קטגוריה: בניית משחקי ילדים

כפכפי מילים

צריך לעצום את העיניים ולדמיין את זה: חוף מלא במילים שרגליים רצות הטביעו עליו. זה פיוטי ברמות קשות:

טביעות כפכפים בחול

קבלו.

זוג כפכפים בעשרה שקלים, אותיות עץ מהכל בשקל בעוד שני שקל, קצת דבק חם שמדביק את המילים לכפכפים וזהו.

כשמדביקים צריך לשים לב לכיוון ההדבקה של האותיות. אנחנו סידרנו את המילים הרצויות על השולחן, הדבקנו דבק חם על החלק העליון שלהן ואת החלק הזה הצמדנו לנעל. ככה היינו בטוחים שכתב המראה ייצור הטבעה מדויקת:

יש יש בחול

יש יש עם כפכפים

ברשת ראיתי כפכפים עם מילים שחפורות בהן אבל הן עולות הון ואי אפשר להתאים אותן למילים שבא לנו בעברית, ובכלל זה שדווקא הגרסא הביתית קצת מתפרקת אחרי שלושה שימושים זה לטובה. הכפכפים חוזרות לעצמן, החוף חוזר לעצמו אבל אנחנו מחייכים שנייה לפני שאנחנו חוזרים לעצמנו, מלאים בחדווה משחקית. שילמנו שנים עשרה שקל, קיבלנו זהב. לא שווה? שווה.

 

 

 

 

12 תגובות

מתויק תחת בניית משחקי ילדים, פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות

טירות

כל התורה כולה של בניית טירה מופתית מתמצה למילה אחת: לדחוס. אם דוחסים כמו שצריך את החול לפני שמתחילים לפסל יש בסיס חזק שיעמוד בכל משובה אדריכלית.

כאן יש הנחיות נפלאות איך לדחוס את החול. אני אקצר את עיקר השלבים:

קונים גיגית ודלי מפלסטיק נחות ככל האפשר כדי שאפשר יהיה לגזור אותו בקלות. חותכים לשניהם את התחתית ואם צריך משייפים קצת את הקצוות כדי שאף ארכיטקט צעיר לא ייפצע.

הופכים את הגיגית על החוף, ושמים בה ארבעה סנטימטר חול. מציפים במים, מערבבים כדי שהמים יגיעו אל כל החול, ודורכים מעל לדחיסה. ושוב- מים חול וערבוב עד שכל השכבות הדחוסות ממלאות את הגיגית. (תמונה מספר 1)

מניחים את הדלי מעל הגיגית ודוחסים לתוכו חול באותה שיטה. (תמונה מספר 2)

דופקים בעדינות על הדפנות של הגיגית ושל הדלי. מושכים את כל הפלסטיק למעלה וטה-דה. יש בסיס לטירה. (תמונה מספר 3)

שלבי הדחיסה

עכשיו מגיע החלק הטוב- הפיסול: צריח, ריבועים לקצוות הצריח, מדרגות, גשר, חרוזים

כאן הנחיות מרוממות על – איך לפסל את הצריח  ואת המדרגות שמתחתיו או המלצה לשימוש בתבנית עשויה מצינור אינסטלציה. אפשר גם להשתמש בקונוסים כתומים מפלסטיק שפעם שימשו לעשות מסלול מכשולים ומאז הם מבלגנים את הסלון.

כאן הנחיות על איך להכין חרוזי חול וריבועי צריחים ובכלל זה סרט ההדרכה הכי שווה שמצאנו:

הטירה של ג'ני

כאן יש הנחיות איך עושים גשר והסבר אפילו יותר מפורט פה:

איך לעשות גשר והמון עיצובים יפים

ומי שממש רוצה להשקיע יכול לקנות כלים מתמחים לפיסול בחול כמו הספירה לגילוף:

הספירה לפיסול בחול

הכלי של וולטר גם הוא עושה חשק ובכל מקרה על הדרך שווה לגנוב ממנו את הרעיון לפיסול בית

ואפשר גם ללכת על כלים מאולתרים מחפצים מוכרים לפיסול חול. קשית כדי לנשוף ולפזר את החול ולחשוף את הפסל, שפכטל כדי להחליק, וכף מהמטבח כדי לעשות פתחים מקומרים.

