגענו ללונדון ההיסטריה סביב הספר הפכה למכת מדינה. על כל גשר קראו את קורת השער, בכל רכבת תחתית נתפס אדם עם החום החום הזה, אי אפשר היה למצוא אף תא טלפון שאין לידו מישהו שדומה באופן מחשיד לאלכס שאכן קורא את הספר של אלכס. אין אין, היינו כחיפושיות:

קולאז' בריטי עם הספר של אלכס

נערות ערומות נמרחו על הספר בפארקים שטופי שמש:

Photo 30-05-15, 12 56 24

באיצטדיון וומבלי כינסו מסיבת עיתונאים מיוחדת רק כדי שאלכס יוכל לענות לשאלות האוהדים:

קולאז אוהדי וומבלי

לארוחת בוקר הבריטים התחילו להגיש סקונס וקורת השער. המלכה נתפסה אחרי לילה ארוך של שתייה כשהיא כותבת הייקואים בהשראת הספר:

קולאז בריטניה בידינו

והכי חשוב- שיא הטיול- חיילי משמר המלכה צעדו כשהם מחזיקים את הספר של אלכס.

קום, אמרתי לאלכס. צריך לנסוע לארמון לצלם את חיילי משמר המלכה כשהם מחזיקים את הספר שלך.

את יודעת מה הבעיה איתך? ענה בעלי. משפטים שמתחילים ב'את יודעת מה הבעיה איתך' אף פעם, אבל אף פעם אסור לגמור. הבעיה איתך, המשיך אלכס שכנראה לא קורא את הבלוג שלי ואת העצות המועילות שבו, הבעיה איתך שאת לא מסתפקת ברעיון, את צריכה גם לבצע.

כמובן שהתכוננתי לצווח בהתרגשות בתגובה אבל אז זה הכה בי. הוא צודק. נכון. כל הנסיעה כוונה כולה לרגע השיא שבו נצלם את משמר המלכה, אבל למה אנחנו עושים את זה בעצם? כדי לחגוג ספר שירה. שהוא שיאו של הדמיון האנושי. שיאו של העידון ונצחון הרוח. אז בוא נחגוג את זה כמו שירה:

חיילי משמר המלכה קוראים

נכון היה כיף לדמיין שזו תמונה של משמר המלכה קורא את קורת השער? נכון. היה גם כיף להשאר לישון ולא לצאת לשטויות שלנו בכלל.

שבוע הבא: נוסעים לתאילנד.

אורית, צועק אלכס מהחדר, אורית, מה את עושה? אורית, כרטיס האשראי אצלך? אורית! אוריתתתתתתתתתתת.

6 תגובות

מתויק תחת רעיונות לימי הולדת וחגיגות, שירה

קונפטי שירים

כשהגענו לקחת את הספר החדש של אלכס ממשרדי ההוצאה לאור, שוחחנו עם אחת מן העושות במלאכת הספרות. היא סיפרה לנו על כתב-יד שנמצא אצלם בעבודה: תרגום לעברית של אפוס פרסי עתיק. אה, זה זה? שאל אלכס והצביע על אסופת ניירות עבת כרס, לא, ענתה המשיבה עדינת החיוך, זה זה. והיא הצביעה על ארגז ענק, אבל ענק – יוחננוף איזור תעשיה ענק – מלא במכמני תרבות גויליים. מיד נצמתנו והמשכנו להסתובב אחוזי חיל רעדה והוד בין ספרי קירקגור אצ"ג ודן מרון.

זה היה מרומם אבל גם מלחיץ. אנשים בהוצאה הזו הם עידית במובן המוחלט של המילה. במסדרונות נושבת רוח חזקה. בפינת הקפה הם מדברים במילים מנוקדות. לא בדקתי אבל אני בטוחה שעל דלת השירותים שלהם כתב מבקר נואש בעפרון: 'היינו כחגבים'.

לא היתה ברירה. כדי לחגוג כינסנו את כולם בחדר הישיבות ונתנו להם קונפטי.

מה זה? שאלו אנשי ההוצאה. איפה קונים את זה? בהכל בשקל, ענינו, ולפתע היינו אנו אלו שאוחזין בידע עברי עתיק. סבנו בין הקרואים והגשנו להם את המוט המיתי שממנו, בטקס קמאי מגיחים גזירי נייר מאורכים ומנקדים את האוויר בניקוד הכי יפה של העברית- ניקוד שכולו רק קמצים ופתחים של שמחה.

