יום האהבה- הרהור מאוחר

אז עידו ושי, אחי וגיסי האהובים אהובים עברו לדירה חדשה והיו צריכים שלט לדלת. מה יותר מתאים אם ככה מאיזה כיתוב רומנטי וקריצה שרמנטית? בעזרת דנה היפה שביקשתי ממנה שתשנה את הגרפיקה שלה לכבוד האירוע, נולד השלט הבא המודפס על בד:

איך בדיוק מודפס על בד? פטנט המילניום: לוקחים נייר מדבקה בגודל A4 שאפשר לקנות בחבילות משרדיות ממש בזול, מדביקים על בד, גוזרים את הבד כך שיתאים לגודל המדבקה, מכניסים למדפסת כמו דף רגיל, ואז מקלפים את המדבקה ונשארים עם הבד. אדיר. יש עוד כמה דרכים להעביר טקסט על בד ואם תשאלו אפרט אותן, אבל רגע, הייתי באמצע הסיפור על אח שלי וגיסי והשלט הגאוני שישאר על הדלת שלהם לנצח נצחים נגעתי בורוד.

אז זהו שלא. הבנים חשבו שהשלט הרומנטי שרמנטי הוא בעצם פתטי לא פואטי. אולי תתלו בשירותים? שאלתי בעדינות, והם חייכו והסכימו מיד ובחפץ לב לב, אגב כך שהם מחשבים כמה פעמים כבר אסע לבקר אותם בבאר שבע, וכמה לא נורא יהיה לתלות כשאני מגיעה ולהוריד כשאני נוסעת את חתיכת העץ הקטנה עם הכיתוב שבטח ידהה תוך חודשיים.

אז עברתי לרעיון הבא. במגירות שלי כבר מוכנים שני קורצני עוגיות של חתן וחתן שאני מייעדת לחתונה שלהם שצפויה לנו בקיץ, וזו היתה הזדמנות טובה להשתמש בקורצנים כבר עכשיו ולהכין איתם שלט דו צדדי. בצד אחד של הדלת רציתי שהם יתלו את התמונה הבאה, תמונה של כל הקורצנים לפני האפייה:

ובדיוק באותו מיקום אבל בצד השני של הדלת, תמונה של האחרי: בתהליך ההכנה העוגיות קצת נשרפו. לא נורא לא נורא אמרתי לילדים, שי באמת שחום. דבר לא יפריע לתכניתנו להגיש לדודים שלכם את הדו"צ המעולה הזה.

אלא שאז קפצתי לחנות הצילום כדי להדפיס את התמונות, וכבר בחנות ואז בדרך חזרה הביתה שמעתי הערות הומופוביות. אני גרה ברחובות, אפילו לפלאפל קוראים פה פלאפל ויצמן מרב שהוא מדעי וחכם אז מאיזה קרן מחקרית הגיעו התגובות הלא מאד חכמות האלו? 

ואז חשבתי מחשבה שהבהילה אותי בפחדנותה:  אולי לא כדאי שהבנים יתלו את השלט משני צידי הפלדלת שלהם. כי אולי גם בבניין שלהם מישהו שחושב ששני גברים לא יכולים לחלוק את אותו בית יחכה להם במסדרון, ואולי בכלל עדיף בלי למשוך תשומת לב בכלל. וככה מצאתי את עצמי במוצאי יום האהבה חושבת שאת האהבה הזו אולי עדיף להסתיר. לא כי היא לא ראויה אלא כי העולם עדיין לא ראוי לה.  

ואין לי משהו חכם לומר כדי לנחם אותי. העולם מתפכח לאט מהרבה סוגים של עיוורון מוסרי והעיוורון המוסרי ביחס לזוגות חד מיניים הוא אחד מהם. ייקח עוד זמן עד שהשאלה העיקרית שתעניין את כל באי המסדרון בכל עיר ועיר ללא יוצא מן הכלל תהיה רק טיבם של השכנים ולא מינם. 

ומה לעשות עד שזה יקרה? להודות שאח שלי צדק. לאורך שנים טענתי כנגדו שעצם ההסכמה לצעוד בכל מיני מצעדי גאווה פיזיים ומטאפורייים היא בעצם הפנמה של השיח הפוגעני, שלילה של הזכות לנורמאליות של בני הזוג שבמקרה הם מאותו מין. אלא שדווקא עכשיו מול השלט ומול העוגיות הבנתי שהנורמאליות הזו היא לא אופציה. כל עוד תהיה נבערות מעבר לדלת לא תהיה ברירה אלא לפתוח את הדלת ולשנות אותה גם במחיר של הפיכת האינטימי במיוחד לציבורי מדי. עד שיותר אנשים יבחרו את מי הם אוהבים ופחות אנשים יבחרו את מי הם שונאים ועד ששכחה ברוכה תכסה על הכל. שכחה שהיא מבחנו של שינוי מוצלח שיהיה כבר כל כך טבעי עד ששוב לא יהיה ברור למה בכלל נלחמנו עליו בכזה להט. 

ומה עוד בינתיים? בינתיים מתחילים את ההכנות לחתונה שבטח ידווחו בהרחבה בבלוג. כל רעיון יצירתי יתקבל בברכה, בפרט הנחיות על איך להכין נברשת עוגיות לב שהיא שאיפתי הנוכחית.

ומה עוד בינתיים? איחול עמוק וגורף לעצמנו. שאהבה טובה תזרה מעל ימינו כמו אבקת סוכר מעל עוגיות, תהא צורתן אשר תהיה.