קטגוריה: מיניאטורות

מיניאטורה ביום: איך להכין סלסלה קטנטנה

י. חברתי האהובה (שאחראית, אגב, לסינון שמונים אחוז מהרגשנות בבלוג הזה, תארו לעצמכם כמה נורא זה היה בלי עזרתה) קפצה אלי בהפתעה. פתחתי לה את הדלת זורחת זורחת.

מה קרה? היא שאלה, אני מתחילה לדאוג. את לא נראית מרוטה ועצבנית כרגיל.

אה, זה כלום, עניתי לה. פשוט קראתי איזה ספר נפלא של ז'יז'יק, סוף סוף אני מבינה את דרידה.

כן. צעק אלכס מהמטבח, היא קראה חמש דקות ואז העיפה את הספר בזעם ובמשך שעתיים הכינה סלסלה מיניאטורית.

נכון, מלמלתי בשקט. אבל הסלסלה התפרקה לי שש פעמים עד שהבנתי איך לעשות אותה, אז זה נחשב הפנמה של קונספט  הדה-קונסטרוקציה, לא?

נחשב. נחשב. וכדי שהסלסלה שאתם תכינו לא תתפרק אלף פעם בתהליך כדאי לכם קודם כל למצוא דבק טוב. דבק בד של גוטרמן, או דבק חזק ומיידי.

  • עכשיו לעבודת הקליעה. לוקחים חוטי רקמה או חוטי קרושה דקים. אלוהים עדי כמה פעמים ניסיתי ללמוד קרושה אבל זה לא הלך לי אז יש לי מלא חוטים בבית אם מישהו צריך.
  • קושרים שלושה חוטים לכסא או לאצבע של ילד סבלן במיוחד שמתנדב להיות העמוד, ומתחילים לקלוע צמה סופר-ארוכה. הצמה תהיה הבסיס לכל הסל.
  • עכשיו מסירים את הצמה מהכסא או מהאצבע, קושרים גם את הקצה השני שלה כדי שלא תפרם, ומתחילים לגלול אותה סביב עצמה. בתחילה ליצירת הבסיס של הסלסלה ואז ליצירת הגובה.
  • בכל פעם שמשלימים סיבוב מדביקים את העיגול שהוספנו לעיגול הקיים בכמה שיותר נקודות מגע.
  • בסוף אפשר גם להוסיף שתי ידיות מתוקונות או ידית נהדרת כמו בהדרכה השווה הזו.
אני אגב בטוחה שמי שיודע לקרוש כיפות ושאר פלאי המסרגה האחת יכול להכין כזו סלסלה בשניות.
 בכל פעם שסבתא אירה מגיעה אלינו אני חוזה בפלא. מעדני קרושה בחצי דקה נבראים מול עיני. הערסל לגינה, השמיכה למיטת התינוק, כל מיני קטנטנים מושלמים.
אבל מה לעשות שלא הולך לי ללמוד את תורת העיניים המתחברות, משהו במתח של החוט לא מצליח לי, אז בינתיים אני בצמות ובדבק. גם כך וגם כך בסופו של יום נוצרת סלסלה.
אפשר להניח בתוכה ספרים מיניאטורים מההדרכה הקודמת, אפשר למלא בצעצועי תינוק, אפשר לקפל פנימה פתק אהבה ולהשאיר כמנחה קטנה בתוך תיבת דואר חשובה, ואפשר סתם להניח על המדף ולחכות שיתגלה מהו הדבר הקטן כציפור והמקסים כאפרוח שזה עתה בניתם לו קן.

7 תגובות

מתויק תחת מיניאטורות

מיניאטורה ביום: איך עושים ספרון קטנטן

אוף, הספרונים הקטנים האלה. הם כל כך מתוקים שישר בא לי לכתוב לתוכם הייקואים קטנים ששרים את שבחם.


