קטגוריה: רעיונות לימי הולדת וחגיגות

אז

קוד קיו אר לאתר

5 תגובות

פברואר 20, 2016 · 9:56 pm

לבשל מילה

יום רביעי בבוקר:

יש אנשים כאלה שנוחתים מניו-יורק ודופקים לי ישר בדלת של המטבח. בלי לעבור באינטרקום או במעלית, בלי נימוסי גישוש, הם נכנסים ישר לתוך הבית של הבית.

יובל הוא איש כזה, ובכל פעם שהוא והלב הצלול שלו באים אלי לביקור אנחנו נעמדים בטקסיות זה מול זו וכותבים על פתק שתי שורות שיר. כל אחד והשורה שהוא רוצה לתת במתנה לאחר, לא משנה של איזה משורר. ואז אנחנו שולפים קערה או כובע, חותכים מעליהם את שורות השיר למילים, מערבבים ומגרילים מילה אחת, וזו זו המילה שצריך לבשל.

Macarons with Orit-35

זה לא פשוט לבשל מילה. קודם להעביר אותה בבלוטות המשמעות ורק אז בבלוטות הטעם, לפענח מה יש בה שהופך אותה לעקרונית ואז לתרגם את זה לסוכר ולקמח ולשמרים. אבל המשחק הזה, כמו כל משחק, הוא עניין רציני ושווה את המאמץ של הפענוח. דוגמאות? בישלנו כבר את המילה 'ראשון', וחשבנו על בננה, אוכל רך של תינוק, רק שבין ידיו של יובל היא התרככה לאט בחמאה ואז עלתה באש והתקרמלה, וטעמתי אותה בהשתאות השמורה לדברים שראויים, שוב, להיות הראשונים שלי. ובישלנו את המילה 'הכל' ויצאה מזה את היכולת לקבל הכל, אפילו את האניס שאני לא סובלת, ולגלות מתוכו מתכון שיובל עידן לכדי נס.

שמתי-לב שכתבתי 'יובל' די הרבה פעמים בפסקה האחרונה שתיארה חוויה של 'אנחנו'. וזה נכון. יובל הוא הקוסם ואני רק שוליית-האושר. תפקידי רק להביט בו זז יפה כל כך (אוף אתכם, רקדנים, את כל המילים הייתי נותנת בשביל תנועה חלקה כל כך במרחב), ולהדהם לגלות כל פעם כמה הוא משתהה. כי זה בעצם הסוד של האוכל הנפלא באמת: שהוא דוחס אהבה אל תוך החומר דרך המזרק של הזמן. הזמן שבבישול עדין על הסיר, או הזמן של ההכנה הזהירה, המדקדקת, או הזמן של המחשבה שקודמת לפעולה. אני, עם כל הקופצנות שלי, יכולה לקוות להגיש לנו לכל היותר צימוקים. מי שיש לו אורך-רוח לחכות לפעפוע המתון, להשתנות הדקה, הוא כבר יכול לקוות ליין.

היום יובל עומד להגיע שוב. הפעם נדברנו להגריל מילה מתוך הספר שלי, 'ערש', וזה לא הולך להיות קל. אאלץ להתבונן ישירות לתוך הגעגוע לאמא שלי שמורגש בכל חדר מחדרי הבית אבל במטבח הוא בוער ממשאלה:שובי שובי ואחזה במטבח

אבל אם אביט באומץ אראה גם איך יובל מדליק שוב את אש התמיד של הגז, ומתקן את הצער הזה של היתמות במילים היחידות כמעט שיכולות לו: 'ראשון'. 'הכל'.

יום רביעי בערב:

הרגע הגרלנו את המילים. קיבלנו את המילה 'במהופך' שהיא מתוך השיר 'כל התשובות במהופך'. מה זה אומר? שאלתי את יובל ושתקנו. ואז זה עלה מלפנינו. הפעם נשחק במהופך. במקום לבשל יחד ולאכול יחד נשנה את הכללים. נכין את הרעיון בארץ אחת ונבשל אותו באחרת. כלומר, אני אתרום את המרכיבים, את שמות המרכיבים: נעשה רשימה של כל מה שיש במקרר, שזה מה שיובל עושה ברגע זה, וכשהוא יגיע לניו יורק ורק שם, ורק מהרשימה שהגדרנו, יכין דבר שיש בו היפוך. זה חייב להיות מתכון קשה, כלומר, כזה שבכל רגע יכול להתהפך לכשלון, מאזן את עצמו בין אהבה לבין אסון. הציר השביר שאנחנו כל הזמן נעים עליו. לא זוכרים כמה הוא אחד.

יום רביעי בלילה:

ובכל זאת הכנו משהו לאכול יחד במפגש. רק שיהיה לנו מה לעשות בזמן שאנחנו מתכננים את ה'במהופך'. רק כדי למרוד גם בכללים ששוב הצלחנו לייצב.