גשם 2 של קונפטי

התכנון המקורי היה ליצור לאלכס תותחי קונפטי שמלאים בגזירי טיוטות של שיריו. ברשת אמרו שזה תהליך פשוט מאד, אבל אחרי שעופרי ואני פירקנו מקל אחרי מקל ואף ביקשנו מאבא שלי שהוא גאון טכני ידוע לפענח איך לעזאזל עובד המנגנון הארור הזה ואיך מחזירים אותו למצב טעון, אחרי כל זה נואשנו סופית והחלטנו שהתכנון המקורי הוא ליצור לאלכס תותחי קונפטי מלאים קונפטי.

עטפנו את הגליל בהדפסה של עטיפת הספר, הוספנו קצת קישוטי וואשי ויצא שמח ביותר כפי שדוגמנית הבית מציגה כאן בהרחבה:

קיקי מדגמנת את תותח השירה

האמת, טוב שנשארנו עם גרסת הקונפטי האמיתי.

כי אחרי שספרנו אחורה כל המסובים שיחררו אל חדר הישיבות המון נצנצים. צהלה גדולה המטירה עצמה על השולחן ועותקי הספר של אלכס התכסו חג על חג. אפשר לראות את ברק הנצנציה על הפנים שלו ועל הפנים של ליאת קפלן, עורכת הספר:

ליאת אלכס וקונפטי

עם שוך החגיגה התגייסו כולם בנדיבות לאסוף את גזירי הנייר לפח, אבל הגדולה היא שאי אפשר לנקות הכל. עוד שנים מעכשיו ימצא אי מי את העותק של האפוס הפרסי הקדום כשנשיקת זהב מונחת עליו, קטנה וממזרית. גם אם רק זו תהיה תרומתנו לעבודת הקודש של ההוצאה, זו וכמובן הספר של אלכס, נראה לי שדיינו.

 

10 תגובות

מתויק תחת שירה

קורת השער

אלכס כתב פעם על עצמו "ואני, על כל דבר יש לי מה לשתוק". ובאמת, מי שמכיר את צבצביותו העקרונית יודע שהוא מדבר לאט ומעט. אה, ובשקט. זה כמובן מטריף את השכל וגורם לי לרצות לבדוק פינטרסט במהלך שיחות הנפש שלנו כדי להנעים את זמני עד שהוא עונה. אבל הו, כשהוא כן מדבר. כשמתוך הקשב הנמרי מבקיעות המילים שלו ומאזנות את עצמן על החוט המתוח של הדחיסות הכפולה: כל מילה נבחרה היטב, ואז נעטפה בשתיקה שמקרסטלת אותה עוד קצת.

זה כל כך מהמם עד שאפילו חמש עשרה שנה אחרי ששמעתי אותו מדבר בפעם הראשונה אני זוכרת את חשמל ההכרה: האיש הזה מבין משהו בנצח, אם כי, כאמור, גם לוקח לו נצח לתקשר את זה.

הייתי מתחתנת איתו במקומי, אבל לא בזה העניין. העניין הוא שההבנה העמוקה הזו של כוחן של שתיקות גם נוצקה השבוע לספר. ספר חדש ויפהפה של שירי הייקו שהוא כתב:

לקח לו שנים, כמובן, לכתוב אותו. הוא הניח את מבטו בתוך העולם, דג מחשבות יפניות, ואז השיט אותן בתוך ים של לבן. מעט הברות על המון דף. באשו מטייל בין הרווחים.

טירוף היפן שלו, אגב, לא מסתיים בהייקו, אלא מקצין בשבועות האחרונים כשהוא וחבריו נוסעים שלוש שעות כדי לראות באיזה מוזיאון אזוטרי ציור של ציפור ליד מפל, מקימים בלוג העוסק בהייקו בעברית, תמונת הנושא: ציפור ליד מפל, והשיא: מורידים אפליקציות שבהן ניתן בקלות לשרטט משיחות מכחול שנראות כמו סימני קליגרפיה. תראי, אומר לי אלכס בגאווה ומושיט לי מסך מכוסה בקו, אני קורא ליצירה הזו: 'אוטובוס'.

אבל מבעד לשעשוע העמוק מזה שהאל היווני שלי מצא את אחיו האבודים דווקא בקרב מלוכסני העיניים, מבעד לזה יש את ההכרה שלכל נפש יש את בית הנייר שמתאים לה. ואני מאושרת שאלכס יצר את שלו: בית נייר עדין במיוחד, עם מינימום תנועות המהדהדות לתוך אינסוף מרחב.