שתי דרכים מוצלחות מצאתי ברשת כדי להכין את הספרונים. דרך אחת היא:

  • להכין כריכה לספר קטנטן כפי שמסבירים בסרטון הזה (לענייננו שימושי ההסבר עד הדקה החמישית). לא צריך קיט מוכן מראש ולא נעליים, רק להבין את העקרון של יצירת כריכה ולבצע אותו בקנה מידה פצפון.
  • בנפרד להכין מילוי של דפים שאותם תופרים זה לזה (איך? גוזרים 4 דפים ברוחב שני עמודים של הספר הסופי, מקפלים כל דף לשניים ואז תופרים את כל ארבעת הדפים זה לזה בכמה תפרים לאורך קו האמצע שנוצר).
  • בסוף מחברים את הדפים לכריכה. את הדף החיצוני הימני של מחברת הדפים שנוצרה מדביקים לכריכה הפנימית הימנית, ואת החיצוני השמאלי לכריכה הפנימית השמאלית.

דרך שנייה ומהירה יותר: לקחת עיתון לאשה, שהוא גם ככה מקור של עונג, ולהפוך אותו לשבעה ספרונונים. כפי שמוסבר בסרטון הזה.  אם רוצים ספרים שלא יכולים להפתח אבל נראים נהדר, יש דרך מושקעת להכין אותם סתם חתיכים.

ועכשיו- הו האפשרויות. להכין ספר להורים לתינוק חדש ולהדביק בפנים שירי ערש קטנים, להדפיס הקטנות של ספרים אהובים, אפשר גם עם מסר חינוכי (נניח, הספר: איך באים ילדים לעולם שהכנתי כמתנה עצמית לאלכס ולי, כי אחרי כל כך הרבה הריונות אולי כדאי שנתחיל להתעניין):

אפשר להכין מתנות לכותבי ספרים אחרי צאת הספר שלהם, למיואשי תהליך עריכה לפני צאת הספר שלהם, לסופרים קטנים בני שמונה שצריכים להמציא בפנים סיפור בציורים. מה לא.

נכון שיש את הרגע שאהבת הספרות הופכת לפטיש? הרגע הזה מעולם לא היה כל כך מוצדק כמו עכשיו.

3 תגובות

מתויק תחת מיניאטורות

מיניאטורה ביום: איך עושים בקבוקוני בושם קטנים

האיש שלי אינו מחבב בשמים, קרמים, חורים באזניים וכל דבר שאינו טבעי. היתרון: בעת שאני מקבלת את פניו אני מרגישה ממש בסדר עם עצמי גם בלי להדיף שובל של מושק טהור. החסרון: חדוות התמרוקים שלי נשארת ללא מענה. כשאנחנו מגיעים פעם בעשר שנים להיכלות הדיוטי פרי, הוא אשכרה רוצה שנחפש לו אוזניות לטלפון ואז נלך לשתות קפה. נורא. הפתרון: כתמיד, מיניאטורות. אני מכינה לעופרי הקטנה בקבוקוני בושם קטנים ואז לא מרשה לה לגעת בהם כי אני עכשיו משחקת.

ובכן איך?

קופצים לחנות החרוזים וקונים חרוזים יפים בכל מיני גדלים, חרוזי כיפה שמתלבשים מעל חרוז, והכי גאוני: את המתכות להכנת עגילים צמודים לאוזן. גם את הבסיס שעליו אמורים להדביק קישוט וגם את הסוגר.

עכשיו מרכיבים ומדביקים. הופכים את העגיל כלפי מטה, כך שהמשטח שעליו אמורים להדביק את הקישוט הופך לבסיס הבושם, משחילים מעל חרוזים וחותמים בחרוז קטן, בחרוז כיפה או בסוגר של העגיל.

כמה פשוט ככה מספק. בתמונה אפשר אפילו לראות את דבק הבלו-טאק מבצבץ.  חיברתי את החלקים איתו באופן זמני וככה עופרי יכלה להגיד איזה צירופים יפים בעיניה ולפרק ולהרכיב כרצונה לפני ההדבקה הסופית.

המתקדמים יכולים להוסיף גם צינורית קטנה להתזת הבושם (חתיכת חוט ניילון), או תוויות לעיטור (אני מזכירה- אפשר לחפש פרינטאבלס ברשת).