וכמובן! מרגע שאנחנו יודעים לערבב צבע אפשר להכין טירות צבעוניות, אפשר לקשט בדגלונים, וביום לא רוחי גם להדליק נרות או שרשרת נורות קטנות על בטריה שבטח תחזיק מעמד מעולה עד הקצר הראשון:

בקיצור, אפילו שהטרחה של לשטוף את הילדים אחרי הים היא כל כך גדולה עד שמתעוררת התהייה למה לא מייצרים ילדים חד פעמיים, בכל זאת שווה להכנס לאוטו ולנסוע לבנות ארמון.

כי טירות על החוף הן כל מה שטירות אמיתיות היו יכולות להיות בעולם מתוקן. מבנה מלא קסם שכולם בונים יחד ומומלכים מכוחו יחד ובסוף גם מפרקים יחד בלי טינה על הזמני. ובכלל, מה שנשאר בדמיון וזכור יפה יותר אפילו מתמונותיו שלו לא מתפורר בקלות ונותן כח לשאר ימי החול.

5 תגובות

מתויק תחת בניית משחקי ילדים, פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות

חול צבעוני

פיגמנט צבע שווה אושר

בבוקר התעוררתי עם הארה: כורכום. אם אערבב כורכום עם חול זה יצבע אותו. הערתי את עופרי ושתינו רצנו למטבח לערבב קצת חול מתובל. ובכן, כורכום לא צובע כלום.

בבוקר למחרת התעוררתי עם עוד הארה: קקאו. כשהילדים מכינים שוקו הקקאו עף מהשקית וצובע את כל המטבח. אז בחיאת, שיצבע גם את החול. ניסינו. ובכן, קקאו לא צובע כלום. חוץ כמובן מאת כל המטבח.

בבוקר למחרת זאת עופרי שאמרה: אולי עם ספריי. בשלב הזה נגמר לנו החול הדק לניסויים אז סחבנו קצת מהחול של ארגז החול בגן של ענר, מה, אלפיים שש מאות שקל לחודש, ורצנו הביתה. ספריי צובע נהדר. אבל רק את השכבה החיצונית. כל שאר השכבות נשארות בצבע חול שהוא באמת מאד אופנתי אבל אוף.

אז בדקנו באינטרנט. הם המליצו לצבוע חול בצבע ומים ולחכות עד שהחול יתייבש. רעיון יוצא מן הכלל שמעמיד את המטבח בסכנת מדבור. ממממ. המצב היה כל כך מופרך שלא היתה ברירה: התקשרנו לחנות שמשווקת פיגמנטים, הזמנו לנו כמה שקיות פיגמנטים במחיר ממש שווה לכל נפש ילדותית, וערבבנו. שום מים וכלום. רק פיגמנטים וחול.

כל השאר היסטריה. כי גיגיות החול הצבעוני האלו שערבבנו בהתחלה בקטן ואחר כך על החוף, הגיגיות האלו שנראות כמו ערימת תבלינים בהודו הן באמת מה שנותן טעם לכל חווית הים:

חול צבעוני בגיגיות

הן בצבעים משגעים, הן מרתקות אליהן את הילדים ואפשר לבנות מהן את כל מה שבונים מחול רגיל. ארמונות מדליי חול צבעוניים, וחרוזי חול צבעוניים לקישוטם, וציורי חול בתוך תוואי מוגבה של חול ושירי אהבה בחול עם שבלונות של אותיות ומנדלות חול למי שטיבטי  שאפשר לראות כאן את ההנחיות להכנתן וכאן למשל להוריד להן דוגמאות, ואלוהים. איזה כיף.

שווה לקנות גם את הפיגמנטים הורודים והטורקיזיים, הם טיפה יותר יקרים אבל צובעים ממש חזק. כן, אפשר לערבב צבעים, אפשר לעבוד עם חול רטוב או חול יבש הפיגמנטים מגיבים נפלא לכל סוגי התערובות, ובקיצור, אפשר לעשות דברים כל כך יפים שגם אחרי השקיעה הפרצוף עדיין זורח. ולראייה- אפילו אני, שלא מבינה למה צריך ללכת לים אחרי פעם אחת שהלכנו לים, כי הרי הסלון הפך לחוף מלא חול ואפשר פשוט לצאת אליו, אפילו אני מעודדת את הילדים להכנס לאוטו ורצה אל הגלים ראשונה.

