יום האהבה- הרהור מאוחר

אז עידו ושי, אחי וגיסי האהובים אהובים עברו לדירה חדשה והיו צריכים שלט לדלת. מה יותר מתאים אם ככה מאיזה כיתוב רומנטי וקריצה שרמנטית? בעזרת דנה היפה שביקשתי ממנה שתשנה את הגרפיקה שלה לכבוד האירוע, נולד השלט הבא המודפס על בד:

הומו סוויט הום

איך בדיוק מודפס על בד? פטנט המילניום: לוקחים נייר מדבקה בגודל A4 שאפשר לקנות בחבילות משרדיות ממש בזול, מדביקים על בד, גוזרים את הבד כך שיתאים לגודל המדבקה, מכניסים למדפסת כמו דף רגיל, ואז מקלפים את המדבקה ונשארים עם הבד. אדיר. יש עוד כמה דרכים להעביר טקסט על בד ואם תשאלו אפרט אותן, אבל רגע, הייתי באמצע הסיפור על אח שלי וגיסי והשלט הגאוני שישאר על הדלת שלהם לנצח נצחים נגעתי בורוד.

אז זהו שלא. הבנים חשבו שהשלט הרומנטי שרמנטי הוא בעצם פתטי לא פואטי. אולי תתלו בשירותים? שאלתי בעדינות, והם חייכו והסכימו מיד ובחפץ לב לב, אגב כך שהם מחשבים כמה פעמים כבר אסע לבקר אותם בבאר שבע, וכמה לא נורא יהיה לתלות כשאני מגיעה ולהוריד כשאני נוסעת את חתיכת העץ הקטנה עם הכיתוב שבטח ידהה תוך חודשיים.

אז עברתי לרעיון הבא. במגירות שלי כבר מוכנים שני קורצני עוגיות של חתן וחתן שאני מייעדת לחתונה שלהם שצפויה לנו בקיץ, וזו היתה הזדמנות טובה להשתמש בקורצנים כבר עכשיו ולהכין איתם שלט דו צדדי. בצד אחד של הדלת רציתי שהם יתלו את התמונה הבאה, תמונה של כל הקורצנים לפני האפייה:

בית מקורצני עוגיות

ובדיוק באותו מיקום אבל בצד השני של הדלת, תמונה של האחרי: בית מעוגיות גברים בתהליך ההכנה העוגיות קצת נשרפו. לא נורא לא נורא אמרתי לילדים, שי באמת שחום. דבר לא יפריע לתכניתנו להגיש לדודים שלכם את הדו"צ המעולה הזה.

אלא שאז קפצתי לחנות הצילום כדי להדפיס את התמונות, וכבר בחנות ואז בדרך חזרה הביתה שמעתי הערות הומופוביות. אני גרה ברחובות, אפילו לפלאפל קוראים פה פלאפל ויצמן מרב שהוא מדעי וחכם אז מאיזה קרן מחקרית הגיעו התגובות הלא מאד חכמות האלו? 

ואז חשבתי מחשבה שהבהילה אותי בפחדנותה:  אולי לא כדאי שהבנים יתלו את השלט משני צידי הפלדלת שלהם. כי אולי גם בבניין שלהם מישהו שחושב ששני גברים לא יכולים לחלוק את אותו בית יחכה להם במסדרון, ואולי בכלל עדיף בלי למשוך תשומת לב בכלל. וככה מצאתי את עצמי במוצאי יום האהבה חושבת שאת האהבה הזו אולי עדיף להסתיר. לא כי היא לא ראויה אלא כי העולם עדיין לא ראוי לה.  

ואין לי משהו חכם לומר כדי לנחם אותי. העולם מתפכח לאט מהרבה סוגים של עיוורון מוסרי והעיוורון המוסרי ביחס לזוגות חד מיניים הוא אחד מהם. ייקח עוד זמן עד שהשאלה העיקרית שתעניין את כל באי המסדרון בכל עיר ועיר ללא יוצא מן הכלל תהיה רק טיבם של השכנים ולא מינם. 