יובל עבד לאט, עדין. חתך אבוקדו, פילח פירות הדר, זרה מעל אדממה ולימון ומאש. ואחרי שיחה ארוכה נפרדנו בחיבוק, ונשארתי מול הצלחת הריקה כמו אדם גזול. מה קרה פה? איך זקיפי הטעם שלי פעלו גם הפעם מהר מדי? כבר כשצעקת ההשתאות החליקה החוצה מן הלשון, הם נשלחו מתוכה והתחילו לפרק הכל פנימה, ולא השאירו אותי עם העונג, הו העונג הזה, אלא כזכרון.

יובל מבשל בבית שלנו

 

והכנסתי את הכלים הריקים למדיח. ושמחתי שיש לי דמעות בעיניים. כן, דמעות. אני יודעת שזו קלישאה אבל הדמעות שלי לא יודעת שהן קלישאה, והן באו טריות והניחו את עצמן על העיניים שלי כמו זגוגית, שדרכה ראיתי שוב את ידיה המבשלות של אמא שלי מקימות לי ממלכה של צבע ושל חיבורים ושל שובבות בצלחת. ומפלטות אשכולית ומניחות לאט ומתוך תשומת-לב את מה שבתוך תרמילי האפונים, ומבטיחות לי שבמקומות שאני לא רואה, במרחק מטוסים או אניות, בערים גדולות אבל קרובות משנדמה, יש עוד דברים שמחכים לי שאטעם.

_____________________________________________

זה הלינק לבלוג של יובל עם הסיפור מהזווית שלו, עוד תמונות דוברות שירה (חוץ מאלו שפה, שגם אותן הוא צילם כמובן), והכי: עם המתכון של המקרונים במילוי תמרים שהוא הכין בסוף. הייתי ממליצה לכם לנסות את כל המתכונים בבלוג כי הם סופר- אחראיים ומבטיחים תוצאה מדויקת ומענגת, אבל ההמלצה האמיתית שלי היא בכלל במהופך. כי מי שיש לו כזה יובל, שלא יבזבז אף רגע בבישולים. שישב על הכיסא ויתבונן.

petek

 

3 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות, שונות, שירה

סביבונים מנגנים, או: מעטה נגד רבים

"רק לא את הסביבון המאיר והמנגן". זה מה שאני רוצה שיהיה כתוב בצוואה שלי. רק שהילדים שלי, וילדי הילדים שלי, וניני הנינים שלי, לא ישחקו בסביבונים מנגנים ומאירים. זה מפלסטיק, וזה המוני, וזה זול.

נו, בדיוק. זה זול, אמר אלכס, קנה עשרה סביבונים מאירים ומנגנים בשוק ופיזר אותם בסלון. בלילה, כשגיששתי את דרכי לשירותים, נתקלתי בטעות באחד כזה. הצפצוף הצורמני שלו ליווה אותי כל הדרך לנייר הטואלט במנגינת קריסמס, קריסמס!, שהסינים, הנבערים מהבנה איזו תרבות שייכת לאיזה אדם עגול עיניים, שתלו בו.

בבוקר קמתי עם מבט המופרעת, שזה מבט שעולה על פני כשאני מופרעת. ביטלתי יום עבודה ודהרתי לפאבלאב, שם הוריתי לאידה לעזור לי במלחמתי המוצדקת בחומרים הנחותים. הכנסנו לצורב הלייזר סביבונים מעץ איכותי שכל מגע בהם מחבר את הילדים לשורשיהם המשפחתיים, כן גם המשפחה של סבתא שלי ברחה ביערות, ועל ארבע פיאות הסביבונים צרבנו את פניהם של כל ארבעת הילדים. יצא מהמם, אבל מאאאמם.

סביבונים חמודים

 

להדלקת הנרות השנייה הגעתי עם פרצוף שלו ונינוח. סביבוני העץ יעיפו את הסביבונים של אלכס בסיבוב (פחחח, בסיבוב). אחסוך את כל תיאורי ההשפלה, אבל הילדים חשבו שסביבוני העץ נחמדים מאד, ובכל שארית הדלקת הנרות עפו על הסביבונים המנגנים ואף התחרו ביניהם איזה סביבון מחזיק עם המוזיקה הדבילית שלו יותר.

כמעט נשברתי, כמעט שהודיתי שאי אפשר לנצח במלחמה נגד צעצוע עם קול וצבע. אבל אז הבנתי מה היתה הטעות. ניסיתי לייצר העדפה טבעית לאיכות, אבל אני, אני עצמי לגמרי לא איכותית וזה בדיוק הקלף שלי. אני לא מחויבת לאיכות, לא מחויבת למוסר, לא מחויבת שלא לדרוך בטעות ולרוצץ ולמעוך בקפיצה את כל עשרת הפלסטיקים המנגנים הקטנים בדרכי בלילה לשירותים.

בבוקר למחרת קמתי עם מבט המרוצה, שזה מבט שעולה על פני כשאני מרוצה. שמרתי את סודי עד הערב ואז, כשהילדים חיפשו את מיטב תוצרתה של סין, רק אז סיפרתי להם שקרתה תאונה קטנה ונשארנו רק עם סביבוני העץ.