נ.ב

נו באמת, אומרת יעלי חברתי שמתבוננת בי מערבבת צבעים ומקפצת מאושרת על החוף. ומה הדבר הבא שתמציאי? פיגמנט לנזלת? היא נאנחת ומנגבת לענר את האף.

ענרי עם צבע על הידיים

האמת. לא רעיון רע כל כך. בטוח יש לזה שוק ענק. אעדכן.

24 תגובות

מתויק תחת בניית משחקי ילדים, פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות

פיית השיניים וסרט הפעולה בייצור ביתי

כשנכנסתי הביתה רצה אלי עופרי בעיניים זורחות: אמא, אמא. נפלה לי שן. יופי, אספר לפיית השיניים עניתי. את זאת פיית השיניים ואת פיית שיניים קמצנית, ענתה לי בתי. וממבטה היה ברור שתיכף באות הדרישות למתנות בסדר גודל של פליסטיישן עד רכב סטיישן.

אלא שהפעם, בניגוד לשאר הפעמים שבהן נפלו שיני החלב של ילדי, נכנסתי הביתה מותשת והעייפות רידדה אותי לעיקר. הפעם ראיתי לא רק את הילדה המחייכת ואת המשא ומתן על המתנה אלא שגם שמעתי את הזמן מתנשף מאחוריה ומאחורי.

הנה, אפילו הקטנה הזו שרק לפני כלום זמן הרסתי לה בכביסה את השמלה החמודה שהיא קיבלה לגיל חודשיים, הקטנה שרק לפני רגע שרה כוסי כלב קט וכולם נקרעו מצחוק סביבה מבלי שהיא הבינה למה, הקטנה הזו שלפני שנייה מילאה את הבית בורוד על ורוד על ורוד, אפילו הקטנה הזו כבר חוצה את הקו שבין החלב לבין שאינו חלב ובוודאי שאיננו רק דבש.

וכאן האובדן הוא כפול כי גם אני נכפית להפרד איתה מהמתיקות של ילדותה. שהרי הילדה מהלכת הקסם שהיא מציפה אותי בידיעה שהעולם יכול להיות מקום טוב כי הוא מקום טוב כבר עכשיו. היא נותנת לי את ההוכחה שהמשאלות הכי טהורות שלי הן לא מופרכות לגמרי. עוד מעט, כך מסמן שעון הזמן עם שנתות השיניים הקטנות, יהיה עלי להפרד מן היסוד הזה הנקי, לחצות את הגבול שבין ורוד לבין אדום.

ובכן, אם זה מה שנגזר אז שווה לי כבר לעשות את זה כמו שצריך. ללכת על דברים שעושים עם ילדים גדולים, נגיד, להפיק סרט פעולה לכבוד נפילת השן שלה. למסור לזמן שהוא אולי מתנשף מאחורינו, אבל אנחנו, עם כל החלליות בסלון והענקים הלבנים המשתוללים במטבח, אנחנו משנים ז'אנר אבל לא משנים את הסיפור. היינו ונשארנו ילדים קטנים שנהנים בטירוף מהמרדף.

אז: סרט פעולה בייצור ביתי

מורידים את האפליקציה הבאה: action movie fx

בקצרה: האפליקציה הזו מאפשרת לצלם קטע וידאו קצר ולשתול בתוכו, ממש בתוכו, איזשהו אפקט מסרט פעולה.

בהתאם לאפקטים שבוחרים חושבים על עלילה. עלילת הסרט שלנו למשל כללה את הילדים שמספרים לאמא על  היום שעבר עליהם. היום נפלו סלעים בסלון:

אבנים בסלון

היום האדמה פערה את פיה:

אדמה מבוקעת

היום ענק לבן השתולל על השטיח, חלליות טסו היום בשמי רחובות:

חלליות בשמי רחובות

מכונית עפו, רובוטים עתידניים קפצו לקפה, גלים הציפו את האמבטיה. אמא, את מאמינה שכל זה קרה היום? כן, אומרת אמא. נשמע לי יום רגיל. אז יש לנו גם עוד משהו לספר לך: נפלה לעופרי שן

נפלה לי שן היית מאמינה

לאאאאאא! צועקת אמא המתוסרטת נפלא ולגמרי טבעי, לזה אני לא מאמינה. מפה ואילך המסך מחשיך נועה עושה קולולו וקולות של חגיגיה כללית נשמעים לצד קול חיבוקים וזמירות. מופתי.