הספר שלו מלמד את כל מי שקורא אותו מהר (לוקח דקה וחצי. תזמנתי.) שאסור לעולם לעולם לקרוא מהר. צריך למסור את עצמך לדף החלק כמו דף חלק, ואז לתת לאותיות העבריות ליצור בך קודם את עצמן כסימנים יפניים לא מפוענחים, ורק אז, לאט, להשיב אותן אל חיק השפה המוכרת. לכאורה מובנות, אבל בתוכן כבר זרע הפורענות של מה שהוא לעולם מסתורי ולעולם לא מושג:

מתוך- קורת השער אלכס בן ארי

זהו פוסט ראשון מתוך ארבעה לכבוד יום החג הזה. עוד יעלו בימים הקרובים פוסטים על: קונפטי שירים, הפקת לונדון, ושתי המתנות שמתוכננות כמתנת לידה למשורר. מזל טוב לו, ומזל טוב לתרבות שלנו שאוצר עתיק וחדש נוסף למטמוניה.

 

 

4 תגובות

מתויק תחת שירה

מה שרק אני צריכה

 

הבטחה קטנה לעצמי לשנה החדשה: לכתוב שירים לילדים, זה עושה אותי מאושרת. בתור התחלה אתמול ביקשתי מאיה גורדון נוי לאייר את השיר הזה על מפית בבית הקפה (קשה לראות אבל מהראש של הילדה יוצאים תלתלים עם משאלות, היא גאונה האיה הזאת, נו).

שתהיה שנה טובה!

נ.ב

עד יום ראשון אספיק לארגן את תמונות החתונה המאוחרת ואעלה אותן לבלוג. איזה כיף.

12 תגובות

מתויק תחת שונות, שירה

יום האהבה

משאלה

שיר האהבה הזה שכתבתי לאלכס בלב הימים מלאי הסחרחורת שאנחנו עוברים הוא אחד משישה שירים בפרויקט הגלויות היפה של נעמה בצלאל שכל הכנסותיו תרומה לאגודת מסל"ן. במארז הגלויות שנעמה הרכיבה יש גם שירים נפלאים של אלכס, של ענת לוין, של עדי עסיס, של גלעד מאירי ושל שרית שמיר.

אני מתה על יום האהבה, אפילו שהיטב היטב אני יודעת שהוא הומצא על ידי אנשים שרצו שנקנה שוקולדים ופרחים. אבל שוקולדים ופרחים הם לא המצאה. הם משהו ממשי וטעים וריחני, והלוואי שכל יום נציף את עצמנו בהם ונחגוג את מה שצריך באמת לחגוג. לא רק מלחמת המכבים ולא רק טבח בשושן, לא רק מצרים טובעים בים ולא רק נדודים מוכי יאוש במדבר. אלא ניסים טובים של עם קטן, שני אנשים כל פעם, שהם אחד בשביל השני משאלה שמתמלאת כמו קסם.

21 תגובות

מתויק תחת שונות, שירה

שירי גשם

בשיר ישן ישן תיארתי פעם את היום שבו סערת גשמים הכריעה אותנו וגרמה לתקרה לנזול והכריתה את האוטו:

רצינו לנסוע מכאן בית ראשון

השיר ממשיך אבל אני עוצרת אותו בבית הראשון כי לא הוא שחשוב כרגע, אלא הבהלה. מין בהלת-נס שגשם מביא איתו כשהוא נפתח מן השמיים ומזכיר את השמיים. את הנתינות, את כך שאנחנו פרפרים שרועדים בכפו של המופלא. נעמי שיהאב נאי מתארת את זה בשיר קורע לב בתרגום של משה דור:

נעמי שיהאב נאי גשם

בבת אחת לופתת את הקורא גם הבדידות וגם המידה העצומה שבה המוגן לכאורה חשוף לפגיעה. נתן זך אומר את זה בשורות עצובות משלו:

נתן זך- עב קטנה ככף יד איש

אני קוראת את הדברים וכמעט נכנעת לחלוטין לדאגה ממה שעוד יבוא, להתכרבלות הסגורה והסגרירית במעילים, אבל רגע קודם עוצרת אותי הספריה. דווקא מתוך אותה כף יד איש מושטת לי הנחמה. הנה כאן בשורות של אי אי קאמינגס בתרגום היפה של אורי הולנדר, גשם לא ככף יד יחידה אלא גשם כהמון ידיים קטנות. והנה כבר ניצל האחד הבודד בדרך היחידה שבה אחד יכול להנצל, בשניים:

אי אי קאמינגס בתרגום אורי הולנדר

ובשיר אחר נדיר וצלול מדבר גם ישראל אלירז על הגשם כעל פעולה של יחסים. הנה מסמרי הגשם שמחזיקים ושוב לא יוכל הגן וכל שפעו להתחמק. מהשיר, מהגשם, מהיש:

ישראל אלירז- מסמרי הגשם 2

מתוך המילים פתאום מובן הגשם אחרת. לא כמסמנו של שפע שיוכל בכל רגע להרוס בכח המבולי של היותר מדי או לענות את הגוף בכח הבצורתי של המעט מדי, אלא כדרך המיידית והזמינה ביותר לגעת במשהו שהגיע מרחוק ונמצא עכשיו קרוב. כל כך קרוב עד שהוא נחוש להרטיב את הגוף ממש ולא רק את העיניים. והדבר הזה מעורר השתאות והתרגשות כמו בבית מתוך שיר של רילקה בתרגום זנדבנק:

רילקה- דבר מאושר נופל 2

וזהו הדבר שאני מאחלת לי ולאהובי ולאנשים שסומכים את עולמם אל עולמי דרך המסך המאיר. שלא ניסוג מן המגע אל תוך הבדידות המלנכולית שכמעט מתבקשת מתוך הגשם, אל הדאגה שברגע שמבינים אותה כבר אי אפשר לזוז. אלא שנשאיר למשוררים לכתוב שירים שנראים כמו גשם ושנצא אנחנו אליו. להפגש. להקשר. להרטב ממש. 
אפולינר- שיר גשם גרפי

8 תגובות

מתויק תחת שירה

תחנות ההשראה שלי

אז איריס ביקשה ממני לכתוב מה מעורר בי השראה. מתי עמדתי אצל שיר או צילום או מיניאטורה שמצדם לא הסתפקו בלעמוד מולי אלא באו עד אלי, וניערו את כתפי ונשקו לי, ולרגע אחד נועדנו זה לזו. שנייה אחרי המפגש הזה שוב בא העולם. אנשים רבים סערו אל תוך התערוכה, הבל החיים משך אותי מן הקריאה, ילדים ושאונם כיסו את המסך הזוהר. אבל קרחת היער בלב, זו שנפערה ברגע האחד של ההתאהבות בשיר או בציור או בסדרה, הקרחת הזו לא נסגרה ולא תסגר בתוכי אי פעם.

ShabbyPrincess_Plentiful_Alpha_1

בגיל שש עשרה דפק ידידי על דלת חדרי בפנימיה שבה למדתי ונתן לי ספר של הנרי קרטיה ברסון. אני כל כך מתביישת שרק שמונה שנים אחר כך, כשעמדתי בתערוכה של ברסון, הבנתי על איזו גדולה רצה לספר לי. לפעמים, מסתבר, צריך להגיע לגיל של היצירה כדי להבין. בגוף להבין. בצמרמורת.

ברסון הצליח לזהות את ה'רגע המכריע' שבכתביו דיבר עליו, הרגע שבו העולם מתלכד לשלמות וצריך לתפוס אותו במצלמה. והוא הצליח לזהות את כל זה שנייה לפני שהכל קרה. אחרת אין איך להסביר את העובדה שהוא הספיק ללחוץ על כפתור המצלמה בזמן.  איזה נביא של יופי ושל שלמות. זו שכמו כל שלמות מתכנסת ואז נפרעת:

הנרי קרטיה ברסן רומא 1959מילא הוירטואוזיות הטכנית, מילא האיזון המושלם של כיווני המבט שבראשו המבט של הילדה מבעד לוילון החרוזים, מילא ההצבה בסצינה שמאזנת נפלא בין גילוי לבין הסתר, אבל זה שברסון יצר בכל מכלול עבודתו מיתולוגיות על עמים שאין לי דבר וחצי דבר איתם ובכל זאת הופכים לשלי. ואו.

ShabbyPrincess_Plentiful_Alpha_2

אני זוכרת את הרגע שראיתי את המיניאטורות המשגעות שבנתה יעל ניב, והבנתי שאני, שבתשעים ותשעה אחוז מהמקרים נוטה להגזמת יתר, יכולה להרפא דווקא מכח התנועות הקטנות המדויקות. זה עתה נרגע הבלוג מהתקף הבישול המיניאטורי שסער עלי, אבל הבטחתי לינק להדרכות נפלאות שמי שרואה אותן מחליט מיד להקדיש את חייו לאפיית עוגות פימו קטנות. וגם – בוני המיניאטורות שמביאים אותי לידי אנחות של עדנה:

פטיט דה שריז הכל בגודל מטבע זעיר:

מיניאטורות שלא תאמנה

ו-נונו'ס האוס, שללא ספק היא המופלאה והעדינה שבמיניאטוריסטים.

nunu's house

ShabbyPrincess_Plentiful_Alpha_3

הפרק הראשון של הסדרה 'black mirror' והפרק האחרון מבין 63 הפרקים של הסדרה 'six feet under'

