אז ביקשתי את עזרתכם ובאופן פלאי התגייסתם, והפצתם את שמעו של הבית היפהפה בגליל בפייסבוק ובמיילים, ולא האמנתי כשראיתי את זה. ישבתי מול המסך והסתכלתי על התמונות של אלו שעשו share, וגיליתי שיש לי אנשים בעולם הזה ושככה הם נראים. עליתי בשבת להראות את הבית למתעניינים ותוך שעתיים. שעתיים. היה לבית קונה והתחלנו חוזה.
מאז עברו שלושה חודשים של טיוטות ותיקונים ושפות של עורכי דין והשבוע הגיעה החתימה. אלא שאז הקונה פתאום התחרט. הכי פתאום. מסתבר שכל הזמן הזה היה ויכוח מאחורי הקלעים ואשתו בכלל לא רצתה בית עם שני מפלסים כי הם מבוגרים, ובמאני טיים היא הכריעה.
אני רוצה להשתהות על התגובה הראשונית שלי. כי היא היתה תערובת של הקלה גדולה ואכזבה גדולה. מצד אחד, צריך להיות לא שפוי כדי למכור בית כל כך יפה, והנה מישהו נתן לנו את כרטיס היציאה מכל התהליך הזה. אלא שאז האכזבה גילתה לי שאני מוכנה לגמרי לשלב הבא של חיי. לדירה הקטנה ברחובות שאקנה במקום הבית היפהפה, להסכמה לחיות בסתם בית שהילדים שלי רוצים בו והילדים שלי הם לא סתם, לניסים הבאים.
כמה שנים שלא הרגשתי את זה אבל זה ככה. רגע אחרי מעשה, אחרי פרידות או אחרי החלטות או במקרה הזה רגע אחרי אי החתימה, דווקא אז מגלים מה רוצים באמת מבעד לסבך האמביוולנטיות. קצת דרמטי אבל גם חזק. אני עייפה, ועצובה על הזמן שאבד, אבל קיבלתי בהירות גדולה יותר והשלמה גם עם החלום שלא אגשים. ויאללה. מוכרים את הבית המשגע.
אז התקשרנו לשני הקונים האחרים שאמרו כן כן כן לפי הסדר של מי שרצינו שיגור בבית, אבל הסתבר לנו שבחודשים שעברו הם כבר התחייבו למסלולים אחרים ומשפחה אחת אפילו כבר חתמה חוזה במקום אחר, וככה, ממצב של שלוש משפחות שרוצות תוך יום חזרנו לנקודת ההתחלה. אהההה. אני כל כך רוצה לספר לעצמי שהחיים הם שיר, אבל לפעמים הם כזה סיפור.
והנה אנחנו השבוע. לוקחים אוויר, יודעים שיש לנו בית מטריף ביד אבל אין ברירה. נצטרך לעבור איתו שוב את הבלגאן של הפרסום והשאלות והחלומות וההתאמות והאנשים המתנשפים בטלפון והאנשים המקסימים שפוגשים בדרך והבחירות וההתרגשות והעמל. ושוב אני צריכה אתכם מאד. חוללתם כבר נס בתהליך הזה, בבקשה חוללו אותו בשבילי שוב. גשרו את הגשר שמאפשר למצוא את מי שרוצה ואולי אמן גם הפעם זה ייסגר תוך שעתיים מרגע שאנחנו עולים אל ההר.
מה זה אומר אופרטיבית? שגם אם אתם לא יודעים לאן בדיוק זה יגיע, אנא עשו share בפייסבוק של הפרטים והתמונות החדשים בצירוף מילים שלכם, ונתחיל לחפש לבית את האהבה הבאה שלו ולנו את שלנו.
זה הפייסבוק עם הפרטים שלנו:
וזה האתר עם כל הסיפורים והפרטים:
וגם בקשה שהצטערתי שלא ביקשתי אותה בפעם הקודמת. כשאתם עושים share תגידו לי בהודעה אישית. שאוכל להודות לכם. לחישת תודה מול תמונה על המסך של מישהו שאני לא מכירה אישית אבל ערב לי זה לא מספק רגשית. די לאלמוניות בידידות הזו שלנו המוזרה והאדירה.
תודה.
אורית
אני פה המון, אבל היה זה המשפט: "אני כל כך רוצה לספר לעצמי שהחיים הם שיר, אבל לפעמים הם כזה סיפור" שלא השאיר לי ברירה אלא להגיב סוף סוף. זוכרת אותך מעלמא, יושבת בשיעורים של בני עם הלל התינוק… מקסים כאן, לא יכולה לעזור עם הבית אבל שיהיה בהצלחה!
הי מאיה! חיבוק!
שיתפתי כמובן. ונקווה שתמצאי זוכה מהר. ורחובות זה אחלה. איפה שתהיי בו זה אחלה (-:
את נפלאה. תודה! אני מקווה למצוא מקום שיהיה בו מקום. אמן.
