קטגוריה: פעילויות עם ילדים

יום הולדת ציירים

paint

לענר ולי יש הרגל: אחת לחודש אנחנו מעלים על המסך את מזוודת הקסם הזו מאמזון ובוהים בה. יום אחד, ילדי, אני אומרת לו. יום אחד.

התכנית ברורה: אנחנו נתעשר מאד על ידי השקעה בנדל"ן, נקנה את אוצר העפרונות הנחשק הזה, ונצייר ונצייר ונצייר אגב כך שיועצי ההון שלנו ימשיכו להשקיע את כספנו בקניית מוצרים נוספים כמו בלוקים איכותיים של נייר עבה ומסגרות זהב ליצירותינו. כמובן שהצעד הראשון בהגשמת החלום הוא לעבור סוף סוף מהדירה השכורה שלנו ולהתחיל אשכרה לנהל את חיינו באופן מושכל, אבל בינתיים הגשמנו את החלק הכי שווה מכל חלום הצבעים: ציירנו. והמון.

picmonkey-collage6

התירוץ הרשמי היה יום הולדת ציירים לענר. והרעיון היה פשוט. כיסינו את כל משטח הסלון בנייר, ויצרנו כן-ציור גדול. בכל יום בשבוע שלפני יום ההולדת הזמנו שני חברים אחרים וכל אחד הוסיף משהו לציור הגדול. כך לאט לאט נבנה יער.

היו בו חיות נהדרות כמו אריה והארי פוטר על מטאטא קסמים, פרפר עם נצנצים, ענק טוב לב ומשהו מכוער ביותר- כנראה פטרית שיטאקי שמקיימת חיים סימביוטיים עם קו שחור.

בהתחלה כל הילדים ציירו ישר על הציור הענק, אבל אחרי שהספה שלנו התכסתה גם היא בפטריות שיטאקי, עברנו לבידוד האמנים המופרעים בחדר נפרד. את היצירות שלהם הדבקנו בג'ונגל רק אחרי ייבוש הצבע.

big-p-phone-taken

במהלך יום ההולדת עצמו שהילדים כבר הגיעו אליו כשותפי-יצירה-  עשינו סרט בתוך הציור הגדול. כלומר: בנינו סיפור מסגרת, השכבנו את הילדים על משטח הג'ונגל, וצילמנו אותם מלמעלה כשהם ממחיזים את הסיפור.

%d7%a6%d7%99%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%aa%d7%95%d7%a7%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a9

ובכן, אם אני לא מפקטרת פנימה את פגיעות-ההלם של עופריקי ואלכס שהיו צריכים להעסיק את יוצאי הג'ונגל במשחקים בזמן שאני ערכתי את הסרט, אז בסך הכל היה אדיר. אין לי תיעוד של הציור הענקי במצלמה רצינית כי השילוב של ילדים ושליכטות צבע לא משאיר הרבה זמן לצלם, אבל ניחא.  דמיינו שכל דמויות הפלא על יריעת הנייר יפות ועזות בצבעיהן אפילו יותר. הקו הזה, הילדי, שמאזן את את עצמו בין ההגזמה לבין הממש. איזה איזון ללמוד ממנו.

נ.ב

  1. לפני מלא זמן היצרן של זה ביקש שאמליץ עליו בבלוג כחומר לניקוי כתמים מספות. אמרתי לו בעדינות שאמות לפני שאנקה ספה ושהבלוג שלי עוסק רק בשירה עילית ובפילוסופיה של יחסי אובייקט-סובייקט, ושבעקרון אני לא מפרסמת אף אחד כי כתיבתי היא אמנות נשגבת. הוא עדיין שלח אלי את החומר כנראה כמחווה הומניטרית. האריזה כפי שאיימתי עוד סגורה על השידה, אבל אני שוקלת להשבר.
  2. אוי יש חדשות טובות בלב הימים האלה שהם קשים בחיינו מאד: הספר 'נונה ומחק האויר' נכנס למצעד הספרים של משרד החינוך. מגניב.

3 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות

בוקר יום הולדת

אז בבוקר הזה, שבו אני לא מבינה יותר את העולם שמעולם לא הבנתי, בבוקר הזה לפני שש שנים ענר נולד.