הסתובבתי לאלכס במבט מנצח, אלא שהוא כבר הסתובב לתיק שלו. אה, זה לא בעיה, הוא אמר. קניתי עוד מלא.

טו-שה!

הלוחם הרוסי שלי חייך אלי בניבים נוצצים בעת שאני ניסיתי להבין מה קרה פה מול עיני. הרצתי בראש את הכל אחורה. רגע, הבוקר הוא התעורר עם מבט ההעירו אותי בלילה שזה מבט שיש לו כשמעירים אותו בלילה. סביבוני פלסטיק דפוקים, לך תהרוס אותם כשיש להם אזעקה בילט אין.

סביבונים מציצים

 

ג'ינגל בלס שמח לכולנו!

8 תגובות

מתויק תחת בניית משחקי ילדים, פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות

יום הולדת האגם הקסום- החלק עם כל מה שזורח

 

אגם זוהר בחושך

במשך השבוע שלפני יום ההולדת הבית היה מעבדה בינארית. זורח בחושך- פלוס. לא זורח- מינוס. זה היה שבוע שבמהלכו יצא לאור ספר שירים חדש ועצוב שלי (לא בשלה לדבר על זה), העולם הסתחרר וגם ישראל לא היתה משהו, אבל כל זה הונח לרגע בצד עטוף בחושך. התרכזנו, כמו שמתרכזים אנשים עם פנס, בשאלה: מה כן עושה אור.

עכשיו כשאני יודעת אני מרגישה מוכנה לכתוב את המדריך המלא לבניית האגם הזוהר. הנה זה בא.

תפאורה זוהרת

הכי חשוב בחדר זוהר בחושך: התאורה. אנחנו הזמנו מהסינים פנס אולטרה סגול, ויש גם נורות לאור UV שעושות עבודה מצוינת. את רקע החדר כיסינו באלבד שחור כדי שרק מה שרוצים יאיר.

הצמחיה הזוהרת. צובעים ענפים ועציצים בספריי בצבע ניאון (לפני שקונים בודקים שהצבע זוהר, לא כל צבע ניאון זוהר ועדיף להאיר בפנס על הפחית של הספריי כדי לוודא) או בצבע זוהר בחושך.

במקור רציתי שהכל יהיה טבעי, ובמשך כמה ניסיונות השקיתי פרחים במיים עם ויטמין בי חמישים. אלא שמאמצי נכשלו לחלוטין וכל הפרחים נשארו בצבע המקורי שלהם. רגע אחרי שהעפתי את הצרור האחרון והנבול לפח ראיתי שבאחד מהפרחים יש בכל זאת קצת נימי צבע זורח. בלי להתבלבל שלפתי את הפרח מהזבל, הזקפתי את ראשו וצילמתי כי מה:

פרח זורח בחושך

ואז קניתי מלא פרחים מפלסטיק וריססתי בספריי צבע שזורח נהדר. הניסוי הצליח.

אגמים זוהרים  זורקים טוש הדגשה זרחני (הייליטר) פתוח למים ומחכים, המים הופכים זוהרים תוך פחות מיום. אנחנו הכנו ארבעה אגמים בארבע גיגיות שנמלאו בארבעה צבעי ההיילייטר. אם רוצים אגמים שבטוחים גם לילדים קטנים שעשויים לשתות אותם בטעות, מחליפים את ההייליטר בויטמין בי חמישים. הוא יוצר צהוב זורח ושמח.

בועות זוהרות ולא אכילות אחרי שאגמי ההייליטר מוכנים, זורקים לתוכם כדורים פולימריים, ותוך שמונה שעות הכדורים סופחים את המיים הצבעוניים. אנחנו הזמנו משלוח מסין שלא הגיע בזמן, ולמרבה השמחה גיליתי את ענבל ישראל שציידה אותי בכדורים רגילים וגם בכדורים גדולים במיוחד:

בועות זוהרות באגם הזוהר

אוכל זוהר

שתיה זוהרת שיקוי כחול זוהר מכינים כשמערבבים מי טוניק עם ויטמנצ'יק. שיקוי צהוב זוהר נוצר מערבוב של לימונדה וויטמין בי חמישים בכמות קטנה. הלל, אגב, טוען שיש גם פאנטה זורחת בצבע ירוק אבל הוא סרב להסתובב איתי בסופר כשאני מאירה על אגף בקבוקי השתייה בפנס אולטרה סגול, אז כרגע זו רק שמועה.

אוכל זוהר מכינים כשמערבבים ג'לי אינסטנט בטעם מישמש עם ויטמין בי. כדאי לטעום את הג'לי לפני ההכנסה למקרר כדי לוודא שלא מרגישים את טעמו של הויטמין. אם בכל זאת הגזמנו בכמויות הויטמין אפשר לעמעם את טעמו על ידי תוספת של תרכיז מיץ. מעל אפשר לפזר פניני טפיוקה שבושלו במים עם ויטמין בי ונזרו בקצת סוכר. קרח כוכבי מי טוניק זוהר גם הוא, אבל יש לו טעם של מי טוניק. מממ.