ומה אחרי שיש תסריט?

בוחרים אפקט: יש מלא חינמיים ויש כמה מדליקים שעולים 4 דולאר. אנחנו התפשרנו על קניית שני אפקטים ועבודה עם כל החינמיים, אבל אני עדיין רוצה בלב לבי לזכות שהחייזר שעליו התקמצנו יבקע לי מהבטן.

מצלמים: צריך לצלם קטעים שהם לפחות באורך חמש שניות ועדיף עשר שניות כי האפקטים עצמם ארוכים. יותר מזה, האפקט נשתל טוב במיוחד על משטחים ישרים. אז הפתרון שאנחנו מצאנו הוא לצלם למשל מישהו מדבר ואז להפנות את המצלמה למשטח ישר כמו רצפה או כביש, שרק עליו בשלב עיבוד הנתונים התוכנה תשתול את האפקט.

מחליטים איפה ישתל האפקט: מיד כשמסיימים את הצילום עולה ציר הזמן של הסרט, ואפשר להזיז את הסמן שעליו ולסמן איפה מתחיל האפקט. אם לא מרוצים מהתוצאה לא צריך לצלם את כל הסצינה שוב. אפשר להזיז שוב את הסמן על ציר הזמן ולבקש מהתוכנה לעבד את הנתונים מחדש.

שומרים: לוחצים על שתף ובוחרים באופציה שמירה על המצלמה. מכאן ואילך הסרט מתנהג כסרט רגיל שאפשר לייבא לתוכנת עריכת סרטים בטלפון או על המחשב.

את כל מקטעי הסרטים שמצלמים בתוכנה אנחנו ערכנו  במובי מייקר שאת שלבי העריכה בו כבר רוממתי בעבר. אבל שימו לב שהמקטעים בתוכנת האקשן נשמרים בפורמט mov. והמובי מייקר לא אלוף בלעבוד איתם, אז כדאי לא להתחכם. רק להניח את הקטעים לפי הסדר להוסיף כתוביות ולשמור לפני שהוא משתגע.

ואזהרת מסע ישראלית:

שווה לבחור אפקטים שלא מזכירים את העמוד הראשון של העיתון אלא את העמוד האחורי.

וזהו. לעופרי צפויות ליפול עוד 19 שיניים אז אנחנו מתכננים את הסיקוול. ובינתיים, אני הולכת לחפש פיסכיאטר תינוקות לענר שרואה יחד עם האחים שלו את הסרט מלא הפיצוצים בלופ, ולהתכונן לביקור המועצה לשלום הילד ששוקלת לשלוח אלינו מפקחים. שיבואו, נראה אותם מעיזים. אני כבר יודעת מי יפתח להם את הדלת:

ענק בסלון

10 תגובות

מתויק תחת בניית משחקי ילדים, פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות

כינינים

אם מישהו פוגע באחד מהילדים שלי אני נמלאת באנרגיות נקמה שאפשר לייצר מהן חשמל או פשוט ישר אש. גם ככה באופן כללי המוח שלי מקיים את עצמו בטמפרטורות שסמוכות לטמפרטורת התכה, אז כשאחת לכמה שנים יש איזה משבר אמת. אלללוהים. חצי יום אני קודחת בפנטזיות על ניצול לרעה של כוח העל של היות מבוגר, מתעניינת באונומטופיאה של המילה שיסוף, ובסוף עושה את הנורא מכל. כלום.

כלוםכלוםכלום כי בתכל'ס אי אפשר לעשות כלום.

או שכן.

קבלו את: בובות הוודו

IMG_9555

פעם כשנפרדתי ממישהו הכנתי לו בובת וודו בדמותי והרשיתי לו לעשות הכל אבל לא לדקור בבטן. בהשראת הפרידה הזו ואבחות הכאב שהיא המיטה עלי בשבועות העוקבים לה, הצעתי לאחד מילדי השבוע  שנכין וודו ביתי. מצד אחד ממש התלהבנו כי באמת היינו צריכים לנקום בשני אנשים טיפשים טיפשים, מצד שני לא היה ברור איפה בדיוק נדקור. בחיים לא נרצה לעשות להם משהו בראש או בגב או אפילו ברגל. עד שהפתרון הגאוני הציע את עצמו. טטטטדם:

כינים!

