סיפורי אהבה- סיפורים ראשונים

בלב מדינה ששוברת לי את הלב, מתחילים את פרויקט סיפורי האהבה.

אלו לא כל הסיפורים שקיבלתי, בחרתי את הדרמטיים מכולם ואספר אותם אחד אחד או שניים שניים, אבל דווקא ההצפה של סיפורי האהבה הלא דרמטיים שחיכו לי במייל היתה זו שהכי שווה לדבר עליה. היא מעידה שהמון פלאים מתרחשים מאחורי דלתות סגורות וחלונות פתוחים. ובזמן שהאנחנו הגדול אולי כבר לא יוכל יוכל לתקון, הרי שהאנחנו הקטן נמלא יום יום בתיקון.

הסיפור הראשון

הסיפור של אילנה

ראשיתו של הסיפור בנער צעיר, בן למשפחה אמידה בעיראק, ובנערה צעירה, בת למשפחה ענייה בעיראק, שהתאהבו ורצו להנשא. אלא שלכלה המיועדת לא היתה נדוניה: ארגז עץ שבתוכו כסתות וכרים, סדינים רקומים ראשי תיבות, כותנות לילה צחורות שתחרה מבצבצת בצידן, מפיות אוכל דקות ועדינות, כל הלבן לבן שנושא את שובל הכלה אל תוך החיים. משפחתה של הנערה כן הצליחה לחסוך ולקנות נדוניה אחת אבל זו נמסרה זה מכבר לאחותה הבכורה.

בעולם של אז לא היה ספק: אין נדוניה אין חתונה, אבל האוהבים הצעירים לא וויתרו. הם נפגשו שבוע אחר שבוע, ובכל שבוע הגניב הנער לידי הנערה עוד מטבע זהוב אחד וביקש שתקנה כרית, ציפית, שמיכה. כך – לאט לאט ומתוך הצירוף הנדיר של תשוקה וסבלנות הצליחו השניים לבנות לנערה נדוניה עד שכבר יכלה להציע עצמה לשידוך.

אני מתה על הסיפור הזה. גם כי הוא אגדת ילדים שקרתה לסבים, וגם כי הסוף שלו טוב. הם התחתנו ועלו ברבות הימים לארץ, וחיו עד מותם באהבה גדולה. נכון, הייתי מעדיפה שהבחורה תגאל את הבחור ולא ההיפך, אבל מי שאהבה נגעה בו יודע שבאהבה בלאו הכי כל המעמדות מתהפכים. נשארת רק גאולה והיא מאד הדדית.

הסיפור השני

הסיפור של מיה

סבא וסבתא של מיה התחתנו בשידוך קומבינה: ערב מלחמת העולם השנייה התחתנו גברים ישראלים עם נשים צעירות באירופה חתונות פיקטיביות שמילטו אותן מאדמתן הבוערת והעלו אותם לארץ ישראל. הדיל היה ברור: נערים צעירים מגיעים לאירופה נושאים את הבחורות, מעבירים אותן את הגבול לפלשתינה, ומתגרשים מהן על חוף מבטחים. מי שלא קרא אגב את הספר יוצא מן הכלל של איילת שמספר מה קורה כששידוך כזה מסתבך- נו באמת שירוץ לקרוא. אבל לסיפור של מיה דווקא יש וריאציה אופטימית. הסבא נשא את הסבתא לאישה וכשהם עברו את הגבול אמרה הסבתא: ראיתי את כל מה שאני צריכה לראות. מן האיש הזה אני לא מתגרשת, והם נשארו ביחד חיים שלמים וטובים. מסתבר ששניים צריכים רק להפגש באמת, אפילו לזמן קצרצר, ומשם כבר לא צריך עוד כלום כדי לדעת.

 

אז מה היה בשני הסיפורים האלו שאני קוראת בהם שוב ושוב ונרפאת?

אולי ובעיקר היה כאן את מגע ידה של אלת המקריות. תרצה- יכירו האוהבים שחוצים את הגבול. ומן העבר השני- מטבעות הזהב, ההכרעה לא להכנע לגורל אלא להתחכם לו, עד שיבוא הנס שאותו רוצים.

ובהשראה של שני אלו- זהב ומקריות- מחר: מתנת אירוסין לאחי ולגיסי האהובים.

 

מודעות פרסומת

3 תגובות

מתויק תחת רעיונות לימי הולדת וחגיגות

3 תגובות ל-“סיפורי אהבה- סיפורים ראשונים

  1. מיכל אמסלם

    מקסים, מרגש ותודה תודה

  2. חן

    אני אוהבת את האופטימיות שלך והמסר שאת מעבירה כאן הוא מדהים!

  3. avitalgc

    איזה יופי. יש לי דמעות בעיניים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s