לטקס הברכות המשפחתי הכנו לו חפיסות שוקולד שעליהן ציור פניו:

%d7%a9%d7%95%d7%a7%d7%95%d7%9c%d7%93-%d7%a2%d7%a0%d7%a8%d7%99

איך? ציירנו על שקף ככה, הפכנו על גבי חפיסת שוקולד שהרטבנו קצת מראש, טופפנו באצבעות חמות (שנטבלו בכוס מים חמים) ולחצנו את הציור אל פני החפיסה.

אחר כך עטפנו שוב כאילו כלום, הטמנו בין חפיסות שוקולד רגילות וחיכינו שילד מלא אור יקום וינחש איפה ההפתעה שלו.

היה שולחן יפה ושמח. עכשיו נשאר לסדר רק את כל העולם שסביבו. אני לא בטוחה שיש לי המלצות לגבי טכניקה לזה.

7 תגובות

מתויק תחת בניית משחקי ילדים, פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות

ענר הילד מישראל

מילה על קשיים: יש.

אם להרחיב- המשפחה הקטנה שלנו בעיצומם של ימים מאד מאד מטלטלים שגורפים תחתיות נפש. ולכן, כל מי שמכיר את המצב ופוגש את אלכס ואותי נקרעים מצחוק בבית הקפה לא מבין. איך ייתכן שאתם צוחקים?

כאילו אנשים שקשה להם צריכים להיות דוגמנים של צער. לא לקרוע להם מפתחים של רווחה, לא להתנגד עם הידיים כשהלב הכבד משקיע אותם אל קרקע האוקיינוס. אבל ללהתנגד עם הידיים יש שם פועל: לשחות. וזה קריטי למדי, כפי שאיה כורם בשיר השקט והיפהפה שלה ניסחה בפשטות- מה מבין איש טובע? הוא מבין שאוויר זה דבר הכרחי.

אז במסגרת הלהתנגד עם הידיים, אחד מפרויקטי הקיץ המשמחים שלנו היה להפיק ספר לצריכה ביתית. כל מי שראה את הסרט של דבורית שרגל או כל מי שאוהב כמונו את סדרת ילדי העולם מכיר ומכור לנוריקו סאן מיפן, נואי מתאילנד, סיאה מאפריקה, דירק ההולנדי ו-בעצם- אפשר להוסיף לזה גם את ענר הילד מישראל, שבדרך נס נקרא בשם מקראי שורשי, ובחדר שלו יש מיטה אותנטית מהשוק הססגוני אתר 'אגורה', וספרים בכתב עברי עתיק המגלם תרבות של עם. אין, אין, העת בשלה.

IMG_2898

בדרך לטיקאופ המושלם ועל בסיס ניתוח שאר ספרי הסדרה, הבנו שחשוב מאד לכתוב עלילה קלושה. כל העניין הוא לתת מקום לתמונות המרהיבות, שלא רק תופסות רגע אלא מקפיאות מכח היופי את הרגעים שסביבו.

אז כתבנו עלילה במהירות, שילבנו כמה מילים ארכאיות כמו 'הבה' ו'אויה', והזעקנו את מוטי קיקיון. חבר שלנו, צלם בחסד, ששלף את הפילם, הכניס למצלמה הידנית, פלט אנחה של אוויר שלדעתי נאגר בפה שלו עוד משנות השבעים, והתחיל לעבוד.

IMG_2918

על הקליק הראשון של המצלמה הגדולים גילו שבדיוק הם לא יכולים להשתתף בפרויקט, אבל הקטנים קהל שבוי. כנועים ומתוקים הם דיגמנו יום אותנטי שבמהלכו כמו בכל יום הם הכו בתופים, ניגנו בחלילית כנענית, הביטו ימינה לאופק במבטי שחור לבן, ועצרו רק כשאחת השחקניות הראשיות היתה חייבת ללכת לקניון לראות גאליס.
PicMonkey Collage

ביום הראשון לגן ענר רץ לגננת וסיפר לה שלאמא שלו יש ספר חדש. הגננת כבר נזהרת עם הילד, שכן הדיאלוג שלהם לפני שנתיים היה:

ענר: אמא שלי כתבה את נונה קוראת מחשבות

הגננת: נכון חמודי, אני לגמרי מאמינה לך.

אז היא נכנעה מראש הפעם והזמינה אותי לשעת סיפור לכל הילדים עם היצירה הנפלאה שהזהרתי אותה שיצאה בהוצאה מוגבלת של ספר אחד.

