על הפעולה האמהית, על אמא שלי

אז מי היא היתה, אתה שואל?

אמא שלי היתה היפהפיה של תל אביב שבכלל לא ידעה שהיא יפה. בכנס המחזור של התיכון שלה גברים ניגשו לאבא שלי והתחילו למשש אותו: מיהו לעזאזל זה שבסוף זכה. אני יודעת על הסצינה הזו כי אמא שלי סיפרה לי עליה כשחזרה הביתה באותו ערב. היא היתה משועשעת וקצת מופתעת, אבל זהו. ראיתי את זה קורה: היא נתנה להערצה אליה ששרדה בעיניהם של גברים ארבעים שנה להחליק מעליה, לא להזין אותה בשום דרך לא עניינית. לא עשתה עניין מעצמה ולא עשתה עניין מכלום.

אמא שלי היתה האישה הזו שמצליחה לנהל בשקט. רב המנהלים שאני מכירה מנהלים ברעש, מבלבלים בין תוקף לבין תוקפנות. כח-העל שלה היה עדינות עקשנית. לעורר בלי לעורר התנגדות. לפייס בין כולם בלי להטיף. זו דרך ניהול לא ראוותנית, הכל הולך חלק בלי שאף אחד יודע למה. אחרי מותה לעומת זאת פתאום אנחנו מגלים אמת פשוטה- אנחנו כנראה לא נורמאלים. נשארנו חבורה של נעלבים בשניות, חמומי מח, בוערי נפש. שחקנים דרמאטיים שמתרוצצים על הבמה, מחכים עדיין לבמאית. אמא מורה חיילת אמא שלי היתה הבנאדם הכי רציני שפגשתי- היא הבינה שלאהוב זה לכל החיים. היא קיבלה על עצמה אחריות להיות אמא, ולא סרה ממנה לעולם. בכל פעם שאני קונה לילדים שלי גרביים אני חושבת- אלוהים אדירים גם את זה היא עשתה בשבילי עשרות שנים, איך שכחתי. בכל פעם שאני שוטפת, מסיעה, מסבה, מקשיבה, בכל פעם כזו אני מנסה להוסיף את זה לספירה ועדיין אני לא מצליחה לתפוס את כמות העמל הכוונה והפלא שהיא נתנה לי ומחובתי להעביר לילדי. במובן הזה אמא שלי היתה הבנאדם הראשון שלימד אותי לספור עד אינסוף.

אמא שלי, בגלל שהיא עבדה אותי בפרך הזה של האהבה, שכנעה אותי שהטוב אפשרי. זו הסיבה שבאופן בלתי רצוני לחלוטין אני אופטימית שמחה ומאמינה שיש לי הורים גם כשאין לי אם. במובן הזה אמא שלי עשתה את מה שרק אמא אמיתית יכולה לעשות: היא הולידה לי את העולם כאח. אמא מבשלת עם אורית אמא שלי היתה רואה טלויזיה ולא מתנצלת. אוהבת דברים יפים ולא מתנצלת. כשיצאנו מבית הקברות אמר אח שלי: אם אמא היתה פה היא היתה אומרת עכשיו- בואו נלך כולם לאכול משהו במקום הנהדר הזה שפתחו החודש. לא הלכנו.

אמא שלי ידעה שאת ברזלי המשפחה מלחימים רק בעזרת חום. בכל יום הולדת של אלכס היתה שואלת אותו מה הוא רוצה שתבשל לכבודו בארוחת שישי. בכל פעם מחדש לא ידעתי את נפשי מרב תודה.

אני זוכרת שלאח שלי היתה דלקת מוגלתית חריפה. הריח היה נורא. איש לא העיז להכנס לחדר שלו. אני זוכרת את המבט של אמא שלי ליד הדלת. לא היה אפילו גרם של היסוס במבט הזה כשהיא פתחה את הדלת בפעם העשירית באותו יום ונכנסה שוב לשבת לידו. זה היה שיעור מופתי: ברגע שאתה הכי לא רוצה להיות עם הילד שלך, בגלל הריח, בגלל העלבון, בגלל לא משנה מה, זה הרגע שבו הילד שלך הכי רוצה שתהיה לידו. אמא שלי, באופן עקבי ושלו, היתה שוב ושוב זו שנכנסת.