מאחלת לך שהבית יימכר ויפנה את הנדל"ן בלבך לחלום גדול חדש. שיתפתי כמובן.
הלוואי. הכי כיף זה החלומות שעוד לא חלמתי כי זה אומר שכדי לחלום אותם אצטרך לישון…. תודה גדולה על השיתוף ועל השותפות. אורית
בדיוק בעלי שאל אותי מה קרה לבית המדהים שראינו בגליל (אנחנו עכשיו בונים ביסעור),
אז אני שמחה לשמוע שאתם שאת שלמה עם ההחלטה ושיתפתי שוב בפייסבוק-
שיהיה הרבה בהצלחה
תודה יקירה, תודה גדולה! שיהיה בהצלחה בבנייה, קחו אוויר. בסוף, גם בזכות האוויר הזה, זה ממריא.
משתפת בשמחה.
ואל תדאגי, איך אומר המשפט? "Home is where your wifi connects automatically"…
גדול! אם כי הווי-פיי שלי מתנתק המון. מעדיפה את המטאפורה עם הכובע..
אבל למה אתם מוכרים?
חיכינו ולא עברנו צפונה בגלל העבודה של אלכס ועכשיו מאוחר מדי. הילדים שלנו בגרו ומסרבים לעזוב את רחובות ואת מסגרות התמיכה שלה מגמות התיכון שלה וכו'. זה משל להרבה דברים. לחשיבות לממש בזמן. לא להסס
הספקתם לגור בו?
גם אנחנו שקלנו לרגע לעבור לצפון לדיר גדולה יותר אבל השנה זאת שנת בגרויות ועד שהבן לא יסיים תיכון לא ניקח סיכון. כנהרא שכבר לא נעבור.
למסגרות תמיכה יש חשיבות עצומה לחוסן הנפשי של האדם. לא טוב יות אדם לבדו :-).
משננת לעצמי את לקחי הסיפור הזה יום יום. ושיתפתי שוב, כמובן
תודה גדולה! גם על עכשיו וגם על השיתוף הקודם! אני נרגשת לגלות שוב שיש לי אנשים שהם ידידי ומוכנים לפעול כידידי. זה אדיר בעיני.
הבית נראה מדהים ואתם כנראה אנשים מאוד מיוחדים. אנחנו אנשי מדבר ויש להניח שגם מחיר הבית לא ממש לכיסנו… אבל שיהיה לכם הרבה בהצלחה בכל דרך שתלכו והעיקר שהאהבה הגדולה שיש בלבכם תמשיך ללוות אתכם. כנרת.
תודה רבה כנרת. שימחת אותי.
שמי הגר, אשמח לשמוע פרטים על הבית.תודה
הי הגר. המייל שלי הוא oritgidali בגי'ימייל דוט קום. אשמח לדבר איתך. בוקר טוב.
Shared שיהיה בהצלחה !
תודה רבה ריני, שימחת אותי!
הי אורית!
שיתפתי. טוב שהתבהרו הרצונות. ומקווה שתמצאו את הקונים במהירות…
אני רוצה מילה על ידידות וירטואלית –
כשגיליתי את הבלוג הזה, לפני כמה חודשים, כל כך התרגשתי (קראתי אותו מההתחלה בבת אחת) ומייד החלטתי לבנות לך אולם נשפים בקופסת קורנפלקס לצילומים… אפילו עשיתי שרטוט ראשוני. אבל מאז התחתנתי-עברתי לניו יורק-נולדה לי ילדה… היתה לי חצי שנה עמוסה מאוד…
ועכשיו אני כבר לא בטוחה אם אכן אוכל לבנות אותו, אבל כנגיעה של ידידות וירטואלית, אני מסגירה את הכוונה.
(העיקר הכוונה?)
שיהיה שבוע טוב ומוצלח,
יעל
אני חושבת שלהיות אמא זה נשף, רק שצריך גם לעשות את הכביסה של השמלות המנופחות. נעים להכיר ומזל טוב גדול על החגיגות האמיתיות!
שלום אורית
שיתפתי ומקווה שתמצאו קונים במהירות. בית מדהים ובהצלחה!
דפנה היקרה, תודה גדולה! אורית
רק כעת הגעתי לקרוא את הסאגה – בכל מקרה, כשאת כותבת – כל סיפור הופך לשיר…
עוד רלוונטי לשתף?
הי אורית,
שיתפתי בשמחה. מקווה שתהליך הפרידה יושלם והמרחב שישאר יאפשר לדברים חדשים לנבוט.
רוני
היי אורית. שיתפתי. (אני גרה בכפר ורדים) ועל הדרך גם הכרתי אותך (דרך רוני גונן) ואת הספר המגניב שלך שהנכד שלי מטורף עליו…..
סקרנית – מה עלה בגורלו של הבית המקסים?