לבשל מילה

יום רביעי בבוקר:

יש אנשים כאלה שנוחתים מניו-יורק ודופקים לי ישר בדלת של המטבח. בלי לעבור באינטרקום או במעלית, בלי נימוסי גישוש, הם נכנסים ישר לתוך הבית של הבית.

יובל הוא איש כזה, ובכל פעם שהוא והלב הצלול שלו באים אלי לביקור אנחנו נעמדים בטקסיות זה מול זו וכותבים על פתק שתי שורות שיר. כל אחד והשורה שהוא רוצה לתת במתנה לאחר, לא משנה של איזה משורר. ואז אנחנו שולפים קערה או כובע, חותכים מעליהם את שורות השיר למילים, מערבבים ומגרילים מילה אחת, וזו זו המילה שצריך לבשל.

Macarons with Orit-35

זה לא פשוט לבשל מילה. קודם להעביר אותה בבלוטות המשמעות ורק אז בבלוטות הטעם, לפענח מה יש בה שהופך אותה לעקרונית ואז לתרגם את זה לסוכר ולקמח ולשמרים. אבל המשחק הזה, כמו כל משחק, הוא עניין רציני ושווה את המאמץ של הפענוח. דוגמאות? בישלנו כבר את המילה 'ראשון', וחשבנו על בננה, אוכל רך של תינוק, רק שבין ידיו של יובל היא התרככה לאט בחמאה ואז עלתה באש והתקרמלה, וטעמתי אותה בהשתאות השמורה לדברים שראויים, שוב, להיות הראשונים שלי. ובישלנו את המילה 'הכל' ויצאה מזה את היכולת לקבל הכל, אפילו את האניס שאני לא סובלת, ולגלות מתוכו מתכון שיובל עידן לכדי נס.

שמתי-לב שכתבתי 'יובל' די הרבה פעמים בפסקה האחרונה שתיארה חוויה של 'אנחנו'. וזה נכון. יובל הוא הקוסם ואני רק שוליית-האושר. תפקידי רק להביט בו זז יפה כל כך (אוף אתכם, רקדנים, את כל המילים הייתי נותנת בשביל תנועה חלקה כל כך במרחב), ולהדהם לגלות כל פעם כמה הוא משתהה. כי זה בעצם הסוד של האוכל הנפלא באמת: שהוא דוחס אהבה אל תוך החומר דרך המזרק של הזמן. הזמן שבבישול עדין על הסיר, או הזמן של ההכנה הזהירה, המדקדקת, או הזמן של המחשבה שקודמת לפעולה. אני, עם כל הקופצנות שלי, יכולה לקוות להגיש לנו לכל היותר צימוקים. מי שיש לו אורך-רוח לחכות לפעפוע המתון, להשתנות הדקה, הוא כבר יכול לקוות ליין.

היום יובל עומד להגיע שוב. הפעם נדברנו להגריל מילה מתוך הספר שלי, 'ערש', וזה לא הולך להיות קל. אאלץ להתבונן ישירות לתוך הגעגוע לאמא שלי שמורגש בכל חדר מחדרי הבית אבל במטבח הוא בוער ממשאלה:שובי שובי ואחזה במטבח

אבל אם אביט באומץ אראה גם איך יובל מדליק שוב את אש התמיד של הגז, ומתקן את הצער הזה של היתמות במילים היחידות כמעט שיכולות לו: 'ראשון'. 'הכל'.

יום רביעי בערב:

הרגע הגרלנו את המילים. קיבלנו את המילה 'במהופך' שהיא מתוך השיר 'כל התשובות במהופך'. מה זה אומר? שאלתי את יובל ושתקנו. ואז זה עלה מלפנינו. הפעם נשחק במהופך. במקום לבשל יחד ולאכול יחד נשנה את הכללים. נכין את הרעיון בארץ אחת ונבשל אותו באחרת. כלומר, אני אתרום את המרכיבים, את שמות המרכיבים: נעשה רשימה של כל מה שיש במקרר, שזה מה שיובל עושה ברגע זה, וכשהוא יגיע לניו יורק ורק שם, ורק מהרשימה שהגדרנו, יכין דבר שיש בו היפוך. זה חייב להיות מתכון קשה, כלומר, כזה שבכל רגע יכול להתהפך לכשלון, מאזן את עצמו בין אהבה לבין אסון. הציר השביר שאנחנו כל הזמן נעים עליו. לא זוכרים כמה הוא אחד.

יום רביעי בלילה:

ובכל זאת הכנו משהו לאכול יחד במפגש. רק שיהיה לנו מה לעשות בזמן שאנחנו מתכננים את ה'במהופך'. רק כדי למרוד גם בכללים ששוב הצלחנו לייצב.

יובל עבד לאט, עדין. חתך אבוקדו, פילח פירות הדר, זרה מעל אדממה ולימון ומאש. ואחרי שיחה ארוכה נפרדנו בחיבוק, ונשארתי מול הצלחת הריקה כמו אדם גזול. מה קרה פה? איך זקיפי הטעם שלי פעלו גם הפעם מהר מדי? כבר כשצעקת ההשתאות החליקה החוצה מן הלשון, הם נשלחו מתוכה והתחילו לפרק הכל פנימה, ולא השאירו אותי עם העונג, הו העונג הזה, אלא כזכרון.

יובל מבשל בבית שלנו

 

והכנסתי את הכלים הריקים למדיח. ושמחתי שיש לי דמעות בעיניים. כן, דמעות. אני יודעת שזו קלישאה אבל הדמעות שלי לא יודעת שהן קלישאה, והן באו טריות והניחו את עצמן על העיניים שלי כמו זגוגית, שדרכה ראיתי שוב את ידיה המבשלות של אמא שלי מקימות לי ממלכה של צבע ושל חיבורים ושל שובבות בצלחת. ומפלטות אשכולית ומניחות לאט ומתוך תשומת-לב את מה שבתוך תרמילי האפונים, ומבטיחות לי שבמקומות שאני לא רואה, במרחק מטוסים או אניות, בערים גדולות אבל קרובות משנדמה, יש עוד דברים שמחכים לי שאטעם.

_____________________________________________

זה הלינק לבלוג של יובל עם הסיפור מהזווית שלו, עוד תמונות דוברות שירה (חוץ מאלו שפה, שגם אותן הוא צילם כמובן), והכי: עם המתכון של המקרונים במילוי תמרים שהוא הכין בסוף. הייתי ממליצה לכם לנסות את כל המתכונים בבלוג כי הם סופר- אחראיים ומבטיחים תוצאה מדויקת ומענגת, אבל ההמלצה האמיתית שלי היא בכלל במהופך. כי מי שיש לו כזה יובל, שלא יבזבז אף רגע בבישולים. שישב על הכיסא ויתבונן.

petek

 

מודעות פרסומת

3 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות, שונות, שירה

3 תגובות ל-“לבשל מילה

  1. נדיה מניו יורק

    "אבל הדמעות שלי לא יודעת שהן קלישאה". בדיוק.
    ואיזה גאוני ובעצם מובן מאליו החיבור בינך לבין יובל.
    מתחילה להגריל מילה גם. לא לבשל איתה חלילה, אבל להגריל. נראה מה יצא מזה 🙂
    אוהבתו'תך

  2. הוא כתב עלייך בבלוג שלו "אישה שאהבו אותה מקודקוד ועד קצה הרגל". לא, אין דיוק מזה. תגידי לו שאנחנו אוהבים אותך בדיוק ככה, ואפילו בלי לגעת (-:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s