עוד סוד נהדר:

בשביל מגש לבשמים אפשר לרוקן את המגשית הקטנה של צללית העיניים. הרעיון הזה לפחות אפשר לי להשתמש באיזה אופן בכל הצלליות שאלכס ביקש שלא אשים.

אפשר גם לארוז למתנה בתוך שקיות קטנטנות שכאן הוראות ההדפסה שלהן.

נכון משמח לב?

4 תגובות

מתויק תחת מיניאטורות

מינאטורה ביום – הכרזת כוונות לשבוע הקרוב

בלי לשים לב, לפתע התקיף אותי מיני חופש גדול. מה זה גשר? שואלת אותי בתי ששומעת אותי מדברת על החיבור המפתיע שבין יום כיפור לבין סוכות.  גשר, אני מסבירה לה, זה כמו שיש בעיר הרחוקה סאן פרנסיסקו. חיבור נהדר בין שני מקומות שגורם להכל להיות רצף אחד. גשר, אני חושבת בלבי, זה כמו שעשו בעיר הקרובה רמת גן. במכביה.

טוב, אז יש שבועיים לשרוד בבית. או שפותרים את זה במופעי ענק גדולים שגם עולים בהתאם, או שהולכים על האלטרנטיבה ההפוכה. עושים מיניאטורות.

כרגיל, תנאים קיצוניים מחייבים צעדים קיצוניים. אז אני מזהירה: אעלה הדרכה פעם ביום. סך הכל שש הדרכות לשש מיניאטורות. אם אתם מתכוונים להעביר את החופש בנופש לא פעיל או אם נמאס לכם כבר מיצירה אחרי החופש הקודם שבו ילדיכם גילו שדבק מגע באמת מדביק בין האצבעות, אנא  הפסיקו לקרוא כעת והצטרפו אלינו רק בעוד שבוע. ביי.

אז מה צפוי בחופש, אלק חופש, הקרוב:

הדרכה ראשונה: כיצד מכינים בקבוקוני בושם?


הדרכה שנייה: כיצד מכינים ספרון קטנטן שאפשר לצייר בתוכו?

הדרכה שלישית: כיצד מכינים סלסלה קטנה?

הדרכה רביעית: כיצד מכינים לוח מודעות מיניאטורי?

הדרכה חמישית: כיצד מכינים עציצונים קטנים והורסים?

הדרכה שישית: די עם הורוד. כיצד בונים חדר אוצר?

מוכנים? מתחילים מחר.

הלוואי אמן שנצטרך לעצור באמצע של הסדרה כדי לחגוג את החג העצום שנמצא בקצה של כל נשימה מאז אתמול. אבל בינתיים: טפו טפו ויאללה.


5 תגובות

מתויק תחת מיניאטורות

המסע למטבח המיניאטורי- תחנה אחרונה

זוכרים שהתחלנו לבנות מטבח מיניאטורי? אז עוד ארון אחד ויש לנו מטבח זעיר. בשבוע הבא נוכל להתפנות ולהכין אוהל מחאה מיניאטורי.


מה יש לנו פה? אפרט ספרה ספרה:

1. גוף ארון עשוי מהחלק התחתון של קופסת עץ.

2. דופן עומדת עשויה מפרספקס מתוך מסגרת תמונה של איקאה, מצופה בנייר יפה ומוכתם בדיו בקצותיו.

3.מדף עץ קטן מפיסת עץ מוחזק בעזרת שני ווי תמונה.

4. מנורה. מעגל חשמלי לסטודנטים, קטן ולימודי, מחברים לבטריה והופ יש לכם תאורה בקופסת המיניאטורות שלכם.

5.ברז שנגנב מאוסף הלגו של הלל, מקווה שהוא לא שם לב, וכיור מקערית עץ שמצאתי. זה עדיין לא פתרון אידיאלי, אז זה מודבק באופן זמני.