ומה לעשות עד שזה יקרה? להודות שאח שלי צדק. לאורך שנים טענתי כנגדו שעצם ההסכמה לצעוד בכל מיני מצעדי גאווה פיזיים ומטאפורייים היא בעצם הפנמה של השיח הפוגעני, שלילה של הזכות לנורמאליות של בני הזוג שבמקרה הם מאותו מין. אלא שדווקא עכשיו מול השלט ומול העוגיות הבנתי שהנורמאליות הזו היא לא אופציה. כל עוד תהיה נבערות מעבר לדלת לא תהיה ברירה אלא לפתוח את הדלת ולשנות אותה גם במחיר של הפיכת האינטימי במיוחד לציבורי מדי. עד שיותר אנשים יבחרו את מי הם אוהבים ופחות אנשים יבחרו את מי הם שונאים ועד ששכחה ברוכה תכסה על הכל. שכחה שהיא מבחנו של שינוי מוצלח שיהיה כבר כל כך טבעי עד ששוב לא יהיה ברור למה בכלל נלחמנו עליו בכזה להט. 

ומה עוד בינתיים? בינתיים מתחילים את ההכנות לחתונה שבטח ידווחו בהרחבה בבלוג. כל רעיון יצירתי יתקבל בברכה, בפרט הנחיות על איך להכין נברשת עוגיות לב שהיא שאיפתי הנוכחית.

ומה עוד בינתיים? איחול עמוק וגורף לעצמנו. שאהבה טובה תזרה מעל ימינו כמו אבקת סוכר מעל עוגיות, תהא צורתן אשר תהיה.

מודעות פרסומת

15 תגובות

מתויק תחת עיצוב הבית, שונות

15 תגובות ל-“יום האהבה- הרהור מאוחר

  1. אלף

    אני בהחלט מבינה את הצורך במפגני הגאווה/ראווה כשמנסים (במקרה הטוב) להחביא אותך בארון או (במקרה הרע) לפגוע בך פיזית.
    אפילו הילדות שלי נתקלות בבית ספר בילדים קטנים שזורקים כינויי גנאי כמו "הומו" (יחד עם "פדופיל"…) ולקטנה אף נתנו לקרוא במסגרת "האחר הוא האני" (כמה שהאחר של משרד החינוך הוא לא אחר… אבל על זה פעם אחרת) ספר מטומטם על ילדה שהציקו לה כי חשבו שהיא לסבית כי היא אהבה לשחק כדורגל אבל בעצם היא רק אהבה לשחק כדורגל והיא ממש לא לסבית אז זה בסדר ואפשר לקבל אותה לחברה (ספר ישראלי כתוב גרוע ועם מסר מזעזע לטעמי).

  2. נילי

    מזל טוב לבני הזוג. כל העניין של גבר/אישה (שחור/לבן) חלף מהעולם. כיום ברור שהכול נע על רצף. ובעצם על שלושה צירים: ביולוגי/זהותי/משיכה מינית. ואיש/ה בנטיותיו יחיה!!!!

  3. אחת

    האסוציאציה הראשונה שהיתה לי, למקרא השכן הנבער שימתין במסדרון, היתה סצנה של סמטא בסידרה קנדית על חיי הגאים בעיר הגדולה. איני זוכרת את שמה. אולם זוכרת היטב את אלת הבייסבול, הדם, החבורות הפיזיות, והכאב והכעס, והצורך במקום מפלט ומקלט למרפא ולמחבוש לעצבות ולזעם. ואני שואלת, מדוע דווקא בבאר שבע, אחיך וגיסך צריכים לפרסם על דלת ביתם, בכרזה כה נאה, מיוחדת, המושכת את העין, את מבנה התא המשפחתי שלהם?! אין דין מדינת תל אביב, כדין רחובות, ואני חוששת שגם באר שבע. אני חושבת שלא מדובר בפחדנות, אלא בהתבוננות ריאליסטית, שנועדה לאפשר לזוג לנהל את חייו, כראות עיניו, באהבה ובבטחה. למסעי בארצות ניכר, נתקבלה הנחיה : ללא שום כיתוב בעברית, על בגדים, תכשיטים, קסקט ודומיו תחת כיפה. מה דומה, ומה שונה? הם נסעו לדור בבירת הנגב, שהיא במידה מסויימת פריפריה, כדי לחיות את חייהם. כדי לעשות אומלט, צריך לשבור ביצים, אומר הפתגם הצרפתי. להפוך את הפרטי לציבורי, גובה מחירים. אשריהם שמצאו רעות ואהבה, מאחלת שינהלו את חייהם באהבה, אחווה, שלום ורעות.