כן. אני קצת מצטערת עכשיו על הקטע עם העלילה הקלושה, אבל גם זה פתיר. לפעמים, למקטעין, זה עניין של הגייה וה'אויה' הופך ל'הו יה!'.

ועל זה, בעצם, הפוסט הזה.

11 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים

בנאדם-מקצוע

אז הבטחנו שנשמור על קשר כי דנמרק זה בכלל לא רחוק, והתחבקנו, וכנראה שלא נשמור על קשר כי דנמרק זה רחוק, וטוב שהתחבקנו, כי ווואו, אידה. הכוהנת הטכנולוגית מהפאבלאב בחולון שהתאהבה בבחור שלא גר בחולון, וטסה אליו לתמיד.

זהו פוסט פרידה ממנה לכבוד יומה האחרון במעבדה מחר. אני מקלידה בשעת לילה מאוחרת, בתוך ימים שבהם קורים דברים מאד קשים ביום, ובכל זאת אני חייבת- כי אידה היא לא רק אשת מקצוע, היא בנאדם מקצוע. וזה – דבר גדול. דוגמא? דוגמא-

נגיד בחופש שעבר שעבר. היינו יומיים לפני חזרתה של נועה לארץ ממשלחת לארה"ב, ונפגשנו עם אידה במעבדה כדי להדפיס בתלת מימד חותכני עוגיות. רצינו לאפות הר של עוגיות עם הפנים של הילדה, אבל אב- הטיפוס הראשון לא יצא עבה מספיק, אב- הטיפוס השני יצר עוגיות ענק שמנות מדי שאי אפשר באמת לאפות, והשלישי-

IMG_2812

טוב, בנסיון השלישי כבר החלפנו טכניקה ובנינו חותכנים קטנים, ואז גילינו שעכשיו הם דקים מדי ואף הפלסטיק המתוק של הילדה נשבר לתוך הבצק. כך נוצרו עוגיות עם ארומה של מצוף בריכה, שזה הולם למתנת שיבה לתוך קיץ ישראלי. היום כבר יודעים לייצר במעבדה חותכני עוגיות בקלות, אבל לפני שנתיים עוד למדנו בתנועה. ובקיצור- מפה לשם- מהדפסה בתלת מימד שהיא דבר ארוך- לניסוי אפייה בבית- הגענו לכמה שעות לפני שדה התעופה.

אוקיי, אמרנו, נשנה קונספט. יש לנו כבר את הצללית של הילדה, בואו נגזור כמה בריסטולים בסלון ונעשה ממנה שלט לקבלת הפנים. אבל החיתוך הידני של הצללית לא עלה יפה, והמעבדה של הפאבלאב בכל זאת בחולון ולא היה לנו אוטו פנוי כדי לנסוע. וזה בדיוק הרגע שהלב הגדול של אידה התחיל לחתוך.

אוקיי, היא אמרה. אני אתקתק בלייזר ואביא אליכם. ובאמת, שלחנו קבצים, היא סידרה אותם בספיד, חתכה והקפיצה עד אלינו, והיה לנו שלט מלא טאצ' לקדם את פניה של נועה. משפחה בשדה מחזיקה בשקט שתי מילים ויזואליות: את ו -לב.

נועה1

 

זה היה כל כך מוצלח עד שהרגנו את הרעיון בהכללת יתר, ועכשיו עם שלטי הצללית אנחנו מקבלים כל מי ששב ממרחקים, כפי שניתן לראות מצלליתו השזופה של אלכס היווני שבתמונה.

אלכס1

אבל לא השלטים הם העניין, אלא העובדה שאידה עשתה משהו שהיא לא היתה חייבת לעשות. היא היתה חייבת להסביר לנו פנים, ולהסביר לנו אלף פעם איך עובדים במעבדה, אבל היא לא היתה חייבת לעבוד בשעות לא שעות, ולארגן את הקבצים, ולהקפיץ עד הבית שלנו, ולהיות שם במין אקסטרה שלא מתיהר בהיותו לארג'.

אני רוצה, כל כך רוצה, להיות כזו. שנותנת בכל רגע הרבה הרבה יותר ממה שצריך. לא כי אני חייבת, אלא כי מגיע לי שבתורי יתייחסו ככה אלי.