וכמובן- בועות זוהרות בחושך שאפשר לשתות. אני יודעת שבפוסט הקודם דיברתי על זה חצי פוסט אבל זה באמת מרגש.

אוכל זוהר בחושך

 

משחקים זוהרים

התפרצות וולקנית של הר געש זוהר כל הטריקים שעובדים ביום הולדת קסמים, עובדים גם בחדר הזוהר. הפשוט והמעולה מכולם– לשים כוס עם מלא אבקת סודה לשתייה בתוך קערה, להשפריץ מעל קצת אקריליק זוהר בחושך, ולשפוך חומץ. זה התסססס הכי כייפי שאפשר לדמיין.

מנורת לבה זוהרת ממלאים בקבוק שקוף בשמן או בשמן תינוקות, מזריקים טיפות מים שעורבבו עם צבע זרחני, וזורקים פנימה טבלית אלקה זלצר. מנורת הלבה מתחילה להשתולל.

אבקת קסמים שהופכת לג'ל זוהר האבקה הזו? אז במקום מיים מוסיפים לה מיים זוהרים מאחד מאגמי ההיילייטר והיא הופכת לג'לי זוהר. אנחנו כלאנו בפנים פלמינגו קטנטן ושחררנו על ידי היפוך התהליך: זרייה של המון מלח שגורם לג'ל לחזור למצב מיימי ולפלמינגו לצאת לחופשי.

אגם חלב עם מערבולות זורחות אותו רעיון של אגם החלב שמתח הפנים שלו משתנה במגע עם סבון כלים, רק עם צבעים זורחים בחושך.

יש עוד המון ניסוים שאפשר להסב לחדר הזוהר, בפוסטים ישנים יש עוד רעיונות (אפשר לחפש בתיבה משמאל לפי שם קוד יום הולדת), ובקיצור, שווה לעשות כל מה שמאיר ומסעיר.

אנחנו הספקנו רק חלק מהניסויים כי אחרי חצי שעה בחדר הקטן נזקקנו לנס הכימי- חמצן ולנס הביולוגי- ההורים של הילדים האורחים, שלקחו אותם צוהלים לבתיהם והשאירו אותנו מוטלים על הספה.

וכך, שמחים ומעוכים הגענו אל סופו של יום הולדת אדיר ומתיש. במשך חודש גויסה כל המשפחה המצומצמת והמורחבת לניסויים, שינוע חומרים, צביעת פלמינגויים, הדבקה, גזירה, תלייה, ועשייה. הבטנו סביב בכל ההרבה הרבה הזה וידענו שהנה, הגיע רגע התשלום. אני הייתי הראשונה לגבות: אז מה, ניגשתי אל ענר, מה מכל המסיבה הזו הכי אהבת? הילד חייך בחולמניות, רכן אלי ולחש את תשובתו בקול מלא ערגה: הכי אהבתי את הממתקים.

אז היתה גם במבה.

3 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות

יום הולדת האגם הקסום- החלק עם הפלמינגו

יום הולדת האגם הקסום לענר בן החמש בעצם היה תירוץ כדי למלא את הבית בפלמינגו. פלמינגו אחד בפינייטה, שני פלמינגויים בנעליים, ומלא פלמינגויים בשרשראות הקישוט לאורך הקירות:

יום הולדת האגם הקסום פלמינגו

פלמינגו

שיא שגעת העופות היה כשהכנו לענר עוגה עטורת פלמינגויים שבתוכה שיקענו צלוחית עם משאבת אקווריום. המשאבה היתה אמורה לשאוב מים תכולים ולהתיז אותם סביב כמו גייזר גמדי באמצע העוגה. אלא שהמשאבה הישנה שהשתמשנו בה בקושי הצליחה להרים את המים.

אורית, לחש לי אלכס בעודו מתבונן במוט הזקור ובמעט הנוזל הניתז ממנו, זה נראה כאילו הפלמינגו משחק עם עצמו.

כחחחח, צודק.

הנה רעיון מצוין לעוגה לנער מתבגר:

IMG_5534

ומה חוץ מפלמינגו נינוח היה ביום ההולדת הקסום? משחקים קסומים שתכליתם להוביל את המשתתפים אל האגם הקסום שכל טיפותיו זוהרות. לא אלאה אתכם בפרטים קסומים, אבל הילדים נאספו בסלון ושם שאלו את כל חיות המים איפה האגם, ובסוף גם שאלו את המים עצמם איפה האגם הזוהר. המים ענו להם בבועות צבעוניות שאפשר לשתות.

קולאז' בועות

אני אגיד את זה שוב, כי מבחינתי זו פסגה רגשית: המין האנושי גילה איך להכין בועות מיץ תפוחים שאפשר לשתות, והטוויסט שלנו היה גם להפוך את הבועות לזוהרות בחושך:

edible glowing bubble

לא, מי שלא עושה עכשיו גל ליד המחשב הוא כנראה עולה חדש. בועה זוהרת זה edible glowing bubble. יס! אינקרדיבל!