1. מגירת ירקות שעשויה מהמכסה של קופסת העץ. שני חלקי מכסה מחוברים יחד, צבועים בדיו ומוחתמים בחותמת לקישוט. בתחתית המגירה נייר יפה לשם הטאצ'.
בתוך המגירה: מזון מזערי. תפוחי פימו וחצילי פימו שפיסלה עבורנו סבתא אירה, זו שמוסקת החצילים שלה מעידה שחצילים עושים מה שהיא אומרת להם לעשות.
2. מחיצת הסתרה  אחוזה בשני ווים מחנות החרוזים, חוט מתוח ביניהם ועליו וילון בד תפור.
3.קערת ביצים עשויה משאריות רשת המתכת הדקה (זו ששימשה לרשת לתנור ונתלשה מארון המזווה) וביצי פימו.
לעשות ביצים מפימו זה הדבר הכי קשה שעשיתי אי פעם בתחום הפימו. ביצה זו צורה מושלמת שממש קשה לחקות. כבוד.
4.מגש לסבון וסבון עשויים פימו. המגש מקושט במדבקה יפה.

ונדמה לי שזהו.השלמנו את המסע להקמת המטבח.

יש לנו כיור ומגירת ירקות וגם:
עכשיו אפשר גם לפתור את מצוקת הדיור של כל זה ולהכניס את המטבח לתוך קופסת עץ.
מצאתי נגר מהמם בנס ציונה שאפילו הסכים לחתוך לי קרש לרצועות דקיקות דקיקות כדי שתהיה במטבח רצפת פרקט. נסעתי אליו באיזה רגע ממוזל שבו כל הקטנים נרדמו, הגעתי מתנשפת ושכנעתי אותו לעזור.
גבר מסוקס ורציני עד תדהמה, סיגריה בזווית הפה, מטבחי אמת טורקים מעל ראשו בזעם את דלתות הפורמייקה שלהם, כל העולם כולו לו"ז צר מאד, ובכל זאת. הוא עזב הכל, ניגר באהבה ובדיוק רב את כל מה שצריך, גבה ממני גרושים ואפילו, הו, נהנה לשחק קצת בבית בובות.
כעבור שעה הגיע טלפון מבוהל מנועה- אמא. בואי מהר. ענר התעורר. טסתי לאוטו, העפתי נשיקה לעבר לחיו הלא מגולחת של הקשוח, והספקתי לראות אותו במראה רץ אחרי וצועק: לאן את נוסעת? עוד לא הספקתי לנגר לך פנלים קטנים קטנים.

10 תגובות

מתויק תחת מיניאטורות

תנור מטבח ועוד קצת סודות אוכל מיניאטורי

כאילו לא חם מספיק בחוץ, והנה אני מעלה הדרכה על איך לעשות תנור קטן. אבל מי שלא אוהב את חום הבישול שלא ייכנס למטבח המיניאטורי. התחלנו- נמשיך.

תנור הוא הזמנה למשחק. ילדים יכולים לבשל בתוכו אוכל דמיוני , אוכל מצויר או מפוסל או אפילו טבליות שוקולד אמיתי. הכל הולך. העיקר שהם מזהים את הפוטנציאל היוצר ונשאבים אליו. הלל שיחק שעתיים בתנור המיניאטורות ואז עבר לתנור האמיתי. ערבב קצת קמח ומים והמציא עוגה מגעילה לאנשים שאסור להם בשום מקרה לאכול סוכר. אייל שני, מאחוריך.

בואו נתחיל.

פירוט חלקי התנור- הכינו וחברו:

1. גוף תנור עשוי מקופסת עץ. אלו שנמכרות בחנויות יצירה- משתמשים רק בגוף הקופסא בלי המכסה. אפשר להחתים ולהכתים בדיו חום כדי שייראה ישן. אפשר לצבוע בצבע אקרילי או להשאיר בצבע עץ נייטרלי.

2.דלת תנור מפרספקס דק (השתמשתי בזה שבמסגרות התמונות של איקאה, שלוש מסגרות בתשעה שקלים שם שם). בעזרת נייר דבק צבעוני או נייר מדוגם כלשהו אפשר גם ליצור מסגרת אטומה שבאמצעה חלון שקוף.

את הדלת מחברים לגוף התנור בעזרת הווים הקטנים לתליית תמונות. הווים הפשוטים האלו קלים מאד, מאפשרים תנועה של פתיחה וסגירה ונדבקים בקלות לגוף התנור בעזרת קצת דבק חם.