אני מקווה שעוד רגע, בארץ רחוקה, יגיע תורה של אידה, ואני פורשת בדעתי מניפה של כל הפרויקטים שהיא עזרה למשפחה אחת לבצע: תחפושות לבד, ושלטי אהבה מגולפים בעץ, ופאזלים מצופי לכה, ושבלונות מויניל לצביעת חולצות-

PicMonkey Collagevkk

ופרגוד השירה (חתיכת הישג טכני שלה), וכריות השירה וכל אביזרי הסטודיו, ומיניאטורות ספרים, וגופי תאורה עשויים ממצות לשולחן החג, ומדף מחורץ, והמון חיתוכי נייר ענוגים, וחותמות סיליקון לכל ילד לפי העיצוב שלו, ומדבקות לצביעת ציפורניים, ועיצובי קרטון, והמון תכשיטים שווים מפרספקס, והפתעות חתונה, וכל כל כל קישוטי ימי ההולדת, ומנורות עץ, וסביבונים צרובי תמונות- ו- טוב. די. תיכף בוקר.

אקום אליו עייפה אבל עם ידיים עירניות שיפתחו, כפי שנפתחו ידיים אלי, רחב רחב רחב. הרבה יותר רחב ממה שצריך כדי לתפעל מכונות. תודה, אידה.

2 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים, שונות

על המתנה, ועל היסוס של עפרון

16 שנה חלמתי לפתוח סדנת שירה בסטודיו של סדנאות הבית. רק שירה, לא שירה ופרוזה כמו שאנחנו מלמדים כבר שנים, רק שורות קצרות ונשימות ארוכות. אבל-

השעון המעורר צפצף בבוקר, הילדים צלצלו בפעמון הבית בצהריים, הנהגים צפצפו סביבי בערב, הטלפון צלצל בחצות 'תשאר ער אני תיכף חוזרת', השעון המעורר צפצף שוב בבוקר- וכך עברו 16 שנה ולא הספקתי, פשוט לא הספקתי. אבל לפני כמה חודשים הרמתי את הראש ואמרתי לעצמי: אוריתי!

אני מכנה את עצמי בשם החיבה של עצמי כשצריך שעצמי לא תבהל שאני הולכת לנזוף בה. אבל רבאק אוריתי, החלום שלך לפתוח סדנת שירה כבר בן 16. לא הגיע הזמן להוציא לו רשיון נהיגה ולתת לו לנהוג את עצמו בעולם?

הגיע. אז כינסתי משוררים שריגשו אותי מבין תלמידי, צללתי איתם לסדנת שירה, וכבר במפגש הראשון הבנתי משהו מסוכן. לפעמים לא צריך להגשים חלומות מיד. לפעמים שווה לחכות עם החלומות שלך 16 שנה כדי שיתבגרו. כדי שהידיים שלהם על ההגה תהיינה בטוחות ושלוות. כדי שאפשר יהיה לנסוע איתם בכביש המהיר ואז לעצור בצד, להסתכל אחורה וללמוד משהו גם על הדרך שעברה ולא רק על הדרך שעוד תעבור.

 

עפרונות שירה 2

זו מתנת הסיום שהכנתי לאנשי הסדנא, אני מעלה אותה פה יחד עם האיחול שלי לעצמי לכתוב משני הקצוות- המחק והעפרון, וגם כי זה רעיון יצירה לקראת ספטמבר, מזון לקלמרים הפוערים לקראתנו את פיותיהם הרעבים תמיד.

איך מכינים? אז ככה.

הכנה לצביעה- הכי פשוט לקנות עפרונות בלי מחק, או לכסות את תחתית העץ החשופה של העפרון בחתיכת וואשי כדי שלא תתפוס צבע. את הצד השני, את ראש העפרונות, הכי קל לתקוע בספוג לעיצוב פרחים.

צביעה- מרגע ששני הקצוות מכוסים מרססים הכל בספריי. זה לוקח שניות ממש ואפשר להכין עפרונות בכל צבע שרוצים.

מי שחי באנגלית יכול להזמין עפרונות צבעוניים כאן, לכתוב איתם משמאל ולהתגעגע לימין.