איך עושים את זה? פה הלינק ששירה שלחה לי כדי להבין איך הופכים מים לבועות מדליקות, והגילוי שלנו שגרם לי לקפץ במטבח ולצווח הוא תוספת של וויטמין בי חמישים לנוזלי הבועה. מסתבר שבאור פנס האולטרה סגול הויטמין הזה זורח חזק. איזה אושר.

edible glow in the dark bubble

ומה לחשו  בועות המים לילדים האמיצים שהעזו לשתות אותם? שכדאי להם לערבב כישוף בגיגית, זה מה שצריך כדי לפתוח את הדרך אל האגם הזוהר. ואיך מערבבים כישוף בגיגית? על ידי הטלה למיים של פצצות אמבטיה שמאייתות את הכישוף:

פצצות אמבטיה

איך מכינים פצצות אמבטיה כבר ניסינו פה בהצלחה חלקית, אבל הפעם דחסנו את עיסת התמרוקים לתבנית אותיות ואפשר היה ממש לכתוב עם מה שהתקבל טקסטים שלמים. זה היה אמור להיות ענוג. הילדים היו אמורים לגשת לכישוף, להטיל אות אות ולהקשיב לצליל שלה, ועל הדרך ללמוד לקרוא ולתרגל את מה שלמדו על ספר של פרוסט שבמקרה יש בספריה והגיע הזמן שמישהו סוף סוף יקרא.

אבל הילדים הנרגשים פשוט חפנו את כל האותיות בבת אחת, זרקו אותן למים, ותוך שלושים שניות התאדתה עבודה של יומיים בתוך הגיגית השלווה. מזל שאלכס היה שם כדי להניח יד על כתפי. במרבית ימי ההולדת ההורים צריכים להכיל את הילדים שמתפרקים רגשית, במקרה שלנו צריך היה להכיל את האמא. אבל האמת שהשתקמתי מהר כי ידעתי שתיכף מגיע הדבר שאני הכי מחכה לו. הכישוף עבד, הדרך אל חדר הילדים נפתחה ומעבר למסדרון חיכה לכולנו האגם הזוהר.

אוי האגם הזוהר, אני יכולה להקליד על זה שעות. ואכן, אקדיש פוסט נפרד מחר לתיאור האגם ולשאלה- איך מכינים אותו, מה לנסות ובעיקר- מה לא לנסות בהקמה שלו.

בינתיים אני הולכת לנקות את הסלון מנחל צבעי המאכל שנשפך על השטיח החדש, ולהגניב לנועה לחדר את פצצות האמבטיה שהכנו לה על הדרך:

IMG_2014

ואז להרים את רגלי הפלמינגו הקצרות שלי אל הספה הארוכה ולחייך. אגם זוהר אגם זוהר, מה שמעניין אותי באמת זה העיניים הזוהרות של הבן שלי, והמבט הזה שלו, המנצנץ, הושג היום. איזה יום טוב.

8 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות

כתובת האש

זה לא שלא היו לי רעיונות אחרים. היו, בטח היו. אבל רק דבר אחד ממש התאים: לעשות לילדה כתובת אש לכבוד יום הולדת שש עשרה. כי היא עצמה כתובת-אש. בוערת וחיה וזוהרת, ומאירה למרחקים כמו מכווה של יופי.

הבעיה שכתובת אש זה עם אש. אה.

כתובת אש הרבה אש

איך לעזאזל? בצר לי נאלצתי לפנות לסרטוני-ההדרכה של הצופים. אני, בוגרת הנוער העובד, בת לבוגרת הנוער העובד, נכדה לבוגרת הנוער העובד, אני הלכתי לסרטוני-ההדרכה של המוקיונים עם העניבות המצחיקות.

האמת- יש להם אחל'ה סרטונים, ואפילו נראה שהם אולי אחלה אנשים, ואולי ירדנה ארזי בכל זאת שרה לא רע, ונראה לי שהגיע הזמן למחול על כבוד המשפחה ובחירותיה ולבקש עזרה מצופיפניק כי אם אני אכין כתובת אש לבד ייתכן שאני אכין שדה -אש עולה בלהבות וזה קצת חגיגי מדי.

אז התקשרתי לחניך צופים מהשכבה הבוגרת (!) ושאלתי אותו כמה יעלה לי לקבל ממנו עזרה. כלומר כמה לשלם לו על נסיעות ועל חומרים וכמובן על עבודה. כעבור יומיים שבהם הוא בנה הצעת מחיר, הבהב שמו על הצג שלי:

-הי. חשבתי על זה.

-כן.

-אני אקנה את החומרים, ואגיע לבד לחורשה, לא צריך לשלם לי על כלום, ולגבי העבודה שלי, נראה לי שאני אקח ממך עשרים שקל.

אוקיי, תנועת הצופים, אולי בכל זאת אתם צריכים ללמוד משהו מהנוער העובד. הסברתי לנער הרך כמה אמיתות לגבי הוגנות בעולם הקפיטליסטי, ויצאנו לדרך.

בליל האירוע קנינו סולר לצורך ניפוט (אחחח. מי טחן סרטי-הדרכה ויודע להגיד 'ניפוט', מי. זאת לא היתה שאלה רטורית. התשובה היא- אני! אני!!), צייתנו לכל הוראות הבטיחות של אחראי הצופיות הצעיר שלפתע נראה לנו בוגר מאיתנו בהרבה, והובלנו את הילדה ואת חברותיה הטובות בשביל, כדי לראות את שמה מנצנץ במרחק.

איזה כיף היה.

נועה בכתובת אש

התחבקנו ואכלנו עוגה גרועה, כי מה לעשות לא ראיתי סרטי הדרכה של קרין גורן, החלפנו ברכות, והילדה שמה תמונה של כתובת האש ואף כתבה בחשבונה באינסטוש שההורים שלה בסדר גמור. דבר שגרם לי מיד להסכים לכך שתעשה קעקוע, תחזור בארבע לפנות בוקר, ואף תמריא לנופש באמסטרדם בלי כל הסבר טרחני מקדים על טוקסינים והשפעותיהם.

הבעיה עם הנוער העובד היא, שלא מכינים אותו לרגע שיש לו נוער.

נ.ב

בעניין אחר וזוהר לא פחות: ביום שישי הזה בעשר בבוקר- סדנת כתיבה חד פעמית של סדנאות הבית בשיתוף עם מוזיאון תל אביב. המנחה משגעת, המוזיאון יפהפה, והכרטיס לסדנא כולל כניסה לכל התערוכות. אש. אש. אש.

12 תגובות

מתויק תחת רעיונות לימי הולדת וחגיגות, שונות

מתנות לידה למשורר

שתי מתנות מתוכננות למשורר, שהערב משיק את ספרו בירושלים. הראשונה- מתנה מחברינו מ- 'מילתא', חנות ספרים בוטיקית שלכבוד אלכס גם הפכה לבוטיק והכינה לו את היפות האלה:

חולצותיים

מרב שיצא מוצלח אורה ומיכאל מ'מילתא' בודקים עכשיו ייצור של החולצות האלו באמיתי, כל הפרטים יעודכנו- בפייסבוק של החנות.

ומתנה שנייה נקדחה הרגע לקיר: מדף שנחרצו בו שני חריצים, אליהם מתאימים בדיוק (דיוק שרק אידה מהפאבלאב יכולה להגיע אליו-תודה!) שני ספריו של אלכס:

madaf shir

 

עוד רגע אלכס עומד להכנס הביתה, אז אני ממהרת להתקלח, להוריד את אבק הקיר ולהתכסות באבק כוכבים. בקצרה אספר שההשקה הירושלמית של הספר תהיה בבית הקונפדרציה, הערב, יום רביעי 17.6 בשעה 20:00. כל הפרטים בלינק הזה. האירוע הרחובותי יהיה במילתא, רחוב יעקב 36 ברחובות, ביום שני, ה- 22 לחודש בשעה 20:30, אבל בואו לפני כן כי יש יין.

אני מקווה ששני האירועים יהיו עדינים ועמוקים כפי שחוזה רשימת הדוברים הנפלאים, וששניהם, כמו גם מתנות הלידה, יצליחו לשמח עד בלי די איש שכולו מידה טובה.

5 תגובות

מתויק תחת רעיונות לימי הולדת וחגיגות, שירה

חייל ממשמר המלכה קורא את הספר של אלכס

הכל התחיל כשחשבנו מה אפשר לעשות עם ספר שירה שהוא לא סתם ספר שירה, כלומר ספר בסוגה נידחת, אלא גם ספר שירה בעברית, כלומר ספר בסוגה נידחת בשפה נידחת, ואם כל זה לא מספיק אז הוא גם ספר בסוגה נידחת בשפה נידחת העוסק בצורה יפנית נידחת. זהו. חרקירי.

לא היתה ברירה. היינו חייבים לכבוש את העולם. ביקשנו עזרה מחברה טובת פיטשופ, ובעזרתה (תודה איה!) הוכחנו מעל לכל ספק ששירה היא נחלת הכלל. כולם קוראים את אלכס. כולם:

היה כיף לקבל את התמונות במייל מחברתנו, אבל זה עוד לא היה מספיק. ישבנו על הספה וחשבנו מה הלאה, איך נכבוש את רשות הרבים באופן מלא. את יודעת, אמר אלכס. אולי נצלם אנשים אמיתיים עם הספר. נכון! צווחתי בהתרגשות, אני תמיד צווחת בהתרגשות אין צורך להבהל, כן! נצלם אנשים אמיתיים בארץ ובעולם, כן! בעולם! תאר לעצמך שנצלם באנגליה את החיילים של משמר המלכה קוראים את הספר שלך! לא! זה החלום! כן! זה החלום!

אורית, שאל אלכס, מה את עושה?