ShabbyPrincess_Plentiful_Alpha_4

הגאון הזה, שבכלל קראו לו קריסטיאן book אבל הוא שינה את זה ל- bok כדי שלא יבלבלו בינו לבין התנ"ך. אז הגאון הקונספטואלי הזה שכתב את היצירה המהממת eunoia עושה עכשיו דבר שלא יאמן. הוא עובד על פרויקט קסנוגן  ומשתיל בתוך הד.נ.א של בקטריה שיר. כך השיר נישא בגוף הבקטריה כ'פרזיט ספרותי' וגם גדל בתוכה לשיר חדש מכח החלבונים שהיא מייצרת. עד כה המפעל הזה לא הצליח, הבקטריה מתה, מה שמוכיח כמובן שאי אפשר לחיות משירה, אבל בוק עובד במרץ ועוד נזכה לשיר שכתב חיידק. אה! ואם כבר אני מתרגשת מבוק הנה עוד יצירה נפלאה שלו. בצד שמאל למטה- קטע מתוך הגות של הפילוסוף הקדם-סוקרטי דמוקריטס על הסדר הגדול של היקום. בצד ימין למטה, מאותן אותיות בדיוק חלק מתוך מסמך הפטנט של חברת לגו. אני חוזרת: אותו הרכב אותיות (נגיד, 18 פעמים T) ואותו מספר פסיקים ונקודות. אללללוהים. איזו דרך מתמטית נפלאה לקשר בין דני שמייצר לבנים מפלסטיק לבין יווני שחי אלפיים חמש מאות שנים לפניו. איזו דרך יפה לחשוף את השאיפה של שניהם למבנים מארגנים. והאמת איזו דרך נפלאה גם לקשר ביניהם לביני, אישה מרחובות שמסתכלת על האנגרמה הטקסטואלית והרגשית הזו שמדברת על סדר ועושה סדר, ומתענגת לראות איך מתמטיקה מתהפכת לשירה:

TheGreatOrderOfTheUniverse

ShabbyPrincess_Plentiful_Alpha_5

ומה עם שאר אבות המזון של הרוח? גרוסמן ועמיחי ואלתרמן ולאור וזרחי ומארי אוליבר אהובתי החדשה ובכלל, מה עם כל הספרים שניבטים אלי מן הספריה ולא מאמינים שלא הזכרתי אותם עדיין למרות שהם ליבת ההשראה החיה בתוכי? מספרים על עבדול קאסם איסמאיל, מדינאי ולוחם פרסי מהמאה ה-10 שנסע למסעותיו כשכל ספרייתו מטלטלת אחריו על גבי 400 גמלים מסודרים בסדר אלפביתי. וככה אני. הולכת וכל גמלי הספרים שלי הולכים איתי ולפני ולצידי. ההיסטוריה מתעניינת במה עשה הלוחם הפרסי ביום, אבל גם הוא וגם אני יודעים שההיסטוריה החשובה היא בלילה, עם שוך הקרבות, כשרק ספר אחד פתוח בעולם, ויקר כממלכה כולה.

ShabbyPrincess_Plentiful_Alpha_6

עמודי הבריאה

אני אדם דתי רק כשאני ממש לבד, אבל כשראיתי לראשונה את התמונות שמצלם טלסקופ החלל האבל, נמלאתי ביראה אפילו שישבתי בתוך אולם מלא אנשים והסחות דעת. התמונה הזו מזכירה לי שלמרות שהרגעים הגדולים של חיי ההשראה האמנתיים שלי היו מול יצירותיהם של בני אדם, כתיבתם, רגישותם, צחוקם, הרגעים הגדולים באמת עוורים לכל זה. מתחוללים גבוה מעל גבוה, מוקדם מעל מאוחר, והם לא בתוך משחקינו האנושיים כי אם בתוך מרחב אינסוף שכולו רצינות מוחלטת.

ShabbyPrincess_Plentiful_Alpha_7

ויש עוד, כל כך הרבה עוד, אבל הבוקר כבר קם עלי ואני צריכה לקום אליו, אז אני עוצרת כאן ומצרפת לינקים לעוד כותבים בפרויקט היפה של איריס. אנשים מעוררי השראה שמובילים מסעות אל חללים אחרים שלא מפסיקים להפתח:

איריס פוגל בן חמו – Colourful Way

בועז כהן – לונדון קולינג

שלי גרוס – המלבישה

חדוה קלינהנדלר- Rooms and words

דניה ויינר ודיאנה לינדר- מתכוניישן

3 תגובות

מתויק תחת שונות, שירה