הדבקת השורה של השיר- אפשר להדפיס על מדבקה שקופה ולהדביק את שורת השיר. חשוב למרוח לפני כן דבק טוב ושקוף, אחרת המדבקה מתקלפת, כפי שאכן קרה לי וכך הגשתי לתלמידי שירים שחצי מהשורה שלהם נפלה באוטו. טוב שביאליק לא היה בסדנא כי עפרון 'הכניסיני תחת' עשוי היה לעורר פולמוס עברי.

אפשר גם להדפיס על וואשי צר ולהדביק, אפשר לכתוב בטוש פרמננט, אפשר לחרוט בלייזר בפאלאב, ואפשר להעביר לעפרון בכל השיטות של העברת קעקוע כולל הדפסה על נייר קעקועים.

13879269_10153963536972872_9134598759980208939_n

בתמונה למעלה, סלפי עפרון ששלחה אלי ביום שאחרי שרי שביט, ולמטה תמונה קבוצתית של שורות שיר שהסתחררו בין ידי הקבוצה. קודים פנימיים מתוך מרחבי מילים יפהפיים שפוערים אותי אל העתיד- ואל ההבטחה לגלות איזה חלומות צריך להגשים מתי. לנהוג בעצמי וברצונות שלי בעדינות הזו של עפרון שהוא לעולם מהסס. עפרונות שירה

נ.ב

בענייני הגשמת החלומות הבאים ובניגוד מוחלט למה שאמרתי על לחכות בסבלנות והכל – סדנת הכתיבה בניו יורק נפתחת בעוד פחות מחודש, סחררו הלאה את המייל שלי (oritgidali אט ג'ימייל דוט קום, לינק משמאל) לדוברי עברית בעיר הגדולה, ובענייני מילים- המלצה לספר ילדים שעינג אותי עד בלי די על נסיכות ועל אהבה.

4 תגובות

מתויק תחת בניית משחקי ילדים, ספרי ילדים, פעילויות עם ילדים, שונות

פרויקט חלומות

בשבוע שאחרי פורים זה ה-זמן לצאת לרחוב. מוכרי החנויות מביטים בי בתחינה, עיניהם מפולבלות כעיני מינימונים, ידיהם קרות כידי אלזה, והם מוכנים למכור לי ולשכמותי את כל התחפושות בשקל ובלבד שהחנות תתרוקן והם יהיו בטוחים שזהו, זה נגמר.

יאללה! קניות לא מוצדקות מוצדקות! והשנה זה אפילו השתלב טוב כי רץ במשפחה הרעיון לעשות פרויקט חלומות: כלומר לשאול את כל אחד מילדי המשפחה מה החלום שלו ואז להגשים לו אותו בתמונה.

ענרי ובמבי

איך?

1. מרימים תחליף מסך ירוק. כזכור עוד מאז ההפקה הקודמת, אני חושבת שזה הגיוני לצבוע את כל הקיר בסלון שלי בירוק זוהר כדי שיהיה לי מסך ירוק בסלון. אבל למרבה הצער אני נשואה לגבר עם טעם טוב ואני עדיין מעדיפה אותו. הנה אלטרנטיבה ראויה (תודה ענתי!), מעל מוטות הקונסטרוקציה זורקים בד בצבע אחד ויש סטודיו נייד.

2. מציידים את הילדים באביזרים ותחפושות זולות, ע"ע, ומצלמים על רקע המסך.

3. בשלב העריכה בתוכנת עיבוד תמונה, מפרידים בקלות את התמונה מהרקע, משלבים רקעים (שנקראים digital backdrops למשל) ותמונות חמודות באיכות גבוהה שמגיעות עם רקע שקוף (שנקראות digital overlays למשל), ונמכרות ברשת בכמה שקלים.

לא, הדבר הזה זה ה-גילוי של הפרויקט. חיות, אביזרים וכנפי-פיה רק מחכים שאניח אותם על תמונות ביתיות. ביליתי את הערב בלשתול תמונות של פלמינגו בתוך אסלה של שירותים. ניד איי סיי מור?

אני כבר שבוע מביטה בתמונות של ביבי ב-ווינט ומדמיינת איך אני שותלת לו ארנב. גוללת תמונות בפייסבוק של חברים שלי אוכלים במסעדות יוקרה ומדמיינת איך אני שותלת להם זבוב, תמונות של – טוב. די. אני גולשת לכיוון היותר מדי אמת.