פשוט הכנו לבובות שיער  התכנסנו סביבו ואז דקרנו את השיער במרץ אגב איחולים לכינים לבני כינים לנכדי כינים ולכינינים. אני בטוחה שמקבלי העונש מיד רצו לניו פארם ואילו אנחנו אשכרה הרגשנו יותר טוב. סוף סוף! יותר טוב!

כינינים

כן, אני יודעת. תיכף הבלוג יתמלא אלף הערות המפרטות למה כעס מרעיל את הכועס ולמה הפתרון האמיתי הוא לא אלים. הכל נכון מאד אבל  מוטעה לחלוטין כי אני רק אני. כלומר, מישהי שלמדה להתנהג בנימוס אירופאי בהתאם לגילה הביולוגי אבל גילה המנטלי הוא ממקום ספציפי מאד באירופה, נגיד נאפולי. שיגידו תודה שלא יצקתי את הבובות האומללות האלו בבטון. האמת, אולי יש לי פה עוד פריצת דרך, חייבת לבדוק משהו ברשת. צ'או.

נ.ב

כרגע תייגתי את הפוסט תחת קטגורית בניית משחקי ילדים. אולי אני בכל זאת צריכה מספר של מישהו נחמד עם הכשרה קלינית.

נ.ב.ב

עד אז פרסומת וודו אדירה

13 תגובות

מתויק תחת בניית משחקי ילדים, פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות, שונות

פורים- האימה

את נוסעת מתי? שאל בעלי, ועורו הלבן הפך כחול

בפורים,למה? עניתי, ועורי הלבן הפך אדום

וככה עמדנו לנו כמו דגל צרפת קטן בסלון ודיברנו על הנסיעה שלי לפריז.

הו, הנסיעה שלי לפריז. הנסיעה ששנינו חשבנו שאני חייבת לנסוע אליה כי אני כל כך שחוקה שעוד מעט אני אתחיל להתקלף ולרזות מזה. הנסיעה שתזכיר לדרכון שלי שהוא לא ספר זכרונות מכיתה י"ב אלא יצירה נכתבת. הנסיעה שתביא לי קצת או-לה-לה אחרי יותר מדי אוי- לא- לא.

אלא שלא חשבנו על התאריכים. פורים. פורים לבד עם ארבע תחפושות. ובעלי. עכשיו, שדברי לא יוצאו מהקשרם על ידי דברי, האיש הוא בהחלט גבר חלומותי. אלא שלפעמים יש לי גם חלומות גרועים. למשל כשאני חושבת עליו מנסה לאפר את עופרי שמתחפשת למלכת הקשת ואת הלל שמתחפש לדרקולה, ובאמת יוצא לו שעופרי דרקולה והלל מלך הקשת.

אז מה עושים? מכינים הכל ממש הכל מראש. הכל. ארבע תחפושות שהוכנו בעזרת פלאי הדבק החם שכל פורים אני כזכור מעריצה ומסודרות יפה בשקיות כולל התחפושת לנועה שמתחפשת למיני מאוס (היא עובדת על לשכנע את החבר שלה להתחפש לישראל אז זה יוצא מיני ישראל. בראש שלנו זה נשמע יותר מצחיק) והתחפושת לקטן האנרגטי- סופר ענר עם שתי בטריות ענק על הגב:

סופר ענרגיה

מכינים ונאנחים בהקלה שסגרנו את שישי האיום, עד שנזכרים שאחר כך ביום ראשון כולם בחופש. טוב, ברור שצריך חופש כדי שהעם היהודי יזכור את הפרעות בשושן הבירה. ארבעה משועממים בבית כשאבא צריך לעבוד. צרחות מכל עבר. ילדים נרמסים ובזיזות של ארון המטבח. צדק היסטורי.