3. ידית תנור ממקל עץ קטן. אפשר להדביק ישר על דלת התנור, או ליצור הגבהה קטנה עם שתי חתיכות קרטון קטנטנות, ואז להדביק.

4.מנגנון הסגירה שעליו גאוותי. הבנתי בהארת פתאום שמגנט זה דבר שנדבק. ובכן, גוזרים שני פסים צרים מכל מגנט פרסומי שנוחת לכם על הדלת ומחברים: פס אחד על דלת התנור, ופס אחד על גוף התנור. מגנט האינסטלטור בס"ד יימשך למגנט הפורץ זמין גם בשבת, והילדים יוכלו לפתוח ולסגור את התנור שוב ושוב.

5.רשת תנור עשויה מרשת מתכת דקה (גזרתי חתיכה מרשת שכיסתה את ארון המזווה המיניאטורי שהיה כזכור קופסת עץ קטנה למפתחות). מסילה תומכת ממקלות קרטיב.

6.כיריים משורטטים בעזרת תוחם צבע ששימש במקור כדי לתחום צבעי זכוכית. אני מתה על התוחם הזה כי יש לו נפח וזה ממש נראה כמו סליל חשמלי בולט. כל צבע עם נפח יעבוד. כאלטרנטיבה אפשר כמובן לצייר שתי ספירלות שנראות כמו כיריים.

ולמי שרוצה גם אוכל קטנטן:

7.חמאה. להמון אריזות מזון יש לוגואים קטנטנים או ממש תעתיק של כל אריזת המוצר במיניאטורי. צריך רק לגזור ולהשתמש.

8. מגש פיצה עשוי משאריות מגשית חד פעמית, ופיצה שעליה גבינת פימו צהוב מגורר במגררת מהכל בשקל. תקנו מגררת נפרדת לפימו ולאוכל. אסור לערבב.

(עוד על אוכל מיניאטורי- ראו המלצות בפוסט הקודם)

9. את כלי הבישול שבתמונה קניתי באיביי וחיכיתי כל יום לדואר בהתרגשות ששווה הכל. אבל למי שאין כוח לחכות או כוח לצוד מכרזים ברשת, אפשר לבנות מפימו ולצבוע בצבעי נחושת. מסתבר שלפימו (איזה גילוי מרגש- תודה דינה הנדיבה אש שלימדה אותי והעניקה לי צבעי פימו 'שיהיה') אז לפימו יש צבעים בכל צבעי המתכת. זו אבקת קסמים שמפזרים לפני האפייה על פימו בהיר והופכים אותו לנחושתי כסוף או זהוב.

מדביקים את כל החלקים וזהו. התנור מוכן.

צריך לקרוא לילדים לבוא לשחק ואז לחמוק למטבח האמיתי,להכין לעצמנו קפה שקט ולקרוא את עתידו של היום הזה:

5 תגובות

מתויק תחת בניית משחקי ילדים, מיניאטורות

מזווה קטן וסודות האוכל המיניאטורי

סוף הקיטנות מגיע, חם, המחאה הלא חברותית של הילדים בשיאה וזה הזמן לשלוף את הפעילויות שיכולות לגייס את כולם לימים שלמים. כמו למשל להכין מטבח מזערי. כזה שאפשר להכין בו עוגה קטנה, עוגיות, מאפים. כזה שאפשר להרגיש בו, ולא לראשונה השבוע, את נצחון הדברים הקטנים.

ונתחיל בהקמת מזווה. מזווה. שנים רציתי שיהיה לי מזווה.

כלומר, זה לא שאין לי מזווה בבית. בטח שיש. ארון מטבח שבו אני מאחסנת מאה שקיות ניילון מלאות קטניות. את השקיות האלו קניתי כנראה כשהייתי צעירה מאד מתוך מחשבה שבני ביתי ינטשו את הבשר ויעברו לתזונה מוסרית. למרבה האירוניה מאז גדל בתוך האוכל הצמחוני דור של בעלי חיים קטנים. והנה אני מקץ שנים, זורקת בזעם עוד שקית ומתנחמת רק בעולם המוקטן. עולם בו יש לי באמת ארון מגדנים מואר ומטופח ממש כמוני. אישה עם שיק של סרט צרפתי ורמת תחזוקה של סרט אנגלי. נו, הסרט הזה, הנעים, זה שיש בו לכולם משרתים.