אז מה צילמנו-

ענרי הגשים את החלום שלו לחיית מחמד שאני כן מרשה (תמונה למעלה). תמירי הגשים את החלום שלו להיות רויבוי, כלומר, איש על סוס, כלומר, ילד חמוד שפוגש חד קרן כי זה מה שדודה אורית מצאה ברשת והתלהבה בטירוף:

תמירי מושיט יד לחד קרן

הכלבה של אחי וגיסי שאשכרה עונה לשם אלזה, חשה בוז עמוק לכל אותן אלזות שמתחפשות לבובות של דיסני במקום להתחפש אליה, והראתה להם איך נסיכה אמיתית צריכה להתחפש:

אלזה כלבת מיליונרים

 

הלל הגשים את חלומו שילמדו עליו שיעור בבית ספר

("באיזה תחום אתה רוצה להגיע להישג גדול כזה, ילדי. כימיה? מחשבים? מתמטיקה?"

"לא, כדורגל"

"טוב, אני אצלם אותך עם הרבה ספרים על כדורגל"),

ו-ניל הגשים את חלומו לגוון את תזונת המטרנה שלו ובמהלך הצילומים נגס באבן שנחשבת לו לחלוטין כאכילת מוצקים:

קולאז 3

נוני הגשימה את חלומה להיות רופאה וקצת יותר מדי התרגשה מהלבבות והידיים הכרותות מגומי שהסתובבו בסט, יובלי רצה לחזור לתאילנד, עופריקי רצתה שיהיה לה תינוק, ואני הגשמתי את חלומי לפגוש את דוד המלך. כן, אני יודעת, אני לא ילדה והוסכם שמצלמים רק חלומות של הילדים, אבל אחרי שהיה לי התקף זעם על הסט הרשו לי רק בפעם הזאת ודי להצטלם גם:

קולאז 2

זאת היתה הפקה מרובת משתתפים, כלומר מרובת צרכים ורצונות. ובהתאם במהלך הצילומים הספקנו לריב שבע פעמים, להעלב, להשלים, ושוב להעלב ושוב להשלים. אבל כשאני מסתכלת על התמונות אני שמחה שהלכנו על זה, ובכלל נזכרת למה יש חגים. מעצורים יפים לחולין שאומרים: עכשיו אנחנו מתחפשים לשטויות, עושים שטויות, הופכים לשטויות. אחר כך, כשהכל יעבור, נגלה שזה בעצם היה הדבר הכי חשוב שעשינו.

 

6 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות, שונות

יום הולדת בלשיות, או: חידה בבניין

IMG_2517

PicMonkey Collage7
תמשיכי ללכת כאילו כלום לא קרה, הוריתי לבתי היפה. מי יחשוד בעיני הענק התמימות שלך? הילדה לפתה את ידי, ואכן האישונים שלה נפערו גדולים מן הרגיל וקפאו תמימים ופתוחים, אבל תוך דקה הכל הסתיים והיה שווה את זה לגמרי. התרחקנו אל המכונית וביד שלנו היתה חתיכה מהמחסום המשטרתי, רצועה אדומה נהדרת שכתוב עליה 'משטרת ישראל אין מעבר'.

זה לא שגניבה ממשטרת ישראל היתה לגמרי הדבר הראשון שעלה בדעתי. בהתחלה הלכתי חוקי והזמנתי בדואר את המוצר הנהדר הזה שאמור היה לסמן את זירת הארוע ביום הולדת הבלשיות. אלא שכעבור ארבעה חודשים רשות הדואר לא העבירה אלי דבר. אין מה לעשות, רשות אחת נכשלה, רשות אחרת תשלם. ככה זה בעולם התחתון של רחובות.

בלשית מהממת

ולשם מה היתה נחוצה לנו זירת אירוע? כדי שנסמן את מקום התעלומה הבלשית. הממתקים נעלמו מארון המטבח, והבלשיות הקטנות היו צריכות להתחקות על עקבותיהם. הן התחלקו לשתי קבוצות מתחרות, כל קבוצה קיבלה כתב חידה שהוביל לאחת משכנותי האהובות*, שנתנה להן כתב חידה חדש, שהוביל לשכנה הבאה וכך הלאה. הבנות קיפצו בין דירות וקומות הבניין, מצאו עוד ועוד רמזים, וצווחו צווחות קטנות שהעידו בודאות שהן נהנות מאד, או שמתחלף להן הקול.