שום דבר, עניתי, רק תקריא לי את המספר מאחורי כרטיס האשראי שלך רגע, הופ הופ יופי, אנטר–

אורית, שאל אלכס, מה את עושה? אורית? אורית! אוריתתתתתתתת

וככה מצאנו את עצמנו על המטוס ללונדון.

 

כבר בדרך הספר של אלכס כבש את הקברניטים, אבל כשהגענו ללונדון ההיסטריה סביב הספר הפכה למכת מדינה. על כל גשר קראו את קורת השער, בכל רכבת תחתית נתפס אדם עם החום החום הזה, אי אפשר היה למצוא אף תא טלפון שאין לידו מישהו שדומה באופן מחשיד לאלכס שאכן קורא את הספר של אלכס. אין אין, היינו כחיפושיות:

קולאז' בריטי עם הספר של אלכס

נערות ערומות נמרחו על הספר בפארקים שטופי שמש:

Photo 30-05-15, 12 56 24

באיצטדיון וומבלי כינסו מסיבת עיתונאים מיוחדת רק כדי שאלכס יוכל לענות לשאלות האוהדים:

קולאז אוהדי וומבלי

לארוחת בוקר הבריטים התחילו להגיש סקונס וקורת השער. המלכה נתפסה אחרי לילה ארוך של שתייה כשהיא כותבת הייקואים בהשראת הספר:

קולאז בריטניה בידינו

והכי חשוב- שיא הטיול- חיילי משמר המלכה צעדו כשהם מחזיקים את הספר של אלכס.

קום, אמרתי לאלכס. צריך לנסוע לארמון לצלם את חיילי משמר המלכה כשהם מחזיקים את הספר שלך.

את יודעת מה הבעיה איתך? ענה בעלי. משפטים שמתחילים ב'את יודעת מה הבעיה איתך' אף פעם, אבל אף פעם אסור לגמור. הבעיה איתך, המשיך אלכס שכנראה לא קורא את הבלוג שלי ואת העצות המועילות שבו, הבעיה איתך שאת לא מסתפקת ברעיון, את צריכה גם לבצע.

כמובן שהתכוננתי לצווח בהתרגשות בתגובה אבל אז זה הכה בי. הוא צודק. נכון. כל הנסיעה כוונה כולה לרגע השיא שבו נצלם את משמר המלכה, אבל למה אנחנו עושים את זה בעצם? כדי לחגוג ספר שירה. שהוא שיאו של הדמיון האנושי. שיאו של העידון ונצחון הרוח. אז בוא נחגוג את זה כמו שירה:

חיילי משמר המלכה קוראים

נכון היה כיף לדמיין שזו תמונה של משמר המלכה קורא את קורת השער? נכון. היה גם כיף להשאר לישון ולא לצאת לשטויות שלנו בכלל.

שבוע הבא: נוסעים לתאילנד.

אורית, צועק אלכס מהחדר, אורית, מה את עושה? אורית, כרטיס האשראי אצלך? אורית! אוריתתתתתתתתתתת.

6 תגובות

מתויק תחת רעיונות לימי הולדת וחגיגות, שירה

מבצע מצה חוזר

אוי, אומר אח שלי, שוב נאכל את הזוועה הזו המון זמן.

אתה מדבר על הבחירות או על המצות? אני שואלת אותו ומקווה שהוא מדבר על המצות כי לזה לפחות יש לי תשובה.

נכון. מצה זה זוועה. האימה של הקמח הלבן בלי העונג של השמרים, אבל מבצע מצה השנתי הופך אותה ללהיט סטיילינג. מבצע מצה? נו, המבצע השנתי שבו כל המשפחה מצטלמת עם מצה כאובייקט יומיומי:

ההפקות השנה  כללו את אבא שלי מלמד את הילדים לעשן ולשחק פוקר:

את ענתי מציגה את יצירת האמנות שלה:

יצירת האמנות של ענתי

את עידודי מתאפק אל מול דלת השירותים הסגורה:

יציאת מצריים

 

ואת שי מברכ/ת על הנרות:

ברכת הנרות

 

מה עוד? הללי שמגלה חדקרן בספריה הביתית:

הללי רואה חדקרן

ענרי ועופריקי עם בלונים:

ענרי וקיקה עם בלונים ממצה

 

גופי תאורה לערב החג, על אחד מהם מפוסל משה מול גל גדול:

גופי תאורה ממצות

 

ונברשת שאם לא ייבעט לתוכה כדורגל אפילו תחזיק עד הסדר:

נברשת ממצות

כרגע הרצפה מלאה פירורים, אז אלך לטאטא ובינתיים-

שיהיה לנו חג שמח ומלא משפחה שהיא בעיני התשובה היחידה ליאוש. תזכורת רעשנית לכך שגם בעולם כל כך אלים יש עדיין תיבות גומא קטנות מתנדנדות על המים, שבתוכן אפשר להנצל.