מה עושים?

1. קונים קופסת עץ לתליית מפתחות. יש בחנויות יצירה. אפשר לקשט בפס עדין של נייר דבק צבעוני. אם יש רשת מעצבנת שמגנה על המפתחות לעקור ולהשתמש כרשת לתנור המיניאטורי, אם אין- יופי.

2. מצפים את גב המזווה בנייר או במפית יפה. אפשר גם להוסיף לוחית שם קטנה שדיו מעטר את שוליה. כל לוחיות העץ הלבבות והמקלות- מחנויות יצירה בשקיות השני שקל.

3. מוסיפים מדפים מעץ (בשביל לחתוך מדף קטן שאלתי בפעם הראשונה ג'יגסאו משכן, וגיליתי שזה מכשיר גאוני שחוסך שנים של אבולוציה גברית. כפתור אחד והופ, העץ נחתך בדיוק למידה הנכונה. אני זוכרת את היום המאושר. התייחדתי בחדר עם משור הקסם החשמלי, יצאתי, ניערתי מעלי קצת שבבים, ובישרתי לבני המשתאה שחתכתי את הכל עם השיניים). אם רוצים מדביקים פס תחרה על המדפים כדי להוסיף לווית חן וכדי להמלא שוב בנשיות שוצפת.

1. אם רוצים- בצד הארון מוסיפים מובייל קטן משני לבבות עץ ועליהם מדבקות. את קצות הלבבות מכתימים בדיו חום כדי שייראה מיושן.

2.אם רוצים- אפשר להכתים את דפנות הארון בדיו חום ליישון. אפשר לצבוע את כל הארון או להשאיר בצבע עץ נייטרלי כי יאללה, בואו נגיע למשימה הנעימה:

המשימה הנעימה- למלא את המזווה

נתחיל מהדברים שאני לא מבינה איך לא מספרים לכל מי שמקיש מינאטורות בגוגל:

חמישה סודות שהופכים את משימת הקמת המזווה לעונג גופני ממש.

1. יש ברשת כזה דבר שנקרא printables כלומר, עטיפות, למשל של מוצרי מזון, סרוקות, מוקטנות לגודל מיניאטורי ומוכנות להדפסה והרכבה עצמית. עופרי ואני גילינו באיחור מצער את מילת הקסם הזו. כמו שאתם רואים אין עוד קופסאות במזווה, אבל הבעסה של אוגוסט עוד לפנינו, ובעסה פותרים בעזרת אוכל. נשב לנו ימים חמים וארוכים, נדפיס פרינטבלס, נקפל ונמלא את המזווה במיני מיני קופסאות תה מעודנות, קופסאות רקיקים, גלידות, וכמיטב המסורת הצרפתית גם באריזות קורנפלקס ודוריטוס.

2. יש ביוטיוב המון הדרכות לאיך מכינים מזון מפימו. בסוף הרשומה יש לינק למדריכה שאני מחבבת במיוחד.

שוב, גם את זה גיליתי באיחור. הכנתי בשמחה לחם פימו מיניאטורי, ורק בדיעבד גיליתי שיכולתי לחספס את המשטח שלו בעזרת גרגר פלפל שחור. הכנתי פיצה ורק בדיעבד גיליתי שיכולתי להוסיף לה גון שריפה חום בעזרת צבע גיר. הכנתי עוגה ורק בדיעבד גיליתי – רגע, את זה דווקא כן גיליתי בזמן. ובכן

3. אפשר לקנות קצפת לעוגות פימו. אין מושלם מזה. קצפת. אני רוצה תמיד ידיים.

4. ובאותה חנות ברשת ובדומות לה אפשר לקנות גם תבניות סיליקון קטנטנות. מכניסים את גוש הפימו הרוטט מלישה לוחצים קצת ויוצא ופל בלגי מושלם. או פרח. או עוגיית אוריאוס. מושלמת. אני לא מבינה איך המסך לא מהבהב כשאני מקלידה את המידע הזה. בחמישים דולאר באטסי אפשר להשיג ציוד שסוגר פעילות פימו לשלוש מסיבות ימי הולדת שונות לבנות בטווח גילאים רחב, ולפעילות יום הולדת אחת לבנים עם הורים ליבראליים.

5.ובאותה חנות  וגם בארץ אפשר לקנות פימו נוזלי. בואו ננסח את זה במונחי מזון מיניאטורי:  רוטב פסטה אדום, רוטב שוקולד חום, רוטב תות לגלידה המיניאטורית. אפשר, אגב, לייצר את הרטבים האלה לבד בעזרת דבק פלסטי מעורבב בצבעי גיר, צבעי פנדה או קפה נמס. כך או כך זה יוצא יפהפה. נראה לי שיום אחד אלכס ימצא אותי בסלון טורפת את יצירות המזון הקטנות אגב כך שאני ממלמלת: אלו קלוריות קטנות. קלוריות קטנות.

בתמונה: 1- עוגיה שאת המשטח שלה חיספסתי בעזרת סקוטצ'ברייט. זה לא אמיתי כמה שזה נראה אמיתי. חבל שאני לא שולטת עדיין לגמרי בפוקוס של המצלמה ואתם לא יכולים לראות. 2- מגש מפימו. אפשר לעטר במדבקות דקאלים מכל חנות יצירה. 3- תבנית הוואפל, רוטב השוקולד וגם- הו- הצלחת הלבנה משמאל מחנות החלומות ברשת. גם צלחות כאלו, אגב, כנראה שאפשר לעשות בייצור עצמי. מסתבר שיש כזה דבר שנקרא אבקת פורצלן שמתייבשת באוויר. כשאנסה אדווח. בינתיים מרבית הצלחות שלנו עשויות צדפים יפים.

הנה הלינקים. אם מישהו רוצה לעשות איתי החלפות על תבניות סיליקון, רק תגידו. אני מתקמצנת על עוד משלוח מחו"ל אבל מתה לעבוד עם תבנית פשטידה מיניאטורית או תבנית קאפקייקס, או- טוב. אולי אני אבקש את זה מתנה ליום הולדת שלושים ושבע ורבע.

חנות האטסי למזון פימו מיניאטורי החצוף סגר דווקא באוגוסט, אבל תרשמו באתר שלו ותחכו לו. שווה. בינתיים מילת חיפוש באטסי ובכלל: miniature food molds

הדרכות לדוגמא להכנת אוכל פימו, חפשו נוספות ביוטיוב מילות חיפוש שיעזרו: kawaii  /dollhouse miniature food

פרינטאבלס אוכל לדוגמא מילות חיפוש שיעזרו: dollhouse printables

נ.ב ובעניין אחר לגמרי. היום אני רוצה להמשיך את הניסוי שהתחיל ביום חמישי באוהלים בתל אביב: לכתוב שיר אחד שכל אדם כותב בו שורה. אם בא לכם להצטרף- נפגש בשש במאהל בירושלים.

10 תגובות

מתויק תחת מיניאטורות

הרפתקת המיניאטורות+ איך לעשות מטריה קטנטנה

פרויקט המיניאטורות התחיל כשאבא שלי אמר לי לא.

אבא שלי, שעמד ושייף איתי קשתות עץ שמצאתי ברחוב. אבא שלי שעזר לי לקשור שולחן פצוע לגגון אגב כך שהוא נאנח בפולנית רומנית שמה רע באיקאה. אבא שלי שמדבר שתים עשרה שפות אבל הכי חשוב זה שהוא יודע להסביר לי את ההבדל בין ג'יגסאו לדרמל. אבא שלי, מקגיוור סופרמן, סרב לבנות איתי מטבח עץ לנכדים. אני עייף, הוא אמר, תקני.

אז זהו שלקנות זה כיף. ביום של הקנייה וביומיים אחרי. לעשות זה כיף לאורך כל היותר מדי זמן (והו הבלגאן) שבונים, ובכל פעם אחר כך כשעוברים בסלון ונזכרים. אבל ה'לא' של אבא שלי היה כל כך תקיף שאחרי יומיים של יגון נאלצתי לפנות לטקטיקת הבינתיים.

