קורת השער

אלכס כתב פעם על עצמו "ואני, על כל דבר יש לי מה לשתוק". ובאמת, מי שמכיר את צבצביותו העקרונית יודע שהוא מדבר לאט ומעט. אה, ובשקט. זה כמובן מטריף את השכל וגורם לי לרצות לבדוק פינטרסט במהלך שיחות הנפש שלנו כדי להנעים את זמני עד שהוא עונה. אבל הו, כשהוא כן מדבר. כשמתוך הקשב הנמרי מבקיעות המילים שלו ומאזנות את עצמן על החוט המתוח של הדחיסות הכפולה: כל מילה נבחרה היטב, ואז נעטפה בשתיקה שמקרסטלת אותה עוד קצת.

זה כל כך מהמם עד שאפילו חמש עשרה שנה אחרי ששמעתי אותו מדבר בפעם הראשונה אני זוכרת את חשמל ההכרה: האיש הזה מבין משהו בנצח, אם כי, כאמור, גם לוקח לו נצח לתקשר את זה.

הייתי מתחתנת איתו במקומי, אבל לא בזה העניין. העניין הוא שההבנה העמוקה הזו של כוחן של שתיקות גם נוצקה השבוע לספר. ספר חדש ויפהפה של שירי הייקו שהוא כתב:

לקח לו שנים, כמובן, לכתוב אותו. הוא הניח את מבטו בתוך העולם, דג מחשבות יפניות, ואז השיט אותן בתוך ים של לבן. מעט הברות על המון דף. באשו מטייל בין הרווחים.

טירוף היפן שלו, אגב, לא מסתיים בהייקו, אלא מקצין בשבועות האחרונים כשהוא וחבריו נוסעים שלוש שעות כדי לראות באיזה מוזיאון אזוטרי ציור של ציפור ליד מפל, מקימים בלוג העוסק בהייקו בעברית, תמונת הנושא: ציפור ליד מפל, והשיא: מורידים אפליקציות שבהן ניתן בקלות לשרטט משיחות מכחול שנראות כמו סימני קליגרפיה. תראי, אומר לי אלכס בגאווה ומושיט לי מסך מכוסה בקו, אני קורא ליצירה הזו: 'אוטובוס'.

אבל מבעד לשעשוע העמוק מזה שהאל היווני שלי מצא את אחיו האבודים דווקא בקרב מלוכסני העיניים, מבעד לזה יש את ההכרה שלכל נפש יש את בית הנייר שמתאים לה. ואני מאושרת שאלכס יצר את שלו: בית נייר עדין במיוחד, עם מינימום תנועות המהדהדות לתוך אינסוף מרחב.

הספר שלו מלמד את כל מי שקורא אותו מהר (לוקח דקה וחצי. תזמנתי.) שאסור לעולם לעולם לקרוא מהר. צריך למסור את עצמך לדף החלק כמו דף חלק, ואז לתת לאותיות העבריות ליצור בך קודם את עצמן כסימנים יפניים לא מפוענחים, ורק אז, לאט, להשיב אותן אל חיק השפה המוכרת. לכאורה מובנות, אבל בתוכן כבר זרע הפורענות של מה שהוא לעולם מסתורי ולעולם לא מושג:

מתוך- קורת השער אלכס בן ארי

זהו פוסט ראשון מתוך ארבעה לכבוד יום החג הזה. עוד יעלו בימים הקרובים פוסטים על: קונפטי שירים, הפקת לונדון, ושתי המתנות שמתוכננות כמתנת לידה למשורר. מזל טוב לו, ומזל טוב לתרבות שלנו שאוצר עתיק וחדש נוסף למטמוניה.

 

 

מודעות פרסומת

4 תגובות

מתויק תחת שירה

4 תגובות ל-“קורת השער

  1. אורנה

    ועמוקים.
    ברכותיי

  2. ריבי

    מה שאלכס אמר על עצמו "ואני, על כל דבר יש לי מה לשתוק". זה גאוני ובדיוק מה שהאיש שלי היה אומר על עצמו לו היה משורר. אני לעומת זאת אומרת עליו "ורק הוא מרוב אהבה שותק…" . ברכות לאלכס מכל הלב-מה עם איזה מסיבת בדים יפנית או מסיבת אוריגמי לחגוג את העניין יצירתי ?

  3. דניאלה ל

    נהדרים השירים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s