מה אעשה הו מה אעשה? אולי בכל זאת לא זמן טוב לקחת לי חירות של נסיעה בזמן שהשיוויון והאחווה קצת לא לטובת אלכס?? ובכן, כל צרה אפשר לפתור עם יצירה. אני נוסעת כמו גדולה והילדים מושתקים על ידי משחק ממש מוצלח. קבלו-

משחק גיורד לפורים

המשחק: המון כרטיסי גירוד מלאי ריבועים. כל ילד מגרד ריבוע לפי התור ומפסיד מי שמגרד את הריבוע שמתחתיו נחשף המן. נהדר לפורים. גם מסביר היטב את הקונספט של הפור כשגורל היהודי מונח על גחמת המזל, גם ממחיש את ההתחפשות וההסתתרות, וגם הופך את להק הילדים לקצת פחות רעשן.

משחק לפורים

איך מכינים?

מדפיסים במדפסת הביתית את כרטיסי המשחק שאני מצרפת בלינק הזה. על משבצת אחת בכל כרטיס כותבים המן ועל שאר המשבצות כותבים מילים שקשורות לחג או סתם מסרים שמחים לילדים.

עכשיו צובעים מדבקה שקופה או טפט שקוף בצבע אקרילי אפור מעורבב עם נוזל לשטיפת כלים ביחס של 1:1. מיריעת המדבקה המוכנה גוזרים ריבועים או עיגולים או לבבות (בכל מקרה זה ייצא טיפה עקום אבל זה הקסם של עבודת היד) ומדביקים אותם על כרטיסי המשחק.

מה שהתקבל הוא כרטיס גירוד: המילים כולן מכוסות וכשמגרדים בעזרת מטבע את הציפוי האפור הן נחשפות ומגלות מי ניצח ומי הפסיד.

ועוד משחק נוסטלגי למקרה שצריך לקנות עוד קצת זמן:

משחק זכירת הפרטים. קלפי המשחק מורכבים מתמונות של תחפושות משנים עברו. גם תחפושות שלנו וגם תחפושות של ההורים הדודים והסבים (כל שנה אני מתכוונת להוסיף את התמונות של תחפושות השנה הזו וכך ליצור בנק גדל ונוסטלגי).

מתחילים את המשחק כשכל המשתתפים יושבים במעגל. מנהל המשחק הופך תמונה וכולם מסתכלים בה במשך שתי דקות. כשזמן ההתבוננות מסתיים הופך מנהל המשחק את התמונה וקורא בקול את שלוש השאלות שכתובות מאחוריה: כמה עגילים היו לסבתא בתחפושת הצוענית? כמה גדילים היו לה על המטפחת? וכו. כולם עונים בכתב ואז בודקים את התשובות. העונים נכונה למספר הגדול ביותר של שאלות זוכים בנקודה.

מה אתה זוכר מפורים

עשינו לזה משחק הרצה ודודה שלי אמרה שהיא בחיים לא ראתה ילדה בת שש וסבא בן שישים משחקים באותה רצינות באותו משחק. להיט.

ו.. זהו! נראה לי שאנחנו מוכנים.

הילדים ישחקו הרבה, יצחקו הרבה, יצעקו הרבה, ופתאום נגלה שיום ראשון עבר, ביום שני כבר יש גן לקטן, וביום שני בערב יגיעו הממתקים מהדיוטי פרי. נו. לא יהיה כזה סיפורים. חג שמח ובון פט לכולם.

נ.ב

וכמובן! עוד זיליון רעיונות ומתכונים תחפושות יפות עד כאב וסתם הברקות גדולות- בפסטיבלוג הפורימי שמתעדכן בפייסבוק בעמוד  Bubbles – Life Style Blogroup  מיטב בלוגריות הלייף סטייל מבטיחות הפתעות שיתופי פעולה ופרויקטים מיוחדים.

במשך השבוע, עד החג, יפורסמו בכל יום 3 פוסטים חגיגיים לכבוד פורים. שווה שווה שווה- והכי שווה- ללחוץ על הלייק הנכון ולקבל משלוח מנות מפוצץ במתנות מכל השלושים.

bubbles_purim(small)

10 תגובות

מתויק תחת בניית משחקי ילדים, פעילויות עם ילדים

ומתנה אחרונה בהחלט

שיאוו, פתאום בא לי רעיון שבא לי עליו למתנה לחברים. קצת באיחור כי כבר סיימנו בבלוג את המהלך שדן במתנות, אבל העולם שואף לכאוס אז למה לא לעזור לו.

ובכן טטטטם:

דמקה מתוקה

מבצק עוגיות-סוכר פשוטות מכינים חייילי דמקה: 12 לבנים ו- 12 חומים. לצורך הכנת החיילים החומים מוסיפים קצת קקאו לבצק הלבנבן, מצננים המון כדי שהחמאה שבבצק תתקשה, קורצים את העיגולים ואם רוצים מטביעים עליהם את צורת חייל הדמקה המקורי.

עכשיו אורזים בתוך קופסת דמקה שרוקנה מחייליה המקוריים ומה התקבל? דמקה שבה סוף סוף אין הבטחות שווא. באמת כשאוכלים חייל אוכלים אותו, והנצחון באמת מתוק.

מתקבל נפלא כמתנה ומעביר ערב כייפי. מה עוד אפשר לבקש מהפחמימות שלי, מה?

נ.ב

ענר המסכן, בבוקר שאחרי האפייה הוא מצא חיילי דמקה אמיתיים וניסה לאכול אותם. כחחחח.

נ.ב.ב

רצתי שבע דקות! עשיתי חשבון וזה הקנה לי את הזכות לאכול 58 עוגיות שקורצו מעודפי בצק העוגיות. ברור.

12 תגובות

מתויק תחת בניית משחקי ילדים, פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות

שהוגיענו והוציאנו

תיכף אנחנו סוגרים את הסדרה להפעם, אבל אני חייבת גם להזכיר את:

טאבו משפחתי-

מכינים: על כל קלף משחק כותבים מילה שקשורה לאנקדוטה שעברה על אחד מבני המשפחה. מתחת למילה מותחים קו וכותבים אילו מילים אסור להגיד כשמסבירים את המילה הזו. מקפידים לבחור מילים שממש נחוצות להגדרה. כאלו שבלעדיהן יש אתגר תקשורת אמיתי.

משחקים: כל משתתף מקבל את הקלף שלו וצריך להעביר לשומעים את המילה שכתובה על הקלף מבלי לומר את המילים האסורות, ואז לספר את האנקדוטה הקשורה בה. זה עובד למשל מעולה כמשחק מקדים לסעודה בפסח. הגדת לבניך שמח ואביבי.

קוונדל- Kuhhandel

אנשים שיש להם חברים בגרמניה, התחנפו בכל כוחכם ובקשו שישלחו לכם את המשחק הנעלה הזה. בארץ ובארה"ב אי אפשר להשיג אותו וגם בגרמניה לדעתי הוא כבר בשלבי ההשמדה הסופית. אני לא מבינה למה, משחק אדיר. סאגה של שעה שעתיים שבמהלכה מתמקחים, מתחמנים במכירות פומביות של חיות חווה ומשכללים את כישורנו העסקיים וההימוריים למקסימום.

ענת ושי הכירו לנו את המשחק ולנצח אודה להם. לאחר ששיחקתי הובסתי התאהבתי ולא הצלחתי לקנות, נאלצתי להכין גרסא ידנית של הנ"ל. מתישהו בקרוב אסרוק את כל החומרים אליה ואת ההוראות. בינתיים- פליק גלוק למתקשרים עם ארצות הבלונד.

נסכם? נסכם. עד כה היה לנו בסדרה:

קצפות וחתולים ועקרונות להלאמת משחקי קופסא

תופסת לב האלמותית

תפוס ביצה 

אוצרות נייר

גפרוריה

הפוסט היום שכלל טאבו משפחתי והמלצה לשים ידכם על קוונדל

ואם כבר אז גם:

רביעיות משפחה- לינק לפוסט שיש בו קבצים להכנת קלפי המשחק משמחי הלב

ולינק לפוסט על הממלכה

יש עוד משחקים שווים אבל מחר החמישה עשר לחודש ולכן אני סוגרת לעת עתה את סדרת משחקי הקופסא בבלוג ומוכנה לשחק רק במשחק הקופסא החביב עלי:

מטרת המשחק היא לעזור לילדים למצוא את אמא. רמז: אמא בגינה השכונתית. אבא בלב ודרינק ביד.

שהוגיענו אבל הוציאנו גם מהחופש הזה. אמן.

4 תגובות

מתויק תחת בניית משחקי ילדים

אוצרות נייר

אין מתוק מבובות הנייר שאפשר להלביש בבגדי וינטג' ולצייר סביבן בית או חדר. מורידים תמונות, למשל באחד מהלינקים פה:

http://pinterest.com/search/?q=paper+dolls

מדפיסים על דף יחסית עבה, גוזרים, מארגנים קופסא להכל:

מרפדים את התחתית בבד לבד ואם רוצים מוסיפים סרט בצד הפנימי של המכסה כדי לאחסן את הבובות בנפרד מהבגדים, ובסוף גם מציירים על דף חדר וגן שבתוכו הבובות המולבשות יכולות להתנהל.

הכנתי את זה לעופרי, אבל אני זו שמוצאת את עצמי מתאימה מעיל וינטאג' לחצאית פליסה, מתלבטת בין נעלי לכה למגפיים. וכל זאת בלי שלמישהי מבובותי יש טעם עצמאי (לא בא לי ורוד) או אג'נדה מאיזו סוג (לא אוהבת פסים) או כל זכות דיבור בכלל (לא בא לי וזהו, אמא תגידי לו ואמא תגידי כן).

יש משהו בנייר וביופי שהוא מביא, יופי עדין שכל כך קל לרמוס, משהו בשבירות של הדברים ודווקא בעובדה שכל בובה ממש מועדת לקריעה, שעושה את זה קסום. מחלץ מתוך מדיום שהוא בהגדרה דו מימדי איזה מימד שלישי של עומק. תיהנו.

2 תגובות

מתויק תחת בניית משחקי ילדים

גפרוריה או מרחץ השוקולד או מתנה מקורית, או כותרת ארוכה לפוסט קצר

לפנות בוקר אלכס ונועה שבו הביתה, הניחו על השולחן שקיות ממתקים מהדיוטי-פרי ונכנסו להשלים שינה. לא עברה שעה וכבר הערתי את בעלי בצרחות: אלכס, אלכס, קום, אתה חייב להספיק לראות כמה אני יפה לפני שהתאים שלי יספחו את כל השוקולד שאכלתי. כלום. בעלי הישן אפילו לא פקח עין, אז נאלצתי לנחם את עצמי בעוד קצת טובלרון שבטח יעשה לי גוף משולש או לפחות שווה שוקיים.

טוב, לענייננו- כל ההקדמה הזו היא גם כדי לתנות את גורלי האכזר כאדם עם נטייה לאכילה, וגם כדי לומר שיש קצת שינויים במשחק היומי, כי המשחק שתכננתי להכין עם הילדים היום כולל שוקולדים. אין מצב. עוד שוקולד אחד ואהיה שוקולד מצופה באורית במקום אורית ממולאת בשוקולד, אז במקום – אדבר על הגרסא שהתחילה הכל. משחקי גפרורים:

משחקי גפרורים- הכיצד

לוקחים קופסת גפרורים, תולשים את נייר הלטש שבצדה כך שאי אפשר יהיה בשום מקרה להדליק את הגפרורים, מקשטים, מצרפים דף חידות גפרורים מהאינטרנט, למשל מכאן:

http://www.yo-yoo.co.il/hidot/hida.php?id=3

ונותנים לילדים לפתור. פשוט פשוט ומדליק.

נ.ב- הגרסא עם השוקולד:

למי שעוד כוחו במתניו כי ילדיו כבר לא על מנשאיו, יש גם גרסא מושקעת שסיפרה לי עליה גליה חברתי שאם יום אחד היא תפתח סוף סוף בלוג בטח יקראו לו בליגה. ובכן, מכינים סוכריות שוקולד: ממיסים שוקולד וחמאה ומצננים במקרר בתבניות סיליקון בצורת לב (או כל תבניות הסיליקון לקרח שיש להן צורות מלבבות) . לפני הצינון מניחים באמצע כל לב מקל של סוכרית מקל. מתקבלות איזה שתים עשרה סוכריות שוקולד על מקל.

נותנים לילדים להכין את הפרודוקטים, ואחר כך להזמין חברים, ואחר כך ללקק, ואחר כך לשחק עם המקלות לפי אותן הוראות של חידות הגפרורים. מתאים גם למתנה מקורית:  שתים עשרה סוכריות שוקולד עטופות צלופן פלוס דף חידות גפרורים/מקלות. תיהנו, ספרו לי איך יצא כי אני לא נוגעת בעוד שוקולד היום, ובתאבון!

4 תגובות

מתויק תחת בניית משחקי ילדים