    • אני תמיד מאמינה שעדיף לחיות את מה שרוצים שיהיה והמציאות כבר מסתדרת בהתאם. במקרה הזה האמונה שלי לא נכונה, או דורשת וריפיקציה לשני הכיוונים. פחות חופש להביע את הדברים כלפי חוץ בדרכים לא מצונזרות ויותר אחריות לפעול בחוץ באופן פרואקטיבי וליזום כמה שיותר אפשרויות מגע ומבע.
      ואמן גם לאהבה אחווה שלום ורעות!

      • אחת

        את פשוט עוצרת נשימה. לחיות את מה שרוצים והמציאות תסתדר בהתאם. זו אבקת הקסם שלך!!!!! בשבילי, השורה הזו, היא ״aha moment". גורמת לשינוי, דיוק תודעתי. תודה יקרה.

  4. זה עשה לי קווטץ' גדול בלב… מכל מיני סיבות בעיקר בגין העובדה שעדיין יןתר מעמיין אותנו מינו של הזוג מטיבעו וטיבו… נברשת עוגיות לב נשמעת פנטסטית דברי איתי אני חושבת שאני יודעת איך!

  5. יש! את יודעת איך!תיכף מתקשרת

  6. misspetel

    נברשת עוגיות לב? דברי איתי! ♥

  7. אור שרגאי

    איך יתכן שאפשר לאהוב כל כך מישהו(הי) שאף פעם לא פגשנו? עובדה!
    אוהבת אותך מאד!
    אור

    באיחולים של שלווה ושפע
    אור

  8. "מחיר של הפיכת האינטימי במיוחד לציבורי מדי". כמה מדויק. מאבק פנימי שלי שוב ושוב ולפני כמה שנים החלטתי ללכת על הציבורי מדי. כי די. באמת המציאות צריכה להסתדר לפי מה שאנחנו חיים… כשאני ובן זוגי דאז עזבנו את יחידת הדיור שגרנו בה בבאר שבע זה היה לקול קללות, יריקות וגידופים של בעלת הבית המבוגרת שעמדה על המדרגות ועשתה הופעה לכל השכונה. זה בלוג רייטד פי ג'י אז אני לא אחזור על הדברים המלבבים שהיא הטיחה בנו, אבל בוא נאמר שאכן באר שבע עוד לא תל אביב. מצד שני גם בה בשנים האחרונות יש יותר נאורות. בלה בלה בלה. בעיקר ובמיוחד – מזל טוב לאח והגיס. קולולולולולו!

    • באר שבע היא לא זו שיש לי טענות כלפיה. באר שבע היא גדרה היא רחובות היא רעננה והיא במובן מסוים גם תל אביב. כל עוד אח שלי לא יוכל להיות בפשטות הוא, באיזו עיר שזה לא יהיה, הוא יאלץ להיות אנחנו, אנחנו ציבורי וגדול משהייתי רוצה בשבילו. אבל אנחנו מועיל ותובעני שיסלול את הדרך אל הנורמאליות שפירושה- לחיות היטב כלומר אוהב עם מי שרוצים. ותודה על הברכות- איזה כיף זה חתונה, שיואווו

  9. danad

    כשקראתי את הרשומה שלך חשבתי על השיר הזה:

    אהבתי גם את הוידאו אבל במיוחד את המילים 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s