פסח שמח

15 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות

הטירה

צריך לצלצל באינטרקום, לעלות במעלית לקומה שלישית,לדפוק על הפלדלת, ולהכנס לטירה. טירה ענקית מהרצפה עד לתקרה, שהיא בקצרה הדבר הכי יפה שראיתי בחיי בסלון של מישהו:

הטירה של מלי ובתה

 

את הטירה הזו בנתה מלי, אמא מהגן של ענר, לכבוד יום ההולדת של בתה. זו תפארת קרטון עוצרת נשימה כל כך עד שאנחנו באים לבקר אותם לפעמים רק כדי לשתוק ולהסתכל עליה.

תיכף אעלה את כל הפרטים. הקובץ המדויק לבניית הטירה, הטלפון של ספק הקרטונים הכי זול שיש, ובקיצור, כל מה שצריך כדי לבנות טירת-שיכון.

אבל לפני כן, רגע. מה שבאמת מעניין לדבר עליו זו התגובה של אנשים להוד הקרטון הזה, ובכלל ליום ההולדת של הבת של מלי. כל העסק היה מושקע מושקע מושקע, ובאמת הדיבור עליו בשבוע שאחרי חרץ: זה מושקע.

כאילו שהמילה 'מושקע', כמו המילה 'מתלהב', הפכה שם גנאי לנתינת- יתר מיותרת.

עכשיו בואו נסתכל על זה רגע. יש בזה משהו. לפעמים נתינה כשהיא גרנדיוזית, מוחקת את מי שנותנים לו. נהיית מפגן- כוח של מבוגר, במקום פשוט מתת של אהבה. יש אי נחת בלראות סחרור הפקתי שמתחולל סביב ילד אהוב, סחרור שמרושש את ההורה והופך אותו לעצבני ותוקפני, ואז מה שווה כל סיפור הגאווה הזה.

אבל כל השאלה היא איך ולשם מה. את הטירה הזו בנתה בפועל משפחה שלמה, אבא אמא ובתם הקטנה. במשך חודש הם שילמו חשבונות, ענו למיילים, ניקו את הבית, קנו אוכל בסופר, ובנו טירה. זה כל כך נפלא בעיני. שמתחת לחיים הקשים והמתישים היה להם זרם מתוק ושובב של חיות. שהקרטונים שהגיעו מהמשלוח מהירקן לא היו הקרטונים היחידים או החשובים באמת בשבילם. שהחולין שלהם הוטבל בחג הכי יפה שיש: החג שהם עצמם המציאו.

IMG_3071

וחשוב מזה- זה עבר דרך שתי מילות המבחן הכי חשובות: בייחד ובידיים. הילדה צבעה, שני ההורים תמכו בגופם את הקרטונים, ניסו להבין איך הם מנמיכים את הטירה שהיתה גבוהה יותר מהתקרה ושמחו בקול כשהבינו איך, הסבים באו מדי פעם לבקר ועזרו להדביק הכל. אף אחד מהאנשים בסיפור הזה לא בזבז את הזכות שלו להיות ילד או את הזכות שלו להיות ילד מאושר.

כל כך בקלות אני מוצאת את עצמי טובעת בתוך הסתם. בתוך התשוקה לאוכל ולשינה שהן מספיקות כשלעצמן. ודווקא בגלל זה אני אומרת- אני רוצה להיות חברה במשפחת המושקע. אלו שמגשימים חלומות ילדיים ומטופשים ביחד, אלו שמסיעים קרטונים באוטו ומדביקים ונכשלים וצוחקים ומצליחים. אלו, שכמו מלי, יש להם סוד. והסוד הזה הוא לא רק שהדירה שלהם מלאה בטירה, אלא שיש להם נסיכה. והם נוהגים בשנים המעטות והנדירות שבהן היא עדיין הקטנה שלהם, כמו באוצר המלך.

טירת קרטון בסלון:

1. קונים 30 קרטונים אצל ספק הקרטונים הכי זול שעלה בחיפוש עד כה.

2. מסיעים אותם באוטו לפאבלאב (מתאמים פגישה מראש כמובן) ושם חותכים אותם לפי הקובץ הזה. אם צריך מתקנים לגובה תקרה סטנדרטי.

3. בבית מרכיבים את הטירה: מדביקים מבפנים קרטונים משאריות החיתוך.

4. מקשטים: צובעים את שאר שאריות  הקרטון בצבע על בסיס שמן, ומדביקים מבחוץ ליצירת אלמנטים צבעוניים. בחלונות מוסיפים בדים.

5. לא מפרקים חודשיים. וגם כשמפרקים בסוף, הטירה עדיין נשארת. זה  מה שרציתי לומר. הטירה עדיין נשארת.

נ.ב

ממגניבויות הסטודיו: מחר בערב- סלאם פואטרי. אנשים שעושים מהשירה את החגיגה שהיא צריכה להיות. האירוע הכי כייפי שהייתם בו מאז ביקורכם האחרון בוודסטוק. ובשישי הבא, שושן פורים, סדנת הורים וילדים לכתיבת סיפור ביחד. קסום וחם ועושה חשק לעשות עוד ילד. אוי, מה כתבתי. דחוף לאמץ כלב.

8 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות