הו מיי פרגוד

הכל התחיל כשגילינו שצריך לתחום את חלל הסדנאות עם פרגוד, כלומר צריך לקנות פרגוד, איכס לקנות, צריך לבנות פרגוד, אוי לבנות, איך בונים פרגוד, פ-ר-ג-ו-ד: ארבעה מטר רוחב, מטר שמונים גובה, אלמנט דומיננטי בחלל שאם הוא ייצא מכוער יהיה צריך פרגוד חדש כדי להסתיר אותו. גוד.

למרבה המזל, היה לי את הנשק הסודי: הפאבלאב, שזו מעבדה פתוחה שכבר עפתי עליה בעבר, ושם פגשתי את אידה ששייכת לאנשים שלא רק שיש עליהם דיבור אלא יש עליהם לחשוש. מספרים שהיא יכולה לעשות הכל אבל עדיף שלא לדעת איך היא עושה את זה.

חודש אחר כך, כשראיתי אותה מטפסת על מכונת חיתוך לייזר ומפרקת אותה כדי שאפשר יהיה לחתוך בה לוח ענק שבכלל לא אמור להכנס לתוכה, מרימה שני מטר של עץ צפצפה ומסדרת אותו כך ששני קווים יחתכו זה לצד זה בלי סטייה של מילימטר, חודש אחר כך הבנתי על מה מדברים.  אלוהי הפרגודים, הפרויקטים הגדולים ומזימות העל, בבקשה תמיד תסבך אותי עם פרפקציוניסטים.

בדרך לרגע הנכסף של החיתוך קרו כמובן כל התקלות האפשריות. המכונה של החיתוך התקלקלה. אף אחד לא ראה את זה חוץ מאידה ששלושה טכנאים ניסו לשכנע אותה שהכל בסדר אבל היא הביטה בהם במבט חד ללא שום סטייה. שבוע אחר כך, אחרי שהביאו את כל הקודקודים הארציים לגלות שהיא צודקת, אכן יש מיקרו מילימטר של רעד, שבוע אחר כך תוקנה המכונה, ואז כשאידה לא השגיחה שכנעתי מתלמד במעבדה לעזור לי בחיתוך וחתכתי בטעות ם סופית בלי להשאיר מקטע שנאחז בעץ. אידה חזרה מהפסקת העישון, הביטה בחור הקטן והריבועי, הביטה בי ובלי מילים עזרה לי להשתפר כאדם.

אחר כך גילינו ש:עץ זה דבר שמתכופף. חוצפה. תכונות של חומר זה דבר כל כך מיותר, ש:להכניס לאוטו לוחות ענק וילדים לא הולך ביחד, ש: להשאיר כמה ילדים במעבדה זה לא נורא, הם אוהבים את הכבשים שהודפסו במדפסת התלת מימד ומרסקים אותן כהכנה לפשטידת רועים סינטטית. ובקיצור, גילינו שכשעושים פרויקט בפעם הראשונה כל מה שיכול לקרות קורה, אבל בסוף קורה גם שיר: הנה, שישה לוחות צפצפה שעונים על הקיר וביניהם נמשך טקסט אחד ארוך.

IMG_1314

הובלתי את הלוחות הביתה, פרשתי אותם בסלון וניסיתי לשכנע את עצמי שלא צריך לצבוע אותם. מזל שהילדים יצאו מהחדר ושאלו אם אני עובדת על פרויקט ליד ושם. שייסה. שמתי להם ביד רולר וצבע והוריתי להם להתחיל לעבוד.

צביעת הפרגוד

בסוף סאגת הצביעה שנסכם אותה בכך שתמיד רציתי רהיטים לבנים או לפחות רהיטים עם נגיעות של לבן הלוחות כבר קיבלו עידון מסוים ועכשיו נשאר רק להכניס אותם שוב לאוטו שנבהל שזה שוב קורה לו, להוביל אותם לבונה הפרגודים, להוביל אותם הביתה לצביעת המסגרת, להוביל אותם לסטודיו ולחבר. שטויות. אנחנו כבר שם.

מזל שנפלתי על דודו, בונה הפרגודים המוכשר שחשב לעומק על כל שלב בתהליך הבנייה וההרכבה וממש לקח אותי ביד עד הציר האחרון. אני מתה על אנשים שאני משלמת להם כי יש להם ידיים טובות ומגלה שקיבלתי בחבילה גם לב.

וסוף סוף סוף סוף נברא פרגוד השירה:

DSC_0012 (2)

 

מואר קולאז

השיר שעל הפרגוד הוא שיר יפהפה של מארי אוליבר בתרגום הנקי והמדויק של דורית ויסמן שחבל רק שיש בו ם סופית:

אווזי בר- חלק ראשון

אווזי הבר חלק שני

 

כשמניחים אור מאחורי הפרגוד השורות זורחות. ובכלל הוא נפלא ומלא הוד. באמת שיותר יפה מבתמונות. מדי פעם כשאני מארגנת את הסטודיו לכבוד בואה של סדנא חדשה אני מחייכת אליו וחושבת שבחיים אבל בחיים לא הייתי בונה אותו שוב, אבל איזה מזל שאת זה אני יודעת רק בדיעבד.

מודעות פרסומת

18 תגובות

מתויק תחת עיצוב הבית, שונות

18 תגובות ל-“הו מיי פרגוד

  1. נעמה אורבך

    את כל כך, כל כך נפלאה. התעוזה שלך לחלום ולהגשים וליפול ולקום – מרגשת.

  2. חן

    אני לא כותבת, ולא ממש קוראת שירה- אבל כשאני קוראת אותך, הלב מתרומם, הנפש מפרפרת ונובט איזה ניצוץ שרוצה גם 🙂

  3. את ממש פרגודית השירה!

  4. את פשוט עילוי. אין מילים

  5. רחלה

    כל פעם. כל פעם. כל פעם מחדש אני מתפעלת איך את מותחת את היצירתיות של הרעיונות והיופי המדהים של הביצוע. אין מילים (שוב).

  6. שייסה??? כאילו שייסה כמו SCHEISE את מתכוונת?
    בכל מקרה יצא מקסים!! אהבתי מאד את הרעיון עם השיר לאורך הפרגוד.

  7. Galia

    טוב, כבר סיכמנו מזמן את אהבתנו המשותפת למרי אוליבר … אבל זה שביום חמישי הבאתי לחברה טובה את השיר באנגלית תפור על נייר ואמרתי שאשלח לה תרגום בקרוב..חסכת לי תרגום. איזה מזל שכולנו חלק מהפמילי אוף סינגס…שולחת לך המון אהבה חמימה

  8. ותודה רבה על כל התגובות החמות. זה מרחיב את הלב.

  9. איך קרה שלא נכנסתי לבלוג כמה כמה שבועות? ואני בטוח שנרשמתי לקבל עדכונים במייל כל פעם שאת שולחת לעולם פוסט חדש, אבל שום מייל לא הגיע. ומזל שכך, כי הבוקר, אחרי חג ההודיה האמריקאי התיישבתי לכתוב ורציתי השראה אז נכנסתי וקראתי על חתונות ורובוטים ופרגודים והנה אני עכשיו מוכן להיכנס גם קצת אל תוך עצמי. תודה.

  10. yaelila

    תודה על השיר המאד מאד יפה, הוא שלח יד ונגע (בעדינות אבל גם קצת כואב) ישר בלב.
    והפרגוד מקסים 🙂

  11. שותקת בהתפעלות. אולי אפילו התפעמות.
    (הוא לא מגלה את סודות המאמץ, הפרגוד. הוא קליל ופשוט ומואר.)

  12. אידה חזרה מהפסקת העישון, הביטה בחור הקטן והריבועי, הביטה בי ובלי מילים עזרה לי להשתפר כאדם. *השפריץ לי הקפה מהפה מרוב צחוק*
    הפרגוד מהמם ומהמהם. ואפשר קלוז אפ על המם סופית כי קרציה אנוכי.

  13. אורנה

    יפהפה הפרגוד וגם סיפור הבריאה שלו. וכמה שאר-רוח יש בשיעורים המעשיים כל כך: ׳להשאיר מקטע שנאחז׳ ו׳חשיבות תכונות החומר׳. תודה!

  14. ריני

    אורית יקרה
    בכוונה לא נרשמתי לאתר שלך אני נהנית כל פעם לפתוח אותו לגלות משהו חדש
    תמיד קוראת
    אין כמו חציצה שבכל זאת מצליחה לגעת בלב
    והשיר הזה כל כך נוגע עד שכואב

  15. הדס

    אשמח לעזרה..
    אני עוקבת אחרי הבלוג לא מעט זמן ונראה לי שאת הכותבת שלי .
    בקרוב בני חוגג בר מצווה . הילד אוהב שירה ועל כן אנו חוגגים לו בערב שירה ..
    רצינו לשלב עוד אהבה שלו לקריאה ולחלק לאנשים סימניה עם טקסט שקשור לשירה שמחה וקריאה. יש לך משהו להציע? תודה מראש
    הדס

  16. פינגבק: בנאדם-מקצוע |

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s