טקטיקת הבינתיים פותחה לאורך שנים של מחייה עם אדם שפיתח עמידות נרכשת אלי. הטקטיקה אומרת: נחכה חודש ונחדש את התחנונים. אפילו את ה'לא' הנחרץ שלו זה ישבור. בינתיים אבנה מטבח מוקטן ואז אחזור ואתקוף.

קניתי קופסא קטנה לתליית מפתחות, הוספתי לה מדף פנימי ומילאתי במזון מפימו. ואז קרה משהו לגמרי לא צפוי. התאהבתי. התאהבתי התאהבתי התאהבתי. אני מדברת על לזנק בהתרגשות מהמיטה הכי מוקדם שאפשר כדי להבין איך לבנות מנגנון סגירה ופתיחה לתנור קטן, לתפור מגבות מטבח זעירות בארבע לפנות בוקר, להתרגש.

אלוהים אדירים שבפרטים הקטנים! קטן הוא הרבה יותר מעוד דרך להביע יצוגים. קטן מרשה לי להיות תמימה. ופגיעה. ומוקסמת.

ליפנים מסתבר יש את המילה הזו, קוואי, שמוסבת לכל מה שהוא מתוק עד קסם. אמנם הם הפכו את זה כבר לאפיון כמעט פתולוגי של תרבות, ובכל זאת, עם כל הביקורת שיש לי על אומה שמציירת פיקצ'ו על תחנות משטרה רק כי הוא חמוד, עדיין אני מרגישה הקלה שיש עם שלם שמבין אותי.

מבין את הרגע הזה שבו אני מפסלת משהו קטן, וקוראת לבת הקטנה שלי לראות מה הכנתי בבית הקטן שלה הפעם. העיניים הגדולות שלה נפתחות לענקיות, הלב שלי גואה לשמשיה אינסופית שהופכת כל צל לשמש, אנחנו מקבלות מהידיים הקפוצות מדי של החיים רגע אחד אדיר באמת. ילדה בת 4 וילדה בת 37 מתחבקות. באמצע רחובות נהיה פתאום ארמון.

עשרה חודשים אני במיניאטורות, ועשרה חודשים זה כלום. כל החדרים עדיין בבנייה, ובכל שלב מתגלה לי רק איך לבנות את האובייקט הבא. עכשיו, למשל, אני שואלת את עצמי איך להכין רשת פרפרים זעירה. ברגע שאגלה- אספר.

בינתיים- איך עושים מטריה מיניאטורית.

איך עושים מטריה מיניאטורית?

לצורך הכנת מטריה מיניאטורית יש צורך ב:

עיגול של בד

חוטי ברזל דקים

פס דק של תחרה

חרוז

דבק חזק

קאטר או מספריים שיכולות לחתוך חוטי ברזל (חוסו על המספריים הממש טובות, הן תנזקנה)

בשלב הראשון יש להדביק את פס התחרה על עיגול הבד בעזרת דבק חזק, או דבק בד:

לאחר מכן הופכים את העיגול, ומדביקים עליו פסים של חוט ברזל: (הפסים יעזרו להנחות את הקיפול של המטריה, ויצרו מראה של קיפול אמיתי)

עכשיו מנקבים חור במרכז העיגול ומשחילים דרכו עוד חוט ברזל. את קצהו האחד של החוט מעגלים בעזרת עפרון (מכופפים את החוט מעל העפרון) ואת קצהו השני של החוט משחילים בחור ואז בחרוז מאורך:

עכשיו מקפלים את המטריה וכורכים סביבה חוט בצבע זהה לצבע הבד:

זהו. אפשר לתלות:

בהצלחה!

נ.ב לינק למיניאטורות של יעל יניב שאני מקנאה בהן מעמקי נשמתי, כמה כשרון, ולבית הבובות המקסים של דנה ישראלי שכל מה שהיא נוגעת בו מוטבל במיים של היופי:

דנה ישראלי

יעל יניב 

9 תגובות

מתויק תחת מיניאטורות