אמא שלי היתה מוקפת בחברים, משלמת בלי טינה את מיסי העמל שכל מערכת יחסים זוקקת, אחראית לענייני השבט הגדול, מרכז קהילתי של קהילת המשפחה. אולי הסוד הוא בכך שהיא האמצעית מבין אחיותיה והיתה לה את האחריות של אחות בוגרת ואת הרשות להתפנק של אחות קטנה. מי שיש לו את מידת האמצע יכול לעשות הכל.

אמא שלי  היתה האמא הטובה ביותר שיכולתי לזכות בה בכל עולם אפשרי. עכשיו משחזרה לנדוד בין העולמות, אני מקווה שמי שזכה בה אי שם יודע להעריך אותה כמידתה. זו שאין לה שיעור.

אמא בצעירותה את כל זה סיפרתי לחברי האהוב, ליאור אנגלמן, שהוא רב ורב מכר ורב מאד במעלות, כהכנה להרצאה השנתית לזכר אמא שלי. אתם מוזמנים בשמחה. ליאור ישוחח על מה שהוא קורא לו הקשבה בגובה הלב, נקרא אגדתא תלמודית ובקיצור יהיה אירוע בטעם שגם אמא שלי היתה מאשרת. אולי היא אפילו  תהיה שם. באיזו דרך מוזרה ואמיתית. מוצ"ש 14 יוני, בשעה 20:45  בבית התרבות ע"ש רייזל, רח' גאולה 12 כפ"ס. אם אתם באים – תגידו במייל שנחכה לכם, ובואו להגיד שלום בערב עצמו. 

מודעות פרסומת

12 תגובות

מתויק תחת שונות

12 תגובות ל-“על הפעולה האמהית, על אמא שלי

  1. היא לא בן העולמות אמא שלך, היא עלתה ישר לממלכה העליונה.

  2. נילי

    מעוררת השראה-כרגיל!!!

  3. אורית אני אוהבת את אמא שלך גם,
    בגלל כל הסיבות שמנית ועוד אחת חשובה:
    היא עשתה אותך, אותך כמו שאת!

  4. שביט

    אני דומעת, ונפעמת ממך ומאמך

  5. dorit

    כתבת מאד מרגש… אבל הרצאה של רב מעטרת כהנים זה קצת בעייתי…

  6. שי

    יש משהו מעורר הערצה ביכולת הזו להפוך את בטנת החיים כלפי חוץ, כמו גרב. לכתוב על השברירי שבשבריריים. להעז לנסח את הלחמות החיים הללו.
    חיבוקים ואהבה לך ולעידו. ולאמא שלכם שאחראית לכל זה, ובטח מראה את הבלוג הזה עכשיו (קצת במבוכה) לכל האנשים הטובים שהיא מלקטת סביבה גם שם למעלה.

  7. נדיה

    מרגשת, מרגשת, מרגשת.

  8. חן

    הלואי ויגידו כאלו דברים אלי… נתת לי שיעור באהבת אמת

  9. דנה

    וואו, איזו אהבה, גם שלך אליה, היא זכתה. ובתמונה אתן כל כך דומות וודאי שגם באופטימיות. אהבתי את "הולידה לי את העולם כאח". אנסה ליישם לכוח היומ-יומי. לא אעז לבוא במוצש, נשמע לי מבכיא מדי, אבל בטח מענג ומרחיב לב. חיבוק

  10. חברים, תודה על התגובות מלאות הלב, ותודה לאנשים שהגיעו לערב. זה הימם אותי לגלות את יופיים ונדיבותם. (וגם: י. שגם עזר בהסעה- שלח מייל או טלפון שאוכל להודות לך אישית הייתי מבולבלת מדי בערב לבקש) אורית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s