(*שלא יתקבל פה איזה רושם אידילי, לא כל שכנותי אהובות כמובן, נעזרתי באלו שכן. יש את השכן הדוחה ששקלתי לשלוח אליו עדה של בנות קפצניות עם יותר מדי סוכר בדם, סתם, בלי שהוא יבין מה קורה, אבל אלכס רמז לי שאני לא ביחסים טובים כל כך עם המשטרה מאז תקרית גניבת המחסום אז התנהגתי יפה).

רעיונות חביבים בתחום כתיבת החידות: זה. עובד גם עם עפרון כחול שיש מעליו קשקוש בעפרון אדום/ זה. כתבנו מה שרצינו שיתגלה בעט רגיל, את כל הסחות הדעת כתבנו סביב בעט מחיק, חום הנר חשף את התשובה/ הקודים האלה/ והכי- הו- הכי- שני הטריקים הגדולים של יום ההולדת-

מחולל QR וקורא QR

קודים בריבועי קיו אר! כן! מסתבר שממש אבל ממש בקלות אפשר ליצור קוד QR בעברית. ואני מקווה שקוראי הבלוג החדים (שמעתה מועלים לדרגת רב פקד בלבי) כבר פענחו את הקוד שעלה בפוסט הקודם.

מצפינים באתר הזה למשל את הטקסט של החידה, ומדפיסים. הבנות שמצוידות במפענחי QR (אפליקציה פשוטה שהורדנו למכשירי סלולר ישנים שליוו כל קבוצה) מפענחות מה כתוב.

ומה שמדליק במיוחד זה שהקוד יכול גם להוביל ללינק (ראו את האופציה הזו בתפריט של המחולל הזה). כלומר, הבנות סורקות קוד שמוביל אותן ישירות לסרט יוטיוב בו ענר מסביר להן על המשימה האחרונה והחשובה מכל. להלן:

חיפוש כתב חידה זוהר

איפושהו על איזה קיר או דופן של שידה מחכות לבנות אותיות ענק שיובילו אותן אל האוצר. אלא שהאותיות האלו לא נראות לעין. הטריק, שאותו למדתי מחברתי מלי, הוא שמה שכותבים מראש בספריי זוהר בחושך או בצבע זוהר בחושך – זוהר רק אחרי שטוענים אותו בפנס UV. כלומר, עד שלא מאירים את הכתובת 'זה פה' בפנס אור סגול, היא לא נטענת ואי אפשר לראות אותה. כדי למצוא את הרמז הבנות חייבות לסרוק את כל שטח הקירות והרהיטים כשפנסים בידיהן. שעות, שעות של מנוחת הורים על הספה. אפשר להשתמש בטריק הזה כדי לחפש כתובות נסתרות שמתגלות רק כשמאירים עליהן, אפשר להשתמש כדי לחפש ציורי מערות. זה אינסופי הדבר הזה.

ציוד הבלשיות

בסופו של דבר ולאחר חיפוש ארוך נמצאה הכתובת עם הרמז האחרון ואיתה פינייטת הממתקים הנעדרת. בזאת הגיע לסיומו יומולדת מוצלח, או כמעט מוצלח כי בשעת חיבוקי הפרידה, ממש כשהיא עומדת לצאת מן הדלת, פמיניסטית קטינה ומעצבנת היתה חייבת לשאול:

זה שכל אחת קיבלה משקפי בלשים וגלימה זה הגיוני. אבל למה שפם? אנחנו בנות.

מה אני אגיד לה, שהיא חשפה את האג'נדה המקובעת שמנחה את החשיבה הסטראוטיפית והמזדקנת שלי? בחלום.

תמשיך ללכת איתי למטבח כאילו אף אחת לא דיברה אלי הוריתי לבעלי, מי יחשוד בעיני הענק התמימות שלך. ובאמת, כעבור דקה הכל הסתיים. הילדה שלא תוזמן אלינו שוב לעולם יצאה מן הבית מלווה באימה שאגב, נראתה לי שעירה למדי, ושאר הבנות המשיכו למולל את שפמיהן, לשחק בשלווה במקטרות הפלסטיק ולעשות כאילו יש בהן ניקוטין טבק ועוד כל מיני עלים קטנים שמועילים לתודעה החדה. כמו שאומרים:

אורית את צריכה עזרה מקצועית

11 תגובות

מתויק תחת בניית משחקי ילדים, פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות