הפילים

את סיפור האהבה האחרון סיפר לי ליאור: סיפור על הצעת נישואין שהוא יפה כל כך ועצוב כל כך שאני מביאה אותו בלשונו.

הסיפור מתחיל למרגלות הר האברסט, כשליאור ישב בלב אחד הנופים היפים בעולם ובכל זאת בכה. הוא היה מוכה געגועים לאישה שאיתו, וגמר אומר שברגע שינחת שוב בארץ יציע לה נישואין (כרקע חשוב לציין שלפילים היתה משמעות מיוחדת בשביל הזוג, הם היו חלק מטקס הלילה טוב הקבוע שלהם):

רציתי לתת לה טבעת עם פילים. שורה של פילים, מחזיקים חדק בזנב, מסביב לאצבע. היתה לי תמונה מאד ברורה בראש של איך היא נראית, הטבעת הזו. והייתי בטוח שבנפאל, עם כל הדוכנים הקיטשיים באזורים התיירותיים, ועם טיולי ה"ספארי על פילים" שמפורסמים בכל פינה בקטמאנדו, אני אמצא את הטבעת הזו בקלות. אבל לא מצאתי. אף לא פיל אחד על טבעת לא ראיתי, בשום דוכן בנפאל. ובערב שנחתתי בארץ, ומיכלי באה לאסוף אותי מהשדה, וביקשתי ממנה שניסע לחוף סידני עלי לפני שאנחנו מגיעים הביתה ("כי אני צריך לראות קצת ים אחרי כל ההרים האלו", או איזו שטות לא משכנעת בסגנון הזה), ועמדנו מחובקים על שפת המים, הייתי צריך להתנצל בפניה שאני מציע לה נישואין בלי טבעת. ואחרי שהתשובה הכי ברורה שקיבלתי היתה "כנראה שכן", נסענו הביתה והתחלנו לתכנן חתונה.

משך כל החודשים שאחרי, עד החתונה עצמה, כל הזמן התבדחנו שבעצם אני לא הצעתי כמו שצריך, כי לא הבאתי טבעת, והיא בכלל לא הסכימה, ושכל רגע אנחנו אמורים לבטל את העניין. אבל המשכנו בכל זאת, וכמה ימים אחרי שהיינו אצל מעצבת התכשיטים ובחרנו לעצמנו טבעות, התקשרתי למעצבת בלי שמיכלי תדע, ושאלתי אותה אם אפשר לבוא אליה לבד, ואם היא תוכל לשמור על דיסקרטיות. סיפרתי לה את סיפור הפילים והטבעת, והיא הסכימה לעזור (היא סיפרה לנו אחרי זה על ערב אחד שהיא חזרה מאירוע אחרי חצות, וראתה בזווית העין שיש סרט תיעודי על פילים בערוץ שמונה, אז היא נשארה לראות עד שתיים בלילה). וככה, פחות משבוע לפני יום החתונה, הצעתי שניסע לחוף הים בפלמחים, כדי לנקות קצת את הראש. ובעודנו יושבים על הסלעים, נהנים מהבריזה של לפנות ערב ומריחים את המלוח של הים, הוצאתי מהכיס את הקופסה הקטנה ("יו! מה זה?!") ונתתי לה את הטבעת, טבעת הפילים כמו שדמיינתי אותה, והיא הסכימה. כמעט ברגע האחרון.

החתונה היתה מדהימה. שישי בערב, חופה עם שקיעה, וטקס שחלקים נכבדים ממנו כתבנו בעצמנו. עד היום אנשים אומרים לי שזו החתונה הכי יפה והכי מרגשת שהם היו בה. אבל טבעת הפילים נגנבה לנו מהבית (יחד עם טבעת הנישואין), ולמרות שתמיד אמרנו שאנחנו צריכים לחזור למעצבת שתכין טבעות חדשות, אף פעם לא הגענו לזה. במהלך השנים מיכלי גילתה את עולם היצירה על כל גווניו (מכרטיסי ברכה עד תחפושות לפורים וכל מה שבאמצע) ובין השאר מאד נהנתה לצייר. כשנולד בננו השני היא ציירה את משפחת הפילים הזו, עם שני הורים ושני פילפילונים, והשאירה מקום "לעוד פילפילון או פילפילונת או שניים, ליתר בטחון".Pilim

 

אחרי חמש שנים ושלושה ילדים, כשהקטנה היתה בת חודשיים, מיכלי אובחנה כחולה בסרטן גרורתי. כשקניתי לה כן ציור כמתנת יומולדת (אחרי כשנה של טיפול שעזר לה מאד), מיכלי הוסיפה לציור את הפילפילונת השלישית. חודשים ספורים אחר כך היא נפטרה.

ליאור ומיכלי

היום עלה הפילפלילון הגדול שבציור לכיתה ב'. בשבוע הבא תאריך יום ההולדת של מיכלי ולכבוד שני האירועים האלו הפוסט עולה היום.

מיכלי היתה קוראת של הבלוג הזה. ליאור קורא אותו עכשיו במקומה. אני אסירת תודה לו שחלק איתי את הסיפור הזה: סיפור מחולל השראה על שנייים שלא מוצאים את הטבעת ואז מתעקשים למצוא אותה, שנגזלים על ידי הגנבים ואז על ידי המוות ובכל זאת האהבה שלהם חיה ונעה ונושמת וממשיכה להיות מסופרת.

מודעות פרסומת

20 תגובות

מתויק תחת שונות

20 תגובות ל-“הפילים

  1. דפי ויטלה

    עצוב נורא

    נשלח מה-iPhone שלי

  2. אליענה

    עצוב. ויפה. ומלא השראה.
    מהפנט ממש.

  3. ימה

    עצוב כלכך אבל גם נותן תקוה שישנם סיפורי אהבה וזוגיות כלכך עדינים ויפים….
    הלוואי וליאור ימצא נחמה בילדים, בפרטים ובדברים הקטנים.
    הלוואי וימצא אהבה חדשה, לא כזו שמאפילה על מיכלי אלא כזו שנותנת מקום לו ולילדים וגם למיכלי

  4. נילי

    אכן סיפור יפה וקורע לב. אך למרות הכל ליאור צריך לחוש בר מזל על האהבה הגדולה שחווה, ועל הילדים שנשארו והם פרי האהבה הזו

  5. אלונה

    פשוט לא פייר.

  6. אני חושבת שכשמגיעים במגע עם אהבה גדולה וצער גדול, רב מה שיש לומר זה שאין לומר. רק לתת לגדולים האמיתיים את נוכחותם השקטה ומעוררת הצניעות.

  7. ykipodim

    "קצר וחטוף ושובר את הלב" …
    עצוב. שהאביב הזה היה קצר כל כך.
    מאחלת לליאור את היכולת למצוא את הנחמה בקיץ, בסתיו ובחורף… וביום מן הימים למצוא אביב חדש ומנחם עם פריחות אחרות שיכילו את סיפור האהבה היפה הזה על פירותיו…

  8. שירי

    סיפור כל כך עצוב.
    ובכל זאת, אשריך, ליאור, שזכית באהבה כזו, שלמדת כי אפשר למצוא אהבה כזו.
    מאחלת לך הרבה כוחות להמשיך בדרכך שנקטעה כך.

  9. מיכל אמסלם

    הפרויקט היה מקסים וסיומו מרגש ועצוב. ולליאור, מאמינה שכוחה של האהבה שלכם עומד לצידך בדרך וטוען אותך בעוצמות להמשיך הלאה

  10. ליאור

    תודה.
    תודה אורית על הבמה והמילים החמות. ותודה לכל המגיבים על האמונה והתמיכה. אני יודע שהאביב בוא יבוא (גם אם צריך לעזור לו קצת בדרך), ובינתיים יש לי שלושה ילדים מקסימים שממלאים אותי באושר כל דקה מחדש, ועד היום אני ממשיך עוד ללמוד מאמא שלהם, האמא הכי טובה בעולם.
    תודה.

  11. einate

    וואו, מדהים ועצוב… נשארתי ספיצ'לס.

  12. ידעתי שזה לא יגמר טוב אבל עדיין נשבר לי הלב…

  13. אירה

    כמה יפה ככה עצוב.

  14. צוף מויססקו יפלח

    המציאות מטלטלת. עולה על כל דמיון.

  15. קראתי ושמחתי על שליאור הצליח לתת למיכל טבעת של פילים וההמשך פשוט קשה ועצוב. עכשיו אני יודעת שאני בוהה בעננים ורואה פילים, בטוח זה פרי יצירתה של מיכל (ככה אזכור את הסיפור הזה, סיפור מהחיים) ולליאור וילדיו אני מאחלת שיצמחו בטוב ושאלוהים יפזר להם הפתעות נעימות ומשמחות בהמשך מסעם בחיים.

  16. פינגבק: כתב-שמחה |

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s